עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 799/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד יוסי סקה

 

 

 

 

           לפני בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת מ' ברנט) בעמ"ת 38007-12-11 מיום 5.1.2012, אשר קיבל את עררה של המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום ברחובות (השופטת א' לושי-עבודי) במ"ת 24525-10-11 מיום 19.12.2011, והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.      ביום 16.10.2011 הוגש לבית משפט השלום ברחובות כתב אישום כנגד המבקש. בכתב האישום מיוחסות לו העבירות הבאות: איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 382(ג) בצירוף סעיף 380 לחוק העונשין; ותקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין. לפי כתב האישום, המבקש איים על אשתו (להלן: המתלוננת) כי יהרוג אותה בשל חשדו כי היא בוגדת בו, וזאת בעודו בגילופין. בהמשך לכך תפס את חולצת המתלוננת ודחף אותה ולאחר מכן סטר לה, שרט אותה וחנק אותה באמצעות ידיו. המבקש חדל ממעשיו רק כאשר אחיינו שהיה במקום הפריד בינו לבין המתלוננת וכתוצאה ממעשיו נגרמו למתלוננת חבלות של ממש. כשבועיים לאחר מכן ביקשה המתלוננת לצאת מהבית המשותף לה ולמבקש בשל כך שהמבקש היה בגילופין וקילל אותה. בתגובה, תפס המבקש את חולצתה של המתלוננת ודחף אותה.

 

2.      בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 26.10.2011 התקיים דיון בבקשה בבית משפט השלום, במסגרתו טען המבקש כי האלימות בינו לבין המתלוננת היא הדדית וכי אין ראיות רפואיות לכך שנגרמו לה חבלות של ממש. נוכח זאת ביקש המבקש לשחררו לחלופת מעצר. המשיבה טענה מנגד כי המתלוננת הכתה את המבקש מתוך הגנה עצמית וכי גם אם אין תעודה רפואית המעידה במפורש על החבלות שנגרמו למתלוננת קיימות ראיות אחרות המעידות על כך. המשיבה טענה כי עילת המעצר היא ברורה ומסוכנותו של המשיב "זועקת לשמיים" כתוצאה מבעיית האלכוהול ממנה סובל המבקש ונוכח עברו הפלילי. המשיבה ציינה בהקשר זה שמאסר מותנה בן 12 חודשים בגין עבירות אלימות כנגד המתלוננת "מרחף מעל" המבקש. בית המשפט קבע כי אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש ובדבר קיומה של עילת מעצר אך קיימת מחלוקת בנוגע לאפשרות לאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופת מעצר. לכן, הורה בית המשפט על מעצרו של המבקש עד לקבלת החלטה אחרת ועל הגשת תסקיר של שירות המבחן בעניינו. 

 

3.      ביום 29.11.2011 הוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש, ממנו עולה כי הוא נוטה לייחס את בעיית האלימות החוזרת עמה הוא מתמודד להתמכרותו לאלכוהול, ועם מסקנה זו הסכימה גם המתלוננת. שירות המבחן ציין כי לא מצא חלופת מעצר עליה יוכל להמליץ, אך הוסיף כי זכריה פנחס, קרוב משפחתו של המבקש, יצר איתו בקשר ביוזמתו והציע להעבירו לטיפול גמילה בקהילה הטיפולית "רטורנו" (להלן: רטורנו), שם היה מדריך בעבר, תוך הדגשה כי חלופה זו טרם נבחנה. ביום 29.11.2011 הורה בית המשפט על הכנת תסקיר משלים בעניינו של המבקש, לאחר שיעבור ראיון קבלה ברטורנו.

 

4.      ביום 11.12.2011 הגיש שירות המבחן תסקיר משלים בעניינו של המבקש, ממנו עולה כי הוא נמצא מתאים לטיפול במסגרת רטורנו וכי שירות המבחן ממליץ על שחרורו לטיפול במסגרת זו. ביום 19.12.2011 התקיים דיון בעניינו של המבקש בבית משפט השלום, במסגרתו טען כי ברטורנו קיים מקום עבורו וכי הטיפול במסגרת סגורה זו יפחית את המסוכנות בעניינו, ככל שקיימת כזו, וכי החל בתהליך גמילה עוד בטרם מעצרו. נוכח כך עתר המבקש לקבלת המלצת שירות המבחן. המשיבה טענה מנגד כי על פי ההלכה, מקומו של הליך הגמילה אינו בשלב המעצר אלא בהליך העיקרי, וכי רצונו של המבקש בגמילה אינו כן ואמיתי. המשיבה טענה עוד כי סיכויי ההצלחה של ההליך הטיפולי אינם גבוהים, בהתחשב בכך שהמבקש הוא כבן 40 וניסיונות קודמים שלו להיגמל מאלכוהול נכשלו. המשיבה הוסיפה בהקשר זה כי למבקש צפוי מאסר בפועל אם יורשע והדבר עלול להוריד לטמיון את תהליך הגמילה. נוכח כך ביקשה המשיבה כי המבקש ייעצר עד תום ההליכים.

