עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7206/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד שי טובים

בשם המשיבה:                       עו"ד איילת קדוש

 

 

 

           בפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת נ' אהד) מיום 13.9.2011, בה נדחה ערר המבקש על בקשה לעיון חוזר במעצרו עד תום ההליכים.

 

1.        נגד המבקש, יליד 1974, הוגש ביום 21.7.2011 כתב אישום בבית משפט השלום ברחובות בגין עבירות של הכשלת שוטר, שימוש ברכב ללא רישיון, הסעת שב"ח, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, נהיגה בפזיזות וברשלנות וקבלת דבר במרמה. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 19.7.2011 נהג המבקש בכביש 6 ברכב מסוג מזדה 3 ללא רשות הבעלים לשימוש ברכב, כאשר הרכב נשא לוחית רישוי מזויפת ובעלת הרכב ממנו נלקחה הלוחית חויבה בסכום אגרת הנסיעה. המבקש נהג ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח רכב בתוקף, והסיע שישה תושבים זרים שאין בידיהם אישורי שהיה כדין במדינת ישראל, אשר אחד מהם הוסתר בתא המטען. עוד נטען בכתב האישום כי כאשר הגיעו למקום שני שוטרים ברכב משטרתי והורו למבקש לעצור באמצעות אורות כחולים מהבהבים, הכשיל המבקש את השוטרים במילוי תפקידם ונהג בפזיזות ברכב בכך שהאיץ את מהירות נסיעתו, נמלט בנסיעה פרועה כשהוא עובר בין נתיבים במהירות גבוהה ועובר בין כלי הרכב הנוסעים באופן שסיכן את המשתמשים האחרים בדרך. השוטרים ניהלו מרדף ממונע אחרי הנאשם במשך כעשרים דקות, בעוד המבקש התעלם מהוראותיהם והמשיך בנסיעה עד למעצרו סמוך ליישוב משגב דב.

 

2.        עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בדיון בבקשה שהתקיים ביום 23.8.2011 בבית משפט השלום בראשון לציון הסכים בא כוח המבקש לקיומה של עילת מעצר, אך טען כי בשים לב לחולשה בראיות ולמהות העבירות יש לשחרר את המבקש לחלופת מעצר. בית המשפט (כב' השופטת ריקי שמולביץ)  קבע כי אכן קיימת חולשה מסוימת בראיות לעניין העבירות של הכשלת שוטר ונהיגה בפזיזות ורשלנות, המטה את הכף אל עבר שחרורו של המבקש לחלופה; וכי עברו הפלילי – שתי הרשעות משנת 1998 ומשנת 2002 בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק והפרת הכרזת שטח סגור – אינו מכביד. לפיכך קבע בית המשפט כי בקביעת תנאים מתאימים לשחרור ניתן להפיג את מסוכנותו של המבקש ולהבטיח את התייצבותו למשפט, והורה כי המבקש ישוחרר ממעצר בתנאי שיפקיד בקופת בית המשפט סך של 10,000 ש"ח במזומן, יחתום על התחייבות עצמית בסך של 15,000 ש"ח ויפקיד ערבות צד ג' של אזרח ישראלי בעל תעודת זהות כחולה בסך של 15,000 ש"ח. כן קבע בית המשפט כי נאסר על המבקש לנהוג בכל רכב מנועי מכל סוג שהוא בתחומי מדינת ישראל.

 

           לאחר מתן ההחלטה ונוכח טענת בא כוח המבקש כי מרשו לא יוכל לספק ערבות צד ג' של ערב אחד בסך 15,000 ש"ח, התיר בית המשפט למבקש להמציא שתי ערבויות צד ג' של אזרחי ישראל נושאי תעודת זהות כחולה בסך 7,500 ש"ח כל אחת, או לחלופין הפקדה נוספת במזומן של 15,000 ש"ח. בדיון שנערך למחרת, 24.8.2011, הודיע בא כוח המבקש כי מרשו לא הצליח להשיג את הערבויות שנקבעו בשל צום הרמדאן וביקש לקבוע דיון נוסף יומיים מאוחר יותר. ביום 26.8.2011 התקיים דיון נוסף כמבוקש, במסגרתו עתר המבקש לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט בעניין תנאי שחרורו מיום 23.8.2011 נוכח אי יכולתו לעמוד בתנאים שקבעו. המבקש הדגיש כי הוא תושב השטחים ואב למשפחה דלת אמצעים בת 13 ילדים, והציע להפקיד סך של 3,000 ש"ח, שהינו לטענתו סכום גבוה מאוד בעבורו, וכן לספק ערבות צד ג' בסך 15,000 ש"ח. בית המשפט (כב' השופטת א' נחמן) דחה את הבקשה בקובעו כי נוכח חומרת העבירות המיוחסות למבקש והעובדה כי הוא תושב השטחים יש צורך בערבויות גבוהות על מנת להבטיח את התייצבותו, והורה כי המבקש ייעצר עד תום ההליכים וישוחרר אם יעמוד בתנאי השחרור שנקבעו בהחלטה מיום 23.8.2011.

