עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5745/09

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם
הדפסה

 

עו"ד רשלנות רפואית מנהל תיקים על פי הצלחה. ניתן לקבל ייעוץ אצל- עו"ד רשלנות רפואית

 

 

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


 

 

ע"א 5745/09

 

 

 

בפני:


 

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

 

 

כבוד השופטת ע' ארבל

 

 

 

 

כבוד השופט נ' הנדל

 

 

 

המערערת:

ב.א.

 

 

נ ג ד

 

 

המשיבים:

1. א.י.

 

 

2. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

 

 

 

 

3. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

 

 

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 21.05.09 בת.א 1057/04 שניתן על ידי כב' השופט ע' בנימיני

 

 

 

 

בשם המערערת:

עו"ד יוסף זאגא

 

 

בשם המשיבים:

עו"ד מיכל רוזנברג

 

 

 

 

פסק-דין

 

 

השופט נ' הנדל:


 

 

 

1. המערערת, ילידת 1979, הגישה תביעה נגד המשיבים לפי חוק הפלת"ד בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים שהתרחשה בתאריך 22.2.03. בית המשפט המחוזי פסק למערערת פיצוי בסך 9,149,509 ₪. לאחר ניכוי התשלומים התכופים ששולמו לה וניכוי המל"ל , נותר פיצוי בסך 5,312,551 ש"ח. כל אחד מהצדדים הגיש ערעור על שיעור הפיצוי שנפסק. תחילה תוצגנה פסיקת בית משפט המחוזי וטענות הצדדים ביחס לרכיבי הנזק השונים.

 

 

 

 


טענות הצדדים ופסיקת בית המשפט המחוזי

 

 

 

 

נכות רפואית

 

 

 

 

2. לטענת המערערת, טעה בית המשפט בקובעו כי הגם שנכותה הרפואית הינה בשיעור של 100%, הרי שבפועל נכותה התפקודית הינה בשיעור של 85%. הודגש מצבה הרפואי: היא משותקת בגפיה התחתונים עם פרפלגיה מלאה , ידה הימנית פגועה , מרותקת למיטה במשך רוב שעות היממה , אין לה שליטה על הסוגרים, ונזקקת לצנתור בשכיבה כל 3-4 שעות.

 

 

 

 

המשיבים בערעור שכנגד טענו כי יש מקום להפחית את הנכות התפקודית לשיעור של 63.5%. זאת, נוכח תשובות המומחה השיקומי בחקירתו לפיהן המערערת יכולה להשתלב בעבודות שונות. המומחה העיד למשל כי המערערת יכולה להשתלב בעבודות הקשורות במחשב , עבודות משרדיות שונות וכן מסוגלת לעבוד מהבית באמצעות האינטרנט והטלפון. ידיה של המערערת מתפקדות ואין היא שונה מכל פרפלג שיכול לעבוד למחייתו.

 

 

 

 

בסיס השכר

 

 

 

 

3. על פי פסק הדין, בסיס השכר לעבר עומד על שיעור של 4,600 ₪ לחודש והבסיס לעתיד הוא בשיעור של 5,500 ₪ לחודש. המערערת מדגישה כי היא נפגעה בתאונת דרכים בהיותה בת 24, ושהיא בעלת פוטנציאל השתכרות גבוה. לא היה מקום לסטות מההלכה הפסוקה ולקבוע את שכרה על פחות מ-20% מהשכר הממוצע במשק. עוד צוין כי המערערת הפכה לאם בגיל צעיר, גיל 18 , ועבדה במקביל בעבודות שונות. אף בית משפט קמא קבע כי מדובר באשה אינטליגנטית , נבונה ומעשית. משמע , יש לה פוטנציאל השתכרות גבוה והיא טרם גיבשה את מסלול עבודתה. היא חיה בסביבה דתית, במסגרתה הנשים העובדות מהוות חלק ניכר משוק העבודה. נטען כי על פי הפסיקה, יש להעריך כי השתכרותו של נפגע בתחילת דרכו המקצועית תהא בסכום השווה לסכום הממוצע במשק. מנגד, סבורים המשיבים כי היה מקום לקבוע שהמערערת תוכל להשתכר סך של 2,000 ₪ לחודש.

