עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 9220/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

תאריך הישיבה:                     ח' בטבת תשע"ג (21.12.12)

בשם העורר בבש"פ 9220/12:  עו"ד נ' אלפסה, עו"ד נ' לב

בשם העורר בבש"פ 9221/12:  עו"ד ג' קפלינסקי, עו"ד ל' שרקוביק

בשם המשיבה:                       עו"ד ש' כהן

 

 

           שתי בקשות ערר שנשמעו במאוחד המעלות את השאלה האם לפגיעה בזכות להיוועצות של חשוד ישנה נפקות באשר למעצרו של החשוד.

 

רקע והליכים קודמים

 

1.        שני המבקשים נעצרו ביום 18.12.12 בשעה 10:20 בחשד להתפרצות למקום מגורים, קבלת נכסים שהושגו בפשע וקשירת קשר לפשע. ביום 19.12.12 הורה בית משפט השלום (כב' השופט ש' אבינור) על הארכת מעצרם של השניים עד ליום 24.12.12 שעה 12:00. בית המשפט מצא כי קיימת תשתית ראייתית המבססת חשד סביר נגד המבקשים וכי מתקיימת עילה למעצרם. צויין כי אמנם מדובר בעבירת רכוש, אך בעבירה ברף הגבוה של עבירות רכוש, שבוצעה בצוותא חדא ובתכנון מראש, ומשכך מתגבשת עילת מעצר. בית המשפט הוסיף כי הוצגה לפניו רשימת פעולות חקירה נדרשות אשר חלקן מצדיקות את מעצר המבקשים, בפרט כאשר מדובר על חשד במעורבות של חשודים נוספים. עוד קבע בית המשפט כי הטענות שהועלו באשר לפגיעה בזכות ההיוועצות עם עורך דין, אין מקומן בשלב זה של ההליך.

 

2.        על החלטת בית משפט השלום הגישו המבקשים ערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' קאפח) דחה את הערר בקובעו כי חומר החקירה מגלה חשדות בהיקף נרחב ממה שהיה ידוע מלכתחילה. באשר לטענות הנוגעות לפגיעה בזכות ההיוועצות קבע בית המשפט כי מקומן להישמע בהליך העיקרי, ואין מקום בשלב זה לשמוע את גרסאות הצדדים באשר למה שאירע.

 

3.        מכאן הבקשות שבפני. הסנגורים מבקשים לראות בפגיעה בזכות ההיוועצות של חשוד עם עורך דינו פגם המצדיק שחרור ממעצר, בדומה לעצור שלא קיבל מיטה בבית המעצר, או למעצר בלתי חוקי. בעניין הפרטני טענו הסנגורים לחריגה משמעותית מהוראות החוק לעניין זכותו של חשוד להיפגש עם עורך דינו.

 

           מנגד טען בא-כוח המדינה כי הבקשות אינן מעלות שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערר. לטענתו בתי המשפט קמא החליטו כי בנסיבות העניין אין מקום לשחרורם של המבקשים. מבחינה עובדתית, נטען, לא היתה הפרה של זכויות המבקשים, וכך התייחסו לעניין הערכאות דלמטה.

 

דיון והכרעה

 

4.        בפתח הדברים אציין כי הבקשות מעלות שאלה משפטית בעלת חשיבות הנוגעת לנפקותה של פגיעה בזכות להיוועצות של חשוד עם עורך דין על מעצרו של החשוד. לפיכך ראיתי לנכון לקבל את הבקשות לרשות ערר ולדון בהן כבערר, מכוח סמכותי לפי סעיף 53(א1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

 

5.        על חשיבותה של זכותו של חשוד להיוועצות עם עורך דין עמד בית משפט זה בעבר לא אחת. מדובר בזכות יסוד מרכזית המעוגנת כיום בסעיף 34 לחוק המעצרים:

 

34. זכות העצור להיפגש עם עורך דין

(א)   עצור זכאי להיפגש עם עורך דין ולהיוועץ בו.

(ב)   ביקש עצור להיפגש עם עורך דין או ביקש עורך דין שמינהו אדם קרוב לעצור להיפגש עמו, יאפשר זאת האחראי על החקירה, ללא דיחוי.

(ג)   פגישת העצור עם עורך הדין תיעשה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה, אולם באופן המאפשר פיקוח על תנועותיו של העצור.

