עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7485/10

 

 

 

 

 

 

 

 

השופט י' עמית:

 

           עניינו של הערעור שלפנינו בתביעת רשלנות מקצועית כנגד עורכי דין בגין עסקת מקרקעין. נקדים ונספר כי המערערים נפלו קורבן לתרמית בעת שהתקשרו בעסקה לרכישת מקרקעין מידי אדם שהתחזה להיות הבעלים הרשום (להלן: המוכר-המתחזה או המתחזה).

 

העובדות הצריכות לעניין

            

1.        המערערת 1 היא חברה העוסקת בתיווך וסחר בנדל"ן והמערערים 4-2, הם בעלי מניותיה (להלן: המערערים). בחודש מאי שנת 1997, פנה למערערים אדם שהציג עצמו כחיים שחר, ישראלי המתגורר בחו"ל, וביקש את שירותיהם כמתווכים למציאת קונה למגרש הרשום על שמו ועל שם רעייתו חווה שחר (להלן ובהתאמה: המוכר והמוכרת). המדובר במגרש הנמצא בסמוך לחוף הים בעיר נתניה, הידוע כגוש 7931 חלקה 38 (להלן: המגרש), ועליו ניתן להקים בניין מגורים. המערערים הציעו למוכר-המתחזה לרכוש את המגרש, והלה הפנה אותם אל עו"ד וקסלר, כמי שמטפל עבורו בעסקה.

 

2.        לשם ייצוגם בעסקת המכר המערערים התקשרו עם עו"ד פפר בהסכם שכר טרחה לפיו התחייבו לשלם לו אחוז מסוים ממחיר הקרקע או אחוז משווי הדירות שעתידות להיבנות על המגרש, כנגד התחייבותו של עו"ד פפר לטפל בחוזי המכירה של הדירות שייבנו וברישום בית משותף.

 

           המטרה לשמה נשכרו שירותיו של עו"ד פפר שנויה במחלוקת בין הצדדים. המערערים טענו כי פנו אליו על מנת שייצג אותם באופן מלא בעסקת המכר, בעוד עו"ד פפר טען כי המערערים פנו אליו בשלב מתקדם של העסקה לטיפול בהיבטי המס של העסקה כ"עסקת נטו" (עסקה בה הקונה נושא במיסים המוטלים ברגיל על המוכר), וכי הוסכם בינו לבין המערערים כי עו"ד וקסלר הוא שיטפל עבור שני הצדדים בעסקה.

 

3.        ביום 15.5.1997, נחתם הסכם המכר בין המוכר-המתחזה לבין המערערת (להלן: ההסכם). המוכר-המתחזה חתם על ההסכם בשמו ובשם המוכרת, הבעלים הרשום של המחצית השניה של החלקה, על פי ייפוי כוח כללי נוטריוני (להלן: ייפוי הכוח הכללי) אשר נחזה כי אושר ואומת ביום 1.5.1997, על ידי עורך הדין והנוטריון בנו גנות. חתימת החוזה התקיימה במשרדו של עו"ד וקסלר ביום שישי, שלא בנוכחותו של עו"ד פפר, ועו"ד וקסלר רשם ביום ראשון הערת אזהרה לזכות המערערת.

 

           תמורת המגרש התחייבו המערערים לשלם למוכרים הסך של 430,00 דולר "נטו", כך שכל המיסים וההוצאות יחולו על המערערים-הקונים. עוד נקבע בהסכם, כי מחצית מהתמורה תועבר למוכרים כנגד רישום הערת אזהרה ומתן ייפוי כוח בלתי חוזר של המוכר, והמחצית השנייה לאחר קבלת ייפוי כוח בלתי חוזר של המוכרת, שכאמור, לא נכחה במעמד חתימת ההסכם.

 

           ביום חתימת ההסכם הפקידו המערערים בידי עו"ד וקסלר, אשר מונה כנאמן מטעם שני הצדדים, את כספי התמורה בעבור המגרש (להלן: כספי התמורה) ושילמו לו, כפי שנקבע בהסכם, שכר טרחה בסך 33,920 ₪ כולל מע"מ. עם רישום הערת האזהרה, העביר עו"ד וקסלר למוכר-המתחזה את המחצית הראשונה של כספי התמורה עבור המגרש.

 

4.        ביום 20.5.1997, ארבעה ימים לאחר מועד חתימת ההסכם, העביר המתחזה או עו"ד וקסלר למשרדו של עו"ד פפר, ייפוי כוח בלתי חוזר הנחזה כחתום על ידי המוכרת ומאומת נוטריונית ביום 1.5.1997 על ידי עו"ד גנות.

