עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7940/12

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1.             לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (מפי כב' השופט ש' אטרש), בתיק מ"ת 15266-08-12, מיום 31.10.2012, בגדרה שוחרר המשיב למעצר בית עד לתום ההליכים במשפטו.

 

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המשיב

 

2.             נגד המשיב ושבעה נאשמים נוספים, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת, המגולל פרשה של יבוא סמים מלבנון, סיוע לאויב ועבירות בנשק. ממבוא כתב האישום עולה כי גורג' נימר, המכונה אבו עלי (להלן: אבו עלי) וסעד קהמוז (להלן: סעד) הינם סוחרי סמים תושבי לבנון הפועלים בשירות החיזבאללה. השניים קשרו קשר להכניס כ- 20 ק"ג חומר נפץ מרסק מסוג RDX וחלקים ממערכת הפעלה (להלן: החבילה), לתוך מדינת ישראל. עוד תואר בכתב האישום, כי בין המשיב לבין הנאשם 7 בכתב האישום יחסי חברות, וכי המשיב הכיר את הנאשם 1 באמצעות הנאשם 7.

 

3.             כתב האישום חובק מסכת של 11 אישומים, מהם שניים המיוחסים למשיב. להלן תמציתם: 

          

4.             במסגרת האישום הראשון, נטען כי עובר לחודש יוני 2012, במועד שאינו ידוע במדויק, ביקש אבו עלי מנואף חטיב (להלן: נואף), המתגורר בכפר רג'ר, להכניס עבורו חבילה לתוך מדינת ישראל, בהציגו לו את תכולתה, כ- 20 ק"ג סם מסוכן מסוג קוקאין, תמורת סכום של 80,000 דולר אמריקאי. בהמשך, במועד שאינו ידוע במדויק, פנה אבו עלי לנאשם 1 בכתב האישום והודיע לו כי החבילה תישלח אליו מלבנון ותועבר אליו על-ידי בלדר. עובר למועד קבלת החבילה, ביום 10.6.2012, או בסמוך לכך (להלן: מועד העברת החבילה), פנה הנאשם 1 למשיב ולנאשמים 6 ו- 7 בכתב האישום וקשר עימם קשר לביצוע עסקת הסמים. בין היתר, תכנן הנאשם 1 עם המשיב כי הלה ייסע לקבל את החבילה משליח (הנאשם 4 בכתב האישום), בכפר כנא, בסמוך למסעדת "ליאלי שאם" (להלן: מקום המפגש). עוד הורה לו הנאשם 1 כי במועד הרלוונטי עליו להישאר זמין בזמן העברת החבילה, על מנת שנאשם 1, אשר תכנן לנסוע ברכב נפרד אחרי המשיב, יוכל להזהירו מפני נוכחות משטרתית, במידת הצורך. כמו כן, צייד הנאשם 1 את המשיב והנאשמים 6 ו- 7 במכשירי טלפון סלולאריים מבצעיים, לצורך ביצוע תפקידם.

 

           בתאריך 10.6.2012, או בסמוך לכך, נסעו הנאשם 1 ברכב מסוג גולף (להלן: הגולף), והמשיב ברכב מסוג טויוטה קורולה (להלן: הטויוטה) מנצרת למקום המפגש, כאשר הנאשם 6 נוסע בציר התנועה, המוביל למקום המפגש, ברכב מסוג סקודה ומוודא כי ציר התנועה פנוי מנוכחות משטרתית. בטרם יצאו, הורה הנאשם 1 לנאשם 7 להמתין להם בביתו שבנצרת עד לשובם (להלן: הבית). הנאשם 1 סרק את הציר המוביל לצומת גולני ועמד בקשר, כל אותה עת, עם נואף והנאשם 4. במקום המפגש, קיבל המשיב מהנאשם 4 את החבילה, בסוברו כי מדובר בכ- 20 ק"ג סם מסוכן מסוג קוקאין, העמיסה לטויוטה ודיווח לנאשם 1 כי החבילה בידיו. המשיב והנאשמים 1 ו- 6 נסעו חזרה לנצרת. בסמוך למוסך השייך למשפחת הנאשמים 1, 6, 7, העביר הנאשם 1 את החבילה מהטויוטה אל הגולף ונסע לכיוון ביתו של הנאשם 6. בהגיעם סמוך לביתו של הנאשם 6, נכנסו הנאשמים 1 ו-6 לביתו של הנאשם 6, ובדקו שם את תכולת החבילה. לאחר שהנאשם 1 נטל ממנה דגימה הוא הבין כי לא מדובר בסם מסוכן והתעורר חשדו כי מדובר בחומר נפץ.

