עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8077/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 8077/11

בפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

העוררת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

יוסף אלעואודה

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 1.11.2011 במ"ת 41781-05-11 שניתנה על ידי כבוד השופט א' אינפלד

תאריך הישיבה: ו' בחשון התשע"ב (3.11.2011)

בשם העוררת: עו"ד דפנה שמול

בשם המשיב: עו"ד אלון ג'וליאן

החלטה

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' אינפלד), במ"ת 41781-05-11 מיום 1.11.2011, בה הורה על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון לרצח, קשירת קשר לפשע, נשיאת נשק שלא כדין, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ופציעה בנסיבות מחמירות. על פי הנטען בכתב האישום, על רקע סכסוך בין משפחות, במועד הרלוונטי יצא המשיב מרכבו, והחל לירות ברכב אחר שהגיע ממולו בכוונה לגרום למותם של יושבי הרכב.

עם הגשת כתב האישום ביקשה העוררת את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי מצא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, לכל הפחות בעבירות של חבלה ופציעה. עם זאת, ולאור כרסום מסוים שמצא בית המשפט בראיות, בהחלטתו מיום 1.6.2011 הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר בכפוף לתנאים מגבילים. משקל רב ניתן לכך שחלף חודש ממועד האירוע ועד למעצרו של המשיב ובינתיים לא התרחש דבר שעשוי להצביע על מסוכנתו.

ערר שהגישה העוררת על החלטת בית המשפט המחוזי התקבל על ידי בית משפט זה (כבוד השופט נ' הנדל) ביום 7.6.2011. צוין כי אין בעובדה שבמשך חודש לא אירע דבר העשוי להצביע על מסוכנות המשיב כדי לספק ערובה לביטחון הציבור למשך כל תקופת קיום ההליכים נגדו. נקבע כי נסיבות המקרה דנן מעצימות את מימד המסוכנות וכי אין בחלופה שהתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי, כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב. בית המשפט זה הורה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

מכאן והלאה התקיימו מספר דיונים בעניין מעצרו של המשיב בפני בית המשפט המחוזי, שאת תמציתם בלבד אפרט. ביום 15.6.2011 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר ובה הציג שלוש חלופות אפשרויות למעצרו, תחת החלופה שנדחתה על ידי בית משפט זה. ביום 3.7.2011 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' נצר) כי למשיב אכן קיימת אפשרות לנסות ולשכנע את בית המשפט כי קיימות חלופות אחרות, שלא נפסלו על ידי בית המשפט העליון, היכולות לאיין את מסוכנותו. בהתאם, חקר את הערבים המוצעים והורה על קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן באשר לחלופה הרלוונטית שנדונה. לאחר שהתקבל תסקיר שלילי הורה בית המשפט, ביום 18.7.2011 כי ככל שיציג המבקש חלופות נוספות בטווח של עשרה ימים, יפעל שירות המבחן ליתן חוות דעתו ביחס אליהן. כמו כן נקבע כי התיק יישמע שוב ביום 11.8.2011 על ידי שופט תורן. בהמשך לכך ביום 11.8.2011 הורה בית המשפט (כבוד השופט ב' אזולאי), בהסכמת המשיב, על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, בכפוף לזכותו להגיש בקשה לעיון חוזר ביחס לשחרורו בעתיד, מבלי שיידרש להצביע על שינוי בנסיבות. בקשה נוספת לעיון חוזר מטעם המשיב, נדחתה על ידי בית המשפט (כבוד השופט א' אינפלד) ביום 4.10.2011 על בסיס התרשמותו מן הערבים שהוצעו במסגרתה. כן קבע בית המשפט כי המשיב רשאי להציג חלופה אחת ואחרונה למעצרו עד תום ההליכים. ביום 23.10.2011 נדחתה בקשה נוספת של המשיב לעיון חוזר (כבוד השופט א' אינפלד) בה הוצע מתווה נוסך לחלופת מעצר. בהחלטתו בבקשה זו, ציין בית המשפט כי לו היה מציע המשיב את הערבים מר עלי אל אעסם ומר אבו נאדי קאמל – כערבים עיקריים, ולא כערבים תומכים, היה ניתן לשקול את הצעתו. בהתאם לכך, הגיש המשיב בקשה חדשה ובה הוצעה חלופת מעצר שלפיה הערב מר עלי אל אעסם יהא הערב העיקרי והמשיב ימצא במעצר בית אצלו. בית המשפט קיבל בקשה זו והורה על החלופה המוצעת בה וכן על שורה של תנאים מגבילים מחמירים, ביניהם הפקדת סכום כספי במזומן, ערבות עצמית, ערבות צד ג' והימצאות עם אחד מן הערבים לאורך כל שעות היום. עוד נקבע כי המשיב יהיה נתון תחת פיקוח של איזוק אלקטרוני.

