עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7854/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

עע"ם 7854/12

לפני:

כבוד השופט א' שהם

המבקשת:

סרנה בויטרגו

נ ג ד

המשיב:

משרד הפנים

בקשה למתן צו ביניים

בשם המבקשת: עו"ד ד"ר תאודור שוורצברג

בשם המשיב: עו"ד מוריה פרימן

החלטה

1. לפניי בקשה למתן צו ביניים עד להכרעה בערעור, אשר הגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 27.9.2012, בעת"מ 2025-12 (כב' השופט דר' ק' ורדי), בגדרו נדחתה עתירת המבקשת.

רקע עובדתי

2. המבקשת הינה אזרחית קולומביה, ילידת 1972, אשר נכנסה למדינת ישראל, ביום 20.10.2007, באשרת תייר ב/2. ביום 3.7.2009, הגישה המבקשת בקשה למקלט מדיני, ולהעניק לה מעמד של פליטה, בטענה, כי היא נרדפה בקולומביה בשל היותה לסבית.

3. ביום 13.4.2012, נערך למבקשת ראיון על-ידי יחידת הטיפול במבקשי מקלט, במסגרתו, טענה כי היא נרדפת בקולומביה, לנוכח נטיותיה המיניות, ובתקופה שהתגוררה בקולומביה סבלה מהתנכלויות ואיומים מצד גורמים שונים, החל משנת 2000. בנוסף, מסרה המבקשת, כי היא יצאה מקולומביה עם דרכון שהונפק בעיר סנתה מרתה בקולומביה; כי יש לה בן בגיל 18, שנמצא בישראל, ומשחק כדורגל בקבוצת הפועל הרצליה; כי אביו של בנה נמצא בניו-יורק, והיא אינה בקשר עימו; כי היא בקשר עם אמה המתגוררת בסנתה מרתה (להלן: הראיון).

4. ביום 1.5.2012, דחה המשיב את בקשתה של המבקשת לקבלת מעמד פליט בישראל, וזאת, בהתאם להמלצת יו"ר הועדה המייעצת לענייני פליטים, אשר התבססה על הערכת יחידת ה-RCD. בהמשך, הגישה המבקשת בקשה לעיון מחדש בעניינה, אשר אף היא נדחתה, ביום 24.7.2012.

5. ביום 19.8.2012, הגישה המבקשת עתירה נגד החלטת המשיב, ובקשה למתן צו ביניים, אשר יימנע את הרחקתה מישראל עד להכרעה בעתירה. ביום 27.9.2012, ובמסגרת ההחלטה בבקשה למתן צו ביניים, דחה בית המשפט המחוזי את עתירתה של המבקשת על הסף.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

6. במסגרת פסק הדין, הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי דין העתירה להידחות על הסף, מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

מסקנתו של משפט קמא התבססה על הטעמים הבאים: המבקשת הגישה את בקשתה למקלט מדיני בישראל קרוב לשנתיים לאחר כניסתה לישראל באשרת תייר; עיון בראיון שנערך לה, מעלה כי היא לא הוכיחה, כי נשקפת לה סכנת חיים בארץ מוצאה; מדברי המבקשת בראיון, עולה כי ההתנכלויות כלפיה לא אירעו, בהכרח, בשל נטיותיה המיניות, אלא יתכן שהם אירעו בשל הצלחתה הכלכלית והעסקית; המבקשת הודתה בראיון, כי ההתנכלויות היו כלפיה בלבד, ולא כלפי חברתה לחיים; אין במסמכים שצרפה המבקשת לבקשתה לעיון מחדש, כדי לתמוך בבקשתה ובגרסתה; מטופס הערכת מעמד פליט שנערך על-ידי היחידה לטיפול במבקשי מקלט עולה כי המצב בקולומביה בכל הנוגע לזכויותיהם של בני קהילת ההומואים והלסביות השתפר משמעותית.

בסופו של דבר, נקבע כי "לא הובאו ראיות ולו לכאורה להיותה של העותרת פליטה ו/או לסכנת חיים...ומשכך הרי שדין העתירה להידחות על הסף".

הערעור והבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור

7. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור, ובמקביל הוגשה הבקשה למתן צו ביניים, המונחת לפניי, שלפיה יימנע המשיב מהרחקת המבקשת מישראל עד להכרעה בערעור.

