עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4046/11

 

עו"ד רשלנות רפואית הוא מי שעוסק שמקרים כגון רשלנות בלידה ויודע כיצד להגיש תביעה רפואית בצורה המיטבית. לשאלות בנושא פנו אל 
עו"ד רשלנות רפואית ענת מולסון העוסקת בתחום מזה שנים רבות ומטפלת במקרים קשים מאד.

 

 

 

 

 

 

 

 

בשם העוררת: עו"ד יעל שרף

בשם המשיב: עו"ד גיא אבנון

 

 

 

 

 

 

1. בפניי ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ב' אזולאי), מתאריך 25.5.2011, אשר הורה על שחרורו של המשיב למעצר בתנאים מגבילים.

 

 

כתב האישום

 

 

 

 

2. כנגד המשיב ובן דודו (להלן: הנאשם 1), הוגש בתאריך 1.3.2011, כתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום) המייחס להם שני אישומים: האחד עניינו עבירות של קשירת קשר לפשע, סחר בסמים והחזקת סמים שלא לשימוש עצמי והשני עניינו קשירת קשר לפשע וניסיון לסחר בסמים.

 

 

 

 

על פי הנטען בעובדות האישום הראשון, עובר לתאריך 13.6.2010 קשרו הנאשמים קשר ביניהם ובין אדם אחר לסחור בסם מסוכן מסוג קוקאין. בתאריך 13.6.2010, סיכם הנאשם 1 בשיחת טלפון עם סוכן משטרה סמוי (להלן: הסוכן), אשר היתה להם הכרות מוקדמת, כי ימכור לו סם מסוג קוקאין במשקל 100 גרם תמורת 27,000 ש"ח. עוד באותו היום נפגשו הנאשמים עם הסוכן בבית קפה בבאר שבע. הנאשם 1 ביקש לקבל את הכסף עבור הסם והסוכן השיב שהכסף נמצא ברכבו. הנאשם 1 הורה למשיב לגשת עם הסוכן לרכבו ולקחת את הכסף. המשיב ניגש עם הסוכן לרכבו, שם מסר לו הסוכן 27,000 ש"ח. המשיב עזב את המקום ברכב מסוג ב.מ.וו, עמו הגיע יחד עם הנאשם 1, בעוד שהנאשם 1 והסוכן נשארו בבית הקפה. הנאשם 1 שוחח עם המשיב בטלפון וביקש ממנו שיכין את הסם למסירה ויעדכנו לכשזה יהיה מוכן. לאחר שקיבל הנאשם 1 שיחת טלפון נסעו הוא והסוכן, ברכבו של האחרון ליישוב באזור, שם נפגשו עם המשיב, אשר הגיע ברכב הב.מ.וו. הנאשם 1 ירד מרכבו של הסוכן ונכנס לרכב הב.מ.וו והתיישב במושב הנהג, ואילו המשיב ניגש לרכבו של הסוכן והניח בו שקית ובה סם מסוג קוקאין במשקל 99.82 גרם. הנאשמים עזבו את המקום ברכב הב.מ.וו.

 

 

על פי הנטען בעובדות האישום השני, עובר לתאריך 18.9.2010, קשרו הנאשמים קשר ביניהם ובין אדם אחר לסחור בסם מסוכן מסוג קוקאין. בתאריך 18.9.2010, נפגשו הנאשמים עם הסוכן וסיכמו ביניהם כי הנאשמים ימכרו לסוכן 100 גרם סם מסוג קוקאין תמורת 30,000 ש"ח. בתאריך 19.9.2010, לאחר מספר שיחות טלפון, נפגשו הנאשמים עם הסוכן בכביש 3. הנאשמים הגיעו ברכב הב.מ.וו, כאשר המשיב נוהג והנאשם 1 לצידו. הסוכן עצר בסמוך לרכב הב.מ.וו ומסר לנאשם 1 סכום של 30,000 ש"ח עבור הסם. הנאשם 1 אמר לסוכן שיעמוד עמו בקשר וישלח אליו אדם עם הסם. מאוחר יותר באותו היום, ליד בית מגוריו של הנאשם 1, לפי תיאום מראש, הניח אדם אחר ברכבו של הסוכן נייר טואלט מגולגל ובו חומר הנחזה לסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 91.01 גרם.