 

           עוד באותו יום, פנה עו"ד פפר במכתב לעו"ד וקסלר כהאי לישנא:

 

"1. בהמשך לשיחתנו הטלפונית, הנני להודיעך כי אני דוחה מכל וכל את ייפוי הכוח שנוסחו הועבר לידי. ייפוי כוח זה אינו מקובל עלי, לא ברור לי מקורו, ועל פניו אינו נראה תקין (וזאת בלשון המעטה).

2. הינך נדרש בזאת להמציא לידי, ייפוי כוח בלתי חוזר בנוסח שהועבר אליך על ידינו, חתום ע"י גב' שחר חוה (המוכרת – י. ע) ומאומת קונסולרית, וזאת כפי שסוכם באופן מפורש.

3. הנני להזכירך את חובת הנאמנות החלה עליך בקשר לכספים שהופקדו בידיך עפ"י החוזה, לפיה חל איסור על שחרור הכספים לפני שיתקבל אצלי העתק מקורי של ייפוי הכוח הבלתי חוזר הקונסולרי"

 

 

           לאור דרישה זו של עו"ד פפר, המוכר-המתחזה העביר לעו"ד וקסלר בדואר אויר ייפוי כוח בלתי חוזר של המוכרת מאומת על ידי הקונסול הישראלי בלוס אנג'לס מיום 22.5.1997 (להלן: ייפוי הכוח הקונסולרי).

 

           ביום 26.5.1997, העביר עו"ד וקסלר את המחצית השנייה של כספי התמורה לידי המוכר-המתחזה.

 

           ביום 28.5.1997 פנה עו"ד פפר בשנית לעו"ד וקסלר, ודרש לקבל את ייפוי הכוח הקונסולרי:

 

"1. עד כה, ולמרות שחלפו מעל 10 ימים מאז חתימת החוזה, טרם נתקבל במשרדינו ייפוי הכח הקונסולרי של הגברת שחר חוה (המוכרת – י.ע), כמתחייב מן החוזה. אנא הודענו בהקדם מתי נקבלו.

 

2. אבקשך למסור לנו את פרטי חשבון הנאמנות ובאיזה בנק הוא מתנהל, לגבי הכספים שהופקדו עבור שחר חוה, עד להמצאת ייפוי הכוח הנ"ל."

 

           לטענת עו"ד פפר, ייפוי הכוח הקונסולרי התקבל אצלו לאחר שהועברה המחצית השנייה של התמורה, ואילו עו"ד וקסלר טען כי בטרם העביר את יתרת התשלום למוכר-המתחזה, שלח בפקס את ייפוי הכוח הקונסולרי לעו"ד פפר וקיבל את אישורו בטלפון להעברת המחצית השניה של התמורה למוכרים.

 

5.        בשנת 1988, כשנה לאחר ששולמה מלוא התמורה עבור המגרש, ולאחר שנרשמה הערת אזהרה לטובת המערערים, גילו בעלי המגרש הרשומים כי מאן דהוא התחזה בשמם והתיימר למכור את המגרש. הבעלים הרשומים הגישו תלונה כנגד המוכר המתחזה, שלא אותר עד עצם היום הזה, ובד בבד, הגישו תובענה כנגד המערערים לביטול עסקת המכר (ה"פ 462/98). בין המערערים לבעלים הרשומים הושגה פשרה, אשר ביום 14.2.1998 ניתן לה תוקף של פסק דין, ולפיה הסכם המכר בטל מעיקרו.

 

           כשבע שנים לאחר חתימת ההסכם וכשש שנים לאחר שנתברר למערערים כי נפלו קורבן לתרמית, הגישו המערערים התביעה דכאן כנגד עורכי הדין המעורבים בעסקה. בתביעה עתרו המערערים לפיצוי בגובה התמורה ששולמה על ידם עבור המגרש, פיצוי בגין נזקים נלווים שנגרמו להם עקב הפסד עסקה אלטרנטיבית, אובדן זמן, טרחה ועוגמת נפש, והשבת שכר הטרחה ששילמו לעו"ד וקסלר.

 

פסק דינו של בית משפט קמא

 

6.        הצדדים הסכימו לוותר על שמיעת העדים ולהסמיך את בית המשפט לפסוק על סמך החומר שהניחו בפניו: תצהירי הצדדים על נספחיהם לרבות מסמכי העסקה, והודעות הצדדים מתיק החקירה של המשטרה.