במסגרת הערעור משיגה המבקשת על קביעותיו של בית משפט קמא, ולגישתה, בית משפט קמא לא הבין כראוי את דברי סנגורית העם הקולומביאנית, לפיהם, נכון לשנת 2010, מצבם של ההומואים והלסביות בקולומביה נעשה גרוע יותר. המבקשת הוסיפה וטענה, כי בית משפט קמא נחפז בדחיית העתירה על הסף, מבלי שזימן את הצדדים לדיון, מבלי שאיפשר למבקשת לשטוח את טענותיה בע"פ, ומבלי שעיין בתשובת המבקשת לתגובת המשיב, אשר בשל תקלה טכנית לא הגיעה לבית המשפט. עוד נטען, כי בית משפט קמא שגה עת התעלם מהאיומים הפיזיים, בנשק חם, שקיבלה המערערת, מתלונות למשטרה, ומהמצב הקיים בקולומביה. כמו כן, שגה בית משפט קמא, כך לטענת המבקשת, כאשר לא בדק האם החלטת הועדה המייעצת לענייני פליטים פגומה, אם לאו.

בבקשה למתן צו ביניים נטען, בקצרה, כי יציאתה של המבקשת מן הארץ לקולומביה תעמיד אותה בסכנת חיים ממשית, ותפגע בזכויותיה החוקתיות, לקבל את יומה בבית המשפט.

תגובת המשיב לבקשה

8. לטענת המשיבים, סיכויי הערעור נמוכים, שכן אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, אשר ניתח את העובדות, כדבעי, וביסס עליהן את מסקנותיו. אשר למאזן הנוחות, נטען, כי המבקשת לא ביססה את בקשתה לקבלת מעמד פליט, ולא הרימה את הנטל להראות כי נשקפת לה סכנת חיים, אם תשוב למדינתה, ולפיכך מאזן הנוחות נוטה לכיוון דחיית הבקשה.

דיון והכרעה

9. לאחר שעיינתי בבקשה, בערעור ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

10. ראשית אציין, כי עסקינן בבקשה למתן סעד זמני, ולא בעיכוב ביצוע שכן העתירה, בענייננו, נדחתה, שהרי "משנדחית תובענה, אין משמעות ל'עיכוב ביצוע' של פסק הדין, שהרי במקרה שכזה אין מה לעכב" [רע"א 4619/05 בנק הפועלים בע"מ נ' רבינוביץ (לא פורסם, 24.8.2005); ע"א 10297/06 רוזנבלום נ' תוסף קומפאונדס בע"מ (לא פורסם, 5.9.2009)).

11. השיקולים במתן סעד זמני בערעור על פסק דין בעתירה מנהלית דומים לשיקולים הנשקלים במסגרת מתן סעד זמני בערעור אזרחי, שלפיהם הכלל הרחב הוא כי הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. בית המשפט ייעתר לבקשה למתן סעד זמני רק במקרים בהם הוכיח המבקש כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם יזכה בערעור יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו (ראו: עע"מ 8759/06 רג'א נ' הוועדה מהקומית לתכנון ובניה – גבעת אלוני (לא פורסם, 13.11.2006); עע"מ 9158/09 המועצה הארצית לתכנון ובניה נ' השמורה בע"מ (לא פורסם, 18.2.2010); עע"מ 2264/11 רשות השידור נ' אראן אלקטרוניקס (1969) בע"מ (לא פורסם, 24.5.2011); עע"מ 5135/12 זאו זאו מין, מיאנאמר (בורמה), בלסילדה נאפטה נ' משרד הפנים (לא פורסם, ניתן ביום 6.11.2012). בין השיקול של סיכויי הערעור לשיקול של מאזן הנוחות קיימים יחסי גומלין המכונים "מקבילית הכוחות", ולפיהם ככל שסיכויי הערעור נמוכים כך שיקול מאזן הנוחות מקבל משקל גבוה יותר (ראו: עע"מ 5643/11 אלקו התקנות ושירותים 1973 בע"מ נ' המועצה האזורית עמק הירדן (לא פורסם, 4.9.2011)).

12. בענייננו, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, על פני הדברים, נראה כי סיכויי הערעור אינם טובים במיוחד. זאת, מאחר שלכאורה נראה כי לא נפל כל פגם במסקנותיו של בית משפט קמא, המצדיק את התערבותה של הערכאה הדיונית. עם זאת, סבורני, כי, במקרה דנן, ניתן להכריע בבקשה מבלי לנקוט עמדה חד- משמעית בשאלת סיכויי הערעור, שכן לא מצאתי כי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה במובהק לטובתה של המבקשת, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

המבקשת לא הניחה תשתית ראייתית מספקת, כתמיכה בטענה שנשקפת סכנה לחייה במדינת מוצאה, בשל היותה לסבית, כפי שקבע בית משפט קמא. כמו כן, לא עלה בידי המבקשת לשכנעני כי הימנעות ממתן הסעד הזמני תסב לה נזק בלתי הפיך, באופן המצדיק את מתן הסעד המבוקש, עוד בטרם הוכרע ערעורה (ראו: עע"מ 4848/11 שרסטא נ' משרד הפנים (לא פורסם, 10.7.2011); עע"מ 6473/11 Guven נ' משרד הפנים (לא פורסם, 19.9.2011)).