|
בבית המשפט העליון
|
|
|
|
|
רע"א 5069/11
|
|
|
בפני:
|
כבוד השופט ע' פוגלמן |
|
המבקש: |
פלוני |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבה: |
מדינת ישראל / בי''ח טירה |
|
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, בע"ו 53081-06-11, מיום 6.7.2011, שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיאה ש' ברלינר
|
בשם המבקש: בעצמו
|
החלטה |
לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיאה ש' ברלינר), שדחה ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית חיפה להאריך את אשפוזו הכפוי של המבקש לתקופה של חודשיים.
1. עניינו של המבקש נדון זו הפעם השנייה בבית משפט זה. השתלשלות העניינים, הרלוונטית גם להחלטה זו, נסקרה בהחלטת כב' השופט מלצר ברע"א 9791/09 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 24.12.2009). אסתפק אפוא בהבאת תמצית הרקע הרלוונטי.
2. המבקש – גבר בן 43 הסובל מסכיזופרניה פרנואידית – אושפז פעמים רבות בעבר, רובם בכפיה, לאחר שוועדה פסיכיאטרית מחוזית קבעה כי מתקיימים בו התנאים המנויים בסעיף 6(א) לחוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991. בתמצית ייאמר, כי המבקש חווה, לפרקים, מצבים פסיכוטיים פעילים המתבטאים במחשבות שווא, הזיות שמיעה, והתנהגות בלתי צפויה. המבקש טען, בין היתר, כי בני משפחתו הם למעשה שיבוטים גנטיים, וכי שירות הביטחון הכללי משתמש בשיבוטים, ואף יצר שיבוט שלו עצמו. ההיסטוריה הפסיכוטית של המבקש כוללת מספר הצתות ואיום על בני משפחתו בסכין. מצבו הפסיכוטי של המבקש גרם ל"מעגל קסמים" מצער: הוא אושפז עקב מצבו הפסיכוטי הפעיל, וטופל טיפול תרופתי. כשחל שיפור במצבו, הוא שוחרר לביתו. או אז חדל לשתף פעולה עם מטפליו, הפסיק ליטול תרופות, וחלה התדרדרות במצבו, עד שאושפז שוב בכפיה; וחוזר חלילה. יצוין כי המבקש גם חולה בסוכרת לא מאוזנת, כך שכאשר מצבו הנפשי מתדרדר, הוא מזניח את הטיפול בסוכרת באופן שמגביר את מידת סיכונו העצמי. תהליך מעין זה עומד גם ברקע לבקשה דנן.
3. ביום 14.6.2011 דנה הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית במצבו של המבקש ובחנה את המשך אשפוזו הכפוי במחלקה הפסיכיאטרית של בית החולים טירת הכרמל. בית החולים ביקש להאריך את האשפוז לתקופה של שישה חודשים. בדיון, שבו נכחו גם המבקש ובאת כוחו, קבעה הוועדה כי ממצאי בדיקת המבקש העלו כי הוא "נראה מסודר בהופעתו החיצונית, משתף פעולה באופן פורמלי, דיסימולטיבי, חשיבתו דלה, שיפוט ובוחן מציאות לקויים, חסר תובנה, התנהגות בלתי צפויה עדין". הוועדה ציינה כי על אף ניסיונו של המבקש להכחיש את מעורבות השב"כ באשפוזו ואת שליטתו של השב"כ ברמת הסוכר שלו, הוא הודה כי מחשבות כאלה עדיין קיימות. המבקש הסביר כי לפני אשפוזו איים שירצח את אחיו בסכין לאחר שאמו היללה אותו על אף שהפסיד, לטענת המבקש, 2,600,000 ש"ח בבורסה. הוועדה סיכמה כי "שיפוט המציאות לקוי, מסוכן לעצמו ולאחרים", אך קיבלה את בקשת בית החולים באופן חלקי, והאריכה את האשפוז הכפוי בחודשיים בלבד, עד ליום 14.8.2011.
4. המבקש ערער על החלטת הוועדה לבית המשפט המחוזי. המבקש טען כי הוא לא חולה בסכיזופרניה או בסכיזופרניה פרנואידית. הוא ביקש למנות רופא מומחה שיעריך את מצבו. לדבריו, הוא מאושפז למעלה משנתיים בגין האיומים שהשמיע, דבר שאינו הגיוני, וכי השמיע את האיומים ללא כוונה. בדיון בבית המשפט המחוזי, שבו ייצג המבקש את עצמו, ציינה ב"כ המשיבה כי לפני הדיון בוועדה המבקש יצא לחופשה, אך סרב לשוב לאשפוז. המבקש, מצידו, שב על טענתו שחלפו למעלה משנתיים מאז שהשמיע את אותם איומים, ושלא הגיוני שיישאר מאושפז עקב איומים שלא התכוון אליהם. בנוגע לאינסולין, טען המבקש, כי הוא מקבל אינסולין גם כשהוא בבית כך שלא נשקפת לו סכנה בהיבט זה. לבסוף אמר המבקש:
"בנוגע למסוכנות עצמית – אני בן אדם אלמוות. לא יכול למות. הייתי פעם בסיטואציה עם חייזרי שטן שהוציאו לי את כל הדם. נשכבתי על הרצפה בחוץ. חיכיתי 5 דקות ולא מתתי. הלכתי לביקורת באמבולנס בבני ציון ולא מצאו לי דם. זה היה ביום 15.1.06. התחלנו מלחמה גדולה בטירה שבסופה בעל מהישו [כך במקור], התפוצצה בתוכי פצצת אטום. הוא לא מת והוא מת אחר כך."
5. בית המשפט המחוזי החליט לדחות את הערעור. לאחר שסקר בקצרה את הרקע הרפואי ונימוקי הוועדה, קבע בית המשפט שאין מקום להתערב בהחלטתה. נקבע שמצבו של המבקש יוצר סיכון הן לעצמו הן לאחרים; רמת הסיכון גבוהה; ומן ההכרח להמשיך באשפוז במצב כזה. בית המשפט הוסיף כי דברי המבקש בדיון לפניו מדברים בעד עצמם.
6. מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה חוזר המבקש על הטענות שהעלה בבית המשפט המחוזי. נתבקשה תשובת המשיבה, אשר טוענת שאין מקום להתערב בשיקול דעתה של הוועדה בעניין שבתחום מומחיותה.
7. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת המשיבה, על צרופותיה, החלטתי לדחות את הבקשה. החלטת בית המשפט המחוזי אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור לפי אמות המידה המקובלות; וגם לגופו של עניין, אין יסוד להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. הוועדה שבדקה את המבקש התרשמה ממנו באופן בלתי אמצעי. החלטתה המנומקת להאריך את אשפוזו בחודשיים היא החלטה מקצועית אשר בתחום מומחיותה ושיקול דעתה, והמבקש לא הצביע על כל פגם שנפל בה. ממילא לא נפל פגם משפטי כלשהו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה.
8. אשר על כן, הבקשה נדחית. איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ב בתמוז התשע"א (24.7.2011).
|
|
|
ש ו פ ט
|
עורך דין רשלנות רפואית הינו מי שעוסק בקשר בין רפואה למשפט. עו"ד רשלנות רפואית מנהל תיקים על פי הצלחה. ניתן לקבל ייעוץ אצל- עו"ד רשלנות רפואית
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11050690_M02.doc נב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il