עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4950/08

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

 

 

 

1. חברת ד"ר דב בירן אחזקות בע"מ (להלן: חברת בירן או החברה) החזיקה בעבר במניות של חברת Bridges for Islands Ltd. (להלן: חברת ברידג'ס). בשנת 2000 סיכמה חברת בירן עם חברת Attunity Ltd. (להלן: חברת אטיוניטי), על מכירת מניות חברת ברידג'ס לידי חברת אטיוניטי. חלק מן התמורה נתקבלה במזומן וחלקה האחר במניות של חברת אטיוניטי.

 

 

 

 

עבור התמורה שנתקבלה במזומן, שילמה חברת בירן מס באופן מיידי. עם זאת, בנוגע לחבות המס עבור התמורה שנתקבלה במניות, נתגלעה מחלוקת בין חברת בירן לבין פקיד השומה. ביום 30.6.2005 הגיעו חברת בירן ופקיד השומה להסכמה בנוגע לחבות המס האמורה (להלן: הסכם השומות). בהסכם נקבע כי תשלום המס יבוצע ביום 16.5.2005, או במועד מכירת מניות אטיוניטי, לפי המוקדם. חברת בירן ביקשה מפקיד השומה ארכה נוספת של חצי שנה לביצוע התשלום – עד ליום 16.11.2005, ופקיד השומה נענה לבקשתה. לטענת חברת בירן, היא אף קיבלה ארכה נוספת. מכל מקום, ביום 12.4.2007 שיגר פקיד השומה מכתב התראה לחברה, בו הודגש כי אם החוב לא ישולם בתוך שלושה שבועות, תוגש לבית המשפט בקשה לפירוק החברה. החוב לא שולם במועד הנקוב, ועל רקע זה הוגשה בקשה לפירוק חברת בירן.

 

 

 

 

ביום 14.11.2007 התקיים דיון ראשון בבקשת הפירוק בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ו' אלשיך). במסגרת הדיון, קיבלו הצדדים את המלצתם של כונס הנכסים הרשמי ושל בית המשפט, לנסות ולהגיע להסכמה אשר תייתר את ההכרעה בבקשה. על רקע זה, ניהלו הצדדים מגעים במשך למעלה מחודשיים, אשר במסגרתם אף הגיעו למספר הבנות. עם זאת, לאחר שפקיד השומה גילה כי בין השנים 2003-2001 העבירה החברה כספים לידי דב בירן, בעל המניות היחיד בה, ולידי חברה נוספת שבבעלותו, הוא הודיע לבית המשפט כי ניסיונות הפשרה נכשלו. בעקבות זאת, ביום 13.4.2008 הורה בית המשפט המחוזי על פירוק החברה על פי סעיף 257(4) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: הפקודה). בית המשפט המחוזי קבע כי החברה הינה חדלת פירעון הן לאור אי-תשלום דרישת החוב (סעיף 258(1) לפקודה), הן על בסיס הוכחה פוזיטיבית של חדלות פירעון (סעיף 258(3) לפקודה), ומשכך יש לפרקה.

 

 

 

 

2. המערערים, חברת בירן ובעל המניות היחיד בה – דב בירן, משיגים על קביעותיו של בית המשפט המחוזי, ומבקשים כי נורה על ביטול פירוקה של החברה. בפיהם שלוש טענות מרכזיות. נבחן טענות אלה כסדרן.

 

 

 

 

טענתם הראשונה של המערערים, היא כי החוב שבגינו הוגשה בקשת הפירוק שנוי במחלוקת, ולכן אי-תשלום דרישת החוב אינו יכול להצביע על חדלות פירעון ולהקים בכך עילה לפירוק החברה. המערערים מציינים כי המחלוקת בנוגע לחוב טמונה בשניים: ראשית, טוענים המערערים כי הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לפירוש הסעיפים בהסכם השומות אשר קובעים את סכום המס שישולם, ומשכך יש לומר כי החוב שנוי במחלוקת. שנית, נטען כי בקשת הפירוק הוגשה על בסיס חוב בסך של 5,471,799 ש"ח, בעוד שלשיטת פקיד השומה עצמו, סכום החוב אינו יכול לעלות על זה הקבוע בסעיף 1 להסכם השומות – 3,651,917 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה (להלן: הסכום המוסכם). לטענת המערערים, גם מטעם זה יש לומר כי החוב שנוי במחלוקת.