 

 

 

 


עזרת הזולת

 

 

 

 

4. לגרסת המערערת, טעה בית המשפט המחוזי בכך שקבע פיצוי בשיעור של 10,000 ₪ לחודש ברכיב של עזרה לזולת. נקבע בפסק הדין כי יש להתאים את הפיצוי לנפסק בהלכת אקסלרד (ע"א 3375/99 אריה אקסלרד נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד (4) 450) ולפסיקה שבאה בעקבותיו. צוין כי למערערת פרפלגיה מוחלטת , אי שליטה בסוגרים ופגיעה ביד ימין. כתוצאה מהתאונה היא התגרשה מבעלה , נותרה לבדה וללא יכולת לטפל ב-2 ילדיה הקטנים שנזקקים לטיפול אינטנסיבי. לשיטת המערערת, יש להעמיד את שיעור הפיצוי על לא פחות מ-16,000 ₪ , מתוך הנחה שהיא נזקקת לשני מטפלים גם עבור ילדיה.

 

 

 

 

המשיבים טוענים בערעור שכנגד כי בית המשפט המחוזי פסק ביתר את שיעור הפיצוי המגיע למערערת בגין ראש נזק זה. על פי קו זה, היה מקום לפסוק פיצוי על פי עלות של מטפל זר המגיעה ל-7,000 ₪ בחודש ולא מעבר לכך. אף לא היה מקום להוסיף פיצוי בסך 3,900 ₪ לחודש בגין טיפול בילדים. וודאי לא למשך 10 שנים בהתחשב בגילם ובעצמאותם הגוברת עם השנים. לחלופין נטען כי ניתן להסתפק בסכום פיצוי כולל בסך 9 ,500 ₪ בהתחשב בפסיקה הנוהגת. ביחס לפיצוי בגין העבר נטען כי הסכום שנפסק עולה על הסכום אותו הוציאה המערערת בפועל.

 

 

 

 

מדור

 

 

 

 

5. לטענת המערערת היא מכרה את דירתה שבבני ברק , גרושה נטל את מחצית הדירה והיא עברה להתגורר בשכירות בגני תקווה עם ילדיה בעלות חודשית של 1 ,100 דולר לחודש. בית המשפט המחוזי פסק פיצוי לעתיד בסך 400 ,000 ₪ ופיצוי לעבר בסך 70 ,000 ₪. המערערת סבורה כי בית המשפט הניח שהסכום שהיא צריכה עבור תוספת שטח לדירה נגזר ממחיר דירתה הראשונית. לדעתה, דרך חישוב זו אינה מדויקת. על פי הנטען, נכון יותר לבצע חישוב בגין עלות דירה בת שלושה חדרים בבנין ממוצע ללא מעלית כנגד בית קרקע באותו איזור. על כן, היה מקום לפסוק פיצוי בסך 1,100 דולר לחודש בניכוי 400 דולר ששילמה המערערת בעבר. מנגד, טוענים המשיבים בערעור שכנגד כי אף הסכום שנפסק כלל לא הוכח על ידי המערערת.

 

 


ניידות

 

 

 

 

6. בית המשפט המחוזי קבע פיצוי בגין ניידות בסך 468 ,771 ₪ בתוספת עלות רכישת מכונית בסך 48 ,415 ₪ וניכה למערערת קצבת ניידות בסך 1 ,174 ,419 ₪. לטענת המערערת, במקום לפסוק לה פיצוי, יוצא כי בפועל בית המשפט המחוזי "קנס" אותה בסכום כולל של 703 ,648 ₪. לשיטתה היה מקום לקזז את גמלת הניידות למול רכיב הנזק על פי המגיע לה, או לחילופין ליתן לה פיצוי בשיעור של 4,218 ₪ לחודש בתוספת 142 ,000 ₪ עבור רכישת רכב , כהמלצת פרופ' עורי, המומחה השיקומי שמונה על ידי בית המשפט. לטענת המשיבים הסכום שנפסק הינו סביר. קביעת הפיצוי לחוד וחישוב הניכויים לחוד.