 

5.      באותו מועד קבע בית המשפט כי נוכח נסיבותיו המיוחדות של המבקש, ובהן העובדה שהחל בתהליך גמילה עוד בטרם מעצרו והמלצת שירות המבחן על שילובו ברטורנו, יש מקום לאפשר למבקש להתחיל בתהליך הגמילה. לכן, הורה בית משפט השלום על שחרורו של המבקש בתנאים מגבילים לטיפול ברטורנו וכן על הוצאת צו פיקוח מעצר למשך כל תקופת שהותו ברטורנו, ובשלב זה למשך חצי שנה.

 

על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי.

 

6.      ביום 5.1.2012 קיבל בית המשפט המחוזי את הערר, לאחר שקבע כי על בית המשפט לבחון את "העושה והמעשה" על מנת לבחון את מסוכנותו של הנאשם ובמסגרת זאת תיבחן השאלה האם הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים. בהקשר זה קבע בית המשפט כי ניסיונותיו הכושלים של המבקש להיגמל מאלכוהול, העובדה כי פנה בהקשר זה למרפאה אך לא המשיך בתהליך, העובדה כי תלויים ועומדים כנגדו מאסרים על תנאי בגין אותן עבירות בהן הוא מואשם כיום והעובדה כי כתב אישום נוסף בגין עבירות אלימות כלפי המתלוננת תלוי ועומד נגדו מעידים יחדיו על מסוכנותו הניכרת של המבקש. בית המשפט ציין בהקשר זה את עברו הפלילי של המבקש, ואת העובדה כי איים על המתלוננת עם סכין ערב כניסתו למאסר קודם ובתום הליך גמילה וקבע כי לא ניתן לתת אמון במבקש ולשוב ולאפשר לו להשתחרר לחלופת מעצר; זאת הגם שעבירות האלימות המיוחסות לו בכתב האישום דנן אינן ברף העליון של עבירות מסוג זה, אך הן התפרסו לאורך זמן רב וגרמו למתלוננת לחשוש מן המבקש. נוכח כל זאת הורה בית המשפט על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

 

 

          מכאן הבקשה שלפני. 

 

נימוקי הבקשה

 

7.        המבקש טוען כי הבקשה שלפני מצדיקה מתן רשות לערור הואיל ולטענתו אין להחיל את ההלכה שנקבעה בעניין חניון חיפה  [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: עניין חניון חיפה)] על בקשות רשות לערור בהתייחס להליכי מעצר ויש לאפשר גמישות משמעותית בפתיחת שערי בית משפט זה בפני בקשות לערור ב"גלגול שלישי" במיוחד כאשר מדובר בהחלטה של בית משפט השלום לשחרר נאשם לחלופת מעצר, אשר נהפכת בידי בית המשפט המחוזי כמו בעניינו. המבקש מוסיף וטוען כי ממילא עניינו נופל גם למסגרת ההלכה שנקבעה בעניין חניון חיפה, שכן הוא מעורר שאלות משפטיות עקרוניות בנוגע להיקף התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטתה של הערכאה הדיונית לשחרר נאשם לחלופת מעצר. לחלופין טוען המבקש כי מתקיימות בעניינו נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות לערור גם אם לא מתקיימות דרישותיה של ההלכה שנקבעה בעניין חניון חיפה. כן טוען המערער כי יש לתת לו רשות לערור משיקולים של צדק.

 

8.        לגופו של עניין, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי לא ביסס את החלטתו על כל נימוק המצדיק את התערבותו בהחלטת בית משפט השלום, שהחליט על שחרורו לחלופת מעצר בהחלטה מאוזנת ומנומקת, לאחר שהונחו בפניו שני תסקירים בעניינו של המבקש. המבקש מוסיף ומפנה לדיווח העובדת הסוציאלית המטפלת במשפחת המבקש ובכלל זאת במתלוננת, ממנו עולה כי קיימת נזקקות טיפולית של המבקש וכי המתלוננת מצידה מצפה בכיליון עיניים לשילובו של המבקש ברטורנו – דיווח אשר לא היה בפני בית המשפט המחוזי. המבקש טוען בהקשר זה כי בית המשפט המחוזי לא העניק משקל מספיק להמלצותיהם של שירות המבחן ושל רטורנו וכן לרצונה של המתלוננת לשקם את יחסיה עמו. המבקש טוען עוד כי המסוכנות הנשקפת ממנו נמוכה וניתנת לאיון באמצעות טיפול במסגרת סגורה כמו רטורנו.       

