עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8233/10

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 8233/10

בפני:

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

המבקש:

המוסד לביטוח לאומי

נ ג ד

המשיבות:

1. אריה חברה לביטוח בע"מ

2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב

בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 12.10.10 בע"א 16546-05-10 שניתן על-ידי סגן-הנשיא צ' זילברטל והשופטים ר' יעקובי וא' רומנוב

בשם המבקש: עו"ד ארנון קליר

בשם המשיבות: עו"ד לימור יוספי; עו"ד שאול איבצן

החלטה

1. זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים צ' זילברטל, ר' יעקובי וא' רומנוב), שבמסגרתו התקבל ערעורן של המשיבות על פסק-דינו של בית המשפט השלום.

המבקש (הוא המוסד לביטוח לאומי, ולהלן: המוסד), הגיש תביעה כנגד המשיבות, הן חברות ביטוח, על יסוד ההסכם שנחתם ביניהם (להלן: ההסכם) ועניינו הסדרת זכות החזרה של המוסד על חברות הביטוח – זכות שיסודה בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 – במקרים שבהם חברות הביטוח אחראיות לפצות נפגעים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים כעת היא סיווגו של הרכב בו נהג הנפגע בתאונה כ"רכב מעביד". לפי ההסכם שבין הצדדים ולפי "מכתבי ההבהרות" שהוחלפו ביניהם, סיווגו של הרכב כ"רכב מעביד", בנסיבות שבהן התרחשה התאונה, תוביל לשלילת זכות החזרה של המוסד.

2. התאונה אירעה עת נהג הנפגע, במסגרת עבודתו, על טרקטור שמעבידו ביטח אצל המשיבות. הטרקטור היה בבעלות היצרן, הוא מפעל זר. הוסכם (באמצעות חברה בשם "אגמית") כי הטרקטור יעמוד לרשות מעבידו של הנפגע, בתמורה לכך שאם יצמחו רווחים מהפעלתו יהיה היצרן זכאי למחציתם. בית משפט השלום קבע כי אין המדובר בשכירות; כי הטרקטור הועמד לרשות מעבידו של הנפגע לשם שיווקו; וכי חלוקת הרווחים בין המעביד לבין המפעל הזר שיקפה עמלת שיווק או תיווך.

3. המשיבות ערערו על פסק-דין זה לבית המשפט המחוזי, וערעורן התקבל. בית המשפט המחוזי קבע כי בפי המשיבות היו "שורה של טענות, חלקן מתייחסות לסוגיות עקרוניות... אין אנו רואים צורך להיזקק לטענות אלה, שכן, כפי שיובהר להלן, ניתן לחרוץ גורלה של המחלוקת שבין הצדדים על יסוד נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה". בית המשפט המחוזי פנה להגדרת המונח "שכירות" בחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971: "זכות שהוקנתה בתמורה (להלן: דמי שכירות) להחזיק בנכס ולהשתמש בו שלא לצמיתות". בית המשפט המחוזי קבע כי גם התמורה המותנית, בדמות חלק מן הרווחים העתידיים, מהווה "תמורה" כהגדרתה בחוק השכירות והשאילה. לאור זאת נקבע כי מעבידו של הנפגע שכר את הטרקטור, ותביעת המוסד נדחתה.

4. המוסד טוען כי שאלת פרשנותן של המושגים "רכב מעביד" ו"רכב שכור על-ידי מעביד" בהסכם, היא מחלוקת עקרונית שלגביה התגלעו מחלוקות רבות בין המוסד לבין חברות הביטוח, והיא ראויה להידון ב"גלגול שלישי". המוסד סבור כי יש לפרש את המונח "שכירות" שבהסכם כשכירות במובנה הפשוט, שבה משולמים דמי שכירות קבועים. גישה זו מבטאת, לעמדתה, את התכלית שעמדה בבסיס ההסכם – מניעת התדיינויות. המוסד מוסיף וטוען כי הטרקטור הועמד לרשות מעבידו של הנפגע על-מנת שזה ישווקו בישראל, והאפשרות שיופקו ממנו רווחים הייתה מלכתחילה רחוקה, ולבסוף לא התממשה. יש לראות את החלוקה ברווחים, לעמדת המוסד, כשותפות ולא כשכירות.