 

 

 

 

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצר הנאשמים עד לתום ההליכים נגדם. במהלך הדיון בבקשה, הסכים בא כוח המשיב לקיומה של תשתית ראייתית ועילת מעצר, ביחס לאישום הראשון, בציינו כי חלקו של המשיב במעשים המיוחסים לו בכתב האישום פחותים מאלו המיוחסים לנאשם 1. ביחס לאישום השני ציין בא כוח המשיב כי קיימת חולשה משמעותית בראיות לכאורה וכי אף שמרשו נכח באירוע, לא היה לו כמעט כל חלק בנעשה. עוד ציין בא כוחו של המשיב כי יש לבחון חלופות מעצר בעניינו, שכן נוכח נתוניו האישיים (עברו הנקי, העובדה שסיים לימודי רפואה וממתין למבחני הסמכה בישראל, השפעת המעצר עליו) – ניתן לתת בו אמון. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ד' מגד) הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

 

 

 

 

 

 

תסקיר המעצר והחלטת בית המשפט המחוזי

 

 

 

 

4. תסקיר המעצר בעניינו של המשיב המליץ לשחררו לחלופת מעצר בבית אביו. שירות המבחן התרשם כי למשיב יכולות גבוהות וכי קיים פער בין עיסוקיו עד כה בחייו לבין ההאשמות החמורות המיוחסות לו. המשיב סיים לימודי רפואה ברומניה והגיע חזרה לישראל במטרה לעבור כאן את מבחני ההסמכה לשם קבלת רישיון לעסוק ברפואה בארץ. שירות המבחן התרשם כי ציפיותיו הגבוהות של המשיב מעצמו וקשייו לעבור בחינות אלה, יצרו בו תחושת כישלון ואכזבה כלפי משפחתו, אשר טיפחה אותו וגילתה ציפיות גבוהות באשר להישגיו. עוד עלה בתסקיר כי קיים קושי בולט של המשיב להתייחס לחלקים שונים בהתנהגותו והתנהלותו קודם למעצרו, כשהוא נוטה לטשטש חלקים שונים בהתנהלותו הנתפסים על ידו כבעייתיים. בנוגע למעצר צויין בתסקיר כי מעצרו של המשיב מהווה גורם הרתעה עבורו, אולם במקביל קיימת רמת סיכון גבוהה להישנותה של התנהגות פורצת גבולות, אשר לאחר בחינת החלופה וההתרשמות החיובית ממנה, ניתן לצמצמה. בסיכומו של דבר המליץ שירות המבחן על שחרור המשיב לחלופת מעצר בבית אביו תחת פיקוחם של אביו, דודו ומכר של המשפחה.

 

 

 

 

5. בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט ב' אזולאי), בהחלטתו מתאריך 25.5.2011, קבע כי ניתן להפחית את מסוכנות המשיב בחלופה שהוצעה. בית המשפט עמד על ההלכה הקיימת, לפיה רק במקרים חריגים ניתן להסתפק בחלופת מעצר במקרים של סחר בסמים, זאת נוכח המורכבות של עבירות אלה, המסוכנות הטמונה בהן וחשיבות הפסקת פעילות הסחר בכל שלבי ביצוע העבירה. יחד עם זאת, בשקלול הנסיבות האישיות של המשיב, ציין בית המשפט המחוזי הנכבד כי הכף נוטה לשחרורו לחלופת מעצר. בין שיקוליו נכללו עברו הנקי של המשיב, השכלתו ולימודי הרפואה, היותו נתון במעצר כשלושה חודשים וההתרשמות החיובית מחלופת המעצר. בהתאם לאמור ובשקלול הנסיבות, הורה בית המשפט המחוזי הנכבד כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר בבית אביו בתנאים הבאים: התחייבות עצמית בסך 100,000 ש"ח; ערבויות צד ג' של המפקחים להבטחת תנאי שחרורו של המשיב על סך 50,000 ש"ח; הפקדה כספית בסך 30,000 ש"ח; איזוק אלקטרוני; איסור יציאה מן הארץ והפקדת דרכונו; איסור יצירת קשר טלפוני עם מי מעדי התביעה ויציאה מביתו על פי הודעה מראש בליווי אחד מהערבים.

 

 

 

 

נוכח כוונת המדינה להגיש ערר ובקשתה בפני בית המשפט המחוזי, עוכב מועד ביצוע החלטתו.