(ד)   נמצא העצור באותה עת, בעיצומם של הליכי חקירה או של פעולות אחרות הקשורות בחקירה, באופן שנוכחותו נדרשת כדי להשלימם, ועריכת הפגישה עם עורך הדין ללא דיחוי, כאמור בסעיף קטן (ג), מחייבת את הפסקתם או את דחייתם למועד אחר, והקצין הממונה בדרגת רב פקד ומעלה (להלן בסעיף זה - הקצין הממונה) סבר כי הפסקתם או דחייתם עשויה לסכן, באופן ממשי, את החקירה, רשאי הוא להורות בהחלטה מנומקת בכתב, שפגישת העצור עם עורך הדין תידחה לזמן הנדרש כדי להשלים את הפעולה, ובלבד שההפסקה לא תעלה על שעות ספורות.

(ה)   סבר הקצין הממונה כי פגישת העצור עם עורך הדין עלולה לסכל או לשבש מעצרם של חשודים נוספים באותו ענין, למנוע גילוי ראיה או תפישת דבר שהושג בקשר לאותה עבירה, רשאי הוא להורות, בהחלטה מנומקת בכתב, שהפגישה תידחה לתקופה הנדרשת, ובלבד שהיא לא תעלה על 24 שעות משעת המעצר.

(ו)    על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי הקצין הממונה בהחלטה מנומקת בכתב להורות שלא לאפשר פגישת עצור עם עורך דין, לתקופה שלא תעלה על 48 שעות משעת המעצר, אם שוכנע שהדבר דרוש לשם שמירה על חיי אדם או לצורך סיכול פשע, או שהדבר כרוך בעבירת בטחון והתקיימה עילה מהעילות המפורטות בסעיף 35(א); אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מזכותו של עצור, שביקש זאת, שתינתן לו הזדמנות סבירה להיפגש עם עורך דין לפני שיובא לבית המשפט בענין מעצרו.

 

 

6.        פסיקת בית משפט זה הצביעה על מספר טעמים העומדים בבסיס זכותו של חשוד להיוועצות עם עורך דינו בשלב החקירה. ראשית, זכות ההיוועצות תורמת להבנת הנחקר את זכויותיו במהלך החקירה. ההנחה היא כי עורך דינו של החשוד יסביר לו ביתר בהירות ופירוט את זכויותיו בחקירה, ובהן הזכות לחקירה הוגנת מבלי שיופעלו עליו אמצעים פסולים, החיסיון מפני הפללה עצמית וזכות השתיקה. משכך ראתה הפסיקה את זכות ההיוועצות כאספקט של זכות השתיקה (ע"פ 5954/06 סרנצ'וקוב נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (לא פורסם, 13.10.10) (להלן: עניין סרנצ'וקוב)). שנית, סנגורו של החשוד עשוי לתרום לשמירה על תקינות החקירה ושלא יופעלו אמצעים פסולים כנגד החשוד. עוד הוא עשוי לתרום להבטחת אמינותן של הראיות המושגות במסגרת הליכי החקירה, באמצעות הדרישה להקפיד על כללים שנקבעו לשם כך (כך למשל בנוגע לנוכחות סנגור במסדר זיהוי). יש שעמדו על כך שהסנגור יכול לסייע בהשגת ראיות לחפותו של החשוד, ואף למנוע השגת הודאות שווא מחשודים (ראו ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד סא(1) 461, פסקה 14 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) ביניש (2006) (להלן: עניין יששכרוב)). מטעמים אלו רואים בזכות ההיוועצות זכות ה"מסייעת לשמירה על זכויותיהם של נחקרים, להבטחת הגינותם של הליכי החקירה ולמניעת ניצול לרעה של פערי הכוחות המובנים בין העצור לאנשי המרות החוקרים אותו" (עניין סרנצ'וקוב, פסקה 18). נראה כי נטיית הפסיקה, ללא שהוכרע בדבר, היא לראות בזכות ההיוועצות זכות חוקתית (עניין יששכרוב, פסקה 20 לפסק דינה של השופטת ביניש).

