עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7004/09

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

השופט ס' ג'ובראן:

 

           לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתפ"ח 1013/06 (כבוד השופטים ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז ו-א' ואגו) מיום 13.7.2009.

 

רקע

 

1.        נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות רבות של עבירות מין במשפחה (מעשה מגונה), לפי סעיף 351(ג)(2) ביחד עם סעיפים 348(ב), 345(א)(1), 345(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירות רבות של עבירות מין במשפחה (אינוס), לפי סעיף 351(א) בצירוף סעיפים 345(א)(1), 345(ב)(1) לחוק; עבירות רבות של עבירות מין במשפחה (מעשה סדום), לפי סעיף 351(א) בצירוף סעיפים 347(ב), 345(ב)(1), 345(א)(1) לחוק; ארבע עבירות של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק; עבירה של עבירות מין במשפחה (מעשה מגונה בפני קטין), לפי סעיף 351(ד) לחוק; עבירות רבות של תקיפת קטין, לפי סעיף 382(ב)(2) בצירוף סעיף 379 לחוק; עבירה של מעשה מגונה בפומבי, לפי סעיף 349(ב) לחוק; וכן עבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ב) בצירוף סעיפים 345(א)(1), 345(ב)(1).

 

           בתקופה הרלבנטית לכתב האישום גר המערער בדירה עם אשתו, שני ילדיהם המשותפים וכן שלוש בנותיה של אשתו מנישואים קודמים וביניהן ר', ילידת 1991, ו-ל', ילידת 1995. כתב האישום כולל שישה אישומים. לפי המתואר באישום הראשון, בסמוך לחודש אוקטובר 2004, בשעות הלילה, ניגש המערער למיטתה של ר' לאחר שזו נפצעה ברגלה וביקש לעסות את רגלה. ר' סירבה לקום ממיטתה והמערער עיסה את רגלה בעת ששכבה במיטה. באותו מועד, הפשיל המערער את תחתוניה של ר', מישש את איבר מינה והחדיר אליו את אצבעותיו. ר' אמרה לו להפסיק ובתגובה הוא סטר לה. לאחר מכן, במועדים רבים ובשעות הלילה, המשיך המערער לבצע בר' מעשים דומים. בחלק מהמקרים הניח המערער את ידה של ר' על איבר מינו וביקש ממנה ללטפו ולנשקו. ר' עשתה כפי שביקש כי חששה מתגובתו. בחלק אחר מהמקרים החדיר המערער את איבר מינו לפיה של ר'. במהלך תקופה זו דרש המערער מר' שלא תספר דבר לאמה. מאוחר יותר, סיפר לה שאמה מודעת למעשים ואמרה שזה בסדר.

 

           לפי המתואר באישום השני, במהלך השנים 2005-2004, העיר המערער את ל' משנתה, הוציא אותה ממיטתה והכניס אותה לחדר אחר בדירה. לאחר שסגר את הדלת, הוא נשכב על המיטה, התפשט ודרש גם מל' להתפשט, לשכב עליו ולהחדיר את איבר מינו לפיה. ל' סירבה והמערער איים אליה בכך שאמר לה שאם לא תעשה כפי שביקש הוא ייקח לה את הטלפון הנייד, את הכספים שקיבלה מאביה וכי יזרוק אותה מהבית. בעקבות זאת, עשתה ל' את שביקש ממנה. בשלושה אירועים נוספים, ביצע המערער מעשים דומים בל'. לפי המתואר באישום השלישי, במהלך השנים 2005-4004, דרש המערער מל' שתתפשט, לאחר שסירבה הוא סטר לה על פניה מספר פעמים. בנוסף, הראה המערער לל' סרטים פורנוגרפיים במחשב ושב ודרש ממנה להתפשט. לאחר שסירבה הוא התיר לה לחזור לחדרה אך איים עליה בכך שאמר לה ש"יגיד עליה לאמה".