 

 

 

 

דינה של טענה זו להידחות, על שני היבטיה. אכן, ככלל, על מחלוקת כספית להתברר על דרך של הגשת תביעה אזרחית רגילה בגין אי-תשלום חוב, והגשת בקשת פירוק אינה חלופה לכך (ע"א 55/62 שטיינבאום נ' "צבע" תעשיה מזרחית לצבעים בע"מ, פ"ד טז 574, 578 (1962)). "הלכה פסוקה היא כי לא יינתן צו פירוק נגד חברה שטוענים שאינה יכולה לפרוע את חובותיה, אם היא חולקת בתום לב ועל יסוד טעם של ממש על החוב המשמש יסוד לבקשת הפירוק" (ע"א 175/68 בנק קרדיט לישראל בע"מ נ' שמאי קטן בע"מ, פ"ד כב(2) 442, 444 (1968); ראו גם: ע"א 312/07 ערבות פיתוח הנגב והשפלה (1995) בע"מ נ' מנור (לא פורסם, 2.2.2009), וההפניות שם; ע"א 877/07 גפן נ' ג'ירוטק השקעות בע"מ, פס' כ"ד-כ"ה לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (לא פורסם, 2.9.2010); ע"א 5737/08 חברת בלוק הסלע האדום-מפעלי בלוקים בע"מ נ' חברת פ.נעאמנה לשיווק ומסחר בע"מ, פס' 8 לפסק דיני, פסק דינו של השופט א' רובינשטיין (לא פורסם, 28.6.2011)).

 

 

 

 

3. עם זאת, כאמור, המחלוקת אשר יש בה כדי להצדיק דחייה של בקשת פירוק, צריכה להיות אמיתית וכנה. בענייננו, המחלוקת אותה מבקשים המערערים "ליצור" בנוגע לפירוש הסכם השומות, מלאכותית היא, ואין בה ממש. הסעיפים בהסכם השומות אשר רלוונטיים לענייננו הם אלה:

 

 

 

 

1. בגין החלפת מניות ברידגס במניות איטיוניטי ישולם מס בסך של 3,651,917 ש"ח... בדרך של רישום הכנסה חריגה בשנת המס 2000.

 

 

...

 

 

7. סכום המס הנקוב בסעיף 1 לעיל ישולם ביום 16/5/06 (להלן: תום שנה) או מתמורה שתתקבל ביום מכירת מניות אטיוניטי בפועל, לפי המוקדם בתוספת ריבית והצמדה כאמור בסעיף 159א החל מיום 16/5/05 ועד ליום התשלום.

 

 

...

 

 

10. מכירת מניות אטיוניטי תתבצע במסגרת המסחר בנאסדק, במידה ומכירת המניות תתבצע בעסקה מחוץ לבורסה (להלן: העסקה), לצורכי מס התמורה תקבע בהתאם לשווי המניות בבורסה, או מחיר המניה בעסקה, כגבוה מביניהם.

 

 

 

 

 

 

על פי הפירוש המוצע לסעיפים אלה על ידי המערערים, הסכם השומות מותיר בידי החברה את זכות הבחירה בין שתי אפשרויות תשלום: תשלום הסכום המוסכם בסעיף 1 להסכם השומות, או תשלום סכום שייגזר בעת מכירת המניות ממחיר המניה בבורסה או ממחיר המניה בעסקת המכירה, לפי הגבוה מביניהם. לעומת זאת, לעמדתו של פקיד השומה, סעיף 7 להסכם השומות, נוגע אך למועד התשלום ולא לגובהו. גובה התשלום מוגדר לשיטתו בצורה ברורה ומפורשת בסעיף 1 להסכם השומות, ואין החברה יכולה לבחור לשלם סכום אחר. פקיד השומה אף מדגיש כי סעיף 10 להסכם השומות כלל אינו רלוונטי לענייננו, באשר הוא מתייחס לאופן חישוב חבות המס העתידית בגין מכירת מניות אטיוניטי, בעוד שאנו עוסקים בחבות המס הקיימת בגין מכירת מניות ברידג'ס בתמורה למניות אטיוניטי.