 

           לאחר בחינת החומר, קבע בית המשפט כי עורכי הדין לא יכולים היו לדעת או לחשוד כי מדובר 'בתרגיל עוקץ' מצד המוכר-המתחזה, בין היתר, נוכח המסמכים שהמציא המתחזה כפי שיפורט בהמשך. עוד נקבע, כי העובדה שמדובר בעסקת "נטו" לא הייתה אמורה לעורר סימני אזהרה אצל עורכי הדין, מה עוד שהרעיון לעסקת נטו הועלה על ידי עו"ד וקסלר ולא על ידי המתחזה. אף ייפוי הכוח הבלתי חוזר הנחזה כחתום על ידי המוכרת לא היה אמור לעורר חשד, כי עו"ד פפר לא חשד שהוא מזויף, אלא התרעם על כך שייפוי הכוח נחתם עוד לפני חתימת העסקה, מה שעורר את חשדו כי נחתם "בלנקו". מכל מקום, נחה דעתו של עו"ד פפר לאחר מכן, כאשר הומצא ייפוי הכוח הקונסולרי. לבסוף, נדחתה הטענה כי משנתברר שייפוי הכוח של המוכרת היה מזוייף, אזי עו"ד וקסלר פעל ללא הרשאה, ועליו להשיב את כספי התמורה מכוח סעיף 6(ב) לחוק השליחות התשכ"ה - 1965 (להלן: חוק השליחות).

 

7.        על כך נסב הערעור שלפנינו. לטענת המערערים, עורכי הדין המעורבים בעסקה לא נהגו כעורכי דין סבירים בזהירות הראויה, שאם היו עושים כן, דבר התרמית היה מתגלה, ונזקיהם היו נמנעים.

 

מי ייצג את המערערים בעסקה

 

8.        עו"ד פפר טען כי ייצג את המערערים אך בהיבט המיסוי. כשלעצמי, אני סבור כי מבנה הסכם שכר הטרחה בין המערערים לבין עו"ד פפר, שנטל על עצמו לטפל במכירת הדירות שאמורות היו להיבנות על המגרש, כמו-גם התנהגותו של עו"ד פפר, שבדק את טיוטות החוזה ובחן "בשבע עיניים" את המסמכים שהועברו אליו – כל אלה מעידים לטעמי כי עו"ד פפר ייצג את המערערים בעסקה.

 

9.        לטענת עו"ד וקסלר, מאחר שהיה מדובר בעסקת "נטו" הוסכם כי שכר טרחתו של המוכר ישולם לו על ידי הקונים, כחלק מהתשלומים שחושבו במחיר העסקה הכולל. לטעמי, העובדה שהוא קיבל את שכר טרחתו מהמערערים, עשויה להצביע על כך שבעסקה הוא ייצג הן את המערערים והן את המוכרים.

 

           לצורך הדיון, אצא אפוא מנקודת הנחה מחמירה, כי גם עו"ד פפר וגם עו"ד וקסלר ייצגו את המערערים בעסקה.

 

היקף חובת הזהירות של עורך דין כלפי לקוחו

 

10.      חובת הזהירות של עורך הדין כלפי לקוחו היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה ואין צורך להרחיב על כך את הדיבור. הפסיקה אף הרחיבה את חובת הזהירות של עורך הדין גם כלפי צדדים שלישיים שאינם לקוחותיו של עורך הדין (ע"א 37/86 לוי נגד שרמן, פ"ד מד(4) 446 (1990); ע"א 2725/91 היינוביץ' נגד גלעדי, פ"ד מח(3) 92 (1994); ע"א 1170/91 בכור נגד יחיאל, פ"ד מח(3) 207 (1994); ע"א 2625/92 סילביו נחום, עו"ד נגד דורנבאום, פ"ד נח(3) 385 (2004)).

 

11.      עורך דין הוא "מונע נזק" יעיל וזול, אך לא ניתן להטיל עליו חובה אבסולוטית למנוע נזק. עורך דין אינו בלש או חוקר פרטי, לא עומדים לרשותו אמצעים טכניים מיוחדים לגילוי מעשי זיוף והתחזות, וגם עורך דין זהיר ומיומן עלול ליפול קרבן לנוכל מיומן. השאלה האמיתית והעיקרית הצריכה לענייננו היא אחת: האם בפני עורכי הדין, או מי מהם, עמדו "סימני התראה" שצריכים היו לעורר את חשדם.

 

           על כך נעמוד להלן, בדוננו בטענות המערערים.

