עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8877/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד דניאלה לוי-ג'ינו

 

 

 

 

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא) מיום 13.11.11 בתיק ע"פ 34102-04-11, בו נדחה הערעור על פסק דינו של בית המשפט לענינים מקומיים בחיפה (השופטת בסול) מיום 16.9.10 בת"פ 1236/95, שבמסגרתו הורשע המבקש בביצוע עבירות בניה.

 

רקע והליכים

 

ב.        המבקש הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בבית המשפט לענינים מקומיים, בגין עבודות בניה ללא היתר שביצע או היה אחראי לביצוען (עבירות לפי סעיפים 145(א)(2), 204(א) ו-208(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965). העבודות נשוא כתב האישום הן בניית שער מברזל והצבת שני מבנים טרומים מפח ומברזל; על פי פסק הדין של בית המשפט לענינים מקומיים, נעשו העבודות במהלך תקופת 2005-2003, בשטח שבהחזקתו של המבקש; טענת ההגנה המרכזית הייתה, כי למבקש אין זיקה לנכס בו בוצעו העבודות נשוא כתב האישום, ובעקבותיה - בתום פרשת התביעה - העלה טענת "אין להשיב לאשמה". בית המשפט לענינים מקומיים הסתמך על פלט ממוחשב מרישום הארנונה המקומי, קבע זיקה לנכס ודחה את טענת ההגנה. לאחר פרשת ההגנה ציין בית המשפט לענינים מקומיים, כי "עדותו של הנאשם (המבקש - א"ר) הייתה סתמית למדי" ועל בסיס מכלול הראיות בתיק קבע, כי יש להרשיע את המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

 

בית המשפט המחוזי

 

ג.        בערעור בפני בית המשפט המחוזי טען המבקש, כי בית המשפט לענינים מקומיים טעה בדחותו את טענת "אין להשיב לאשמה" לאחר שמיעת ראיות המשיבה ושעה שהרשיע את המבקש בעבירות הנטענות בהיעדר ראיות חוקיות וקבילות. לעניין הטענה שאין להשיב לאשמה, קבע בית המשפט המחוזי, כי המשיבה עמדה ברף הראיות להוכחת האשמה לכאורה כנדרש בשלב זה של ההליך. לשיטתו, העובדה שראיה נפסלת בשלב מאוחר יותר של הדיון, אינה פוסלת את ההחלטה הדוחה את טענת "אין להשיב לאשמה" וכן אינה פוגמת בהכרעת הדין. כן, דחה בית המשפט המחוזי את הטענה, כי ההרשעה התבססה על ראיות בלתי חוקיות ובלתי קבילות. בית המשפט המחוזי קבע, כי בית המשפט לענינים מקומיים אכן טעה בהסתמכו על פסק דין בהליך אזרחי מסוים, אולם אין הדבר פוגם בהסתמכות על ממצאים שאינם פועל יוצא של מסקנות השופט הדין בתיק האזרחי, וניתן לקבלם על פי דיני הראיות. לבסוף, התייחס בית המשפט המחוזי לדחיית גרסתו של המבקש, ולא ראה למקום להתערב בקביעת המהימנות של הערכאה הדיונית. בית המשפט המחוזי קבע, כי בשקלול ראיות התביעה וההגנה קמה מערכת ראיות שיש בה כדי להוכיח, כי המבקש הוא האחראי על עבודות הבניה הלא חוקית. הערעור נדחה.

 

הבקשה ותגובת המשיבה

 

ד.        בבקשה הנוכחית חזר המבקש על טענותיו בערעור והוסיף, כי קביעת בית המשפט המחוזי שהרשעתו עצמה יש בה "היגד ברור" לפיו נעברה משוכת הראיות לכאורה, היא "תמוהה ומוזרה", שכן טענת "אין להשיב לאשמה" נבדקת על פי ראיות התביעה, ובאלה נפל פסול. בתגובת המשיבה נטען, כי יש לדחות את הבקשה באין עילה לערעור בגלגול שלישי, שכן טענות המבקש כל כולן מתמצות בשאלות עובדתיות ותשתית ראייתית, ואינן מעוררות סוגיה חדשה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית; בכך יש, לשיטת המשיבה, משום ניסיון להפוך בית משפט זה לערכאת ערעור שניה. עוד נטען, כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות, שכן שתי הערכאות הסתמכו על תשתית ראייתית רחבה וצדקו בקביעותיהן.

 

הכרעה

 

ה.        לאחר העיון, איני רואה מקום להיעתר לבקשה. המקרה הנוכחי אינו מעלה כל סוגיה החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים (ראו רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה בע"מ, פ"ד לו(3) 123; רע"פ 2936/12 ארביב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ואכן, כדברי המשיבה, הבקשה מתמצה לכדי ערעור שני על ההכרעות העובדתיות והמשפטיות של הערכאה הדיונית, שבסופו של יום, אם גם בהערות מסוימות, אושרו בערכאת הערעור. טחנות הצדק טוחנות לאט מדי, אם נדרשים אנו לתיק פלילי לא מסובך משנת 2005 בשנת 2012, וזאת מבלי שאטיל דופי במי מן המעורבים; הגיעה עת סיום.

 

ו.        אוסיף, כי גם לגופן של הטענות, אמירתו הנזכרת של בית המשפט המחוזי בעניין הקשר שבין הרשעת המבקש לבין בחינת הטענה שאין להשיב לאשמה, אינה עיקר בהכרעתו. העיון בתיק על כל המצוי בו מורה, כי להרשעה די ראיות המפריכות את טענת ההגנה המרכזית בדבר היעדר זיקה של המבקש לנכס. לא נגרם בעניינו של המבקש עיוות דין.

 

ז.        הדברים יפים הן לעניין טענת "אין להשיב לאשמה" והן לעניין טענות ההגנה בדבר קבילות פסק הדין האזרחי בהליך פלילי. לגבי אלה האחרונות, כפי שציין בית המשפט המחוזי, הראיות הקשורות לפסק הדין האזרחי, שלא ניכנס לפירוטן ושאכן ככלל אינן ראיה בהליך פלילי, לא באו כממצאים ומסקנות מפסק דין, אלא כראיות קבילות באופן עצמאי על פי דיני הראיות. בסופו של יום, על דעת שתי הערכאות התבססה ההרשעה על תשתית ראייתית רחבה ומספיקה לנדרש בפלילים. סוף דבר, הבקשה אינה מעלה שאלה, ציבורית או משפטית החורגת מנסיבות המקרה והמצדיקה מתן רשות ערעור.

 

ח.      ובחתימה אציין, כי האינטרס הציבורי בשמירה על שלטון החוק מחייב מלחמה עיקשת בתופעת עבריינות הבניה מצד בתי המשפט, ועל כך כבר נשתברו קולמוסים רבים (ראו לדוגמה ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725; ע"פ 4603/90 גבירצמן נ' מדינת ישראל, פ''ד מז(2) 529, 554; רע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה (לא פורסם)). כפי שהטעים הנשיא (כתארו אז) שמגר:

 

"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק" (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים, פ"ד לח(1) 494, 500 - הנשיא שמגר).

 

ט.       אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.

 

 

           ניתנה היום, ט' באייר תשע"ב (1.5.2012).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11088770_T04.doc   רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il