5. המשיבות מצידן סבורות כי הבקשה אינה מגלה שאלה בעלת חשיבות כללית, וכי הכרעתו של בית המשפט המחוזי היא פועל יוצא של פרשנות ההסכם המסוים שבין מעבידו של הנפגע לבין המפעל הזר – הסכם שנסיבותיו הן מיוחדות למקרה זה. המשיבות מוסיפות כי לא פרשנות המושג "שכירות" בהסכם עמדה במרכז פסקי-הדין של בית המשפט המחוזי ושל בית משפט השלום, כי אם פרשנותו של ההסכם המסוים בין מעבידו של הנפגע לבין המפעל הזר. גם לגוף העניין סבורות המבקשות כי ההסכם מתייחס למונח "שכירות" לפי הגדרתו הכללית, ואינו מסויג לסוגים מסוימים של שכירות. המשיבות מוסיפות כי הפרשנות המוצעת על-ידי המוסד למונח "שכירות" אף היא עמומה וגבולותיה אינם ברורים, ועל-כן אין בה כדי למנוע התדיינויות בעתיד. המבקשות טוענות כי אפילו לא ניתן לראות בתמורה המותנית כתמורה, הרי ששירותי השיווק, אשר אין חולק כי ניתנו, מהווים תמורה גם הם.

6. לאחר שהוגשו בקשה זו והתשובה לה, הורינו כי ההחלטה בבקשה תינתן לאחר שיינתן פסק-הדין בתיק ע"א 7161/08 המוסד לביטוח לאומי נ' הראל חברה לביטוח ובתיקים הקשורים אליו. משניתן פסק-הדין בתיקים אלה, הגיעה השעה להכריע גם בבקשה זו.

7. דין הבקשה להידחות. בעניין ע"א 7161/08 הנ"ל נקבע כי במסגרת ההסכם שבין המוסד לבין חברות הביטוח, יש לפרש את הביטוי "רכב בבעלות המעביד" לפי המובן המשפטי הכללי של "בעלות" בדיני הקניין ולא כ"בעלות רשומה". באותו עניין נכתב כי:

...סטייה שכזו מן התובנה המשפטית לענין "בעלות" מצריכה אמירה מפורשת בהסכם. אם אכן ביקשו הצדדים, כטענת המוסד, להיפרד ממושג הבעלות ולדבוק במקומו ברישום בלבד, גם במקרים בהם אין הרישום מעיד בפועל על הבעלות הקניינית, היה הדבר צריך להשתקף בהסכם (פס' 5 לפסק-הדין).

ם באותו עניין טען המוסד כי תכליתו העיקרית של ההסכם – מניעת התדיינויות בין הצדדים באמצעות קביעת מערכת של כללים פשוטים להפעלה – מלמדת כי יש לחרוג מן הפרשנות המשפטית הרגילה של המושג "בעלות", שכן פרשנות זו עלולה להוביל ליתר מחלוקות והתדיינויות. באשר לטענה זו נקבע כי:

אשר לתכלית המיוחסת להסכמה בין הצדדים – מניעת התדיינות – גם בה אין כדי להכריע בכל שאלה המתעוררת לענין פרשנות מסמך ההבנות; לא בכל מקרה ראוי לבחור את הפתרון חוסך ההתדיינויות (ראו ת"א (שלום י-ם) 14118/04 המוסד לביטוח לאומי נ' אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (לא פורסם, 29.7.2002); יש לבחון את ההסכמה לגופה (פס' 4 לפסק-הדין).

8. עקרונות אלה יפים גם ביחס לסוגיה שלפנינו. נקודת המוצא היא כי יש לפרש את המושג "שכירות" לפי מובנו המשפטי הרגיל; אילו ביקשו הצדדים לחרוג מהגדרתו הרגילה של מונח משפטי זה, היה הדבר צריך לבוא לידי ביטוי בהסכם. אין למצוא בהסכם כל רמז לכך שהצדדים ביקשו לתחום את המושג "שכירות" לכזו שמשולמים בה דמי שכירות קבועים. טיעונו של המוסד בעניין זה מסתמך למעשה כל כולו על תכליתו של ההסכם, אלא שכפי שנקבע בעניין ע"א 7161/08 הנ"ל, לא בכל מקרה יתפרש ההסכם בהתאם ל"פתרון חוסך ההתדיינויות". בחינת ההסכמה לגופה מעלה כי אין יסוד לפרשנות המוצעת על-ידי המוסד.

הכרעתו של בית המשפט המחוזי כי נסיבות מקרה זה מקיימות את הגדרת המונח "שכירות" שבחוק השכירות והשאילה אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, ומשכך אין אנו נדרשים לה במסגרת ערעור ב"גלגול שלישי".

אשר-על-כן, הבקשה נדחית. המוסד יישא בשכר-טרחת עו"ד של המשיבות בסכום של 10,000 ש"ח.

ניתנה היום, י' בסיוון התשע"א (12.6.2011).