 

האם יכול היה עו"ד וקסלר לחשוד כי מדובר במתחזה

 

12.      עו"ד וקסלר סיפר בהודעתו במשטרה מיום 8.4.1998, כי בחודש אפריל 1997, הגיע למשרדו אדם שהציג עצמו כאזרח ישראלי בשם שחר חיים, הבעלים הרשום של המגרש, והזדהה בפניו באמצעות תעודת זהות וכרטיס ביקור. המוכר-המתחזה הציג בפניו נסח טאבו ואמר כי יפנה אליו קונה לחלקה.

 

           לאחר זמן מה, שב המוכר-המתחזה אל עו"ד וקסלר עם קונים פוטנציאלים אך לא הגיע עימם לעמק השווה ואמר לעו"ד וקסלר כי נראה שבביקורו זה בארץ לא יצליח למכור את המגרש. לדברי עו"ד וקסלר המוכר נראה לחוץ בזמן ואמר לו כי יפצה אותו על בזבוז זמנו (הודעת עו"ד וקסלר במשטרה עמ' 1, שורות 9-6).

 

           בחלוף מספר ימים נוספים, שב המוכר-המתחזה למשרדו של עו"ד וקסלר ומסר לו כי מצא קונים לחלקה - הם המערערים דכאן. באותו מעמד מסר לו המוכר-המתחזה מסמכים נוספים והם: חוזה רכישת המגרש מהבעלים הקודם מיום 14.5.1979, טופסי מס שבח של עסקת רכישת המגרש בשנת 1979, ואישור החזר מס רכוש (כל אלה הועברו על ידי עו"ד וקסלר בהמשך לעו"ד פפר). באותה הזדמנות, הציע לו עו"ד וקסלר כי העסקה תתבצע במתכונת עסקת נטו, כאשר בהיבט המיסוי יטפל עו"ד פפר מצד המערערים (לגרסת עו"ד וקסלר הוא הציע למוכר-המתחזה להיעתר להצעת המערערים לעסקת נטו).

 

13.      אם נעצור הילוכנו בנקודת זמן זו, הרי שלא הייתה לעו"ד וקסלר כל סיבה לחשד. המוכר הזדהה בפניו בתעודת זהות אשר נבדקה על ידו, עו"ד וקסלר בדק גם את התאמת הפרטים לנסח המקרקעין וצילם את תעודת הזהות לרבות הספח. בכך נהג עו"ד וקסלר כמתחייב על פי תקנה 21(א) לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התש"ל - 1970: "המחתים את בעלי העסקה יזהה אותם על פי תעודת זהות או דרכון".

 

           המתחזה הציג בפני עו"ד וקסלר את מסמכי עסקת הרכישה של המגרש, אשר מדרך הטבע נמצאים רק ברשותו של הבעלים הרשום האמיתי של המגרש - הסכם הרכישה של המגרש בשנת 1979, טופסי מש"ח של עסקת הרכישה משנת 1979 ואישור על החזר מס רכוש. גם התנהגותו של המתחזה לא עוררה חשד. על פניו, היה מדובר באזרח ישראלי שרכש מגרש לפני שנים, שהתנהג כאיש עסקים המתגורר בארה"ב וממהר לחזור לעסקיו. "הנוכל הסביר" אף היה ממהר להגיע לעסקה עם הקרבן הראשון הנקרה בדרכו, אך במקרה דנן, המתחזה לא הגיע לעמק השווה עם הקונים הפוטנציאליים הראשונים ואף נראה "לחוץ בזמן" בשל חזרתו הצפויה לחוץ לארץ תוך השלמה עם אי קיומה של עסקה ואילו במהלך המו"מ ובעת עריכת העסקה עם המערערים, המוכר-המתחזה לא נראה "לחוץ" (תשובה 5 של עו"ד וקסלר לשאלון). מכאן, שגם לא היה בהתנהגותו של המוכר-המתחזה כדי לעורר חשד .

 

14.      איני מקבל טענת המערערים כי ביצוע העסקה כעסקת נטו היה צריך לעורר חשד אצל עורכי הדין. ברגיל, הסיכון או הסיכוי של עסקת נטו, עניינו בשאלת נטל המס ולא בשאלת זיהויו של המוכר. כפי שנטען על ידי עו"ד פפר, המערערים פנו אליו כמומחה בנושא מיסוי מקרקעין על מנת שיבחן את שאלת הכדאיות, ולגרסתו, בדיקתו העלתה כי עסקת נטו תחסוך כ-30% מעלות הרכישה, ולכן המליץ להם לילך בדרך זו. העובדה שאינה שנויה במחלוקת, כי לא המוכר-המתחזה הוא שהציע עסקת נטו, היא כשלעצמה די בה כדי לדחות טענת המערערים, ללא קשר למחלוקת העובדתית אם הדבר נעשה ביוזמת עו"ד פפר או עו"ד וקסלר.

