עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 722/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

                                          

 

 

 

 

 

השופט ס' ג'ובראן:

 

           לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (בת"פ 47573-10-10, כבוד סגן הנשיא א' שיף) מיום 27.12.2011.

 

           נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק; ועבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק. לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 7.10.2010, על רקע סכסוך בין משפחתו של המערער למשפחתו של אמין מריח (להלן: אמין), הגיע אביו של המערער למגרש בבעלות משפחתו של אמין כשבידו סכין שלופה. כתוצאה מהאירוע שהתרחש במגרש, נפגע אביו של המערער בראשו ונלקח לקבלת טיפול רפואי. כשעה לאחר קרות האירוע, נכנס למגרש המערער, כאשר הוא נוהג ברכבו ובתוך מכוניתו נמצא חפץ חד. שני אחיו של אמין (להלן: תמים ודראר), אח נוסף ועובד במגרש החניה קרבו לרכב, ומשראו כי המערער אוחז בידו חפץ חד, חסמו את דלת המכונית. אחד מן הנזכרים לעיל החזיק בידו מקל טוריה. המערער ניסה לצאת מן המכונית תוך שהוא מאיים כי "יהרוג את כולם". תמים עזב את המקום והחל ללכת לכיוון היציאה מהמגרש. המערער נסע לאחור במהירות עד שהגיע למקום הימצאו של תמים ופגע בו במכוניתו באופן שגופו נמחץ בין המכונית לבין משאיתו. המערער נסע במהירות חזרה לתוך המגרש, פגע בעזרת מכוניתו בדראר ונסע ממקום האירוע במהירות. לתמים נגרמו פגיעות גוף שונות, ביניהן שברים באגן, והוא נזקק לאשפוז שארך מספר ימים ולניתוח. לדראר נגרמו חבלות, שפשופי עור וחתכים והוא נזקק לטיפול בבית החולים.

 

           בתאריך 6.6.2011 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון. ביום 27.12.2011 הטיל עליו בית המשפט עונש של שלוש שנות מאסר בפועל; שנה וחצי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים; פסילת רישיון נהיגה למשך ארבע שנים; וכן פיצוי בסך 25,000 ש"ח לתמים ופיצוי בסך 5,000 ש"ח לדראר. כן הורה בית המשפט המחוזי, לבקשת המשיבה, לחלט את רכבו של המערער. בגזר דינו, סקר בית המשפט את הראיות שהוצגו מטעם הצדדים בטיעונים לעונש ואת טענותיהם. בית המשפט התייחס לחומרת העבירות שבהן הורשע המערער ולנסיבות גרימתן, שכללו שימוש ברכבו כמכשיר קטלני ובכוונה מחמירה לגרום לנכות או מום. בית המשפט התייחס לחבלות הפיזיות והנפשיות המתמשכות אשר סובלים מהן תמים ודראר. כן התייחס בית המשפט לעובדה שהמערער לא נטל אחריות מלאה על מעשיו. בית המשפט שקל את המלצת שירות המבחן, להטיל על המערער עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, וקבע שבאיזון המלצה זו עם אינטרס הציבור, יש להעדיף את השני. מבחינת שיקולים לקולה, התייחס בית המשפט להודאת המערער בכתב האישום המתוקן, אף שזו התרחשה לאחר מספר הליכי הוכחות. בית המשפט התייחס לכך שהמערער פעל שלא בקור רוח ולאחר פציעת אביו על רקע הסכסוך בין שתי המשפחות. בית המשפט לא פסל את האפשרות לפיה המערער פעל עקב בהלה שאחזה בו בהתחשב בכך שהיו בסביבת רכבו מספר אנשים הקשורים למשפחתו של אמין. בהקשר זה, בית המשפט ציין כי צפייה בקלטת האבטחה מלמדת כי המערער לא הותקף טרם מעשיו. כן שקל בית המשפט לקולה את עברו הפלילי של המערער שכלל עבירות תנועה בלבד, את עדויות האופי שהושמעו לטובתו, את הבעת הצער שהפגין, את נכונותו לפצות את המתלוננים וכן את התקופה הארוכה שבה שהה בחלופות מעצר בביתו.