 

7.        פסיקת בית המשפט גיבשה במהלך השנים כללים ליישומה של חובת ההיוועצות, תוך איזונה עם אינטרסים אחרים כגון תקינות ויעילות החקירה. הכלל הבסיסי הקבוע בסעיף 34(ב) לחוק המעצרים הוא כי חשוד זכאי להיפגש בהתאם לבקשתו עם עורך דינו ללא דיחוי. לכלל זה ישנם חריגים הקבועים בסעיף והמאפשרים לקצין ממונה לדחות את פגישתו של הנחקר עם עורך דין למספר שעות, ל-24 שעות ואף ל-48 שעות, בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף. כמו כן נקבע בפסיקה כי העלאת בקשה מטעם נחקר להיפגש עם עורך דין מחייבת ליצור קשר עם הסנגור באופן מיידי ככל הניתן, וכי לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בנסיבות בהן מודיע הסנגור על כוונתו להגיע למתקן החקירות במועד סמוך סביר, יש ככלל להמתין לבואו בטרם יימשכו הליכי החקירה (ע"פ 9956/05 שי נ' מדינת ישראל, פסקה 15 לפסק דינה של הנשיאה ביניש (לא פורסם, 4.11.09)).  

 

נפקות הפגיעה בזכות ההיוועצות של העצור

 

8.        מה נפקותה של פגיעה בזכותו של עצור להיוועץ עם עורך דין? השפעתה של פגיעה כזו על קבילות ראיות במשפט הפלילי נידונה בהרחבה והוכרעה בפרשת יששכרוב. בפרשה זו פותחה דוקטרינה פסיקתית לפיה לבית המשפט נתון שיקול דעת לפסול קבילותה של ראיה במשפט פלילי אם נוכח לדעת כי הראיה הושגה שלא כדין וקבלתה במשפט תיצור פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן שלא בהתאם לגדריה של פסקת ההגבלה (עניין יששכרוב, פסקה 76 לפסק דינה של השופטת ביניש). יצוין כי הדוקטרינה הפסיקתית שנקבעה לפסילת ראיות התבססה בעיקרה על התכלית של הגנה על הגינות ההליך הפלילי וטוהרו, כאשר כתוצאת לוואי אפשרית הוזכרה גם תכלית הרתעתית-חינוכית של רשויות החקירה:

 

"עשיית שימוש בראיה שהושגה בדרך בלתי כשרה על-ידי רשויות אכיפת החוק, עלולה בנסיבות מסויימות להכתים את ההרשעה בפלילים ולפגום בלגיטימיות שלה. בין היתר, עלול בית-המשפט להיתפס כמי שמכשיר את הפגם ונותן ידו לאחר מעשה לאי החוקיות שבהתנהגות החוקרים. זאת ועוד; מאחר ושלב החקירה המשטרתית מהווה חלק מהמערכת הכוללת של עשיית הצדק, הרי קבלתה במשפט של ראיה שהושגה בדרכי חקירה בלתי חוקיות, עלולה לפגוע בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור בו. בהתאם לגישה זו, פסילת הראיה נועדה להגן על ערכים שעיקרם טוהר ההליך הפלילי והגינותו, והיא נדרשת כחלק ממלאכת עשיית הצדק במובנה הרחב וכתנאי לאמון הציבור במערכת השיפוטית" (עניין יששכרוב, פסקה 55 לפסק דינה של השופטת ביניש).

 

9.        השאלה העולה כאן היא האם לפגיעה בזכות להיוועצות עם עורך דין תהא נפקות גם בשלב המעצר. לאחר בחינת טענות הצדדים ועיון בחומר, הגעתי למסקנה שהתשובה לכך חיובית. לטעמי, התכליות העומדות בבסיס דוקטרינת הפסילה הפסיקתית בפרשת יששכרוב חלות גם בנוגע לשלב הליך המעצר. המשך מעצרו של עצור שנפל פגם משמעותי ומהותי בזכויותיו הבסיסיות כעצור עלולה בנסיבות המתאימות לפגוע בלגיטימיות של הליך המעצר, בטוהר ההליך הפלילי ובאמון הציבור במערכת המשפט. מצופה כי רשויות החקירה יקפידו הקפדה יתירה על זכויותיו של עצור, הנמצא במעמד פגיע וקשה ביותר. פגיעה קשה ומשמעותית בזכויותיו של העצור עשויה לשמוט את הצידוק המוסרי מתחת להמשך מעצרו. "הרציונלים של הרתעת המשטרה, שמירה על זכויותיו החוקתיות של הפרט והגנה על טוהר ההליך השיפוטי יכולים להוביל לשחרורם של חשודים ונאשמים בשל פגם שנפל בהליך מעצרם... שחרורם של חשודים ונאשמים בשל פגם שנפל בהליך המעצר יבטא הכרה בחשיבות השמירה על זכויותיהם" (רינת קיטאי סנג'רו המעצר: שלילת החירות בטרם הכרעת הדין 469 (תשע"א)). עם זאת, מובן כי אין מדובר בערך מוחלט, ויש ליתן את הדעת לשיקולים אחרים המצדיקים את המשך מעצרו של החשוד. בית המשפט, אם כן, יידרש לאזן בין הפגיעה בזכויות החשוד, מהותה, חומרתה, משמעויותיה, משכה וכדומה, לבין האינטרס הציבורי בהמשך מעצרו של החשוד, הכולל את ערך גילוי האמת, הלחימה בפשיעה וההגנה על שלום הציבור, שייבחנו בין היתר בהתאם לאופי החשדות וצרכי החקירה.