 

האם עו"ד וקסלר הציג עצמו כמי שמכיר את המוכר-המתחזה ?

 

15.      המערערים טענו כי עו"ד וקסלר הציג עצמו כמי שמכיר את המוכר-המתחזה ומצג שווא זה, היה הסיבה העיקרית לביטחונם כי מדובר בעסקה מסחרית רגילה שאין בה רבב, ולהסכמתם לתנאי העסקה. לטענתם, הסכימו לשלם לעו"ד וקסלר שכר טרחה בסך 10,000 דולר בתוספת מע"מ, למרות שהיו מיוצגים בעסקה על ידי עו"ד פפר, מאחר שעו"ד וקסלר אמר להם כי טיפל בענייני המגרש מטעם המוכר-המתחזה לאורך תקופה ארוכה.

 

           בהקשר זה, הצביעו המערערים על סעיף 22 לכתב ההגנה של עו"ד פפר, שם נכתב: "עו"ד פפר יטען כי עו"ד וקסלר, עו"ד ונוטריון וותיק מנתניה, מונה, בהסכמת הצדדים לעסקה, לרבות התובעים, כנאמן לעסקה ולכספים, וזאת בין השאר מאחר ועו"ד וקסלר מכיר את המוכר ובידיו המסמכים הרלוונטיים...". כן הצביעו על כך, שעו"ד וקסלר אישר את חתימתו של המוכר-המתחזה על גבי ייפוי הכוח הבלתי חוזר כמי שמוכר לו אישית.

 

           עו"ד וקסלר הכחיש בתוקף את טענת המערערים שכביכול הציג בפניהם מצג שווא לגבי היכרותו הקודמת עם המוכר-המתחזה. לטענתו, אף הבהיר לעו"ד פפר כי אין לו היכרות קודמת עם המוכר-המתחזה.

 

16.      הצדדים וויתרו על חקירות המצהירים, ומשכך, ההכרעה במחלוקת עובדתית זו נעשית על פי נטלי ההוכחה, והמערערים, כתובעים, לא עמדו בנטל ההוכחה. מכל מקום, אני סבור כי גם על פי החומר שבפנינו, הכף נוטה לקבלת גרסתו של עו"ד וקסלר.

 

           אקדים ואומר כי אין זה נכון שעו"ד וקסלר כתב בטופס אימות החתימה הנוטריוני של ייפוי הכוח הבלתי חוזר של המוכר, כי הנ"ל מוכר לו אישית. בטופס נכתב כך:

"מאשר כי ביום 16/5/97 ניצבו לפני במשרדי מר/ת שחר חיים  הידוע (ה) לי ידיעה אישית שזהותו(ה) הוכחה לי על פי ת.ז./דרכון מס' 008947145 שניתן מאת משרד הפנים בראשון לציון ביום 4.5.1985".

 

           עיננו הרואות כי המילים "הידוע לי ידיעה אישית" אמנם לא נמחקו מהטופס, אך מספר תעודת הזהות נכתב, באופן שברור לקורא כי הזיהוי נעשה על פי תעודת הזיהוי ולא על פי היכרות אישית.

 

           המערערים נחקרו במשטרה בעקבות הגשת התלונה על ידי הבעלים הרשום האמיתי של המגרש. בהודעתם במשטרה, גוללו המערערים את גרסתם לאירועים, ולא טענו "בזמן אמת" כי עו"ד וקסלר הציג עצמו בפניהם כמי שמכיר את המתחזה מימים ימימה. הגרסה הנוכחית של המערערים היא אפוא גרסה כבושה שהועלתה לראשונה במסגרת תביעתם, שכאמור, הוגשה כשש שנים לאחר שנתגלתה התרמית.

 

           בתצהיר עדותו הראשית של עו"ד פפר נכתב כי המסמכים: "... הועברו אלי לבקשתי על ידי עו"ד וקסלר, דבר שהיה בו כדי להוסיף על הקשר שבין עו"ד וקסלר אל הנכס ובעליו" (סעיף 6 לתצהיר). דומה כי יש בכך כדי להסביר מדוע עו"ד פפר, ואולי המערערים עצמם, סברו כי עו"ד וקסלר מכיר את המוכר. נראה כי הניחו, שאם חוזה הרכישה של המגרש וטופסי המש"ח של עסקת הרכישה נמצאים ברשותו של עו"ד וקסלר, מן הסתם טיפל בשעתו גם בעסקת הרכישה.

 

           סיכומו של דבר, שהמערערים לא הוכיחו את הטענה כי עו"ד וקסלר הציג עצמו כמי שמכיר את המוכר-המתחזה.

