עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3595/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם
הדפסה

בבית המשפט העליון


 

 

רע"א 3595/11

 

 

 

בפני:


 

כבוד השופטת מ' נאור

 

המבקש:

עוזי גלמן

 

 

נ ג ד

 

 

המשיבים:

1. מיכאל טסלר

 

 

2. בלהה פלג

 

 

 

 

3. איל גן

 

 

 

 

4. שמעון נרקיס

 

 

 

 

5. אילה נרקיס

 

 

 

 

6. פרודיפיי פתרונות תוכנה בע"מ

 

 

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז ב-ת"א 40630-02-11 שניתנה ביום 17.4.2011 על ידי כבוד הנשיאה ה' גרסטל

 

 

 

 

בשם המבקש: עו"ד אורלי גלמן

 

 

בשם המשיבים 1-2: עו"ד ניר סברוב; עו"ד פנינית כהן

המשיב 3: בעצמו

 

 

המשיבים 5-4: בעצמם

 

 

 

 

החלטה

 

נוכח ההתפתחויות שהתרחשו בתיק מיצתה בקשת רשות ערעור זו את עצמה והיה מקום כי המבקש יחזור בה ממנה. מאחר שהמבקש לא עשה כן והוגשו תגובות אין מנוס אלא להורות על דחיית הבקשה ולפסוק הוצאות. אפרט.

 

 

 

 

רקע

 

 

 

 

1. המבקש והמשיבים 1, 2, 3, 5 היו בעלי מניות של המשיבה 6 (להלן: החברה). המשיב 4 הוא בעלה של המשיבה 5 ומנכ"ל החברה. בין בעלי המניות התעוררו מחלוקות שאין צורך לפרטן. ביום 24.2.2011 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי (כב' הנשיאה ה' גרסטל) כי הצדדים ינהלו התמחרות על החברה וכי בעל המניות שיזכה בהתמחרות – ירכוש את חלקיהם של כל יתר בעלי המניות. כן הוסכם כי אם לא יגיעו הצדדים להסכמה על שוויה הבסיסי של החברה לשם תחילת ההתמחרות ימונה מעריך שווי שהצדדים ישתפו עמו פעולה וימציאו לו כל מסמך שיידרש על ידו. בית המשפט מינה את רו"ח אלי אלעל לביצוע הערכת השווי וסוכם כי מינויו ייכנס לתוקף בתוך 4 ימים אם הצדדים לא יגיעו כאמור להסכמה על השווי הבסיסי.

 

 

 

 

2. התפתחויות נוספות שאין צורך לפרטם הביאו לכך שביום 20.3.2011 מינה בית המשפט, לאחר דיון שנערך בפניו, את רו"ח אהוד רצאבי לשם ביצוע הערכת שווי במקום מינויו של רו"ח אלעל ונקבע כי הצדדים ישתפו פעולה עם רו"ח רצאבי וימציאו לו לאלתר כל מסמך שיידרש. ואולם, בסופו של דבר הודיע רו"ח רצאבי ביום 4.4.2011 כי לא יבצע את העבודה "במיוחד נוכח התנהלות [באת כוח המבקש]". הצדדים שבו אפוא לבית המשפט וביום 17.4.2011 לאחר דיון נוסף שנערך בפניו הורה בית המשפט על מינויו של רו"ח אורי לזר כמעריך שווי. בית המשפט הוסיף וקבע כי על סמך ההתרחשויות שאירעו בתיק רק מנכ"ל החברה יהיה בקשר עם מעריך השווי ללא מעורבות של יתר הצדדים אך כדי להבטיח שקיפות מנכ"ל החברה ימציא לכל הצדדים עותק מכל מסמך שיועבר על ידו למעריך השווי וכי גם מעריך השווי ימציא לכל הצדדים העתק מכל פנייה שלו למנכ"ל. בית המשפט ציין כי בכך היה הוא יכול לסיים את החלטתו אך הוא אינו יכול שלא להביע את דעתו לגבי התנהלות באת כוח המבקש. בית המשפט קבע כי כדי להציל את החברה באה ההחלטה שלא לאפשר פנייה ישירה של מי מהצדדים למעריך השווי "שכן יש חשש כבד שאם תהיה פנייה כזו, תטורפד גם הפעם הערכת השווי [...] צר לי שזו הדרך שבה [באת כוח המבקש] בוחרת לנהל תיק זה, אך משזו בחירתה, אין לי אלא ליתן את ההוראות כאמור". בית המשפט הוסיף כי יש להטיל על המבקש הוצאות לטובת המשיבים 2-1 בסך 5000 ש"ח.

 

 

 

 

על החלטה זו מיום 17.4.2011 הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

 

 

 

בקשת רשות הערעור

 

 

 

 

3. בקשת רשות הערעור מכוונת נגד 3 חלקים מתוך החלטתו של בית המשפט: החלק הראשון הוא החלק בו נקבע כי רק מנכ"ל החברה יהיה בקשר עם מעריך השווי וכי בכל מקרה לא תתאפשר פנייה ישירה של מי מהצדדים אל מעריך השווי; החלק השני הוא החלק בו נמתחה ביקורת על התנהלות באת כוח המבקש; והחלק השלישי הוא החלק בו נפסקו הוצאות לטובת המשיבים ולא נפסקו הוצאות לטובת המבקש.