 

           טרם שמיעת הערעור הוגש תסקיר מבחן משלים בעניינו של המערער, אשר התבסס על דיווחיהם של גורמי הטיפול בשירות בתי הסוהר. בתסקיר צוין בשנית כי המערער אדם אינטליגנטי אשר נוטל אחריות על מעשיו ודואג למשפחתו ולעתידו. כן צוין כי המערער השתלב בעבודה בבית הסוהר לשביעות רצון מעסיקיו ולא ביצע עבירות משמעת. בנוסף צוין כי המערער מתמיד בהשתתפותו בקבוצות שיקומיות המתקיימות בבית הסוהר. הגורמים הטיפוליים התרשמו כי המערער ניהל אורח חיים נורמטיבי טרם מאסרו וכי למאסר אפקט הרתעתי משמעותי בעבורו.

 

           מכאן הערעור שלפנינו, שבמסגרתו טוען המערער כי העונש שנגזר עליו הוא עונש כבד ומבקש כי נפחיתו. ראשית, טוען המערער כי בית המשפט לא נתן משקל מספק לכך שהודה בעובדות כתב האישום המתוקן בהזדמנות הראשונה. שנית, טוען המערער כי בית המשפט טעה בכך שלא נתן משקל ראוי להמלצת שירות המבחן, לפיה יש להטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. לדידו, העובדה כי שירות המבחן המליץ על עבודות שירות על אף העבירות החמורות שבהן הוא מואשם, מוכיחה את ההתרשמות החיובית משיקומו. כן טוען המערער כי שגה בית המשפט בכך שלא איפשר את דחיית מועד הטיעונים לעונש, כך שתתאפשר קבלת תסקיר משלים שיערך לאחר  שילובו בהליך טיפולי. שלישית, טוען המערער כי היה על בית המשפט לייחס משקל להסכם הסולחה שניסתה משפחתו להשיג. רביעית, טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל הראוי להפקדה בקופת בית המשפט המחוזי, עוד טרם מתן גזר הדין, סכום של 30,000 ש"ח, שהוא סכום לא מבוטל עבורו ועבור משפחתו. לבסוף טוען המערער כי יש להתחשב בעובדה שהוא נעדר עבר פלילי, וכן בנסיבות הקשות שקדמו לאירוע שכוללות התעללות באחותו מצד משפחתו של אמין.

 

           מנגד, טוענת המשיבה כי העונש שהוטל על המערער הוא עונש ראוי בנסיבות העניין, וכי אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בגזר הדין. המשיבה טוענת כי מדובר בעבירות קשות שבוצעו בנסיבות חמורות. זאת, בין היתר, עקב העובדה כי המערער פגע גם בדראר לאחר שפגע בתמים ויכול היה לחדול ממעשיו. לעניין טענת המערער בדבר המשקל שיש לתת להודאתו, טוענת המשיבה כי הוא הודה רק לאחר כתב האישום המתוקן ולאחר שהתנהל הליך הוכחות ולא בראשית ההליך. לעניין התסקיר החיובי, טוענת המשיבה כי מדובר בתסקיר שני כאשר בתסקיר הראשון נקבע שהמערער אינו לוקח אחריות מלאה על מעשיו. לעניין הסולחה, נטען כי לא ניתן במקרה זה לזקוף את אי רצונה של משפחתו של אמין לערוך סולחה לזכותו או לחובתו של המערער.

 

           לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

 

           הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2009, בפסקה 11)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו ממדיניות הענישה באופן שיצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור ואך בשל כך דין הערעור להידחות.

 

           מעבר לנדרש, נוסיף כי העונש שהוטל על המערער הוא עונש הולם בנסיבות המקרה. העבירות שבהן הורשע המערער הן עבירות חמורות, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, נסיבות ביצוען אף הן  חמורות. לא נעלמו מעינינו ניסיונות המערער לשקם את חייו, החרטה הכנה שהביע והמלצתו החיובית של שירות המבחן. כמו כן, ניתן משקל לנסיבותיו האישיות. אולם כפי שנאמר ונכתב לעיל, בית המשפט המחוזי נתן דעתו לכל אלה. נוכח זאת, לא מצאנו כי יש מקום להתערב באיזון שערך בית המשפט המחוזי בין כלל השיקולים הרלבנטיים.

          

           סוף דבר, שוכנענו כי העונש שהוטל על המערער אינו סוטה ממדיניות הענישה הנהוגה באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, ואנו דוחים אפוא את הערעור. נוסיף עוד, כי אנו מקווים שהמערער ימשיך לנצל את תקופת מאסרו לצורך השלמת ההליך הטיפולי שבו החל.

 

ניתן היום, כ"ט בחשון התשע"ג (14.11.2012).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12007220_H03.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il