 

10.      לטעמי יש להקביל את הסוגיה הניצבת בעניין זה לסוגיה שנידונה כבר רבות על ידי בית משפט זה שעניינה בנפקותו של מעצר בלתי חוקי. לאחרונה ציינתי בהקשר זה כי:

"הפסיקה התייחסה בכובד ראש לסוגיית המעצר הבלתי חוקי בהיותו פוגע פגיעה קשה בחירותו של האדם ובזכויותיו של הנאשם. כאשר מתברר כי אדם היה עצור במעצר בלתי חוקי יש לקיים דיון בעניינו ולא ניתן להאריך את המעצר באופן טכני. לצד זאת קבעה הפסיקה כי הפגם שנפל במעצרו הבלתי חוקי של החשוד או הנאשם יהווה אחד מהשיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להחליט על המשך מעצרו של אותו חשוד או נאשם, לצד יתר השיקולים העומדים בבסיס הבקשה למעצרו. מובן כי חומרת הפגם ועוצמתו יובאו בחשבון במסגרת האיזון בין השיקולים (ראו בש"פ 1219/12 אלקריץ נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 14.2.12) (להלן: עניין אלקריץ))" (בש"פ 9113/12 פלוני נ' שירות הביטחון הכללי, פסקה 5 (לא פורסמה, 21.12.12)).

 

           סבורני כי יש להתייחס לפגם שעניינו בפגיעה בזכותו של עצור להיוועצות עם עורך דין באופן דומה ומקביל לסוגיית המעצר הבלתי חוקי. משכך טעו הערכאות דלמטה משסברו כי יש להותיר את הדיון בטענות הנוגעות להפרת זכות ההיוועצות של המבקשים להליך העיקרי, שכן לטעמי עשויה להיות נפקות לטענות אלו גם בשלב המעצר. דומני כי בנוסף לתכליות האמורות הרי שבחינתן של טענות אלו בשלב המעצר תסייע לשמירה ולהפקדה על זכויות העצורים בזמן אמת.

 

מן הכלל אל הפרט

 

11.      המסקנה היא, אם כן, כי יש לבחון כבר בשלב זה של המעצר האם נפגעה זכות ההיוועצות של המבקשים. אם התשובה לשאלה זו חיובית יש לבחון את עוצמת הפגם ואת איזונו מול השיקולים התומכים בהמשך מעצרם של המבקשים. המבקשים נעצרו ביום 18.12.12 בשעה 10:20. בענייננו אין חולק כי המבקשים יודעו על זכותם להיוועץ בעורך דין וכן על זכותם לשתוק. המבקש 1 הודיע בתחילה כי הוא אינו מעוניין בעורך-דין. עם זאת, בתחילת חקירתו הכתובה חזר בו וביקש לדבר עם עורך דין. החקירה הופסקה כנדרש, אך בשלב זה, בשעה 14:56, הודיעה הקצינה הממונה כי היא מונעת משני המבקשים פגישה עם עורך דין למשך 24 שעות. המניעה הוסרה יום למחרת, 19.12.12, בשעה 11:45. המניעה נומקה בקיומן של פעולות חקירה שלא ניתן להפסיקן, וכן בחשש מסיכול או שיבוש של ביצוע מעצרים וחיפושים לרבות גילוי ראיות באותו עניין.

