עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 9103/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 9103/12

לפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

העורר:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בצ"א 15626-12-12 מיום 13.12.2012 שניתנה על ידי כבוד השופט ב' אזולאי

תאריך הישיבה: ז' בטבת התשע"ג (20.12.2012)

בשם העורר: עו"ד סוזי שלו

בשם המשיבה: עו"ד עדי מנחם

החלטה

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בצ"א 15626-12-12 מיום 13.12.12 בה הורה על מעצרו של העורר, תושב השטחים, על מנת להבטיח התייצבותו לעדות, וקבע תנאי שחרור הכוללים שלושה ערבים, הפקדה כספית והפקדת דרכונו.

1. ביום 19.11.12 נעצר העורר, תושב חברון, אשר שהה באופן בלתי חוקי בשטח ישראל, בחשד למעורבות ברצח שהתרחש בעיירה חורה שבנגב של בן משפחת חואג'רה. אין מחלוקת שיום לפני אירוע הרצח, ביום 2.11.12, היה מעורב העורר בקטטה עם בני משפחת חואג'רה, אשר מצויים בסכסוך עם בני משפחת אלעטאונה. העורר עבד באותה העת במכולת ביישוב בבעלות בן משפחת אלעטאונה, והוא אינו משתייך לאחת המשפחות.

2. ביום 9.12.12 דן בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת ד' בית אור) בבקשה החמישית להארכת מעצרו של העורר. במהלך הדיון הודתה המשיבה כי היא אינה יכולה להצביע בפני בית המשפט מהם החשדות הישירים הקושרים את העורר לרצח. לפיכך, הורה בית המשפט על שחרור העורר בתנאים.

3. על החלטת בית משפט השלום הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. ביום 10.12.12 דחה בית המשפט (כב' השופט ב' אזולאי) את הערר. בית המשפט האריך במספר ימים את מעצרו של העורר, עד ליום 13.12.12, על מנת לאפשר לגורמי החקירה לבצע מספר פעולות מצומצמות החיוניות לחקירת הרצח, שאז נקבע כי ישוחרר בתנאים.

4. במקביל להליכים אלו, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה למתן עדות מוקדמת של העורר בשל חששה כי לאחר שחרורו בתנאים תסוכל עדותו, וכן בקשה לקביעת תנאים להבטחת התייצבותו של העורר לעדות. בית המשפט המחוזי מצא כי מתקיימים התנאים הקבועים בחוק לצורך מתן עדות מוקדמת, ובמקביל הורה להעביר לחשודים בפרשה את מירב מסמכי החקירה שיש בהם כדי להועיל להגנתם, ככל שאין בהם כדי לפגוע בהמשך החקירה או בהליכים התקינים של המשפט. בית המשפט קבע שיש לתאם את מועד העדות המוקדמת של העורר תוך איזון בין הצורך לצמצם את הפגיעה בעורר, אל מול הסיכוי שיסתבר כי ישנה אפשרות לקיים את העדות תוך פרק זמן סביר לאחר מעצרם של כל החשודים. בנוסף קבע בית המשפט שלאור חומרת העבירות המיוחסות לחשודים בפרשה, ולאור החשש הממשי לסיכול העדות, יש לקבוע תנאים מחמירים יותר לצורך התייצבותו של העורר לעדות. נקבע, אם כן, כי על העורר להפקיד 100,000 ש"ח, להפקיד דרכונו, וכן ליתן ערבות עצמית וצד ג' של שלושה ערבים מתאימים בסך 100,000 ש"ח כל אחד. עוד הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ. נקבע כי עד אשר יובטחו תנאים אלו ישאר העורר במעצר וזאת עד לסיום עדותו.

לאחר שהודיע בא-כוח המשיבה כי אין למשטרה הערכת זמן ביחס למועד בו יאותרו כל החשודים בפרשה, נקבע מועד העדות המוקדמת ליום 26.12.12 שעה 11:00 בהתאם ליומנו של הסנגור.

מכאן הערר שלפניי.