 

 

 

 

ברי כי לשונו של הסכם השומות מתיישבת רק עם הפירוש המוצע על ידי פקיד השומה: כאמור, על פי סעיף 7 להסכם השומות, סכום המס אשר נקוב בסעיף 1 ישולם ביום 16/5/05 או מתמורה שתתקבל ביום מכירת מניות אטיוניטי בפועל, לפי המוקדם. רוצה לומר: הסכום הקבוע בסעיף 1 ישולם במועד הנקוב או במועד מכירת מניות אטיוניטי, מתוך התמורה שתתקבל בגין המכירה. פירוש זה הוא גם היחידי שמתיישב עם הגיונם של דיני המס. ודוק: מכירת מניות ברידג'ס בתמורה למניות אטיוניטי היוותה אירוע מס. בגין אירוע זה, נוצרה לחברת בירן חבות מס. זו אינה קשורה כלל למכירה עתידית של מניות אטיוניטי. אם מכירה שכזו אכן תתבצע – יהווה הדבר אירוע מס נוסף. על כן, מבחינת דיני המס, אין לקשור בין האירועים, ואין לקשור את חבות המס הנובעת מן האירוע המוקדם לחבות המס שעשויה לנבוע מן האירוע המאוחר.

 

 

 

 

זאת ועוד, אף אם נקבל את הפירוש המוצע על ידי המערערים, לפיו הברירה שהוענקה לחברה מתייחסת גם לגובה התשלום, הרי משמניות אטיוניטי לא נמכרו עד ליום 16/5/06 או עד לתום הארכות שניתנו לחברה על ידי פקיד השומה (וזאת בין אם ניתנה ארכה אחת כטענת פקיד השומה ובין אם ניתנו שתי ארכות כטענת החברה) – ולמעשה לא נמכרו עד היום – יש לקבוע את חבות המס בהתבסס על הסכום הקבוע בסעיף 1 להסכם השומות.

 

 

 

 

4. כאמור, המערערים טוענים עוד כי פקיד השומה הגיש את בקשת הפירוק על בסיס חוב הגבוה בשני מיליון ש"ח מן החוב הקבוע לשיטתו בהסכם. במבט ראשון, נראה כי אכן יש ממש בטענה זו, וייתכן כי היה מקום לקבלה לו היינו עוסקים בבקשה לפירוק הנובעת אך ורק מן הטעם של חדלות פירעון לאור אי-תשלום חוב (סעיף 258(1) לפקודה). זאת, שכן סעיף 258(1) מגדיר חזקה לפיה אי-תשלום חוב מעיד על חדלות פירעון. מחלוקת אמיתית הנוגעת לחוב סותרת למעשה את החזקה (עניין גפן, פס' כ"ד-כ"ה לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין, וההפניות שם).

 

 

 

 

עם זאת, במקרה בו בקשת הפירוק נסמכת על הוכחה פוזיטיבית של חדלות פירעון (סעיף 258(3) לפקודה), כבענייננו, לא די בקיומה של מחלוקת בנוגע לחוב כדי לשלול בהכרח את חדלות פירעונה של החברה ולהוביל לדחיית בקשת הפירוק (ע"א 485/89 קו נקודה בע"מ נ' b.v. briefhounder en papierwarenfabriek, פ"ד מו(1) 265, 270 (1991); ראו והשוו: עניין שטיינבאום, בעמ' 579-578). במקרה כזה, יש לבחון את טיב המחלוקת. כאשר המחלוקת נוגעת לעצם קיומו של החוב, ויש בה ממש, אין להורות על פירוק. זאת משום שבהיעדר חוב, הטוען לחוב כלל אינו נושה של החברה, ואין הוא רשאי להגיש בקשת פירוק (סעיף 259 לפקודת החברות). לעומת זאת, כאשר המחלוקת נוגעת אך להיקפו של החוב, ומוכח כי החברה חדלת פירעון בלאו הכי (כלומר בהינתן החלק המוסכם של החוב בלבד) – אין לשלול את בקשת הפירוק אך מטעם זה (ראו: צפורה כהן פירוק חברות 169-166 (2000)).