 

           על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי מרכז, תוך שהוא מפנה את בית המשפט לבש"פ 2137/96 מקס רודמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 504, 507-508 (1996), אשר קבע כי לעניין סכום הערובה יש להתחשב במצבו הכלכלי של החשוד. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' אהד) דחה את הערר ביום 13.9.2011, בקובעו כי אחת ממטרות תנאי השחרור, אם לא מטרתם העיקרית, היא הבטחת התייצבותו של הנאשם להמשך הדיון בעניינו ובמקרה דנן מתעצם החשש להימלטותו של המבקש מהדין נוכח אופי העבירות שביצע והעובדה כי הוא תושב השטחים. עוד קבע בית המשפט כי מתוך בחינת תנאי השחרור שנקבעו למבקש עולה כי הסכום שנקבע אינו גבוה במיוחד וסכום נמוך יותר לא יוכל להבטיח התייצבות לדיון. על כן מצא כי לא נפלה טעות בהחלטות בית משפט השלום מיום 23.8.2011 ומיום 26.8.2011.

 

           מכאן בקשת רשות הערר שבפניי, בה שב המבקש ועותר לבחון את תנאי שחרורו ולהורות על הפחתת סכום ההפקדה הכספית שנקבע. 

 

3.        המבקש טוען כי אינו מתעלם מן ההלכה לפיה רשות ערעור ניתנת במשורה ובמקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית חשובה היוצאת מגדר עניינו הקונקרטי של המבקש, אך לטענתו יש מקום ליתן רשות ערר גם במקרים חריגים שבהם קיימים שיקולי צדק המאפשרים סטייה מכלל זה. לתמיכה בעמדתו מפנה המבקש לפסק דינו של בית משפט זה בבש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל, לא פורסם (17.4.2011) (להלן: עניין ג'ריס) והוא מוסיף וטוען כי במקרה דנן קיימים שיקולי צדק כבדי משקל אשר בגינם יש ליתן רשות ערר כאמור. כמו כן, מתעוררת לגישתו במקרה זה שאלה משפטית חשובה החורגת מגדר עניינו הפרטני. בהקשר זה טוען המבקש כי המצב הנוהג כיום הוא שנאשמים שידם אינה משגת לשלם את סכומי ההפקדה שנקבעו להם כתנאי לשחרור מגיעים לדיוני "תזכורת ערבויות", ובדיונים אלו ניתנת לעיתים הקלה בתנאי השחרור; אך בהיעדר אמות מידה ברורות להערכת גובה ההפקדה, נאשמים מסוימים זוכים להשתחרר בתנאים מקלים בעוד אחרים לא זוכים לכל הקלה. אשר לשיקולי הצדק טוען המבקש כי שגה בית משפט קמא בכך שנמנע מהתחשבות במצבו הכלכלי ובחוסר יכולתו להמציא את הערובה הנדרשת. לטענתו גם אם התחשבות במצבו הכלכלי של החשוד מגדילה את הסיכון להימלטותו מאימת הדין, זהו מחיר ששיטה משפטית הדוגלת בשמירה על זכויות אדם צריכה לשלמו. המבקש שב ומדגיש כי הוא אב ל-13 ילדים שפרנסתם עליו והוא טוען כי הטלת ערובה כה גבוהה משמעה הותרתו במעצר חרף קביעת בית משפט השלום כי מן הראוי לשחררו. המבקש מוסיף וטוען כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לכך שעברו הפלילי אינו מכביד. מטעמים אלו עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערור וכי בית משפט זה יפחית את סכום ההפקדה שנקבע בעניינו וייתן דעתו לשאלה המשפטית שהוצגה בבקשה.

 

           בתגובתה לבקשה טוענת המשיבה כי אין מקום להפחתת סכום ההפקדה שהוטל על המבקש נוכח חומרת העבירות המיוחסות לו והיותו תושב השטחים, וכי בנסיבות המתוארות בתיק הפקדה ממשית הינה תנאי הכרחי להתייצבותו של המבקש למשפטו. עוד טוענת המשיבה כי נושא הבקשה הוא יכולתו הכלכלית של המבקש הספציפי, ומשכך אין מדובר בעניין בעל חשיבות כלכלית או ציבורית או אף בנסיבות מיוחדות שבגינן יש מקום ליתן רשות ערר.

 

4.        לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובהחלטות בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערר להידחות. סעיף 53(א1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 קובע כי בית משפט זה רשאי לדחות על הסף וללא דיון במעמד הצדדים בקשת רשות לערור ב"גלגול שלישי". העקרון הכללי המנחה את בתי המשפט בבואם לדון בהליך "בגלגול שלישי", אומץ גם לעניין בקשות רשות לערור בענייני מעצר ומשכך נפסק כי הרשות לערור בעניינים אלה תינתן רק באותם המקרים המעוררים סוגיות בעלות חשיבות משפטית, ציבורית או אחרת החורגת מעניינו הקונקרטי של המבקש, או בהתקיים נסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות זאת (ראו עניין ג'ריס, בפסקה 7 לפסק הדין). במקרה דנן, לא שוכנעתי כי קיימת שאלה החורגת מעניינו הפרטני של המבקש או כי התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות לערור כאמור.

 

           אשר על כן, הבקשה נדחית.

 

 

           ניתנה היום, ‏ד' בחשון התשע"ב (‏1.11.2011).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11072060_V02.doc   מו

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il