 

12.      לטעמי, יש להתייחס לשתי נקודות העולות מהעובדות שתוארו. הראשונה עניינה בנימוקים שניתנו למניעת המפגש ל-24 שעות. מניעת פגישה של עצור עם עורך דינו תיעשה על רקע ההכרה בחשיבותה של הזכות להיוועץ בעורך דין, זכות שהיא בעלת אופי חוקתי. יפים לכאן דבריו של הנשיא ברק בהקשר של מניעת מפגש בעבירות ביטחון:

 

"מניעת פגישה בין עצור לבין עורך-דינו הינה פגיעה קשה בזכות העצור. פגיעה כזו נסבלת רק כאשר הדבר חיוני מבחינתם של צרכי הבטחון והכרחי מבחינתה של טובת החקירה. בכל הנוגע לטובת החקירה - וזאת עילתם של המשיבים בעניין שלפנינו - הכרחי הוא להראות כי קיום פגישה בין עצור לבין עורך-הדין תסכל את החקירה.

בצדק צויין כי "לא מספיק שהדבר נוח או מועיל או רצוי" (בג"צ 128/84 הנ"ל, בעמ' 27). יש להראות כי הדבר חיוני והכרחי מבחינתה של החקירה" (בג"ץ 6302/92 רומחיה נ' משטרת ישראל, פ"ד מז(1) 209 (1993)).

 

           המסמך שהוגש לי בחתימת הקצינה הממונה הינו לקוני ולמעשה חוזר על האמור בהוראות החוק. יש להדגיש כי העובדה שישנם חשודים נוספים שטרם נעצרו אינה מצדיקה מיניה וביה מניעת פגישתם של חשודים עצורים עם עורכי דינם. בנסיבות מסוג זה יש להבהיר בפני הערכאה הדיונית מדוע במקרה הספציפי פגישה של עורכי הדין עם העצורים תסכל מעצרם של חשודים נוספים. זאת, כאשר יש להניח כי עורכי הדין עצמם נוהגים בהתאם לדין ולא יפעלו בניגוד לחוק. במהלך הדיון הובא לידיעתי הסבר חלקי מדוע היה צורך במניעת מפגש של המבקשים עם עורכי דינם למשך 24 שעות. דומני, עם זאת, כי היה מקום לקבל בערכאות הדיוניות תשובות יותר מפורטות בעניין זה מנציגי הרשות החוקרת שלא היו נוכחים בפני. עם זאת, בדיעבד, לאור ההסברים שכן ניתנו לי, ומשהדברים טרם נבדקו לאשורם, לא מצאתי כי במקרה הנוכחי יש בפגם זה, אם אכן התרחש, כדי להצדיק שחרורם של המבקשים ממעצר. במבט צופה פני עתיד ראוי כי הערכאה הדיונית תלבן את הדברים כך שתוכל להכריע גם בשאלת קיומו של הפגם ובעוצמתו. 

 

           נקודה נוספת המעלה קושי היא משך זמן המניעה. כאמור, ס' 34(ה) לחוק המעצרים מאפשר לקצין הממונה למנוע מפגש של חשוד עם עורך דין ל-24 שעות לכל היותר. משך הזמן אמור להיספר משעת המעצר, כפי שמצוין במפורש בסעיף 34(ה) (ראו יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים 120 (חלק ראשון – הליכים שלפני משפט א, מהדורה מעודכנת, 2008)). לפיכך, גם אם חתמה הקצינה הממונה על המניעה בשעה 14:56, הרי ש-24 השעות של המניעה יחלו להיספר משעת המעצר, 10:20 בבוקר. התוצאה היא כי מניעת המפגש חרגה בכשעה וחצי מהוראות החוק. עם זאת, לטעמי פגם זה כשלעצמו אמנם אינו כדין אך אין בעוצמתו כדי להביא לשחרורם של המבקשים בהתחשב באיזון עם האינטרס הציבורי בהמשך מעצרם.     

 

13.      המסקנה היא כי על הערכאות הדנות במעצרם של חשודים להתייחס לגופן של טענות הנוגעות לפגיעה בזכות ההיוועצות של החשודים, לבחון האם אכן נפל פגם בעניין זה, ולקבוע את נפקותו לעניין המעצר תוך איזון מכלול השיקולים הרלוונטיים. עם זאת במקרה שבפני לא מצאתי כי יש מקום להורות על שחרורם של המבקשים, ולפיכך העררים נדחים. 

 

           ניתנה היום, ‏י"ג בטבת התשע"ג (‏26.12.2012).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12092200_B04.doc   עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il