          

           המבקש מוסיף וטוען כי זהו למעשה הערר הראשון המוגש על ידו (שכן את הערר לבית המשפט המחוזי הגישה המשיבה); כי נסיבותיו האישיות-משפחתיות קשות במיוחד ומצדיקות מתן משקל רב לאפשרות שיקומו של התא המשפחתי; וכי הוא ובני משפחתו ציפו כי יוכל להתחיל בתהליך השיקום, כפי שהמליצו הגורמים המקצועיים. המבקש מדגיש בהקשר זה כי נפסק שיש לתת משקל לציפייה שנוצרת אצל נאשם כי יתאפשר לו לעבור שיקום במוסד טיפולי נוכח העובדה כי בית המשפט איפשר לו להתראיין במוסד כזה. המבקש טוען עוד כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי סיכויי הצלחת ההליך הטיפולי הם נמוכים, וזאת בניגוד לדעתם של הגורמים המקצועיים העוסקים בכך. נוכח כל זאת עותר המבקש לביטולה של החלטת בית המשפט המחוזי ולהחזרת החלטת בית משפט השלום על כנה, כך שהוא ישוחרר בתנאים לטיפול ברטורנו.

 

 

דיון והכרעה

9.       לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה.

 

10.      כידוע, כיום מתאפשרת ביקורת שיפוטית על החלטתו של בית המשפט המחוזי בערר על החלטת בית משפט השלום אך ורק ברשות, להבדיל מהמצב הנורמטיבי הקודם לפיו הערר לבית המשפט העליון היה בזכות, וזאת על פי הקבוע בסעיף 53(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. לדידי, המבחן הבסיסי למתן רשות לערור ייגזר מהמבחן שנקבע בעניין חניון חיפה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", קרי רשות לערור תינתן במקרים מיוחדים בהם מתעוררת שאלה עקרונית או בעלת חשיבות ציבורית, אף כי "מקרים מיוחדים" אלו לא יהיו נדירים בלבד. כך, תינתן רשות לערור גם באותם מקרים בהם סבור יהיה בית המשפט זה כי החלטת בית המשפט המחוזי על פניה אינה סבירה ופוגעת בזכויות הנאשם מעל למידה הדרושה לשם הגנה על האינטרסים הציבוריים, ובראשם האינטרסים של שלום הציבור ותקינות ההליך הפלילי (השוו: בש"פ 684/12 ברטלר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 31.1.2012), בפסקה 11 לחוות דעתי).

 

11.      הבקשה שלפני לא מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש ומתייחסת למעשה לאופן שבו יישמו הערכאות הקודמות שדנו בעניינו את ההלכה על נסיבותיו של המקרה דנן, זאת למרות ניסיונו של המבקש "לעטוף" אותה בשאלות כלליות (ראו: בש"פ 834/12 צמח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5.2.2012), בפסקה 9 לחוות דעתי). כידוע, נפסק [בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה (טרם פורסם, 21.3.2011) (להלן: עניין סויסה)] כי בבוחנו את האפשרות לשלוח נאשם לחלופת מעצר בדמות טיפול גמילה (שהיא החריג ולא הכלל) ישקול בית המשפט, כשיקולים מרכזיים, את המועד בו החל הנאשם בתהליך הגמילה (עובר לביצוע העבירה או לאחריה) ואת פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה. ואולם, אל מול שיקולים אלו יבחן בית המשפט האם יש בהליך הגמילה כדי לאיין את מסוכנותו של הנאשם ובכלל זאת יתייחס לעברו הפלילי. בהקשר זה נפסק כי אין דינו של מי שאין לו עבר פלילי מכביד או שתקופה ממושכת לא היה מעורב בפעילות עבריינית, כדין מי שצבר עבר פלילי "טרי" או מי שנגזר עליו מאסר מותנה. כן יתייחס בית המשפט לגילו של הנאשם, להזדמנויות הגמילה שניתנו לו בעבר, לשלב בו נמצא התיק העיקרי ולזמן שנותר עד לסיומו ולגזר הדין הצפוי לנאשם אם יורשע (ראו: עניין סויסה, בפסקה 9 להחלטתו של השופט י' עמית). בענייננו, המליצו שירות המבחן והעובדת הסוציאלית המטפלת במשפחתו של המבקש על הפנייתו לנתיב הטיפולי, והוא עבר בהצלחה את תהליך הקבלה לרטורנו. עם זאת, למבקש עבר פלילי מכביד כששני עונשי מאסר מותנה משמעותיים "מרחפים מעל ראשו" וכתב אישום נוסף המייחס לו עבירות אלימות מתברר בימים אלו, ואם יורשע צפוי לו עונש מאסר של ממש. יתרה מכך, המבקש הפר בעבר תנאים מגבילים שהוטלו עליו במסגרת חלופת מעצר ונתפס בקרבת המתלוננת כשהוא נושא סכין יפנית. לכך מצטרפת העובדה כי המבקש הוא בן 40 לערך וכי על אף שניסה להתחיל בהליכי גמילה בטרם מעצרו, לא ניתן לומר כי מעצרו גדע את תהליך הגמילה באיבו. נוכח כך, לא השתכנעתי כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו סביר על פניו או פוגע בזכויות הנאשם מעבר למידה הדרושה להגנה על האינטרסים הציבוריים.

 

12.      אשר על כן, הבקשה נדחית.  

 

 

 

           ניתנה היום, כ' בשבט התשע"ב (13.2.2012).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12007990_W01.docלא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il