עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5084/11

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 14.6.2011 (מ"ת 28732-04-11, כב' השופט א' ואגו) לפיה ייוותר העורר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

 

 

 

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי הנטען בכתב האישום, בבוקרו של יום 23.3.2011 ביצע העורר שוד בסניף דואר בבאר שבע, תוך שימוש באיומים. בעקבות איומיו, מסרה לידיו עובדת הסניף סך של כ-2,000 ש"ח מן הקופה שבסניף, עימם נמלט מן המקום.

 

 

 

 

בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. בטרם נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו בעניין זה, הוא הורה על עריכתה של בדיקה פסיכיאטרית לעורר, במסגרתה נמצא כשיר לעמוד לדין. לאחר קבלתה של חוות דעת זו הסכים העורר כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו, אך עתר לעריכתו של תסקיר שירות המבחן, אשר יבחן את האפשרות לשלבו במוסד לגמילה. המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי אין העורר עומד בחריגים הקבועים בפסיקה, שבהתקיימם ניתן לשלחו לגמילה כבר בשלב המעצר. ביום 8.5.2011 הורה בית המשפט המחוזי על שליחת העורר לתסקיר שירות המבחן. בהחלטתו ציין כי הוא רואה לנכון להזמין תסקיר "לאו דווקא במישור התכנות הגמילה מסמים" אלא לאור נסיבותיו התמוהות של האירוע. כן ציין כי "העניין כולו יידון לאחר קבלת התסקיר, ובוודאי אין בעצם הזמנתו משום אינדיקציה או נטיעת תקווה באשר לתוצאה". תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר התקבל, ובמסגרתו נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה לשילובו במסגרת של גמילה, שכן עד לאותה העת לא הוצע בן משפחה אשר יוכל ללוות את תהליך ההפניה לגמילה. צוין כי לדעת שירות המבחן קיימת רמת סיכון גבוהה והתנהלות פורעת חוק מצד העורר במידה וישוחרר לחלופה שאינה טיפולית. ביום 14.6.2011 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט נימק את החלטתו בקיומן של ראיות לכאורה כנגדו, ובמסוכנות הנשקפת ממנו, בין היתר לאור עברו הפלילי המכביד ונסיבותיו האישיות.

 

 

 

 

מכאן הערר שלפניי בגדרו מלין העורר על ההחלטה, ומבקש כי בית משפט זה יורה על שילובו בהליך גמילה על פי המלצת שירות המבחן. לדבריו, פנייתו בטרם המעצר למוסד לגמילה, מהווה תחילתו של הליך טיפולי בו. בכך, ובטרגדיה שפקדה אותו והובילה אותו להעמקת התמכרותו, יש להתחשב. עוד לטענתו סיכויי הגמילה והשיקום שלו טובים, ושליחתו לטיפול תועיל לאינטרס הציבורי. כן, לטענתו, היה על בית משפט קמא להתייחס לאינטרס הציפייה של המבקש, שנפגע באופן קשה משלא קיבל את ההמלצה המפורטת של שירות המבחן, וזאת מבלי שנתן לכך הסבר ראוי. העורר מפנה לפסיקה רלוונטית בנושא, ובייחוד לבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה (לא פורסם, 21.3.2011), במסגרתו נערך דיון ממצה בשיקולים הצריכים לסוגיה.

 

 

 

 

המשיבה מצידה, מתנגדת לקבלת הערר וסומכת את ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, העורר איננו נופל לאותם מקרים מיוחדים המצדיקים שחרור לחלופת מעצר במוסד גמילה.

 

 

 

 

לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו ושמעתי את הצדדים, נחה דעתי כי דין הערר להידחות.

 

 

 

 

הלכה היא, כי בשלב המעצר יורה בית המשפט על שחרורו של נאשם למוסד גמילה בנסיבות חריגות בלבד, כאשר ככלל ההכרעה בעניין זה תושאר לשלב העונש (ראו למשל: בש"פ 6982/10 ארביב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 06.10.2010) והאסמכתאות המובאות שם). בענייננו אין מתקיימות נסיבות מיוחדות שכאלו, וכלל השיקולים מורים על הותרתו של העורר במעצר עד תום ההליכים. עברו של העורר מכביד, ונגלית ממנו מסוכנות רבה. על אף מאסריו הקודמים והמאסרים שעמדו תלויים כנגדו הוא לא נרתע מלפנות שוב ושוב לדרך העבריינית. גם אם פנה העורר בעבר למוסד לגמילה והביע נכונות להיכנס להליך טיפולי, הרי שלא די בכך כדי להצביע על סיכויי שיקום גבוהים. שאלה זו דורשת בירור ובדיקות נוספות. בין היתר, נדרשת בחינה של המוסד המקבל ונדרשת תמיכתם של בני משפחתו של העורר. כך למשל, בענייננו, נמנע שירות המבחן עצמו מלבוא בהמלצה להפנות את העורר להליך של גמילה, וזאת בשל העדרו של בן משפחה שיוכל ללוות את תהליך ההפניה לגמילה. בית המשפט המחוזי קבע כי ההליך המשפטי בעניינו של העורר הינו הליך פשוט שלא יארך זמן רב ושיש מקום, על כן, לדחות את בחינת אפשרות השתלבותו במוסד טיפולי לשלב גזירת הדין. נוכח מכלול השיקולים עליהם עמדתי, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטה זו. עוד יוער, כי בטענתו של העורר לציפייה שהתפתחה בו נוכח הפנייתו לתסקיר אין כל ממש, וזאת נוכח אמירותיו המפורשות של בית המשפט בעניין זה, שאוזכרו לעיל.

 

 

 

 

סוף דבר, הערר נדחה.

 

 

 

 

ניתנה היום, ח' בתמוז התשע"א (10.7.2011).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עורך דין לרשלנות רפואית יבחן את החומר הרפואי הרלבנטי ויעריך אם ישנו סיכוי להגשת תביעה רפואית. בדרך כלל עורך דין רשלנות רפואית משתתף בהשתלמויות שונות ברפואה ועובד עם רופאים מומחים.

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11050840_H01.doc שצ

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il