עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7886/11

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

בשם המבקש:                        עו"ד אלון מגן

בשם המשיב 1:                      עו"ד יפעת בן דוד-עמית

המשיב 2:                             בעצמו                                     

                                               

 

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (הנשיאה ה' גרסטל), בה נדחתה בקשתו של המבקש למחיקת התובענה כנגדו על הסף.

 

רקע

 

2.        המשיב 1 (להלן: ביריאן) הגיש נגד המבקש (להלן: הבנק או המבקש) תובענה על דרך של המרצת פתיחה, אשר הוכתרה כ"בקשה לפסק דין הצהרתי". במסגרת המרצת הפתיחה, ביקש ביריאן כי בית המשפט יוציא תחת ידו פסק דין המצהיר כדלקמן: הסכם מכר שנכרת בין הצדדים במסגרת הליך כינוס נכסים – בטל, בשל הפרתו על ידי כונס הנכסים, הוא המשיב 2 כאן(להלן: המשיב); כי על המשיב להשיב לידי ביריאן את כל הכספים ששילם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועד בו שולמו בפועל; ליתן צו שיורה למשיב לחתום על כל מסמך לשם ביטול העסקה ולפעול לביטולה בפועל; ליתן כל צו מתאים וצודק בנסיבות העניין; לחייב את המשיב בהוצאות ושכ"ט עו"ד.

 

3.        ביום 3.7.2011 הגיש הבנק בקשה למחיקת התובענה על הסף. בבקשה טען הבנק כי תביעת ביריאן הוסוותה כתובענה למתן סעד הצהרתי, בעוד היא למעשה תביעה כספית, וזאת במטרה לחסוך באגרה. עוד נטען, כי מאחר שביריאן הגיש את התובענה כהמרצת פתיחה, לא ניתן להורות על תיקון התובענה ותשלום האגרה, ותחת זאת יש להורות על מחיקתה.

 

           בתגובתו לבקשת הבנק, כפר ביריאן בטענות הבנק. ביריאן ציין, כי יהיה מוכן למחוק מן התובענה את סעד ההשבה, ולדרוש אותו במסגרת הליך אחר ונפרד, ככל שיצהיר בית המשפט על בטלות ההסכם ועל זכאותו להשבה.

 

           בתשובתו לתגובת ביריאן טען הבנק, כי ביריאן לא הצביע על אינטרס לגיטימי שיאפשר לו לקבלת סעד הצהרתי במנותק מהסעד הכספי המבוקש. לטענת הבנק, אין מקום לפיצול הדיון, ועל ביריאן להגיש תביעה כספית חדשה.

 

החלטת בית המשפט המחוזי

 

4.        בהחלטתו מיום 6.10.2011 דחה בית המשפט את בקשתו של הבנק למחיקת התביעה על הסף. בית המשפט קבע, כי לא מדובר בתביעה כספית במסווה של תביעה לקבלת סעד הצהרתי, אלא בתובענה אמיתית לסעד הצהרתי, לפיו ההסכם בטל. בית המשפט ציין, כי אין מחלוקת שהתמורה עבור הנכס שולמה על ידי ביריאן, וכי אין מחלוקת שהוא עותר לקבלת סעד הצהרתי לביטול הסכם המכר; התוצאה האופרטיבית של ביטול כזה תהא השתחררות מההסכם וזכאות להשבת הסכום ששולם.

 

           עוד קבע בית המשפט כי אם יוכחו טענותיו של ביריאן, אזי הוא יהא זכאי לסעדים המבוקשים – הצהרה על בטלות ההסכם ועל זכאות להשבה – ובהתאם לכך, ללא צורך בדיון נוסף כלשהו, יהא זכאי להשבת הסכום ששולם לפי ההסכם בהתאם לסעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. רק אם לא תבוצע ההשבה, יהיה צורך בתביעה כספית נפרדת, על יסוד פסק הדין.

