עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7067/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד דוד ששון

בשם המשיבים:                     עו"ד זהר גרינברג

 

 

 

1.        זוהי בקשה למתן צו עיקול זמני, כסעד זמני במסגרת ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' אבניאלי). בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבים ישלמו למבקש סכום של 3,835,265 ש"ח. הסעד המבוקש בבקשה זו הוא כי צו העיקול הזמני שהוטל בהליך ביניים בבית המשפט המחוזי על נכס מקרקעין (להלן: הנכס) ששייך לאביהם המנוח של המשיבים (להלן: המנוח) יעמוד בתוקפו בהתייחס למלוא הסכום שנתבע – 6,004,833 ש"ח.

 

2.        ביום 4.9.2007 ניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת נ' אחיטוב) פסק דין הקובע כי המנוח והמבקש קשרו קשר לבצע תרמית כנגד אדם שלישי (להלן: הזוכה). המנוח והמבקש, ביחד ולחוד, חויבו לפצות את הזוכה בסך של 250,000$ בתוספת ריבית והצמדה משנת 1981 וכן בסך של 390,000 ש"ח בגין עגמת נפש והוצאות משפט. ביום מתן פסק הדין, פתח הזוכה תיק הוצאה לפועל כנגד המבקש וכנגד המנוח בגין חוב בסך 7,670,530 ש"ח (להלן: החוב המקורי). בפועל, הזוכה גבה את החוב מהמבקש בלבד, אשר שילם במשך שלוש שנים מספר תשלומים לתיק ההוצאה לפועל – חלקם שולמו באופן עצמאי וחלקם נגבו על-ידי ההוצאה לפועל. תיק ההוצאה לפועל נסגר רק בשנת 2010, ולטענת המבקש, סך כל התשלומים בהם נשא בגין החוב המקורי עמד על 12,009,667 ש"ח (להלן: התשלום הנטען). לטענת המבקש, ההפרש בין החוב המקורי ובין התשלום הנטען נבע מהפרשי ריבית והצמדה. משנשא המבקש בכל סכום הפיצוי לבדו, הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בה דרש כי המשיבים, יורשי המנוח אשר חב עימו בתשלום הפיצוי לזוכה, ישיבו לו מחצית מהתשלום הנטען.

 

3.        בהליך מקדמי, הטיל בית המשפט המחוזי, לבקשת המבקש, צו עיקול זמני על נכס מקרקעין בבעלות המנוח, כדי להבטיח את זכויות המבקש לפיצוי. צו העיקול הזמני נקבע על סכום התביעה – מחצית מהתשלום הנטען – כשישה מיליון ש"ח.

 

           בתיק העיקרי, בדיון קדם המשפט, קבע בית המשפט המחוזי כי השאלה המשפטית העומדת לפתחו היא האם יש לחייב את המשיבים בתשלום מחצית מסכום החוב המקורי או מחצית מהתשלום שבוצע בפועל. מכיוון שמדובר בשאלה משפטית, הסכימו באי-כוח הצדדים כי אין צורך כי ישמעו עדים לגביה והסכימו כי בית המשפט יכריע על סמך סיכומים בכתב. לבסוף, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נקבע כי אין צורך להכריע בשאלה המשפטית העקרונית, שכן המבקש כשל בניסיונותיו להוכיח מהו התשלום ששולם בפועל במסגרת תיק ההוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש צירף לתביעתו נתונים שהופקו על-ידי בא-כוחו ונמנע מלצרף נתונים אשר מאושרים על-ידי לשכת ההוצאה לפועל. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש כלל לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח מהו התשלום ששילם לזוכה בפועל, ונפסק כי המשיבים ישיבו למבקש מחצית מסך החוב המקורי בלבד.