 

 

 

 

המבקש מפרט בבקשה כי הגבלת הקשר עם מעריך השווי למנכ"ל החברה בלבד סוטה מהסכמת הצדדים שקיבלה, כזכור, תוקף של פסק דין מה גם שמנכ"ל החברה הוא בן זוגה של אחת מבעלי המניות כך שיווצר חוסר איזון בין בעלי המניות. המבקש הוסיף כי לא די במנגנון השקיפות שנקבע שאינו מאפשר לצדדים לפנות למעריך השווי להבהרות כאלה ואחרות, אף לא במקרי קיצון. באשר לביקורת שהובעה כלפי באת כוח המבקש נטען בבקשה כי היא לא הייתה בעלת דין וכל התנהלותה הייתה על דעת המבקש (בעלה) ולכן לא היה מקום להתמקד בה אישית ולמתוח עליה ביקורת בפרט כאשר הביקורת אינה מוצדקת. לבסוף באשר להוצאות נטען כי היה מקום לפסוק הוצאות נגד המשיבים 2-1 נוכח התנהלותם ובוודאי שלא היה מקום להטיל הוצאות על המבקש.

 

 

 

 

4. מלכתחילה שאלתי את עצמי האם אכן היה מקום להגביל את הקשר עם מעריך השווי למנכ"ל החברה בלבד והאם די במנגנון השקיפות שנקבע. על כן ביקשתי את תגובת המשיבים לבקשת רשות הערעור. מהתגובה שהתקבלה הסתבר כי כל עניין מעריך השווי התייתר. המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים) עמדו בתשובתם שהוגשה ביום 30.6.2011 על כך שכל בעלי המניות כבר הסכימו לאחר הגשת בקשת רשות הערעור לוותר על קיומה של הערכת שווי ולערוך התמחרות. ההתמחרות נערכה עוד ביום 31.5.2011 ובסופה הוכרזה הצעתה של המשיבה 5 כהצעה הזוכה והמשיבה 5 כבר קיבלה ביום 14.6.2011 את שטרי העברת המניות של יתר בעלי המניות. בנסיבות אלה, כך טענו המשיבים, דין הבקשה להדחות שהרי דיון בה כעת יהיה אקדמי ותיאורטי. המשיבים הוסיפו ופירטו את השתלשלות העניינים בתיק מנקודת מבטם וטענו כי גם לגופו של עניין אין לקבל את טענות המבקש אך אין טעם "להמשיך ולהתכתש" בעניין זה.

 

 

 

 

5. אומר כבר כאן: היה מקום שהמבקש יעדכן את בית המשפט בדבר ההתפתחויות שחלו בתיק בפרט כאשר ההתמחרות בוצעה עוד ביום 31.5.2011 וייתכן שהיה בכך כדי למנוע את הצורך בתשובה מטעם המשיבים שהוגשה כאמור רק ביום 30.6.2011. מכל מקום, משהוגשה התשובה החלטתי לאפשר למבקש להגיש תגובה לתשובה ולהודיע בה, בין היתר, האם הוא עוד עומד על בקשתו נוכח הטענה כי התייתר העניין המרכזי בבקשה. המבקש לא ניצל הזדמנות זו. הוא לא חזר בו מהבקשה אלא שב ופירט מדוע לא נפל פגם בהתנהלותו או בהתנהלות באת כוחו, וטען כי דווקא בהתנהלות המשיבים 2-1 נפל פגם. המבקש שב וביקש כי יבוטלו אותם חלקים בהם נמתחה ביקורת על התנהלות באת כוחו "שאינה תואמת את העובדות והיא אינה מוצדקת" וכי יבוטלו ההוצאות שנפסקו. יחד עם זאת המבקש הסכים כי עניין מעריך השווי התייתר וניתן לוותר על דיון בו.

 

 

 

 

הכרעה

 

 

 

 

6. כפי שכבר נרמז דין הבקשה להדחות. השאלה המרכזית שהתעוררה בתיק הייתה שאלת הקשר עם מעריך השווי. ואולם, שאלה זו התייתרה כאשר הצדדים הסכימו על ביצוע התמחרות ללא הערכת שווי. יש להצטער שהמבקש לא הודיע על עניין זה ביוזמתו מבעוד מועד ומכל מקום מוסכם כעת על הכל כי חלק זה בבקשה כבר אינו רלבנטי ועל כן יש לדחותו.

 

 

 

 

7. המבקש ביקש כזכור גם לבטל את הביקורת שנמתחה על באת כוחו וכן ביקש כי אתערב בעניין ההוצאות.