 

העברת התמורה למוכר-המתחזה

 

17.      המערערים טענו כי תנאי ההסכם נוסחו ברשלנות, באשר נקבע בהסכם כי מחצית התמורה תועבר למוכר בכפוף לרישום הערת אזהרה ומתן ייפוי כוח בלתי חוזר על ידי המוכר. מאחר שהמגרש היה רשום על שם שני בני הזוג שחר, לא היה מקום להעברת אף מחצית התמורה כל עוד לא נתקבל ייפוי כוח בלתי חוזר של המוכרת.

 

           יש ממש בטענה כי ראוי היה לקבוע בהסכם שהתמורה תועבר רק כאשר יומצאו ייפויי כוח בלתי חוזרים של שני הבעלים הרשומים, ועו"ד פפר טען בסעיף 13 לתצהירו כי הסעיף הנ"ל בהסכם נרשם "חרף הסתייגותו". מכל מקום, גם בהנחה שיש בכך התרשלות של מי מעורכי הדין, אין לכך קשר סיבתי לנזק הנטען, באשר ייפוי הכוח הקונסולרי של המוכרת, הומצא כחלוף מספר ימים, ועם המצאתו ניתן היה ממילא להעביר את מלוא התמורה.

 

           מטעם זה, גם אין חשיבות למחלוקת העובדתית בין עו"ד פפר לבין עו"ד וקסלר בשאלה האם המחצית השניה של התמורה הועברה על ידי עו"ד וקסלר למוכר-המתחזה עוד לפני שהעביר לעו"ד פפר את העתק ייפוי הכוח הקונסולרי או לאחר מכן. משהומצא ייפוי הכוח הקונסולרי הנחזה כחתום על יד המוכרת, ממילא היה על עו"ד וקסלר להעביר את המחצית השניה של התמורה שהופקדה בידיו הנאמנות, כך שהתמורה הייתה מועברת בכל מקרה. כאמור, התרמית התגלתה רק כאשר הוגשה תביעה על ידי בעלי המגרש בדין, זמן רב לאחר השלמת עסקת המכר והעברת מלוא כספי התמורה.

 

ייפוי הכוח

 

18.      בפרשה שלפנינו נחתמו ארבעה ייפוי כוח:

 

           (-) ייפוי כוח נוטריוני כללי של המוכרת למוכר, אשר נחזה כנחתם על ידי המוכרת ביום 1.5.1997 בפני עו"ד גנות שאימת את חתימתה.

 

           (-) ייפוי כוח בלתי חוזר שנחתם על ידי המוכר-המתחזה בפני עו"ד וקסלר במעמד חתימת הסכם, בו הוא מייפה כוחם של עורכי הדין לצורך העברת הזכויות למערערים או מי מהם.

 

           (-) ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר של המוכרת בו היא מייפה כוחם של עורכי הדין לצורך העברת הזכויות למערערים או מי מהם, שנחזה כנחתם על ידי המוכרת ביום 1.5.1997 בפני עו"ד גנות שאימת את חתימתה.

 

           (-) ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר של המוכרת בו היא מייפה כוחם של עורכי הדין לצורך העברת הזכויות למערערים או מי מהם, שנחזה כנחתם על ידי המוכרת בפני הקונסול הישראלי שאימת את חתימתה ביום 23.5.1997.

 

19.      לטענת המערערים, "פעמוני האזהרה" החלו לצלצל לאחר שעו"ד פפר התריע כי ייפוי הכוח הנוטריוני הבלתי חוזר שנחתם על ידי המערערת בפני עו"ד גנות ביום 1.5.1997 אינו תקין. לטענתם, היה על עו"ד פפר לעצור את העסקה כשהתקבל אצלו ייפוי הכוח הבלתי חוזר של המוכרת, כפי שעולה מהמכתב התקיף שהוא עצמו שלח לעו"ד וקלסר, והדבר צריך היה לעורר גם את חשדו של עו"ד וקסלר. עוד נטען, כי השניים התרשלו בכך שלא אימתו את תוקפו של ייפוי הכוח הבלתי חוזר במישרין עם עו"ד גנות, ומשלא התקשרו לקונסוליה הישראלית כדי לברר את אימות החתימה של המוכרת על ייפוי הכוח הקונסולרי.

 

20.      דין הטענה להידחות. כפי שנראה להלן, לא רק שאין לייחס לעו"ד פפר רשלנות, אלא שאף ניתן לומר כי גילה עירנות ונקט בזהירות-יתר ראויה לציון.