 

           לפי המתואר באישום הרביעי, בסמוך לחודש נובמבר 2005, הכניס המערער את ל' לחדר השינה, סגר את הדלת ודרש ממנה להתפשט ולשכב על המיטה, לאחר שאיים שהוא יספר לאמה אם תסרב, היא עשתה כדבריו. המערער פישק את רגליה וליקק את איבר מינה. כשאשתו דפקה על הדלת, הורה המערער לל' שתתלבש במהירות. לפי המתואר באישום החמישי, במהלך חודש אוגוסט 2005 ביקרה בדירת המערער ק', קטינה ילידת 1994, חברתן של ל' ו-ר', היא המתלוננת השלישית. במהלך הביקור, הסתובב המערער בדירה כשהוא עירום למעט מגבת שהצמיד למותניו. בעת שהיה במטבח עם ק', הפיל את המגבת ולא הרים אותה עד שק' עזבה את המקום. לאחר מכן, קרא המערער לק' להיכנס לחדר, אמר לה שהשדיים שלה גדולים ושאל אותה אם היא יודעת איך עושים תינוק. ק' עזבה את המקום במבוכה. כמו כן, אמר לה המערער כי לא תספר על הדברים להוריה. במהלך הביקור, המערער ניגש לק' והחל לעסות אותה בצוואר ובגב מעל הבגדים והתעלם מבקשתה שיפסיק. כמו כן, מישש המערער את חזה מעל הבגדים. כששאלה אותו מדוע עשה כן, ענה לה שעשה זאת כדי שהגב שלה יהיה ישר ודרש ממנה שלא תספר על כך לאמה. לפי המתואר באישום השישי, במהלך שנת 2005, תקף המערער את ל' בכך שסטר לה, משך בשיערה והכה בידיו בגופה. בנוסף, תקף את צ', ילידת 1999, בתה של אשתו, בכך שהכה אותה בישבנה וכן תקף את בנם המשותף, נ', יליד 1993 בכך שהכה אותו בישבנו.

 

2.        בית המשפט המחוזי, בהכרעת דין מפורטת ומנומקת, הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, למעט העבירות של מעשה מגונה בפומבי לפי האישום החמישי ושל תקיפת קטין בכל הנוגע לקטינה צ', לפי האישום השישי.

 

3.        בית המשפט התייחס לגרסת המערער, לפיה נהג לעסות את רגליהן של ר' ו-ל' כחלק מעיסוי ויישר את גבה של ק' בעת שהייתה בביתם, אך לא ביצע בהן כל מעשה בעל אלמנט מיני. ביחס לאישומים המצוינים באישום השישי, אמר המערער כי נהג להכות את בנו בישבנו מדי פעם כחלק מהליך חינוכי אשר בו הוא לא ראה כל פסול. אל עדותו של המערער, כמכלול, התייחס בית המשפט באופן הבא:

 

"הנאשם, חסיד ברסלב, בחר להציג עצמו כתימהוני, תמים, צדיק, ישר וירא שמיים, אשר מנותק מהבלי העולם הזה ומקפיד על איסורי הדת – קלה כבחמורה. אלא, שהוא התגלה כרחוק מכך... התברר עוד, כי היה לנאשם נוח להציג עצמו כתימהוני, ובכך להתחמק משאלות קשות וגם לצייר את אישיותו כשל אדם צדיק, שלא יעלה על הדעת שיעשה את המעשים שיוחסו לו. אך בחקירה הנגדית התגלתה דמותו האמיתית, שהיא מתוחכמת הרבה יותר, אפשר לומר "ארצית" ובכל מקרה רחוקה מלהיות צדקת, ודבריו רחוקים מן האמת כרחוק מזרח מהמערב" (עמודים 312-311 לפסק הדין).

 

 