 

           בית המשפט דחה את טענת הבנק לפיה לא ניתן לתקן כתב תביעה בהליך של המרצת פתיחה, אך קבע כי במקרה דנן, לאור נוסח הבקשה, אין צורך בתיקון שכזה.

 

5.        מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

 

עיקר טענות הצדדים

 

6.        לטענת הבנק, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי תביעת ביריאן היא תביעה למתן סעד הצהרתי. כן נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי עת אישר לביריאן לתבוע סעד של הצהרה על ביטול ההסכם וזכאות להשבה בנפרד מן הסעד של השבה בפועל. לטענת הבנק, פסיקתו של בית משפט זה מבכרת את ריכוז ההתדיינויות במסגרת הליך אחד, ולכן שגה בית המשפט קמא שאפשר את הפיצול האמור. לשיטת הבנק, בשונה מהמשתמע מן ההחלטה, השבת הסכום ששולם איננה אוטומטית, והיא דורשת את ליבונן של מספר טענות מהותיות נוספות, ובראשן היקף הכספים לו זכאי ביריאן. לטענת הבנק, שגה בית המשפט קמא בהתעלמו מן הטענה, לפיה ביריאן לא הצביע על אינטרס לגיטימי שבגינו יש לאפשר לו לתבוע סעד אופרטיבי של השבה בתובענה נפרדת. כן טוען הבנק כי בית המשפט קמא לא הציג את טענתו בנוגע לאפשרות תיקון כתב התביעה באופן מדויק, ומבהיר באילו מקרים הוא סבור כי אין מקום לאפשר לתובע לתקן את כתב תביעתו שעה שמדובר בהליך של המרצת פתיחה. בנוסף טוען הבנק, כי היה על ביריאן לשום את גובה המרצת הפתיחה שהגיש כתביעה כספית, וכי יש לצרף את מדינת ישראל כמשיבה, נוכח האגרה המופחתת, לכאורה, ששילם ביריאן.

 

7.        בהתאם להחלטתי מיום 13.12.2011, הגישו המשיבים תשובותיהם לבקשת רשות הערעור. המשיב 2 תומך בטענותיו של המבקש. ביריאן, מנגד, סומך את ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתו, תביעת השבה תוכל להיות מוגשת רק לאחר שיינתן סעד הצהרתי מבית המשפט לפיו ההסכם בטל. כן מבהיר ביריאן, כי היות שההליך מתנהל במסגרת של תובענה למתן סעד הצהרתי, לא תבע את המבקש בגין נזקים שונים שנגרמו לו, אותם יכול היה לתבוע בהליך של תביעה כספית רגילה. ביריאן טוען עוד, כי אין שאלות מהותיות המחייבות בירור נוסף לאחר הקביעה העקרונית כי הוא זכאי להשבה. אשר לאגרה טוען ביריאן, כי בית המשפט לא היה מתיר סעד של השבה לולא שולמה האגרה המתאימה בגינו. ביריאן דוחה את טענת הבנק בדבר הצורך להראות אינטרס שבגינו יש לאפשר לו לתבוע בנפרד סעד אופרטיבי של השבה. עוד מצביע ביריאן על האפשרות הקבועה בתקנות לדון בהמרצת פתיחה כאילו היתה תובענה בדרך הרגילה (תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

 

דיון והכרעה

 

8.        לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל, במובן שאפרט.

 

9.       סעד הצהרתי הוא סעד שבשיקול דעת. בבוא בית המשפט לשקול אם ליתן סעד הצהרתי, עליו לבחון, בין היתר, האם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופרטיבי. תשובה חיובית לשאלה זו משמעה, כי הסעד שהתבקש הוא סעד חלקי בלבד, ובית המשפט ייטה, בדרך כלל, שלא לתיתו (ע"א 4076/00 נצחון צפורה בראשון בע"מ נ' מירם זמברוסקי בע"מ, פ"ד נו(3) 41). כדי שבית המשפט ייעתר לתביעה למתן סעד הצהרתי, על אף שהיא אינה ממצה את זכויותיו של התובע, על התובע להצביע על קיומו של אינטרס לגיטימי לפיצול הדיון ולהסתפקות בהצהרה בשלב זה (רע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל נ' מוזס (לא פורסם, 21.7.1998) (להלן: עניין מוזס); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 507 (מהדורה עשירית, 2009)).