 

           ביום 12.7.2012, נחשפה החבילה ונתפסה על-ידי כוחות הביטחון.

 

           על יסוד עובדות האישום הראשון, הואשם המשיב בביצוע עבירה של ניסיון לייבא סם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים), בקשר עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ניסיון לסחר בסם, לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים, בקשר עם סעיף 25 לחוק העונשין; ניסיון להחזקת סם שלא לצריכה עצמית בלבד, לפי סעיפים 7(א) ו- 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, בקשר עם סעיף 25 לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה).

 

5.             במסגרת האישום האחד עשר, נטען כי סמוך לסוף שנת 2011, במועד שאינו ידוע במדויק, נטל המשיב רובה מסוג M16 (להלן: הרובה), אשר היה בחזקת אחר. המשיב הסתיר את הרובה מתחת לכיסא האחורי של רכב מסוג טויוטה, אשר חנה בסמוך למוסך בו עבד הנאשם 6. בהמשך, הוביל המשיב את הרובה ברכבו והציגו בפני הנאשם 6.       

 

           על יסוד עובדות האישום האחד עשר, הואשם המשיב בביצוע עבירה של החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, ובנשיאה והובלה של נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין.

 

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

 

6.             עם הגשת כתב האישום, ביום 8.8.2012, ביקשה העוררת לעצור את הנאשמים, וביניהם את המשיב, עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם. בבקשה נטען כי ברשות העוררת ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לכלל הנאשמים, ובכלל זה, הודאותיהם המפלילות של חלק מהנאשמים בחקירותיהם; תפיסת מטעני החבלה וחלק מהנשק; מצלמות אבטחה, וכיוצא בזה. נטען, כי העבירות המיוחסות לנאשמים מקימות עילה למעצרם, כאמור בסעיף 21(א)(1)(ב) ו- 21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). לטענת העוררת, העבירות בהן מואשמים הנאשמים, בהיותן עבירות נשק וסמים, מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, שעליהם להפריכה בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(2) ו- 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. כך גם, נטען כי מידת התחכום הרבה שהפגינו הנאשמים בביצוע המעשה מעידים על כי נשקפת מצידם מסוכנות רבה לשלום הציבור ולביטחונו. עוד צויין, כי למשיב הרשעה קודמת בגין חבלה כשהעבריין מזוין, משנת 2006.

 

תסקירי המעצר מטעם שירות המבחן

 

7.             ביום 4.10.2012, התקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן, בעניינו של המשיב. שירות המבחן התרשם כי המשיב הינו בעל פוטנציאל גבוה להתנהגויות לא שקולות, ומתאפיין בקושי לבחון את דפוסי התנהלותו המכשילים. שירות המבחן העריך, כי נשקפת מהמשיב סכנה גבוה להתנהגות פורצת גבולות בעתיד, כאשר יכולתו של המשיב לעמוד בסייגי השחרור הינה נמוכה. אשר למידת התאמתם של המפקחים המוצעים, צויין, כי חרף רצונם להתגייס ולסייע למשיב, חלופת המעצר המוצעת אינה יכולה להתמודד עם הסיכון הפוטנציאלי שטמון בהתנהגותו. משכך, שירות המבחן לא בא בהמלצה על שחרורו של המשיב ממעצר.

 

8.             ביום 21.10.2012, התקבל תסקיר מעצר משלים מטעם שירות המבחן, בהתאם להחלטת בית משפט קמא. שירות המבחן התרשם כי המפקחים החדשים שהוצעו על-ידי בא כוח המשיב, דודו של המשיב, מוחמד, ובן דודו, זוהיר, הינם אסרטיביים ובעלי יכולות להצבת גבולות, ומשכך, ראויים לפקח עליו, במסגרת חלופת המעצר בביתם שבחיפה. יחד עם זאת, שירות המבחן ציין, כי בשל מאפייניו האישיותיים של המשיב, ולאור הפוטנציאל להתנהגות פורצת גבולות, יש מקום לחזק את הפיקוח האנושי במסגרת החלופה המוצעת באמצעות איזוק אלקטרוני. לבסוף, הומלץ, כי המשיב ישוחרר לחלופת המעצר בבית דודו בחיפה, כאשר הוא מפוקח בכל עת על-ידי אחד הערבים.