4.        בכל הנוגע לאישום הראשון, המתייחס למעשים שביצע המערער ב-ר', קבע בית המשפט כי הוא מעדיף את גרסתה של ר' – שהעידה בפני בית המשפט באמצעות מערכת וידאו במעגל סגור – על פני גרסת המערער. בית המשפט קבע כי אין לו כל ספק שר' דוברת אמת וכי היא לא העלילה על המערער. זאת, בין היתר, שכן לא היא זו שיזמה את התלונה שהוגשה נגדו, אלא אמה של ק'. עוד ציין בית המשפט כי ר' לא הגזימה בתיאוריה ואף הכחישה שהמערער נקט כלפיה באלימות, פרט לסטירה קלה באירוע הראשון המפורט בכתב האישום. בית המשפט התייחס לכך שר' כבשה את עדותה, אך ציין כי הפחד מהמערער הוא הסבר סביר לכך. בית המשפט מצא מספר חיזוקים לעדותה של ר'. כך, קבע בית המשפט כי עדותן של ל' ו-ק' מהווה חיזוק לעדותה של ר'. כמו כן, התייחס בית המשפט אל עדותו של פ', בעלה של דודתה של ר', לפיה המערער אמר לו כי פגע בבנות בעקבות יצר הרע, כאל חיזוק. בהקשר זה ציין בית המשפט כי גרסתו של המערער לדבריו של פ' לפיה התכוון לכך שעשה למתלוננת מסאז', אינה אמינה, שכן תגובתו להאשמותיו של פ' הייתה ספונטנית ואמיתית. עוד קבע בית המשפט כי אין לו ספק שעדותו של פ' הייתה עדות אמת. זאת, בין היתר, שכן פ' אמר כי הופתע לגלות שהמערער אינו מודה במעשיו, בניגוד למה שאמר לו. אל דבריו של המערער לפ', התייחס בית המשפט כאל ראשית הודיה וכחיזוק בעל משקל רב לעדותה של ר'. חיזוק נוסף מצא בית המשפט בעדותה של אמה של ר', שסיפרה על מצבה הנפשי הקשה של ר' בעת שסיפרה לה לראשונה על המעשים שביצע בה המערער. לבסוף, קבע בית המשפט כי באמירתו של המערער במהלך חקירותיו במשטרה לפיה אמר בתגובה לשאלה האם החדיר אצבעות לאיבר מינה של ר' כי: "מה אני הורדתי את הבתולים שלה?" יש משום חיזוק לדבריה. זאת, שכן עולה מדברים אלה שהמערער אכן החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה והוא חושש מההשלכות של מעשה זה.

 

5.        בכל הנוגע לאישומים 4-2, המתייחסים למעשים שביצע המערער ב-ל', העדיף בית המשפט את גרסתה של ל' על פני גרסתו של המערער. בית המשפט התרשם מקלטות חקירתה של ל' על ידי חוקרת הילדים וקבע כי היא תיארה בחקירתה אירועים שחזרו על עצמם שבהם הגיע המערער לחדרה, הורה לה להוריד את בגדיה, לשכב עליו, ולשים את איבר מינו בפיה. עוד תיארה ל' כי כאשר התנגדה הכה אותה המערער ואיים עליה. בית המשפט ציין כי ל' תיארה בעדותה פרטים מיוחדים מאירוע זה או אחר ובכך יש כדי להצביע על אמינותה. עוד בהקשר זה התייחס בית המשפט לעדותה של חוקרת הילדים שחקרה את ל', שבה אמרה כי "את הדינאמיקה הזו ילדה לא יכולה להמציא". כמו כן, שללה חוקרת הילדים את האפשרות שמדובר בחקירה מזוהמת, שכן היא לא זיהתה אי דיוקים או שימוש במילים שלא התאימו לאוצר המילים הרגיל של ל'. חוקרת הילדים שללה גם את האפשרות לפיה ל' אימצה לעצמה את מה שאירע לאחותה. בית המשפט קבע כי התרשם מחוקרת הילדים כאמינה ומקצועית וכי מסקנותיה מבוססות היטב. כן ציין בית המשפט כי צפייה בקלטות החקירה מלמדת על כך שאין כל ספק שמסקנותיה של חוקרת הילדים הן נכונות.

           בית המשפט הוסיף וקבע כי לעדותה של ל', שנגבתה על ידי חוקרת ילדים, קיים סיוע העומד בתנאים שנקבעו לעניין זה בפסיקה. כך, קבע בית המשפט כי עדותה של אמה של ל' וכן עדותה של ק' משמשות כסיוע לעדותה של ל'. עוד קבע בית המשפט כי ניתן לראות בעדותן של ר' ושל ל' כמסייעות זו לזו שכן הן בבחינת עדות על מעשים דומים. בהקשר זה נדחתה טענת המערער לפיה מדובר בעדויות "מזוהמות" שאינן יכולות לסייע זו לזו. בית המשפט דחה טענה זו בקבעו כי אמנם אמן של המתלוננות שוחחה איתן על הפרשה, אך עשתה כן עם כל אחת בנפרד ולא סיפרה לאחת מה סיפרה אחותה. לפיכך, קבע בית המשפט כי עדויות המתלוננות לא זוהמו והן לא העתיקו את עדותן אחת מרעותה. בית המשפט התייחס לפסיקה לפיה עדות של קטין תשמש כראיה מסייעת לעדותו של קטין אחר, בהקשר של מעשים דומים, רק במקרים חריגים, אך קבע כי במקרה זה לכל עדות בפני עצמה יש לתת משקל רב שכן "הן מהימנות ביותר ואין בהן כל חשש לעלילת שווא או לזיהום". לפיכך, קבע בית המשפט כי מידת הסיוע הדרושה לעדותה של ל' נמוכה.

