עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 9010/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 9010/12

לפני:

כבוד השופט נ' סולברג

העוררת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

פלוני

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים במ"ת 45452-11-12 מיום 12.12.2012 שניתנה על-ידי כבוד השופט עודד שחם

תאריך הישיבה:

ג' בטבת התשע"ג (16.12.2012)

בשם העוררת:

עו"ד זיו אריאלי; עו"ד אושרה פטל-רוזנברג

בשם המשיב:

עו"ד מוחמד מחמוד

החלטה

1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט עודד שחם) במ"ת 45452-11-12 מיום 12.12.2012, בגִדרה נקבע כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר בתנאי 'מעצר בית' בבית אחותו בג'בל מוכבר, בכפוף להפקדה כספית, ערבות צד ג', ובפיקוח שירות המבחן.

עיקרי כתב האישום

2. נגד המשיב ושני נאשמים נוספים הוגש כתב אישום בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, ניסיון הצתה, נשיאת נשק, התפרעות והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. על-פי כתב האישום, ביום 16.11.2012, החל מהשעה 18:00, הוּפר הסדר בשכונת סילוואן בירושלים. כ-30 צעירים רעולי פנים חסמו צירי-תנועה, בכך שהניחו צמיגים בוערים, אבנים וברזלים, בצומת 4 שבסילוואן. בשעה 21:00 לערך, בצומת 3 שבסילוואן, התפרעו כ-20 צעירים, חלקם רעולי פנים, ידו אבנים, בלוקים, זיקוקים ובקבוקי תבערה לעבר כוחות הביטחון.

3. על המתפרעים הללו נִמנו המשיב והנאשמים הנוספים. לפחות 5 אבנים ידה המשיב לעבר כוחות הביטחון במקום. בשעה 21:20 לערך, הגיע אל המקום ג'יפ משטרתי ובו לוחמים. המתפרעים זרקו אבנים לעבר הג'יפ, מוטות ברזל, ובקבוקי תבערה שהתלקחו סביבו. אחד הלוחמים יצא אל מחוץ לג'יפ, והמתפרעים התקיפו אותו באבנים, בזיקוקים, וזרקו כ-6 בקבוקי תבערה לעברו ולעבר הג'יפ. הלוחם ירה לעברם ברובה ספוג, השתמש ברימוני-הלם לפיזור המתפרעים, אך אֵלו המשיכו במעשיהם. לוחמים נוספים הגיעו אל המקום, רצו לעבר המתפרעים, ואֵלו החלו במנוסה לכיוון אבו-טור. כחמישה רעולי פנים – ובהם המשיב – עמדו במרחק של כ-20 מטר מהלוחמים, וזרקו לעברם כ-8 בקבוקי תבערה שהדליקו במקום. בקבוקי התבערה נחתו קרוב ללוחמים, חלקם התלקח סמוך לרגליהם. המשיב והנאשמים האחרים נעמדו מאחורי רכב במקום, והמשיכו ליידות בקבוקי תבערה לעבר הלוחמים, עד שברחו לעבר גרם-מדרגות המוביל לעין נלוזה. כוח משטרתי עצר את המשיב ואת הנאשמים האחרים, חרף התנגדותם, ולמרות ניסיונו של המשיב להימלט.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים והחלטת בית המשפט המחוזי

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת בקשה לעצור את המשיב (ואת הנאשמים האחרים) עד תום ההליכים המשפטיים, בהתבסס על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ועל כך שהעברות המיוחסות לו ונסיבות ביצוען, מקימות עילת מעצר של מסוכנות על-פי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, גם על סמך החזקה שלפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק, משום שמדובר בעבירה שנעשתה באלימות חמורה תוך שימוש בנשק חם או קר. בבקשה צויין עוד, כי נגד המשיב הוגש כתב אישום אחר בבית משפט השלום לנוער (ת"פ 47055-07-12) בגין עבירות של ניסיון תקיפה וניסיון חבלה במזיד ברכב, בנסיבות דומות, לפיהן המשיב ביחד עם אחרים ידו אבנים לעבר ג'יפ אבטחה אזרחי בסילוואן.

5. בית המשפט המחוזי קבע כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וכן גם עילה למעצרו. בית המשפט המחוזי ציין כי רמת המסוכנות הנשקפת מן המשיב היא גבוהה, ומתחזקת עוד לנוכח העובדה כי תלוי ועומד נגדו כתב אישום בנסיבות דומות של ידוי אבנים בסילוואן. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי ציין שהמשיב הוא קטין (יליד 22.3.96) וכי "יש בהקשר זה משקל רב לשיקול של מניעת הידרדרות נוספת". הגם שלא ניתנה המלצה חד-משמעית על-ידי שירות המבחן, הרי שמשנמצאו אחותו של המשיב ובעלה מתאימים לפיקוח על המשיב, בביתם שבג'בל מוכבר, החליט בית המשפט המחוזי להורות על שחרורו של המשיב ל'מעצר בית' בתנאים כנ"ל. מכאן הערר.