5. באת כוחו של העורר טענה כי לא יתכן שהחשודים כולם אינם במעצר, חלק טרם אותרו וחלק שוחררו בערבויות, בעוד עד התביעה שוהה במעצר ללא מועד סיום. העורר אינו חשוד באף עבירה ולא יתנהלו נגדו כל הליכים, ולפיכך הוא עצור למעשה החל מיום 13.12.12 רק מתוקף היותו עד. לטענתה לא היה מקום להפעיל את סעיף 73(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), שכן הוא לא זומן להתייצב לעדות ולא הוכיח אי ציות לצו. הערבות שהוטלה על העורר, לטענתה, אינה ריאלית ובית המשפט ידע כי לא יוכל לעמוד בהפקדתה. לפיכך משמעות ההחלטה היא למעשה מעצרו של העורר רק בשל מקום מגוריו ומקום הולדתו, שכן אין לעורר או למשפחתו יכולת כלכלית להפקיד את הסכומים הנדרשים ממנו לצורך שחרורו. עוד טענה כי החשש שהעורר לא יתייצב לעדות הוא תיאורטי לחלוטין. היא ציינה כי אביו של העורר עובד בישראל, וכי קיים ערב ישראלי שמוכן ללוות את העורר לכל מקום. הסנגורית הביעה חשש כי עדותו של העורר לא תסתיים גם ביום 26.12.12.

מנגד טענה באת-כוח המדינה כי המדינה תהיה מוכנה לכל מועד שייקבע לשמיעת העדות, וכי מבחינתה ניתן להקדים את העדות. היא הדגישה כי מדובר בהליך חריג, אך טענה כי בנסיבות העניין הוא מוצדק ונדרש. מדובר באירוע חמור שבסופו נהרג אדם ויתכן שיוליד כתב אישום בעבירה של רצח. יש חשיבות רבה לבירור ההליך. כמו כן מדובר בעד ראייה שהפליל חלק מהמעורבים. העורר הוא העד היחיד שלא שייך לאף אחת מהמשפחות ועדותו חשובה ביותר לתיק. העורר אינו מתגורר בשטח ישראל, ויחד עם החומר הסודי שהוגש, מתבסס חשש ממשי כי הוא לא יתייצב למתן עדות.

6. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ושקלתי את הדברים הגעתי למסקנה כי יש לקבל חלקית את הערר.

ס' 73(ד) לחוק קובע:

(ד) היה לבית המשפט יסוד להניח כי מי שהוזמן להעיד או נצטווה להמציא מסמך לא יתייצב או לא ימציא את המסמך, רשאי בית המשפט או הרשם -

(1) לחייבו במתן ערובה, ואם לא נתן ערובה - לצוות על מעצרו ; שר המשפטים יקבע בתקנות, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, הוראות שיחולו על החיוב בערובה, תנאיו ותוצאותיו ;

(2) לתת כל צו שימצא לנכון לשם הבטחת ההתייצבות או המצאת המסמך, לרבות הפקדת דרכון ואיסור יציאה מן הארץ.

חברי, השופט פוגלמן, כבר עמד בעבר על תכליותיו של סעיף זה- ראשית, קיימת תכלית ספציפית של הבטחת התייצבות העדים למשפט, כשהיא באה על רקע האינטרס בבירור האמת שהוא אחד ממטרותיו המרכזיות של המשפט. לצידה קיימת התכלית הכללית של החוק שהינה שמירה על זכויות יסוד, בייחוד כאשר מדובר בפגיעה קשה בחירותו של אדם כמו מעצרו של עד (בש"פ 3610/07 בן דוד נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 3.5.07) (להלן: עניין בן דוד)).

7. בעניין בן דוד נקבע כי על פי פרשנותו התכליתית של הסעיף סמכותו של בית המשפט להורות על מעצרו של עד קמה רק לאחר שהורה בית המשפט על מתן ערובה, ולאחר שהעד לא עמד בכך. כך היה ראוי לנהוג גם בעניין שבפני. אמנם ניתן היה לטעמי להורות על מעצרו של העורר לאחר שלא הפקיד ערבויות שנקבעו להתייצבותו למשפט, תוך התקופה בה שהה במעצר כחשוד. כך היה יכול להיווצר מצב בו נשאר העורר במעצר רציף, תחילה מתוקף היותו חשוד, ולאחר מכן בשל אי עמידה בתנאי התייצבותו כעד. זאת כמובן בתנאי שמעצרו כחשוד נעשה בהתאם לקבוע בדין ולא כעילה גלויה או נסתרת למניעת סיכול עדותו כעד. יתכן שזה אכן היה המצב בענייננו. מכל מקום, כעת משנמנע העורר להפקיד את הערבות שנקבעה לו אין הסוגיה שהיתה בעניין בן דוד מתעוררת.