 

 

 

 

צנתורים

 

 

 

 

7. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה לפיצוי בסך 1.5 מליון ₪ עבור ביצוע צנתורים בחו"ל. המערערת טוענת כי הוכיחה את הנזק ברכיב זה. היא נסעה לטיפולים בחו"ל , שם טופלה באמצעות צנתורים שהפחיתו דרמטית את הזיהומים שפקדו אותה. רופאי קופת החולים אף המליצו להמשיך את הצנתורים האמורים. המומחה מטעם בית המשפט הסכים כי הצנתורים הללו אפקטיביים יותר. המשיבים מדגישים כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח באלה צנתורים מדובר. המומחה שמונה מטעם בית המשפט לא הכיר ולא אישר את ביצוע הצנתורים בחו"ל. לא הוצגו קבלות שבכוחן לבסס את הטענה. החומר הרפואי אף אינו תומך בטענה כי הצנתורים שפרו את מצבה של המערערת.

 

 

 

 

עזרים וציוד רפואי

 

 

 

 

8. עמדת המערערת היא, כי בית המשפט המחוזי טעה טעות אריתמטית בחישוב עלות כסא גלגלים חשמלי בקובעו תשלום בסך 15 ,000 ₪. זוהי עלותו של כסא רגיל בעוד עלות כסא ממונע היא 50 ,000 ₪. מנגד מדגישים המשיבים כי הסכום שנקבע נפסק בהתאם לחוות הדעת שהוצגה מטעם המערערת.

 

 

 

 

קיצור תוחלת החיים

 

 

 

 

9. בערעור שכנגד טענו המשיבים שהספרות הרפואית מלמדת על קיצור תוחלת החיים לנפגעי עמוד שדרה, כדוגמת המערערת, בשיעור של 20%. לחילופין, טוענים המשיבים כי היה מקום להפחית את תוחלת החיים בשיעור של 10%. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי תוחלת חייה של המערערת כלל לא נפגעה. המשיבים סבורים כי טעה המומחה מטעם בית המשפט שלא ביסס מסקנתו על מחקרים כלשהם, במקום לקבל את המחקרים שנערכו בארה"ב ובאנגליה והוצגו על ידם. מהצד האחר, טוענת המערערת כי מדובר בקביעה עובדתית על פי התרשמות בית המשפט מהמומחה. האחרון התייחס למאמרים שהוצגו והסביר מדוע אין ליישמם בארץ. הוא אף הפנה לסקר שנערך בבית לווינשטיין לפיו בארץ אין קיצור בתוחלת החיים לנפגעי פרפלגיה.

 

 

 

 

דיון

 

 

 

 

10. כפי שנפסק בעניין ג'בארין (ע"א 10758/08 אחמד ג'בארין נ' נוגה חברה לביטוח (4.1.11)), ובהתבסס על פסיקת חברי השופט א' ריבלין בעניין רז (ע"א 8022/00 רז נ' צור (19.3.06)), התערבות של ערכאת הערעור באופן בו הערכאה הדיונית ביצעה את חישוב הנזק אינה נעשית רק על ידי בחינה נפרדת של כל רכיב ורכיב בנזק שנפסק. בבוא ערכאת הערעור לבחון האם יש להתערב בסכום הנזק שנפסק, עליה לשקול שני שיקולים עיקריים:

 

 

 

 

"האחד – לרוב, ודווקא בסכומים הנכבדים יותר, עסקינן באומדנה – לעיתים יותר לעיתים פחות. הנתונים משקפים הערכה שמטבעה אינה מדויקת. ודוק, אף אם הערכאה המבררת עורכת תחשיב אריתמטי, אין בכך כדי להוציא את מימד האומדנה מהמלאכה. שיטת התחשיב הינה רצויה כדי למנוע מצב בו התוצאה תהא אינטואיטיבית גרידא עד כדי שרירותית. הביקורת הערעורית תבחן את התוצאה בראייה זו. השני, בסופו של שיקול מגיע בית המשפט לסכום כולל. התוצאה הכוללת מהווה תשובה לשאלה האם הפיצוי צודק בנסיבות המקרה. לכן, ערכאת הערעור תיטה להעניק משקל, ואף משקל רב, לסבירות השורה התחתונה בתחשיב. היה ונפסק סכום סביר מוטב להשאירו על כנו, מלחזור לרכיבי התחשיב ולערוך איזונים למיניהם. כמובן, ייתכנו יוצאים מן הכלל, אך סבירות התוצאה הסופית תופסת את עין הביקורת של ערכאת הערעור. זאת במיוחד, אם הסטיות בדרך לכאן או לכאן אינן משמעותיות ומקזזות זו את זו... אין זה מתפקיד ערכאת הערעור לעשות חישובים אחרים במקומה של הערכאה המבררת ולהעמיד את הסכומים על דיוקם. בעניין זה קיים שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית ונגזר מכך שקיים שיקול דעת מצומצם יותר לערכאת הערעור. מכאן אין צורך להתייחס לכלל הטענות בדבר רכיבי הנזק השונים, אלא לעיקר (שם, פסקה 17).