 

 

 

 

מכאן הערר שלפני.

 

 

 

 

הערר וההודעות המשלימות

 

 

 

 

6. המדינה טוענת בערר כי שגה בית המשפט המחוזי עת שחרר את המשיב לחלופת מעצר, החלטה אשר עומדת בניגוד להלכה המורה כי רק במקרים חריגים ישוחררו העוסקים בסחר בסמים לחלופת מעצר. עוד טוענת המדינה כי חלקו ומעורבותו של המשיב בעבירות גבוהה וכי השתתפותו הייתה פעילה בשני האישומים. פרק הזמן בין העסקאות, של שלושה חודשים, מצביע לטענת המדינה על מעורבות עמוקה בעולם הסמים ועל כך שאין זו מעידה חד פעמית אלא התנהגות עקבית של המשיב. לטענת המדינה אין במקרה זה נסיבות חריגות שיש בהן להצדיק את שחרור המשיב, חרף היעדר עבר פלילי והעובדה שסיים לימודי רפואה. כמו כן טוענת המדינה כי אף בתסקיר המעצר בעניינו של המשיב יש כדי לתמוך בעמדתה, נוכח נטייתו לטשטש חלקים בהתנהגותו הנתפסים על ידו כבעייתיים. המדינה אף מפנה להחלטתי מתאריך 24.5.2011 בעניין בש"פ 3740/11 אכרם אל עלאיין נ' מדינת ישראל וסוברת כי דינו של המשיב שבכאן, כדין עניין אל עלאיין הנ"ל. לטענת המדינה אין לאבחן בין שני המקרים וכך אף עולה מההחלטה ב-בש"פ 2746/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.2011).

 

 

 

 

עוד הוסיפה באת כוח המדינה, עו"ד שרף, בדיון שהתקיים בפניי, כי המשיב הכחיש בצורה גורפת את מעורבותו ולא לקח אחריות על מעשיו (כאשר הראו לו תמונות עם הסוכן והשמיעו לו הקלטות מהאירועים). לטענתה אין לראות את תסקיר המעצר כחיובי בצורה יוצאת דופן, ולשיטתה קיימת מסוכנות במשיב, בלא קשר לחלופה שהוצעה. לפיכך, העובדה שהמשיב נראה נורמטיבי, ללא עבר פלילי וסיים לימודי רפואה בחו"ל איננה מעלה או מורידה ממסוכנות זו.

 

 

 

 

7. בא כוח המשיב, עו"ד אבנון, הדגיש את הנסיבות האישיות החריגות במקרה. בהקשר זה תיאר בא כוח המשיב את העובדה שהמשיב הינו הראשון מהשבט הבדואי בו הוא גדל, שיצא ללימודי רפואה, את הקושי שחווה בעת חזרתו ארצה – בין היתר: נסיונותיו שלא צלחו עד כה לעבור את מבחני ההסמכה והתלות הרבה במשפחתו. בא כוח המשיב, ציין כי השאלה המרכזית להכרעה פה היא רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב, שלטענתו נמוכה היא, בשים לב לדרך שעשה עד הנה וחווית מעצרו, אשר מקטינים מאוד את הסיכוי להישנות המעשים. בא כוח המשיב הדגיש את העובדה שבית המשפט המחוזי עיין בדקדקנות בתסקיר המעצר ובחן את הערבים האפשריים וכן בחן את חריגותו של המקרה.

 

 

8. לאחר שמיעת טענות הצדדים ונוכח שאלות ואי בהירויות שהתעוררו במהלך הדיון, הוריתי בתאריך 27.5.2011, על הגשת הודעה משלימה מטעם המדינה באשר לסעיפי כתב האישום המתארים את קשירת הקשר לביצוע הפשע, בשני האישומים, וכן בהתייחס לשאלה המשפטית לעניין התערבות בהחלטות שחרור של בית המשפט המחוזי בתיקי סחר בסמים. כמו כן אפשרתי למשיב להגיש תגובתו להודעה האמורה ולהוסיף אסמכתאות משלו.