 

4.        המבקש הגיש ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, שכן לעמדתו היה מקום לחייב את המשיבים במחצית מסכום התשלום הנטען, ולא רק במחצית מן החוב המקורי. בבקשתו למתן צו עיקול זמני בערעור טוען המבקש כי יורשי המנוח – המשיבים – הם אזרחי ארצות הברית כפי שהיה גם המנוח בחייו, והנכס היחידי שהם מחזיקים בארץ, ככל הידוע לו, הוא הנכס עליו הוטל צו העיקול בעבר. לטענתו, אלמלא יקבע כי צו העיקול יוותר בתוקפו, וסכום העיקול יהיה כגובה כלל הסכום שנתבע בבית המשפט המחוזי, ימכרו המשיבים את הנכס וישלמו לו את סכום הפיצוי שנפסק לו בבית המשפט המחוזי. אם כך יקרה, ממשיך וטוען המבקש, הרי שגם אם יזכה בערעור ויקבע שהוא זכאי למחצית מהתשלום ששילם בפועל לזוכה, לא ימצאו בארץ נכסים של המנוח מהם יוכל להיפרע. כן טוען המבקש כי המשיבים גרמו לכך שהזוכה יפרע את כל החוב ממנו בלבד, על-ידי שהותירו הערת אזהרה ושעבוד על הנכס במהלך כל השנים – אך לאחר שסילק המבקש את מלוא החוב, דאגו למחיקת ההערות על מנת שיוכלו למכור את הנכס.

 

           באשר לסיכויי הערעור, טוען המבקש כי הם גבוהים ביותר, שכן בית המשפט המחוזי סטה מהסכמת הצדדים לדון בשאלות משפטיות בלבד, ודחה את תביעתו מסיבות עובדתיות. להבנתו, משמעות החלטת הביניים של בית המשפט שהצהירה כי השאלה העומדת על הפרק היא משפטית, היא כי אין מחלוקת על גובה התשלום הנטען לקופת ההוצאה לפועל. לפיכך, טוען המבקש, לא היה מקום שבית המשפט יעורר מחלוקת שלא הייתה קיימת בין הצדדים ויפעל בניגוד להסכמה הדיונית אותה אישר בהחלטתו. יתר על כן, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי לא הוכח כי התשלום הנטען הוא זה ששולם בפועל, שכן זהו הסכום המופיע בתצהיר המבקש ובדפי החשבון שהודפסו במשרדו של בא-כוחו. לטענתו, המשיבים לא ביקשו לחקור את המבקש על תצהירו, לא עוררו סימני שאלה בדבר נכונות המסמכים שהופקו במשרד עורך-דינו, והכלל הוא שראיות שלא נסתרו הן ראיות מוכחות. לבסוף, טוען המבקש כי אי-ההתאמות שמצא בית המשפט המחוזי במסמכים שצורפו לתביעה נובעות מטעות של בית המשפט בהבנת הנתונים וכי למעשה לא נפל כל פגם במסמכים שצורפו. בשל כל זאת, חפץ המבקש כי צו העיקול הזמני שהוצא בבית המשפט המחוזי, יעמוד בתוקפו עד להכרעה בערעור שהגיש.

 

5.        המשיבים מצידם, הגישו אף הם ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במסגרת החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי, נקבע כי ישלמו למערער בפועל 1.5 מיליון ש"ח בלבד, ואת יתר הסכום בו חויבו בפסק הדין יפקידו בקופת בית המשפט המחוזי. בתשובתם לבקשת המבקש שלפנינו היום, טוענים המשיבים כי הבקשה מבוססת אך ורק על כך שהמשיבים גרים מחוץ לארץ, ויש לקחת בחשבון כי גם המבקש חי בחוץ לארץ. לפיכך, לטענתם, ככל שדבר היותו של בעל-דין תושב חוץ הוא בכלל נתון רלוונטי לדיון בבקשת עיקול, הרי שאין להתחשב בו כאשר שני הצדדים הם תושבי חוץ. באשר למאזן הנוחות, טוענים המשיבים כי הם כרתו הסכם קומבינציה עם חברה קבלנית לשם ביצוע עבודות בניה בנכס נשוא הבקשה ולא ניתן לקדם את המיזם ללא ערבויות בנקאיות שיובטחו על-ידי שעבוד הקרקע. לפיכך, טוענים המשיבים, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם שכן הנזק שיגרם להם מהותרת העיקול בתוקף הוא נזק כבד, בשל עיכוב הבניה בנכס. באשר לסיכויי הערעור שהגיש המבקש, טוענים המשיבים כי הם נמוכים ביותר נוכח העובדה שמדובר בערעור על קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, בהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. לחלופין, טוענים המשיבים כי אף אם צו העיקול יעמוד בתוקפו, יש להעמידו על ההפרש בין סכום התביעה הראשונית שהגיש המבקש לבין כלל הסכומים שכבר שולמו לו או הופקדו לזכותו בבית המשפט.