 

           ביום 15.5.1997, העביר עו"ד וקסלר לעו"ד פפר העתק של ייפוי הכוח הכללי שנחתם על ידי המוכרת ואומת נוטריונית על ידי עו"ד גנות ביום 1.5.1997. עו"ד פפר התקשר ישירות לעו"ד גנות על מנת לאמת כי ייפוי הכוח אכן נחתם בפניו על ידי המוכרת, ועו"ד גנות אישר כי אכן כך היה.

 

           בהמשך אותו יום, העביר עו"ד פפר לעו"ד וקסלר ייפוי כוח בלתי חוזר לחתימתה של המוכרת והשניים החליפו ביניהם טיוטות של הסכם המכר. ביום 20.5.1997, העביר עו"ד וקסלר לעו"ד פפר בפקס את ייפוי הכוח הבלתי חוזר של המוכרת, מאומת על ידי עו"ד גנות. אציין כי בנקודה זו קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים, שאיננו נדרשים להכריע בה, באשר לגרסת עו"ד וקסלר, ייפוי הכוח הבלתי חוזר של המוכרת הועבר על ידי המתחזה ישירות לעו"ד פפר, עוד לפני שעו"ד וקסלר עיין בו.

 

           עו"ד פפר הסביר בהודעתו במשטרה ובתצהירו, כי מאחר שההסכם נחתם ביום 16.5.1997 וייפוי הכוח אומת על ידי עו"ד גנות ביום 1.5.1997, הוא סבר כי עו"ד גנות החזיק במשרדו טופס ייפוי כוח בלתי חוזר חתום על ידי המוכרת "בלנקו" ללא פרטי הקונים ועורכי הדין, ומשקיבל את טיוטת החוזה הוסיף את שמות הקונים במקום המיועד לכך בייפוי הכוח. כפי שהוסבר על ידי עו"ד פפר, יש עורכי דין ונוטריונים הנוהגים כך כדי "לחסוך" ללקוח את הצורך להתייצב לחתימה פעם נוספת, והדבר לא נראה לו תקין. מכאן מכתבו התקיף לעו"ד וקסלר, בו דרש חתימה על ייפוי כוח כהלכתו. גם בתשובותיו לשאלון, הבהיר עו"ד פפר כי לא חשד שחתימתה של המוכרת מזויפת, שהרי עו"ד גנות אישר לו בטלפון כי המוכרת התייצבה בפניו וזוהתה על ידו באמצעות תעודת זהות (תשובה 8 לשאלון).

 

21.      הנה כי כן, עו"ד פפר טרח ובדק אישית מול עו"ד גנות כי המוכרת חתמה בפניו, ולמרות שייפוי הכוח הבלתי חוזר נחזה כתקין, דקדק ומצא כי יש מקום לחשד שנחתם "בלנקו" שבועיים לפני חתימת העסקה, ודרש להמירו בייפוי כוח אחר.

 

           ואכן, לדרישתו של עו"ד פפר, ובחלוף מספר ימים, התקבל במשרדו של עו"ד וקסלר באמצעות דואר אויר ייפוי הכוח הקונסולרי החתום על ידי המוכרת, מה שאך חיזק את המצג כי המוכר והמוכרת מתגוררים בארה"ב. לא היה בייפוי הכוח הקונסולרי כדי לעורר חשד במהימנותו ובתקפותו, ואיני סבור כי יש להטיל על עורך דין להתקשר לקונסוליה הישראלית, כדי לברר את אמיתות האימות של הקונסול הישראלי. דרישה מעין זו, כאשר ייפוי הכוח נחזה כתקין, היא בלתי סבירה ובגדר חכמה בדיעבד (ככל הנראה פלונית התחזתה בפני הקונסול כגב' שחר חוה, הבעלים הרשום).

 

22.      סיכומו של דבר, שבמישור העובדתי לא עלה בידי המערערים להצביע ולו על דבר-מה יוצא דופן, שיכול או צריך היה לעורר את חשדם של עורכי הדין וקסלר ופפר כי המדובר בנוכל מתחזה. אף לא הייתה להם סיבה לחשוד בעו"ד גנות שאישר כנוטריון את המסמכים שנחתמו בפניו וגם כיום לא הוכח כי עו"ד גנות היה שותף לתרמית (עו"ד וקסלר הפנה בסיכומיו לת.פ. (שלום חיפה) 4106/03 7571/99 מדינת ישראל נגד גנות בנו (לא פורסם, 26.11.2007) ממנו עולה כי עו"ד גנות הורשע בפלילי בעבירות הקשורות למכירת קרקעות לרוכשים תמימים ללא ידיעת בעליהם החוקיים). בדיעבד, נתברר כי העסקה מושא דיוננו הייתה ככל הנראה אחת מני מספר עסקאות תרמית במקרקעין בארץ, שבוצעו על ידי רשת מרמה וזיופים שעסקה במכירת נכסי מקרקעין של תושבי חו"ל.