 

 

 

 

בהודעתה המשלימה ציינה המדינה כי עסקת הסחר, מושא האישום הראשון, נעשתה ביוזמת הנאשם 1, ואין המדובר בהדחת המשיב לביצוע עבירה על ידי הסוכן. לטענתה הנסיבות מלמדות על מודעות המשיב לכך שהוא שותף לעבירת סחר בסמים וכי קיומו של אחר, עמו שוחחו הנאשמים, אינה בהכרח חלק מהקשר, ואינה משפיעה על חומרת המעשים. לטענתה עולה מנסיבות העניין כי אין זו מעורבות מקרית של המשיב בעסקאות סחר אלא נוכחותו במקום היתה, על פי הנטען מתוכננת, חלקו פעיל והוא שותף מלא לעסקה. בנוגע לעסקה, מושא האישום השני, גם בו לקח חלק שותף שלישי (אשר הביא את החומר הנחזה לסם), מציינת המדינה, כי בעת הגעתו של אותו אחר – המשיב נהג ברכבו של הנאשם 1 והיה נוכח בהעברת הכסף ובתיאום מסירת הסם. בנסיבות אלה, קדמה לביצוע העסקה קשירת קשר בין הנאשמים, לה היה שותף אותו אחר.

 

 

 

 

באשר לשאלה של התערבות בהחלטות בית המשפט בתיקי סחר בסמים, הפנתה המדינה להחלטות, אשר בהן התערב בית משפט זה בהחלטות בתי משפט מחוזיים ועל כן במקרה הנוכחי סטה לדעתה בית המשפט המחוזי הנכבד מפסיקה זו.

 

 

 

 

בא כוח המשיב, בתגובתו להודעת המדינה, ציין כי אין ביסוס בחומר החקירה לאמור בסעיפים הנוגעים לקשירת הקשר בשני האישומים הכלולים בכתב האישום וקריאה מדוקדקת בהודעת המדינה מעלה כי אף היא אינה מוצאת בסיס ראייתי לאמור. לטענתו – אין בחומר החקירה כדי להצביע על קשר בין המשיב לסוכן, או גורם שלישי, כאשר עולה מכתב האישום ומחומר הראיות כי המשיב "הופעל" על ידי נאשם 1 באישום הראשון ונלווה אליו באישום השני. כמו כן התייחס בא כוח המשיב לשאלה המשפטית, אליה הגיבה המדינה, הנוגעת להתערבות אפשרית של בית משפט זה בהחלטות של בתי משפט מחוזיים במעצרם של נאשמים המואשמים בעבירות סמים. לטענתו הפניות המדינה מצביעות דווקא על מיוחדותו של המקרה הנוכחי. לטענתו, חריגות זו מודגשת גם נוכח העובדה שערכאת בית המשפט המחוזי אבחנה בצורה מדויקת ומדוקדקת את המקרה הנוכחי מההלכה הכללית בסוגיה, תוך הדגשת חריגותו.

 

 

דיון והכרעה

 

 

 

 

9. לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר שהוגש על ידם, הגעתי לאחר התלבטות לכלל מסקנה כי דין הערר ­להתקבל בכפוף לאמור בפסקאות 14-13 שלהלן. להלן אפרט את הנימוקים שהובילוני למסקנה זו.

 

 

10. אין מחלוקת כי במקרה שלפניי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב – ראיות המקימות עילת מעצר, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) בצירוף סעיף 21(א)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים). בית משפט זה כבר קבע לא אחת כי ממי שסוחרים בסמים נשקפת מסוכנות רבה ועל כן רק במקרים נדירים ישוחררו אלה העוסקים בסחר בסמים ­לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 7639/10 תפל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.10.2010) ולאחרונה בהקשר זה: בש"פ 2746/11 ו-בש"פ 3740/11 הנ"ל). חומרתן של העבירות בהן מואשם המשיב משמעותיות והוא היה לכאורה מעורב בהן (העובדה שהמשיב היה נוכח בעסקאות ולקח חלק פעיל בהן כאשר נטל כסף עבור הסם, העביר את הסם אל הסוכן ועמד בקשר טלפוני עם המעורבים במהלך העסקאות). שירות המבחן אף התרשם כי המשיב מטשטש חלקים שונים בהתנהלותו עובר למעצרו וכן כי קיים פער בין תפקודו, יכולותיו והישגיו לבין חומרת האישומים. אולם יחד עם האמור לעיל, מחובתו של בית המשפט לבחון האם חלופת מעצר עשויה להפחית את מסוכנות הנאשם בעת שהוא מכריע בבקשה למעצר עד תום ההליכים, תוך התייחסות לנסיבות הקונקרטיות (בש"פ 8955/08 סימן טוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.11.2008); בש"פ 2008/10 מדינת ישראל נ' אבו עאמר (לא פורסם, 14.3.2010)).