           בית המשפט התייחס לכך של' כבשה את עדותה, אך קבע כי אין בכך כדי להפחית מאמינות גרסתה. זאת, בהתאם לפסיקה הקובעת כי קורבנות של עבירות מין בתוך המשפחה אינן ממהרות לחשוף את המעשים שבוצעו בהן, ואם יש לכבישת העדות ולסיבת הגילוי הסבר מספק, לא רואים בכך כטעם לפגם בעדותן. בית המשפט קבע בהקשר זה כי ל', וכך גם ר', היו תלויות במערער, פחדו ממנו ולא היו חזקות מספיק כדי להתמודד עמו. עוד נפסק כי ל' הסבירה כי חששה שממילא לא יאמינו לדבריה שכן המערער הוא "רב גדול" המעביר שיעורי תורה בבית הכנסת. בית המשפט התייחס אף לנסיבות חשיפתה של הפרשה וקבע כי ניתן להבין את נכונותן של ל' ושל ר' לחשוף את המעשים לאמן לאחר שהורחקו מהמערער.

 

6.        בית המשפט הוסיף ובחן את המיוחס למערער באישום החמישי, בכל הנוגע לתלונתה של ק'. ק' נחקרה אף היא על ידי חוקרת ילדים ולא העידה בבית המשפט. בית המשפט התייחס לשלושת האירועים עליהם סיפרה ק' לחוקרת הילדים. ראשית, סיפרה ק' כי נכנסה לשירותים וראתה את המערער כשהוא עירום. שנית, סיפרה ק' כי בעת ששהתה במטבח הדירה, נכנס לשם המערער כשהוא מכוסה רק במגבת. בשלב מסוים, נפלה המגבת שכיסתה אותו ואז ראתה ק' כי הוא עירום. עוד סיפרה ק' כי המערער שאל אותה אם הציצים שלה גדולים ואם היא יודעת איך עושים תינוק, כי הוא יכול להראות לה בסרטים. ק' אף סיפרה כי המערער אמר לה לא לספר על כך להוריה. שלישית, סיפרה ק' כי במהלך סוף השבוע שבו ביקרה בבית המערער, ישבה על כיסא בסלון והמערער עמד מאחוריה ועיסה את גבה. ק' אמרה לו שהיא לא אוהבת את זה, אך המערער נגע בה בחזה והפסיק את המגע באזור רק כשנכנסה אחת הבנות האחרות לחדר. ק' הוסיפה וסיפרה כי כששאלה אותו מדוע נגע לה בציצי הוא אמר שעשה זאת כדי ליישר את גבה ואמר לה שוב שלא תספר להוריה. בית המשפט קבע כי לאחר שצפה בקלטת החקירה שוכנע כי ק' ידעה להבחין בין מה ששמעה לבין מה שאירע לה וכן כי דייקה בדבריה ולא הפריזה. לפיכך, התייחס בית המשפט לעדותה של ק' כאל עדות אמינה ואף קבע כי עדותה של אמה משמשת לה כסיוע. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי לפי עובדות האירוע הראשון עליו סיפרה ק', לא ניתן לייחס למערער עבירה פלילית, וכך גם לגבי האירוע השני. באשר לאירוע השלישי, המכונה בפסק הדין כ'אירוע המסאז'', קבע בית המשפט כי הוא מקבל את גרסתה של ק' לאירוע וכן מוצא לה סיוע בעדותה של אמה ובשקריו של המערער. בית המשפט דחה את גרסת המערער לפיה המסאז' היה בגבה של ק' בלבד. בעקבות זאת, קבע בית המשפט כי נגיעתו של המערער באזור חזה של ק' תוך הכחשה מפורשת של מעשה זה מחייבת את המסקנה כי למעשה לוותה כוונה מינית ולכן הוא בוצע לשם גירוי או סיפוק מיני.