 

6.        דין הבקשה להתקבל בחלקה. הכלל הוא כי סעד זמני יפקע עם ביצוע פסק הדין (תקנה 370 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אף על פי כן, בית משפט של ערעור רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את תוקף הסעד הזמני עד להכרעה בערעור (תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי). בפסיקה נקבע כי עיקול זמני על נכסי בעל-דין יוותר בתוקפו עד להכרעה בערעור רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש צו העיקול (ע"א 8226/03 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' עו"ד לילוף, פ"ד נח(2) 193, 195 (2003)). בחינת מאזן הנוחות במקרה זה, מורה כי הוא נוטה לטובת המבקש. טענת המבקש כי אין למנוח או למשיבים נכסים אחרים בישראל לא הוכחשה על ידיהם, ונראה כי יש יסוד לחשש כי אף אם יזכה בערעור הוא יתקשה לפרוע מהם את יתרת התשלום. לעומת זאת, טענת המשיבים כי הם זקוקים להסרת העיקול לשם פיתוח הקרקע, נסמכת רק על חוזה משנת 1992 שבו התקשר המנוח בהסכם עם חברה קבלנית בשם סי-בר בע"מ. לא הובאה כל ראיה מטעם המשיבים לכך שדווקא כעת, כ-20 שנה לאחר כריתת החוזה המדובר, צפויות להתחיל העבודות במקום, ויבנו בו דירות מגורים.

 

7.        באשר לסיכויי הערעור, מבלי לטעת מסמרות בדבר, נדמה כי יש לכאורה ממש בטענת המבקש כי בית המשפט המחוזי חרג מההסכמה הדיונית לדון בשאלות משפטיות בלבד. מן הראוי לציין כי במסגרת תשובתם לבקשה זו, המשיבים לא הכחישו טענות אלו. אמנם, בכך אין כדי לומר כי בשאלה אם יש הצדקה משפטית עקרונית בהשבת מחצית מהסכום ששולם בפועל, הדין הוא עם המבקש דווקא. עם זאת, מכיוון שבית המשפט המחוזי לא דן בשאלה המשפטית העקרונית כלל, אינני מביע כל דעה בנושא.

 

8.        לבסוף, מן הראוי להתחשב גם בתום ליבם ובפעולותיהם של שני הצדדים כנתון רלוונטי בהכרעה בנושא זה. לאחר שהמבקש והמנוח היו שותפים לתרמית חמורה, וניתן כנגדם – ביחד ולחוד – פסק דין לתשלום פיצוי נכבד לזוכה, נעלם המנוח מן התמונה ולא שילם לזוכה ולו פרוטה אחת. גם כאשר המבקש שילם מיליוני שקלים במשך שנים, לא נשאו המנוח או יורשיו באחריות לאירוע התרמית, שלו היה המנוח שותף מלא. רק כאשר נתבעו המשיבים בבית המשפט המחוזי וניתן נגדם פסק-דין, נאותו להשיב למבקש חלק מסכום הפיצוי בו נשא עד לאותה עת לבדו. בשל כל זאת, ובשל שסיכויי הערעור אינם נמוכים ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, יש הצדקה להטיל צו עיקול על נכסי המנוח. יחד עם זאת, לאחר שהמשיבים החלו בביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אין הצדקה להותרת צו העיקול המקורי בתוקפו. לפיכך, סכום העיקול יעמוד על ההפרש בין כלל הסכומים ששולמו למבקש או הופקדו בקופת בית המשפט, לבין סכום התובענה שהוגשה בתחילה לבית המשפט המחוזי.

 

           סוף דבר, הבקשה מתקבלת בחלקה. צו העיקול יתוקן כפי האמור בסיפא לסעיף 8 להחלטה זו. המשיבים ישאו בהוצאות המבקש בסך של 5,000 ש"ח.

 

           ניתנה היום, כ"א בטבת התשע"ב (16.1.2012).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11070670_P03.doc   גח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il