 

החלטת בית משפט קמא

 

9.             ביום 31.10.2012, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בעניינו של המשיב, לאחר ששמע את טענות הצדדים ובחן את חומר הראיות שבפניו. בית המשפט הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, בתנאים מגבילים.

 

           בית המשפט סבר כי המשיב ידע שמדובר בעסקה שאינה כשרה בנוגע לסמים, וכי על אף שלא ידע את סוג הסם ואת כמותו המדויקת, הבין כי אין המדובר בכמות מזערית. בית המשפט עמד על קיומן של ראיות לכאורה, בעלות פוטנציאל סביר להרשעת של המשיב, ועל קיומן של עילות מעצר סטטוטוריות לחובתו, הן מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, והן מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים. חרף זאת, קבע בית משפט קמא, כי אופיו של המשיב, תכונותיו ומאפייניו האישיותיים אינם מלמדים, כי נשקפת ממנו סכנה גבוהה לציבור או ליחידיו. זאת, בשים לב לכך שמעורבותו בהעברת החבילה אינה עמוקה; לכך שהוא לא פעל מיוזמתו האישית אלא עשה דברם של אחרים; ולנוכח העובדה כי שירות המבחן סבר כי בכוחם של המשמורנים החדשים לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. בית משפט קמא קבע, כי לאור נסיבות המעשה והעושה, המקרה הנדון נופל לגדר אותם מקרים חריגים המאפשרים שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

 

           לאור האמור, נקבע כי יש לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בבית דודו בחיפה, בפיקוח בני משפחתו כערבים. בית המשפט קבע את התנאים הבאים לשחרורו של המשיב לחלופת המעצר: איזוק אלקטרוני; איסור שימוש בטלפון שלא בנוכחות אחד המפקחים; איסור יציאה מן הארץ; פיקוח שירות המבחן, למשך 6 חודשים; חתימה על התחייבות עצמית בסך 25,000 ₪; וערבויות של שני המפקחים בסך 25,000 ₪, לכל אחד מהם.

 

10.          לבקשת העוררת, ניתנה בו ביום, החלטת בית משפט קמא על עיכוב ביצוע החלטתו הנ"ל, וזאת, עד ליום 2.11.2012, בשעה 12:15.

 

עררה של העוררת

 

11.          בערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי, טוענת העוררת, כי יש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. נטען, כי העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען, מלמדות כי אין בחלופת המעצר כדי להפיג את המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, ולהשיג את מטרות המעצר.

 

           לטענת העוררת, שגה בית משפט קמא משהורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר, וזאת בשים לב לכך שככלל בעבירות נשק יש להורות על מעצר עד לתום ההליכים; לכך שעבירות יבוא וסחר בסמים הן מהחמורות והמסוכנות שבעבירות; ולכך כי יש מקום לעצור גם בלדרי סמים נעדרי עבר פלילי. עוד נטען, כי המשיב אינו מעורב תמים, אשר לא הבין את חומרתם העמוקה של מעשיו, אלא שימש כחלק חיוני ועיקרי בעסקת העברת החבילה, תוך קרבה רבה לאדריכלי העבירה, כשהוא זוכה לאמון בלתי מסויג מהם. עוד נטען על-ידי העוררת, כי על המסוכנות הנשקפת מן המשיב ניתן ללמוד אף מעבירות הנשק המיוחסות לו באישום האחד עשר, בגין אירוע שהתרחש כחצי שנה לאחר העברת החבילה, וכן מהרשעתו הקודמת בעבירת חבלה כשהעבריין מזוין, אותה ביצע בהיותו קטין. כמו כן, לטענת העוררת, שגה בית משפט קמא כשלא נתן משקל ממשי לקביעותיו החד משמעיות של שירות המבחן בתסקיר הראשון, לפיהן קיים סיכון גבוה להתנהגות פורצת גבולות מצד המשיב.

 

           לפיכך, סבורה העוררת, כי יש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

 

12.          בדיון שנערך בפניי, ביום 2.11.2012, חזרה העוררת על טענותיה וציינה כי לאור נסיבותיו של המקרה הנדון אין בחלופת המעצר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב.