 

 

 

 

בענייננו, המחלוקת נוגעת להיקפו של החוב בלבד. בבוחנו את יכולת הפירעון של החברה התבסס בית המשפט המחוזי רק על חבות המס אשר לא יכולה להתעורר בגינה מחלוקת אמיתית – קרי: על הסכום המוסכם בסעיף 1 להסכם השומות, וזאת אף מבלי שהוסיף לסכום זה ריבית והצמדה.

 

 

 

 

סיכומו של דבר: אין לקבל את טענת המערערים בדבר קיומה של מחלוקת בנוגע לחוב, אשר יש בה כדי להביא לביטול צו הפירוק.

 

 

 

 

5. טענתם השנייה של המערערים נוגעת להשגתם על עצם הקביעה כי הוכח באופן פוזיטיבי שהחברה הינה חדלת פירעון (כנדרש על פי סעיף 258(3) לפקודה). גם טענה זו נשענת על שני טיעוני משנה: ראשית, טוענים המערערים כי בבחינת יכולת הפירעון של חברה, התעלם בית המשפט קמא מן הכספים שהועברו על ידי החברה לדב בירן ולחברה נוספת שבבעלותו, בין השנים 2003-2001, המהווים הלוואה. הלוואה זו – כך נטען – היא נכס של החברה וסכומה עולה על גובה החוב, לאמור: החברה אינה חדלת פירעון שכן יש ברשותה נכס נוסף המאפשר לה לפרוע את החוב. שנית, נטען כי גם לולא נכס זה מסוגלת החברה לפרוע את מלוא החוב, ככל שהוא יצומצם לגובה הסכום המוסכם בלבד.

 

 

 

 

אין ממש בטיעון המשנה הראשון. החברה עמדה לאורך כל הליך הפירוק, ובפרט בפני המפרק הזמני שמונה מטעם בית המשפט (עו"ד יצחק יונגר), על הטענה כי אין ברשותה כל נכס הניתן למימוש מלבד מניות חברת אטיוניטי. משכך, אין לקבל כיום את הטענה – ההפוכה – לפיה הלוואה זו מהווה נכס נוסף של החברה. זאת במיוחד נוכח העובדה, כי בתחילת 2004 המחה דב בירן את יתרת חובו לחברת בירן לידי חברה נוספת שבבעלותו, ומנגד משך מחברה זו סכומים לכיסו – התנהלות אשר ייתכן וניתן לראותה (מבלי לחוות דעה בעניין) כניסיון להבריח נכסים, ואשר יש בה, לכל הפחות, כדי להעמיד בספק את סיכויי הגבייה של ההלוואה.

 

 

 

 

אין ממש גם בטיעון המשנה השני. הקביעה כי החברה הינה חדלת פירעון – קביעה עובדתית היא. בית המשפט המחוזי קבע, לאור מכלול הראיות שהונחו בפניו, כי חברת בירן הינה חדלת פירעון (עניין קו נקודה, בעמ' 270; ראו גם: ע"א 577/74 בנק ארץ-ישראל בריטניה נ' היועץ המשפט לממשלה, פ"ד כט(2) 6, 11 (1975)). לא מצאנו בנסיבות המקרה שלפנינו, כל טעם חריג אשר מצדיק את התערבותנו כערכאת ערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית. עיון בחומר הראיות מגלה, למשל, מכתב שנשלח לפקיד השומה מטעם עו"ד נעמי שטיינפלד, אשר פעלה בשם החברה. עו"ד שטיינפלד הדגישה וחזרה והדגישה כי "אין באפשרות החברה לשלם את המס שנקבע בהסכם השומות", תוך שהיא מנמקת זאת בהיקף המסחר הדל של המניה ובירידה החדה שחלה במחיר המניה מאז רכישתה. ברי כי יש בכך כדי לשקף את עמדתה של החברה עצמה, לפיה היא חדלת פירעון. מסקנה זו מתחזקת אף לנוכח העובדה כי החברה סירבה לכל אורך הדרך, וכך גם במסגרת הדיון שהתנהל בפנינו, לשלם את הסכום המוסכם, אלא רק סכומים נמוכים בהרבה. אמנם, במסגרת סיכומיה טענה החברה כי היא מוכנה לפרוע את מלוא החוב לאלתר בתמורה לביטול צו הפירוק, אולם טענות אלה נתגלו כטענות בעלמא אשר לא עמדה מאחוריהן כל נכונות אמיתית.