 

23.      מנגד, אציין כי המערערים עוסקים כיזמים ומתווכים במקרקעין, והיה זה המוכר-המתחזה שפנה אליהם וביקש מהם, למצוא קונה למגרש המצוי בבעלותו. נטען, ולא הוכחש על ידי המערערים, כי הם עצמם זיהו את המוכר-המתחזה, צילמו את תעודת הזהות שלו, ביקרו עמו בנכס ובבית המלון בתל-אביב בו התאכסן, וליוו אותו משך כשבוע ימים. כל אותה עת לא התעורר חשדם של המערערים שלבסוף נתפתו והחליטו לרכוש את המגרש בעצמם, ואז הפנה אותם המתחזה לעו"ד וקסלר, אליו פנה עוד קודם לכן עם קונים פוטנציאלים שקדמו למערערים.

 

           הנה כי כן, המערערים עצמם נפלו בפח שטמן להם המתחזה, והיו להם הזדמנויות רבות יותר מאשר לעו"ד וקסלר לעמוד על קנקנו. אף תמיהה היא, מדוע השתהו המערערים בתביעתם שש שנים לאחר שהתגלתה התרמית ולאחר שנאלצו לבטל את עסקת הרכישה.

 

דיני השליחות

 

24.      המערערים טענו כי משנתברר שייפוי הכוח היה מזויף, היה על בית משפט קמא לחייב את עו"ד וקסלר מכוח סעיף 6(ב) לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 הקובע כלהלן:

        

לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה שהשלוח פועל ללא הרשאה או בחריגה מהרשאתו, הברירה בידו, כל עוד לא נודע לו על אישור הפעולה, לראות את השלוח כבעל דברו או לחזור בו מן הפעולה ולתבוע מן השלוח את נזקו.

 

           לעניין זה, הפנו המערערים ל ע"א 6381/00 עורך דין קפון נ' חברת מעונות מרכז תרבות בע"מ פ"ד נו(1) 425 (2001) (להלן: עניין קפון)

 

25.      דין הטענה להידחות. בעניין קפון, עורך הדין חתם מכוח ייפוי כוח שנתברר כמזויף. משכך, נקבע כי פעל ללא הרשאה של הבעלים האמיתי של הקרקע ומכוח סעיף 6(ב) לחוק השליחות, מוטלת עליו אחריות מוחלטת שאינה תלויה בידיעתו או ביכולתו לדעת אודות היעדר הרשאתו, ועליו להשיב את הכסף שהועבר אליו על ידי הקונה. ואילו במקרה דנן, המתחזה חתם בעצמו, וכספי התמורה הועברו לו על ידי עו"ד וקסלר בהתאם להוראות ההסכם ומכוח ההסכם, כך שלא ניתן לייחס לעו"ד וקסלר פעולה ללא הרשאה או בחריגה מהרשאה.

 

סוף דבר

 

26.      מצאנו כי לא ניתן לייחס רשלנות לעורכי הדין פפר ווקסלר. עם זאת, מאחר שהעסקה הייתה נגועה בתרמית והיא בגדר עסקה נפסדת או בטלה מיסודה, נשמט הבסיס לשכר הטרחה ששילמו המערערים לעו"ד וקסלר עבור העסקה. אשר על כן, יש לחייב את עו"ד וקסלר להשיב את שכר הטרחה ששולם לו על ידי המערערים.

 

           במהלך ניהול התיק בפני בית משפט קמא, הוכרז עו"ד גנות כפושט רגל, ההליכים כנגדו עוכבו והוא לא הגיע לדיוני ההוכחות ולא הגיש סיכומים. במצב דברים זה, לא היה מקום לחייב את המערערים בתשלום הוצאותיו, ואני מורה על ביטול החיוב בהוצאות לזכותו.

 

           סופו של דבר שדין הערעור להידחות בכפוף לשני התיקונים דלעיל בפסק דינו של בית משפט קמא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

 

ש ו פ ט

 

 

השופטת א' חיות:

           אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

 

 

השופט ח' מלצר:

           אני מסכים.

ש ו פ ט

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית.

 

           ניתן היום, ד' באדר התשע"ב (27.2.2012).

 

 

ש ו פ ט ת                              ש ו פ ט                               ש ו פ ט

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10074850_E08.doc עכב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il