מכאן הערר שלפניי, בגדרו טוענת העוררת שלוש טענות עיקריות. טענתה הראשונה היא כי בית המשפט המחוזי לא היה מחויב לפרש את החלטות בית המשפט העליון באותו אופן בו פירשו אותה מותבים קודמים, שדנו באותו התיק. לפיכך, יכול היה בית המשפט לקבוע כי החלטת בית המשפט העליון מפי כבוד השופט נ' הנדל, לא הותירה פתח לבחינת חלופות מעצר בעניינו של המשיב. טענתה השנייה היא כי לנוכח המעשים המיוחסים למשיב וכן לאור עברו הפלילי המכביד, הרי שמסוכנתו לציבור רבה ועל כן יש להחזיקו מאחורי סורג ובריח עד להכרעה במשפטו. כך עולה לטענתה גם מן התסקירים מטעם שירות המבחן שהוגשו בעניינו. טענתה השלישית נוגעת לחשש מפני שיבוש הליכי חקירה. לדבריה שחרורו של המשיב עשוי להגביר את חששם של עדים מסוימים להעיד כנגדו וליצור סיכון שיתחמק מן הדין.

המשיב מצידו מבקש לדחות את הערר וסומך ידו על החלטת בית המשפט המחוזי המורה לשחררו לחלופת מעצר. בתשובה לטענות העוררת טוען המשיב כי תסקירי שירות המבחן היו ממוקדים בסכסוך בין המשפחות, גורם שניתן לאיין אותו באמצעות החלופה המוצעת. עוד הוא טוען כי התנאים המגבילים, המרחק מאזור מגוריו המקורי, וכן העובדה שהוא עצור כבר במשך כשמונה חודשים וטרם החל המשפט בעניינו – מצדיקים את שחרורו לחלופת המעצר בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בהחלטות שניתנו בעניין מעצרו של המשיב –כולן, ובפרט בהחלטה שלגביה הוגש הערר שלפניי, וכן לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

הצדדים חלוקים באשר לפרשנות הנכונה של החלטתו של השופט נ' הנדל הנזכרת לעיל וכן באשר לשאלה האם מחויב מותב מאוחר של בית המשפט המחוזי לפעול בהתאם להחלטות שניתנו על ידי מותב אחר – מוקדם יותר, באותו תיק ובאותו עניין מתמשך (כגון מעצר עד תום ההליכים). לא מצאתי צורך להכריע במחלוקות הנ"ל. זאת מאחר שבסופו של יום, לאחר השתלשלות ההליכים הארוכה בעניינו של המשיב שכללה בחינה חדשה ונפרדת של כל חלופת מעצר שהוצעה על ידו, לרבות חקירת הערבים המוצעים במסגרתה ושקילת טיבם אל מול המסוכנות הנשקפת מן המשיב כפי שעולה מכתב האישום ומנסיבות העבירה המיוחסת לו, הגיע בית המשפט למסקנה כי בחלופה הנוכחית המוצעת על ידי המשיב, די כדי לאיין את מסוכנותו. מסקנה זו מקובלת עליי.

אמנם, המעשים המיוחסים למשיב חמורים הם מאד. כך גם נסיבות ביצועם. אולם, החלטתו של בית המשפט באשר לחלופה הנוכחית המוצעת, הכוללת את ליוויו הצמוד של המשיב בידי ערבים שנמצאו מותאמים לכך על ידי בית המשפט המחוזי, איזוק אלקטרוני וכן הפקדת סכומי כסף גבוהים וחתימה על ערבות עצמית וערבות צד ג' על ידי חמישה ערבים להבטחת תנאי השחרור, סבירה בעיני בנסיבות העניין, ולא מצאתי מקום להתערב בה.

אשר על כן, הערר נדחה.

ניתנה היום, ו' בחשון התשע"ב (3.11.2011).