 

 

 

 

באשר לביקורת שנמתחה על באת כוח המבקש – המבקש מציין כי הביקורת "אינה תואמת את העובדות" אלא שכידוע לא בנקל תתערב ערכאת ערעור בעניינים עובדתיים וכך או כך בדרך כלל ממילא לא תינתן רשות ערעור רק כדי למחוק הערות ביקורת. מכל מקום, בית המשפט קבע כי הביקורת כלפי באת כוח המבקש נאמרה בבחינת למעלה מן הצורך ובלשונו של בית המשפט:

 

 

 

 

"הייתי יכולה להסתפק באמור לעיל אלא שלנוכח ההתרחשויות איני יכולה שלא להביע דעתי על התנהלות [באת כוח המבקש] בתיק זה ..."

 

 

 

 

 

 

המסקנה היא אפוא כי בענייננו ממילא לא נפגעה כל זכות של המבקש ואין מקום לדון באמירות שנקבעו בלשון מתונה בבחינת למעלה מן הצורך. הביקורת שמתח בית המשפט אינה אלא הבעת דעה, כפי שאף נכתב מפורשות על ידי בית המשפט. אשר על כן, אין כל מקום למתן רשות ערעור בעניין זה (ראו והשוו: בג"ץ 188/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית-משפט השלום בחדרה השופט עמירם שרון, פ"ד נב(3) 721 (1998) (להלן: עניין צירינסקי); ע"א 9998/06 חזן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (טרם פורסם, 20.7.2008)). כאן המקום להעיר כי באת כוח המבקש לא הגישה כל הליך ערעורי מטעמה היא. יש להניח כי אף אם היה מוגש הליך שכזה היה הוא נתקל בקשיים לא מבוטלים ללא דיון לגופו של עניין. שהרי, על פניו אין בביקורת שנמתחה על באת כוח המבקש כדי לפגוע במערך זכויותיה וממילא לא הייתה היא צד לסכסוך. בביקורת שנמתחה על באת כוח המבקש אין כדי להוות הכרעה שיפוטית. אשר על כן, גם במובן זה אין לכאורה מקום לערעור (ראו והשוו: עניין צירינסקי; דברי השופט א' ברק ב- בש"פ 658/88 חסן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(1) 670, 694 (1991); החלטת הרשם ג' שני ב- בש"א 8472/09 הוניגבוים נ' כב' השופט מגן אלטוביה (טרם פורסם, 8.4.2010); החלטת הרשם ע' שחם ב- ע"א 5956/03 אוזן נ' האפוטרופוס הכללי (לא פורסם, 23.11.2003); והשוו לפסק דינו של השופט לוי ב- בג"ץ 9629/05 אלוני נ' בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (לא פורסם, 7.12.2005)). איני נדרשת לקבוע מסמרות בסוגיה זו שהרי די בכך שבנסיבות העניין שלפנינו אין מקום לדון באותן אמירות שהתייחסו לבאת כוח המבקש בבחינת למעלה מן הצורך במסגרת בקשת רשות הערעור של המבקש.

 

 

 

 

8. לבסוף, באשר להוצאות שנפסקו, ההלכה בכגון דא היא כי רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות ולא שוכנעתי כי המקרה שלפנינו בא בגדרי אותם חריגים.

 

 

 

 

9. ודוק: במסגרת בקשת רשות הערעור והתגובה לה טענו הצדדים גם בשאלה האם קיימת למבקש זכות ערעור על ההחלטה מיום 17.4.2011. בעניין זה נוטה אני לדעת המשיבים כי מדובר ב"החלטה אחרת" ולא ב"פסק דין" שהרי ההחלטה נוגעת למעשה רק לביצועו או ליישומו של פסק הדין שניתן עוד ביום 24.2.2011 (ראו והשוו ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי, פ"ד מז(1) 152 (1993)). ואולם, נוכח המסקנה אליה הגעתי לפיה ממילא דין הבקשה להדחות לא אקבע מסמרות גם בעניין זה ודי בכך שאומר כי אין מקום שאורה על דיון בבקשה כבערעור (ראו והשוו רע"א 7311/10 כהן נ' דדון, פסקה 2 (טרם פורסם, 19.6.2011)).

 

 

 

 

10. סוף דבר: הבקשה נדחית. למבקש ניתנה הזדמנות לחזור בו מבקשתו לאחר שהתייתר העניין המרכזי שהיה כלול בה אך הוא לא ניצל הזדמנות זו. המבקש כאמור גם לא עדכן ביוזמתו את בית המשפט בדבר ההתפתחויות שהיו בתיק למרות שהיה די זמן שייעשה כן בטרם הוגשה תגובת המשיבים 2-1, והמשיבים נדרשו להגיש תגובה. על כן, המבקש ישלם למשיבים 2-1 שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח.

 

 

 

 

ניתנה היום, ‏י"ח תמוז, תשע"א (20.7.2011).

פורום רשלנות רפואית הוא זירה לדיון בנושא תביעות רשלנות רפואית. פורום רשלנות רפואית מנוהל בד"כ ע"י עורך דין העוסק בתחום זה.

לשאלות היכנסו אל פורום רשלנות רפואית

 

 

 

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11035950_C06.doc עע

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il