 

           מנגד, טען בא כוח המשיב, כי החלופה שהתקבלה הינה חלופה הרמטית והולמת, לאור העובדה כי הלה שימש כבורג קטן בעסקה, לא היה מודע לתכולת החבילה ולתכלית העברתה.

 

           בתום הדיון, החלטתי כי עד למתן ההחלטה בערר, יהא המשיב נתון במעצר.

 

דיון והכרעה

 

13.          לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, סבורני, כי יש מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא ולהורות על הותרת המשיב במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. זאת, היות שלא שוכנעתי כי יש בחלופת המעצר המוצעת כדי להסיר או להפיג את המסוכנות הנשקפת מהמשיב.

 

14.          בפתח הדברים, אזכיר, כי המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה בעלות פוטנציאל סביר לביסוס אשמתו וכן על קיומן של עילות מעצר כנגדו. ואכן, עבירות הנשק והסמים המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית נגדו. עבירות הנשק המיוחסות למשיב באישום האחד עשר עולות לכדי "עבירות ביטחון", כהגדרתן בסעיף 35(ב)(1) לחוק המעצרים, ומקימות כנגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים. הכלל הוא כי רק במקרים חריגים ניתן יהיה לשלול את הנובעת מעבירה זו ולהצדיקה בחלופת מעצר תחתיה (ראו, לעניין זה, בש"פ 8694/09 מדינת ישראל נ' אלגיוסי (לא פורסם, 30.10.2009); בש"פ 519/11 מדינת ישראל נ' הייבי (לא פורסם, 26.1.2011); בש"פ 708/12 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.1.2012)).

 

           ברוח דומה, גם עבירות הסמים המיוחסות למשיב באישום הראשון מקימות כנגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית, מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. מסוכנות זו, נשללת, אף היא, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם ניתן להצדיק שחרור לחלופת מעצר (ראו, לעניין זה, בש"פ 1970/08 וייספיש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.3.2008); בש"פ 2219/11 מדינת ישראל נ' בן אור (לא פורסם, 7.4.2011)); בש"פ 1567/12 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.3.2012)).

          

15.          כידוע, מצוות המחוקק היא כי גם כאשר קיימת עילת מעצר, מחויב בית המשפט לבחון האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה (כאמור בסעיף 21 (ב)(1) לחוק המעצרים). לשם כך, על בית המשפט לבחון, ראשית, אם ניתן להסיר את עילת המעצר באמצעות חלופת מעצר כלשהי, ושנית, היה והגיע למסקנה חיובית, יעבור בית המשפט לבחינת חלופות מעצר קונקרטיות (ראו, לעניין זה, בש"פ 9284/08 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.11.2008); בש"פ 1668/09 זבולנס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009); בש"פ 5721/12 בביקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.8.2012)). יוזכר, כי החלטה על שחרור לחלופת מעצר כלשהי, נגזרת, בין היתר, מעוצמתה של התשתית הראייתית הלכאורית לביסוס אשמתו של הנאשם ומחוזקה של עילת המעצר העומדת לחובתו, ומשכך, "ככל שהראיות לכאורה חזקות וחד-משמעיות יותר, ובהתקיים שאר התנאים להורות על מעצר, כך תקטן הנכונות להסתפק בחלופת מעצר.." (בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2011), פס' 4. ראו גם, בש"פ 5900/12 אבו גאליה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.8.2012), פס' 17; מרדכי לוי, "הראיות לכאורה הנדרשות למעצר עד תום ההליכים – בחינה נוספת" משפטים לד 549, 618 (תשס"ה)).