8. עם זאת, מובן כי יש לבחון את סבירות הפעלת סעיף 73(ד) לחוק במקרה דנן. כפי שהודתה גם באת-כוח המדינה, מעצרו של עד לפי סעיף 73(ד) לחוק הינו הליך חריג. מובן כי מעצרו של אדם שאינו חשוד במעשה עבירה, אלא מתוקף היותו עד, הינה סמכות חריגה שיש להפעילה במשורה ובזהירות, וזאת רק לאחר שנשקלו אפשרויות אחרות להבטחת התייצבות העד, ורק במצבים חריגים בהם עולה חשש ממשי לאי התייצבות העד לעדות, וכאשר מדובר בעד משמעותי ומרכזי ובעבירות חמורות. כפי שצויין בעניין בן דוד, יש לפרש ולהפעיל את סעיף 73(ד) בראי זכות היסוד הקבועה בסעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע כי "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת".

9. בענייננו מתקיימים התנאים להפעלת סעיף 73(ד) לחוק גם באמצעות מעצרו של העורר. מדובר בפרשה חמורה ביותר בה עולים חשדות לרצח ולניסיון לרצח. העורר עשוי להוות עד מרכזי ומשמעותי בפרשה, ולפיכך הבטחת התייצבותו לעדות הינה בעלת חשיבות גבוהה. בנוסף נחה דעתי כי מתקיים חשש ממשי לאי התייצבותו של העורר לעדות. החשש מבוסס על מקום מגוריו של העורר שאינו בשליטה ישראלית, אך מעבר לכך מבוסס הוא על החומר הסודי שהוגש לעיוני בהסכמת הצדדים. לעורר נקבעו תנאים לשחרור, ובהם הפקדה כספית בסך 100,000 ₪, אשר העורר לא עמד בהם. אמנם מבינה אני את טענת הסנגורית כי אין מדובר בסכום ריאלי עבור העורר, אך על מנת שהתנאים יהוו ערובה ממשית להתייצבות אין מנוס מקביעת סכום הפקדה משמעותי. במצב דברים זה מסכימה אני עם בית המשפט המחוזי כי לא היה מנוס ממעצרו של העורר.

10. עם זאת, גם כאשר מגיע בית המשפט לתוצאה החריגה והקשה של מעצרו של עד לצורך הבטחת התייצבותו, יש לעשות את המירב על מנת לצמצם את הפגיעה הקשה בחירותו של העד. מטעם זה הורה בית המשפט המחוזי על גביית עדות מוקדמת של העורר, ועל מסירה חלקית של חומר החקירה לידי ההגנה. בכך פעל לטעמי בית המשפט נכונה. עם זאת, סבורני כי ישנו מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא בשתי נקודות. ראשית, ככל הנוגע למועד שמיעת העדות המוקדמת, ושנית באשר למועד פקיעת המעצר.

11. בית המשפט קבע את גביית העדות המוקדמת ליום 26.12.12, וזאת לאחר שאיזן בין הפגיעה בזכויות העורר לבין הסיכוי למעצרם של חשודים נוספים בטרם גביית עדותו. עם זאת, המשטרה הודיעה בדיון בפני בית המשפט המחוזי כי אין לה הערכת זמן למועד בו יאותרו החשודים הנוספים בפרשה. במצב דברים זה, תוך שנתתי את הדעת לכך שהעורר שוהה במעצר מכוח היותו עד החל מיום 13.12.12, אין מנוס מקביעת מועד לגביית העדות המוקדמת מוקדם ככל האפשר. אשר על כן אני מורה כי גביית העדות המוקדמת תוקדם ותתחיל שמיעתה לא יאוחר מיום ג', 25.12.12.

12. בנוסף, יש לטעמי חשיבות בקביעת מועד לפקיעת המעצר. ככל שחולף הזמן, בדומה למעצר של חשוד ונאשם, וביתר שאת כאשר מדובר בעד, זזה נקודת האיזון מהאינטרס הציבורי בבירור האמת לעבר זכותו של העד לחירות. לפיכך אני קובעת כי מעצרו של העורר יפקע לכל המאוחר ביום 25.12.12 שעה 20:00. אם עד למועד זה טרם נסתיימה גביית העדות מהעורר, יועבר העורר לביתו של הערב הישראלי אותו ציינה באת-כוח העורר, שם ישהה ללא יציאה מהבית ובפיקוח הערב. ההפקדה הכספית שתידרש לא תעלה על 20,000 ₪. יתר התנאים יקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.

בכפוף לאמור הערר נדחה.

ניתנה היום, ‏ז' בטבת התשע"ג (‏20.12.2012).