 

 

האם המקרה שבפניי עולה על המקרים החריגים בהם ישוחרר המשיב לחלופת מעצר?

 

 

11. בית המשפט המחוזי הנכבד בחן את החומר שבפניו, והתרשם מן המפקחים וקבע כי מכלול הנתונים מצביע על כך שיש לשחרר את המשיב לחלופת המעצר שנקבעה על ידי שירות המבחן. כן באו לביטוי בהחלטה העובדה שהמשיב הוא היחיד בשבטו שסיים לימודי רפואה, כי הוא נמצא במעצרו הראשון והוא נתון בו למעלה משלושה חודשים וכי יש בחלופת המעצר והמפקחים שנבדקו כדי להפחית ממסוכנותו. מקובלת עלי איפוא עמדת בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר קבע במכלול השיקולים – כי עניינו של המשיב נמנה על המקרים החריגים בהם יש לשקול חלופת מעצר. אולם בנסיבות – דעתי אינה נוחה מחלופת המעצר שהוצעה, אשר אינה מהווה מענה הולם. אבהיר מסקנתי מיד בסמוך.

 

 

12. כפי שצוין בתסקיר המעצר ונוכח החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד, נראה כי המפקחים האפשריים למשיב הינם אמנם דמויות סמכותיות לגביו, שומרות חוק ומציבות גבולות. יחד עם זאת מצאתי כי קיימים קשיים ניכרים בחלופה זו, ואבהיר טעמיי לקביעה זו:

 

 

ראשית, החלופה המוצעת נמצאת במקום היישוב בו מתגורר המשיב ובה נמצאת משפחתו. כפי שצויין בתסקיר המעצר, קשייו של המשיב לאחר חזרתו ארצה (אשר היוו לגרסתו את הרקע למעורבותו בעבירות), התרחשו בעודו נמצא בחיק משפחתו. זאת ועוד, במקום היישוב אף נקשר, על פי הנטען, הקשר לביצוע העבירות, אשר כזכור, בוצעו יחד עם הנאשם 1, שהינו בן דודו של המשיב.

 

 

 

 

שנית, חלקן של העבירות, בוצע באזור היישוב וכוללות מעורבים נוספים מאותו אזור. הנני סבור איפוא כי שחרורו של המשיב לחלופה הנמצאת באותה הסביבה, אשר שימשה כרקע לקשייו ולביצוע העבירות המיוחסות לו – לא תפחית בצורה מספקת את מסוכנותו, נוכח נסיבותיה של הפרשה הנטענת.

 

 

 

 

13. בהתייחס לנסיבותיו הייחודיות של המשיב, יש לטעמי עם זאת לנסות ולחפש עבורו חלופת מעצר אחרת ומהודקת, המרוחקת ממקום היישוב בו שהה המשיב עובר לעבירות המיוחסות לו – כדי להפחית את מסוכנותו ברמה מספקת על מנת להרחיקו מהנסיבות שהובילוהו, על פי הנטען, למעורבות באירועים הנדונים וכן להעניק לו אפשרויות לשיקום.

 

 

 

 

14. נוכח כל האמור לעיל – הערר מתקבל, בכפוף לאמור בפיסקה 13 שלעיל ובפיסקה זו, כך שבית המשפט המחוזי הנכבד יבחן חלופה מעצר מהודקת אחרת, ככל שזו תוצע בפניו, המרוחקת מסביבת היישוב בו התגורר המשיב עובר לביצוע העבירות. חלופה זו תובא לעיונו של בית המשפט המחוזי, אשר יכריע בה כטוב בעיניו, לאחר שיקבל לגביה תסקיר עדכני משירות המבחן.

 

 

15. עד להחלטה אחרת בבית המשפט המחוזי ­– ישאר המשיב במעצר.

 

 

 

 

ניתנה היום, ‏י"ט תמוז, תשע"א (‏21.07.2011).

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11040460_K02.doc לד

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il