 

16.          סבורני, כי השלכותיה של הזיקה הברורה בין עוצמת הראיות ועילת המעצר לבין חלופת המעצר הנבחנת, ניכרת אף בענייננו. למשיב מיוחסות עבירות חמורות ביותר, הן עבירות סמים והן עבירות נשק, אשר בוצעו בשני מועדים ובהפרש זמן של כחצי שנה. באשר לעבירות הסמים, בית משפט קמא סבר כי המשיב היה מודע להיותו חלק מעסקת סמים לא כשרה והבין כי אין מדובר בכמות מזערית של סמים. אינני מוצא כל טעם לסבור אחרת. על-פי המתואר בכתב האישום, המשיב לקח חלק בתכנון המקדים של העברת החבילה, יחד עם נאשמים אחרים; צויד במכשיר טלפון סלולארי מבצעי, לצורך ביצוע חלקו; ומימש את חלקו בתוכנית מן הכוח אל הפועל, עת שקיבל את החבילה מהנאשם 4, דיווח על קבלתה, נסע עימה חזרה לנצרת והעבירה לנאשם 1. בנסיבות אלו, ניכר בעיניי כי, על אף שהיה המשיב מונע על-ידי אחרים, הרי שאין בכך כדי להפחית מחלקו הפעיל בהעברת החבילה. זאת, בשים לב לחומרה הרבה המיוחסת לעבירות הסמים ולהחדרתן לישראל, בגין השלכותיהן החברתיות המזיקות. ויפים, לעניין זה, דברי השופט א' א' לוי, בציינו כי:

 

"הפצתו של נגע הסמים כרוך ברווח קל וניכר, ומאידך סכנתו לציבור וביטחונו שוב אינה טעונה הוכחה. לפיכך, קבעה הפסיקה, כי מי שחוטא בתחום זה נכון להחזיקו במעצר, הואיל והוא עלול להמשיך בעיסוקו גם מהמקום שייבחר לשמש חלופת מעצר" (בש"פ 2093/05 סקא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.3.2005). וראו גם, ע"פ 1329/05 בריקאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.11.2005); ע"פ 5213/11 ארימייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.6.2012); ע"פ 5377/11 סויסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.7.2012)).

 

17.          ואולם, באלו לא די, שעה שאל עבירות הסמים מצטרפות עבירות שעניינן החזקה, נשיאה והובלה של כלי נשק, אשר יש בהן כדי להעיד על מעורבות חוזרת של המשיב בביצוע עבירות, ולהגביר את עוצמתן של עילות המעצר בעניינו. אליהן יש להוסיף את העובדה כי למשיב עומדת הרשעה קודמת בביצוע עבירת חבלה כשהעבריין מזוין, משנת 2006, אותה ביצע בהיותו קטין.

 

18.          בעת בחינת נסיבותיו של ה"עושה", סמך בית משפט קמא את ידיו על המלצתו של שירות המבחן בתסקירו המשלים. ואולם, ראוי לחזור ולהדגיש כי, עם כל ההערכה לעבודתו המקצועית של שירות המבחן, הרי שמדובר בהמלצה בלבד, שבית המשפט אינו מחוייב לפעול על-פיה, אם מצא שיש טעמים טובים לכך (ראו, לעניין זה, בש"פ 10870/06 ציצו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.1.2007); בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.2005); ע"פ 5024/12 מסעאד נ' מדינת ישראל (30.10.2012)). זאת ועוד, עיון בתסקירו המשלים של המשיב, מלמד כי על אף ההמלצה לשחררו לחלופת המעצר המוצעת, שירות המבחן לא חזר בו מהתרשמותו הקודמת בתסקירו מיום 4.10.2012, אודות קיומו של "סיכון פוטנציאלי להתנהגות פורצת גבולות" מצד המשיב.

 

19.          לאור האמור לעיל, ובניגוד לעמדת בית משפט קמא, סבור אני כי המלצתו האופרטיבית של שירות המבחן אינה שקולה כנגד עוצמת התשתית הראייתית בעניינו של המשיב; לחוזקן של עילות המעצר הסטטוטוריות העומדות לחובתו; להתרשמותו העקבית של שירות המבחן אודות קיומו של סיכון פוטנציאלי להתנהגות פורצת גבולות מצידו; למעורבותו החוזרת של המשיב בביצוע עבירות; ולהעדרן של נסיבות מיוחדות היכולות להצדיק שחרור מן המעצר לחלופת מעצר.

 

           בנסיבות אלו, הנני סבור כי לא ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מן המשיב בדרך של חלופת מעצר, ומשכך, יש להעדיף את האינטרס של ההגנה על שלום הציבור וביטחונו על פני עניינו הפרטני של המשיב.

 

20.          סוף דבר, דין הערר להתקבל, והמשיב ימצא במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

 

           ניתנה היום, כא' בחשון התשע"ג (6.11.2012).

ש ו פ ט

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12079400_I02.docעכב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il