עיקרי הטיעונים בערר

6. לטענת העוררת, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי ניתן לאיין את המסוכנות של המשיב בדרך של חלופת מעצר. לטענתה, הנסיבות מצביעות על כך שאין בחלופת מעצר בכדי להשיג את מטרות המעצר, לנוכח מסוכנותו של המשיב. בשורה של החלטות נקבע כי קטינוּת אינה מהווה חסינות ממעצר, ובמיוחד כשמדובר בעבירות המצביעות על רמת מסוכנות גבוהה. המשיב נטל חלק באירוע רב משתתפים, שנמשך מספר שעות, ובו הושלכו גם בלוקים ומוטות ברזל. בנוסף, לטענת העוררת, מסוכנותו של המשיב מתחזקת בשים לב לכתב האישום שתלוי ועומד נגדו, בנסיבות דומות, כאמור. גם תסקיר שירות המבחן נמנע מהמלצה חיובית בעניינו של המשיב. אשר על כן, לטענת העוררת, מכלול הנסיבות מצביע על כך כי נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי, וכי דינו של המשיב להעצר עד תום ההליכים.

7. מנגד, טען בא-כוח המשיב כי החלטתו של בית המשפט המחוזי, בדין יסודה. לטענתו, חלופת המעצר שקבע בית המשפט המחוזי מאיינת את המסוכנות מצדו של המשיב, במיוחד לנוכח העובדה שנקבעו בה תנאים מכבידים, לשיטתו, וכן לנוכח העובדה כי המשיב יהיה בפיקוח בג'בל מוכבר, מקום רחוק מזירת האירוע, תחת השגחה של אחותו ובעלה, לאחר שנמצאו מתאימים למלאכת הפיקוח. בנוסף ציין בא-כוח המשיב, כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי משפחתו של המשיב היא נורמטיבית, והוריו מסתייגים מן המעשים שבהם מואשם המשיב.

דיון והכרעה

8. בקטין עסקינן. נטייתנו ידועה, על-פי הנחיית החוק והפסיקה, לבכּר ככל הניתן שיקולי טיפול, שיקום וחינוך ולא להכביד את עוּלו של הדין הפלילי על קטינים. עתידם עודנו לפניהם, והמגמה היא להטותם לדרך טובה. שהות בחברה עבריינית בבית המעצר, בדרך כלל אינה מיטיבה את אורחותיהם. ברם, לנוכח הנסיבות, יש לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב. לא באקראי ידה אבן, לא בעידנא דריתחא, ולא על דרך ההִזדמן. ביחד עם אחרים פעל המשיב ותכנן, הצטייד בבגד להסתרת הפנים והכין בקבוקי תבערה לרוב. ההתפרעות ארכה שעות, המשתתפים רבים וכלי המשחית מגוונים: אבנים ובקבוקי-תבערה, בלוקים ומוטות ברזל, צמיגים בוערים וזיקוקים. התעוזה ניכרת, המסוכנות רבה. סכנת נפשות.

9. תסקיר שרות המבחן מצייר תמונה מורכבת. מצבה הכלכלי של המשפחה הוא טוב, גם רוב בני המשפחה מנהלים אורח חיים נורמטיבי, אך הוריו של המשיב אינם מצליחים להטיל את מרותם עליו, וישנם קשיים נוספים במירקם המשפחתי. קצינת המבחן תארה גורמי סיכון בצד גורמי סיכוי, עם התלבטות רבה. שירות המבחן שלל חלופה של 'מעצר בית' בבית ההורים בסילוואן, ונותר בהתלבטות לגבי החלופה השניה, מחוץ לסילוואן, בג'בל מוכבר, בבית האחות ובעלה שהותירו רושם חיובי.

10. בחקירתו של המשיב במשטרה גילה את דעתו בדבר רצונו לפגוע באבן בראשו של שוטר ישראלי "שייפתח לו הראש" (שורות 80-77 להודעה מיום 17.11.2012). כמסתבר, לא היתה זו מחשבה בעלמא. הלך-הרוח הזה הניע את המשיב, לכאורה, לעשות את המעשים כמתואר לעיל. יתר על כן, המעשים הללו נעשו בשעה שמשפטו האחר תלוי ועומד. ההליכים המשפטיים לא הביאו אפוא לרגיעה אצל המשיב, לא להפנמה ולא למוּדעוּת. אדרבה, המשיב הסלים את התנהגותו הפלילית המסוכנת. להוריו איננו מציית. אין עליו מורא הדין, ומסוכנותו רבה. המשיב לא פירש כהלכה מדיניות של יד רכה ומתחשבת שננקטה כלפיו עד כה. דומה כי רק מעצר ממש יתווה לו את הגבול. כך או כך, עם כל החשיבות של גישה טיפולית כלפי קטינים, כאמור לעיל, הרי שזו אינה חזוּת הכל. זכאי הציבור להלך בהשקט ובביטחה ברחובה של עיר, מבלי להחשף לסכנת נפשות שכזו. רחמנות יתרה על המשיב בהיותו קטין, כמוה כהתאכזרות כלפי נפגעים פוטנציאליים תמימי-דרך מקרב הציבור.

11. מסקנתי היא אפוא כי הסדר הציבורי, בטחון שוטרי מג"ב, ושמירת חייו ובטחונו של הציבור בכללותו, אינם מצדיקים נטילת סיכון נוסף מצדו של המשיב. לפיכך החלטתי לקבל את הערר ולהורות על מעצרו עד תום ההליכים.

ניתנה היום, ה' בטבת התשע"ג (18.12.2012).

ש ו פ ט