 

 

 

 

מנקודת מבט זו יש לבחון את הנפסק בענייננו. פסק דינו של בית המשפט המחוזי הינו מנומק , מפורט ומבוסס היטב בממצאים עובדתיים. הפיצוי הכולל שנפסק הינו סביר ביחס לנפסק בתיקים אחרים ועל פי אמות המידה המחייבות. כאמור, אין אנו בהכרח מבצעים תחשיב נזק חדש עבור כל רכיב נזק שנפסק ועל כן גם אם ניתן לטעון שבית המשפט המחוזי קימץ את ידו ברכיבי נזק מסוימים, הרי שהתוצאה הכוללת הינה מאוזנת ואינה מצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור.

 

 

 

 

באשר לבסיס השכר והנכות התפקודית שנפסקו. אלה נגזרו מממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת. גם אם ניתן היה לקבוע שכר בהינתן משקל רב יותר לשכר הממוצע במשק , הרי שניתן לכך ביטוי מסוים ביחס לשכר לעבר ובכל מקרה אין בפער האמור כדי להשליך על סבירות התוצאה הכוללת. הנכות התפקודית שנקבעה נגזרת אף היא מהראיות בתיק זה. בית המשפט המחוזי ביסס את מסקנתו על פי הפסיקה לפיה אין להעמיד אדם בחזקת מי שאינו יכול לעבוד וכי אף פרפלג במקרים רבים יכול להשתכר (ע"א 1249/04 רבאח אדהם נ' רבאח רביע (8.11.2006) (להלן: "עניין אדהם")). יחד עם זאת , ברי כי כל מקרה ייקבע על פי נסיבותיו. כאן סבורני כי הממצאים העובדתיים שבתיק זה אשר מצאו את ביסוסם במסקנות המומחה שמונה מטעם בית המשפט תומכים במסקנת בית המשפט המחוזי. מדובר אפוא בממצאים עובדתיים בהם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. כל צד בערעורו הדגיש את הנסיבות המלמדות כי כושר ההשתכרות נמוך יותר או גבוה יותר מהנפסק. ניתן לומר כי עמדות הצדדים בנקודה מקזזות זו את זו ומובילות למסקנה כי החלטת בית משפט קמא הינה סבירה בנסיבות המקרה.

 

 

 

 

בכל הנוגע לעזרת הזולת אכן עניין אקסלרד הינו פסק דין מנחה בעניין. הנחייה עומדת לצד הפעלת שיקול דעת של הערכאה המבררת במקרה הקונקרטי, גם על יסוד הפסיקה שניתנה על ידי בית משפט זה לאחר פס"ד אקסלרד. כאן, בית המשפט המחוזי דן בתביעת המערערת תוך התייחסות לנסיבות המקרה ויכולתה לטפל בילדיה. יש להתחשב גם בפיצוי עבור מטפלת בילדים לתקופה של 10 שנים נוספות. התוצאה בעניין זה אינה מצדיקה התערבות. כאמור, לא די בקיומה של אפשרות של פסיקה בשיעור אחר. מסקנה זו יפה לא רק ברובד של הסכום הסופי שנפסק עבור כל רכיבי הנזק, אלא אף ברובד של ראש הנזק בגין עזרת הזולת.