 

10.     במקרה דנן, מקובלת עליי טענת המבקש, כי מדובר בתביעה כספית: בפתח המרצת הפתיחה התבקש בין המשפט ליתן פסק דין הצהרתי לפיו יוצהר, בין היתר, כי "על המשיב להשיב לידי המבקש את כל הכספים ששילם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועד בו שולמו בפועל ...". בהמשך המרצת הפתיחה, בסעיפים 40-39, עתר ביריאן "לפצל את הסעדים כך שעתה תושב מלוא התמורה ששילם המבקש בהתאם להסכם... בסך של כ-929,680 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחודש מאי 2005".

 

הנה כי כן, על אף שהמרצת הפתיחה הוכתרה כ"בקשה מתוקנת לפסק דין הצהרתי", הרי שלפנינו תביעה כספית להשבה. ביריאן מדגיש בפניי, כי הסכים למחוק מתביעתו את החלקים המוגדרים על ידי המבקש כתביעת השבה כספית. אלא, שלא מצאתי הצדקה לאפשר לביריאן לפצל את תביעתו, כך שבשלב הראשון תינתן – אם תתקבלנה טענותיו – הצהרה בדבר ביטול החוזה, ולאחר מכן יתבע בנפרד, בהליך חדש, השבה על פי אותו הסכם. הדבר יוביל להתדיינות כפולה,  מבלי שביריאן הצביע על אינטרס לגיטימי לכך. זה המקום להדגיש, כי חסכון בתשלום האגרה הכרוכה בתביעה כספית אינו מהווה אינטרס לגיטימי המצדיק פיצול ההתדיינות באופן האמור (ראו למשל: עניין מוזס).

 

11.       אוסיף, כי סעד ההשבה אינו תמיד אוטומטי. במקרה דנן, קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לגובה הסכום שיש להשיב, אם תתקבל תביעת ביריאן. אף בית המשפט המחוזי ציין, כי אם לא תבוצע ההשבה באופן אוטומטי, יהא על ביריאן להגיש תביעה חדשה להשבה. כאמור, לא מצאתי הצדקה לאפשר כפל התדיינות, או אפשרות לכך, במקרה דנן.

 

12.       במקרה שלפנינו, היה על ביריאן לצעוד בדרך המלך ולהגיש תביעה כספית להשבה, תוך תשלום האגרה המתחייבת. במסגרת תביעה כזו היה עליו להעלות את עתירתו להצהרה בדבר בטלות החוזה – הצהרה שממילא מתחייבת כדי להכריע בתביעת ההשבה. תחת זאת, בחר ביריאן להגיש תביעה המוגדרת הצהרתית, על הנובע מכך לעניין האגרה, ובגופה תביעת השבה. דרך זו איננה לגיטימית.  

 

13.     לאור האמור, החלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.10.2011 מבוטלת. הבקשה למתן פסק דין הצהרתי תימחק, אלא אם תוך 30 ימים תוגש בקשה לתיקון המרצת הפתיחה, כך שיתבע בה סעד ההשבה. אם תוגש בקשה כזו, בית המשפט יחליט בה כהבנתו. במסגרת זו, יכריע בית המשפט האם ראוי העניין להתברר כהמרצת פתיחה. אם תדחה בקשת התיקון – תימחק המרצת הפתיחה (השוו לעניין מוזס).

 

14.     הערעור מתקבל, כאמור. אין צו להוצאות. 

 

ניתן היום, ד' בניסן תשע"ב (27.3.2012).

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11078860_C02.doc   צנ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il