עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8276/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"א 8276/11

לפני:

כבוד הנשיאה ד' ביניש

המבקשים:

1. שיר סמרה

2. קרן נעים סמרה

3. אבי סמרה

נ ג ד

המשיבים:

1. פרידה זרחי

2. מנחם זרחי

בקשה לאיחוד דיון

בשם המבקשים: עו"ד משה שוחטמן

בשם המשיבים: עו"ד אהרן הרניק

החלטה

לפניי בקשה לאיחוד הדיון בת.א. 4118/09 (שלום – ראשון לציון) ובת.א. 7354-02-11 (שלום – תל-אביב-יפו), כך ששני ההליכים ידונו במאוחד בבית משפט השלום בראשון לציון. יוער, כי הבקשה על פי מהותה עניינה בגדרי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 7), ולא בגדרי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, כפי שהוגשה.

1. עניינן של שתי התביעות שאיחודן מבוקש בטענות הנוגעות לאופן בו נהגו המשיבים, בעלי גן ילדים, בבתם של המבקשים 3-2 שעה שזו הובאה למשמרתם בהיותה כבת שנה. כעולה מכתבי הטענות שצורפו לבקשה, המבקשים 3-2 סבורים כי התנהגותם של המשיבים ויחסם לבתם, כפי שתועדו הדברים במצלמות הגן, עולים כדי התעללות והזנחה. על רקע טענות אלה הוציאו המבקשים 3-2 את בתם מהגן. במקביל, כך על-פי טענת המשיבים, החלה המבקשת 2 פונה להורים נוספים ומפרסמת ברבים כי בתה עברה התעללות בגן המשיבים. בעקבות פרסומים אלו, הגישו המשיבים תביעה לבית משפט השלום בראשון לציון, ובה טענו כי המבקשים 3-2 הוציאו דיבתם רעה וכי לא היו דברים מעולם. תביעה זו הוגשה ביום 17.9.2009 והועמדה על סך 659,968 ש"ח (להלן: התביעה הראשונה). מנגד, ובחלוף כשנה וחצי, הגישו המבקשים ביום 3.2.2011 תביעת פיצויים לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו ובה טענו כי המשיבים אחראים לנזקים ולסבל שנגרם לבתם. תביעה זו הועמדה על סך של 493,300 ש"ח (להלן: התביעה השניה).

2. המבקשים סומכים את בקשתם לאיחוד הדיון על מספר טעמים. ראשית, המבקשים מציינים כי אלמלא שונו כללי הסמכות המקומית, אזי תביעתם היתה מוגשת לבית משפט השלום בראשון לציון ולא למקבילו בתל-אביב-יפו. שנית, המבקשים טוענים כי טובתה של בתם, קטינה בת 5, מחייבת את איחוד הדיון בתביעות, כך שזו תיחשף אך למינימום ההכרחי של ההליכים המשפטיים הננקטים בעניינה, לרבות בדיקתה על ידי מומחים מטעם בתי המשפט. לבסוף, נטען כי התביעות חולקות מסכת עובדתית זהה, הצדדים זהים ברובם וכי ישנן שאלות משפטיות משותפות. במצב זה, כך על-פי הטענה, איחוד הדיון ימנע הכרעות סותרות ויביא לייעול ההליך.

3. המשיבים מתנגדים לבקשה לאיחוד הדיון, הן מטעמים דיונים והן לגופם של דברים. מן הפן הדיוני, המשיבים טוענים כי התביעה השניה הוגשה בשיהוי רב וכי כל מטרתה היא הפעלת לחץ נגדי. עוד טוענים המשיבים, כי אין בפי המבקשים הסבר מניח את הדעת מדוע הגישו את תביעתם רק לאחר שנה וחצי מאז נתבעו ומדוע לא מצאו לנכון לנהל את תביעתם באמצעות הגשת תביעה שכנגד. לגופם של דברים, המשיבים מציינים כי התביעות אינן עוסקות ב"נושא אחד" כדרישת תקנה 7 וכי הן מושתות על עילות משפטיות שונות – בעוד שהתביעה הראשונה נוגעת אך לשאלת התגבשות עוולת לשון הרע עקב פרסומי המבקשת 2, הרי שהתביעה השניה מושתתת על עילות רבות כגון: רשלנות, הפרת חובה חקוקה, הפרת הסכם ועוד. על כך מוסיפים המשיבים וטוענים כי תביעתם מצויה בשלב מתקדם יחסית, לאחר שהסתיימו בה כל ההליכים המקדמיים ולאחר שהוגשו התצהירים. לשיטתם, איחוד הדיון בתביעות יביא להרחבתו ולסרבולו של ההליך, וזאת שלא לצורך. כמו-כן, נטען כי הצורך במירוק שמם מצדיק את בירור תביעתם באופן מהיר וכי קיים סיכוי סביר שההכרעה בשאלת פרסום לשון הרע תייתר את התביעה השניה, או לחלופין תסייע בידי המבקשים בהוכחת תביעתם. אשר לטענה בדבר טובת הקטינה, טענו המשיבים כי הקטינה אינה עתידה להעיד וכי ניהול הדיונים בנפרד לא יעמיס עליה בדיקות מומחה נוספות על אלו שצפויות לה, גם אם יורה בית המשפט על איחוד הדיון.

4. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, הן על הסף והן לגופה. הבקשה הוגשה בשיהוי רב בלי כל הצדקה לכך. במיוחד כך, שעה שהיה בידי המבקשים 3-2 להגיש את תביעתם על דרך הגשת תביעה שכנגד או לחלופין באמצעות הגשת תביעה עצמאית ונפרדת בסמוך לאחר שנתבעו על ידי המשיבים בסוף שנת 2009. זאת הם לא עשו, ודי בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה (ראו: בש"א 3811/07 יואל בלושטיין נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 29.7.2007)).

אף לגופם של דברים, לא מצאתי להיעתר לבקשה. עיון בכתבי התביעה שצירפו הצדדים מעלה כי קיימת שונות משמעותית בין ההליכים שאיחודם מתבקש, הן מבחינה משפטית והן מבחינה עובדתית. התביעה הראשונה המנוהלת בבית משפט השלום בראשון לציון תוחמה אך להוכחת פרסום לשון הרע, ואילו התביעה השניה המנוהלת בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו מבוססת על עילות שונות, ובהן: רשלנות, הפרת חובה חקוקה, תקיפה, כליאת שווא, הפרת הסכם ועוד. במצב דברים זה, ובשים לב למצבה הדיוני המתקדם של התביעה הראשונה ביחס לזו השניה, שוכנעתי כי איחוד הדיונים עתיד לסרבל ולהקשות על בירור התובענות, וזאת בניגוד לתכליתה הברורה של תקנה 7. אשר לטובת הקטינה, וכפי שעולה מהחלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 9.10.2011, נראה כי הערכאות הדיוניות נותנות דעתן לכך ופועלות על מנת להקל על הקטינה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים 3-2 יישאו בשכר טרחת עורך-דין בסך 7,500 ש"ח לטובת המשיבים 2-1.

ניתנה היום, ג' בכסלו התשע"ב (29.11.2011).