 

 

 

 

ביחס לערעור שכנגד ככל שהוא מופנה לשאלת קיצור תוחלת החיים , אף כאן לא מצאתי עילה להתערבות ערכאת הערעור. בית המשפט המחוזי ביסס את מסקנתו על פי הראיות שהונחו בפניו. מסקנותיו מצאו עיגון בדברי המומחה. האחרון ערך הבחנה בין המצב בחו"ל לבין המצב הנוהג בארץ. בית משפט קמא הדגיש את מצבה הרפואי של המערערת בתיק זה. לא מצאתי כי קיימת טעות בקביעת הממצאים העובדתיים בנושא זה. אמנם, קביעה לפיה יש להפחית את תוחלת החיים של פרפלג בשיעור של 10% מצאה את ביטויה במספר פסקי דין אף של ערכאה זו (ראו עניין אדהם בעמ' 1377, ע"א 11183/04 דלאל נ' קינן (6.2.2006)). ברם, הכרעה בתיק זה בדבר תוחלת החיים ניתנה בנקודת זמן מסוימת כלפי מערערת מסוימת וביחס לראיות שהוצגו. בית משפט אינו חייב לקבל כל מחקר שבוצע בחוץ לארץ כישים באופן אוטומטי על המציאות בארץ. תפקידו לבחון את העניין - לבחון משמע גם לאבחן. כך פעלה ערכאה קמא במקרה זה. לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטתה.

 

 

 

 

באשר לבקשת המערערת למימון עלות הצנתורים בחו"ל , לא מצאתי כי טענותיה הוכחו כנדרש בבית המשפט המחוזי. בית משפט קמא הדגיש כי לא הוצגו מסמכים על הצנתור בחו"ל או כל קבלה המבססת את הנטען. אף המומחה מטעם בית המשפט לא תמך בטענות המערערת בעניין זה. בית משפט לא התעלם מטענות המערערת כי מסמכי קופת החולים תומכים בטענותיה , אולם נקבע כי הרופאים מטעם קופת החולים לא העידו כמומחים מטעם בית המשפט ובכל מקרה אין בדברים כדי לבסס קיומו של צורך רפואי בצנתור אמריקאי. יתר על כן , בית משפט קמא בחן את המסמך של ד"ר קנטור שהעיד מטעם המערערת וקבע כי הלה לא טיפל בה ודבריו התבססו על דברי המערערת ולא על ממצאים רפואיים שיש ליתן להם משקל. מהאמור עולה כי עניין זה נבדק כנדרש על ידי בית משפט המחוזי על פי הראיות שבנמצא, או ליתר דיוק, על פי הראיות שאינן בנמצא.

 

 

 

 

טענות המערערת ביחס למדור נדונו אף הם על ידי בית המשפט המחוזי. בית משפט המחוזי הדגיש כי הצדדים הסכימו כי סכום הפיצוי המקובל הינו 100,000$ ובהתאם פסק סך של 400 ,000 ₪. רצונה של המערערת להציע תחשיב שונה, גם אם הוא אפשרי, אינו מגלה עילה להתערבות ערכאת הערעור. המערערת לא הציגה ראיות המאפשרות לקבוע ממצאים על פי החישוב שהוצע על ידה. כך למשל ציין בית משפט המחוזי שהמערערת לא נתנה פרטים אודות דירתה הקודמת.

 

 

 

 

הטענות ביחס לניידות נבחנו על ידי בית המשפט המחוזי ונקבע פיצוי על פי הראיות ודברי המומחה בעניין. לא מצאתי כל דופי בנפסק. צודקים המשיבים שיש להבחין בין עלות הפיצוי לכל רכיב לבין ניכוי המל"ל. למל"ל ישנם שיקולים משלו ואילו בית המשפט פוסק על פי הראיות שבפניו. על כן , לא מצאתי טעות המאפשרת התערבות ברכיב זה. הוענק משקל לחוות דעת שהוגשו במהלך המשפט שלגביהן לא נמצא דופי. זוהי דרכו של המשפט. מתפקידו של בית המשפט להעניק את המשקל הראוי לחוות דעת המומחה, אך בה בעת גם להסתייג ממנה במקרה המתאים.

 

 

 

 

11. סוף דבר דין הערעור והערעור שכנגד להדחות. כל צד יישא בהוצאותיו.

 

 

 

 

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

 

 

 

 

המשנה-לנשיאה א' ריבלין:


 

 

 

אני מסכים.

 

 

 

 

 

 

 

 

המשנה-לנשיאה

 

 

 

 

 

 

השופטת ע' ארבל:


 

 

 

אני מסכימה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

 

 

 

 

 

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל.

 

 

 

 

ניתן היום, י"ב בתמוז תשע"א (14.7.11).

 

 

 

 

המשנה-לנשיאה

 

 

ש ו פ ט ת

 

 

ש ו פ ט

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09057450_Z05.doc מט

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il