 

 

 

 

6. טענתם השלישית והאחרונה של המערערים מתייחסת למגעים שהתנהלו בין הצדדים בהמלצת בית המשפט קמא וכונס הנכסים הראשי. המערערים מדגישים כי בין החברה לבין פקיד השומה נכרת הסכם פשרה מחייב, במסגרתו הוסכם על מחיקת בקשת הפירוק כנגד מסירת מניות חברת אטיוניטי לידי המפרק הזמני, אשר ישמש כנאמן של פקיד השומה לעניין זה. פקיד השומה – כך נטען – לא היה רשאי לחזור בו מהסכם זה. אין לקבל טענה זו. בין הצדדים אכן התנהלו מגעים ואף הושגו הבנות מסוימות. עם זאת, מגעים אלה לא השתכללו לכדי הסכם מחייב. על כך ניתן ללמוד בצורה ברורה ומפורשת מדבריו של המפרק הזמני, אשר ליווה את המגעים שהתנהלו בין הצדדים:

 

 

 

 

המפרק הזמני, בתוקף תפקידו, שהיה שותף למשא ומתן זה שהתנהל מחוץ לאולם בית המשפט ובסיומו התגבשו עקרונות לסיום כל המחלוקות בין הצדדים. אלא שבניגוד לנטען על ידי החברה, כאילו עקרונות אלו גובשו לכדי הסכם מחייב בגמירות דעת של שני הצדדים, הודיעו נציגי רשויות המס כי קודם למתן אישור סופי לעקרונות אלו, עליהם לערוך בדיקות מסוימות נוספות לעניין ההפסדים שדווחו על ידי החברה וכן לקבל את אישורם של גורמים נוספים, בכירים יותר ברשות המיסים להסדר כולו ובין היתר נוכח העובדה כי בין העקרונות שגובשו נדרש ויתור מצד רשויות המס גם על טענות במישור הפלילי כנגד החברה ובעל השליטה בה (סעיף 21 לסיכומים שהוגשו מטעם המפרק הזמני לבית משפט זה) [ההדגשה במקור].

 

 

 

 

 

 

ברי כי כל מילה נוספת מיותרת. המפרק הזמני מונה על ידי בית המשפט קמא, ויש בדבריו כדי להעיד על המצב לאשורו.

 

 

 

 

7. אשר על כן, דין הערעור להידחות. המערערים ישאו, יחד ולחוד, בשכר טרחת עורכי הדין של המשיב 1 בסך 30,000 ש"ח ובשכר טרחת עורכי הדין של יתר המשיבים בסך 15,000 ש"ח כל אחד.

 

 

 

 

המשנה-לנשיאה

 

 

השופטת ע' ארבל:

 

 

 

אני מסכימה

 

 

ש ו פ ט ת

 

 

השופט א' רובינשטיין:

 

 

 

אני מסכים.

 

 

ש ו פ ט

 

 

 

הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.

 

 

ניתן היום, ט"ז בתמוז התשע"א (18.7.2011).

 

 

 

 

 

 

 

עורך דין רשלנות רפואית הינו מי שעוסק בקשר בין רפואה למשפט. עו"ד רשלנות רפואית מנהל תיקים על פי הצלחה. ניתן לקבל ייעוץ אצל- עו"ד רשלנות רפואית

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08049500_P15.doc גח

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il