 

7.        בכל הנוגע לאישום השישי, המייחס למערער ביצוע של עבירות אלימות כלפי ל', צ' ו-נ', קבע בית המשפט כי יש להרשיעו בכל הנוגע למעשים שביצע בל' ו-נ' אך לזכותו בכל הנוגע לתלונה הנוגעת ל-צ'.

 

8.        ביום 12.10.2008 הטיל בית המשפט על המערער עונש של 24 שנות מאסר בפועל. בגזר הדין, התייחס בית המשפט לחומרת העבירות שבהן הורשע המערער, לכך שביצע מעשים מגונים בר', קטינה שהייתה באותה העת כבת 13 שנים, כמעט מדי לילה, ואף הכה אותה כדי שלא תתנגד. עוד התייחס בית המשפט לכך שהמערער התעלל גם באחותה הצעירה של ר', ל', שהייתה רק בת תשע בעת שהחל לבצע בה את המעשים שבהם הורשע. בית המשפט התייחס לכך שהמערער התעלל בל' התעללות נפשית ומינית וכן נהג להכות אותה ללא כל סיבה. עוד התייחס בית המשפט לכך שהמערער ביצע מעשה מגונה ב-ק', חברתה של ל', שהייתה באותה העת כבת 11. בית המשפט התייחס למדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מין שבוצעו בקטינים, ובפרט לעבירות מין בתוך המשפחה, וקבע כי מדובר במדיניות ענישה מרתיעה הכוללת עונש כבד. בית המשפט נתן משקל גם לכך שמדובר בארבעה מתלוננים (שלוש הבנות ו-נ'), אשר כל אחד ואחד מהם נפגע ממעשיו של המערער. עוד קבע בית המשפט כי על העונש שיוטל על המערער "לשקף את סלידתה של החברה ממעשים אלה ולשדר מסר מרתיע לעבריינים בכוח". עוד קבע בית המשפט כי התקשה למצוא שיקולים לקולה, שכן המערער לא נטל אחריות למעשיו ומסוכנותו המינית, בהתאם לחוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות, היא גבוהה ביותר. לבסוף, קבע בית המשפט כי לא ימצה את הדין עם המערער בשל כל מעשה ומעשה בנפרד, לנוכח המעשים הטובים שעשה טרם מעצרו שעליהם העידו עדי האופי שהעידו לזכותו.

 

9.        מכאן הערעור שלפנינו, המופנה כלפי הכרעת הדין, ולחלופין כלפי גזר הדין.

 

טענות הצדדים

 

טענות המערער

 

10.      המערער טוען טענות שונות נגד הרשעתו בבית המשפט המחוזי ואתמקד בעיקריות שבהן. בכל הנוגע לאישומים המתייחסים לתלונותיהן של ר' ו-ל', טוען המערער שלוש טענות מרכזיות. ראשית, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע בהכרעת הדין כי הוא ביצע בל' מעשה סדום – החדרת איבר מינו לפיה – בארבע הזדמנויות שונות. לטענתו, אף אם ייקבע כי עדותה של ל' בפני חוקרת הילדים היא עדות אמינה, לא ניתן לקבוע כי הוא ביצע בה מספר מעשי סדום, שכן היא סיפרה רק על מקרה אחד כזה. עוד בהקשר זה טוען המערער כי שגה בית המשפט בכך שקבע כי גרסתה של ל' מהימנה ובכך התעלם מסתירות מהותיות בגרסתה. כך, למשל, טוען המערער כי ל' תיארה בפני חוקרת הילדים אירועים חריגים שככל הנראה מקורם בדמיונה ואשר לא אירעו במציאות. לטענתו, בניגוד לעמדתה של חוקרת הילדים, האירועים המוזרים שמתארת ל' מחלישים את מהימנותה ולא מחזקים אותה. בנוסף, טוען המערער טענות מפורטות לעניין גרסתה של ל' כלפי המתואר באישום הרביעי. לטענתו, עולות מגרסה זו סתירות מהותיות ותהיות רבות. כמו כן, טוען המערער כי גרסתה של האם לאותם אירועים סותרת את גרסתה של ל'. עוד טוען המערער בכל הנוגע לגרסתה של ל', כי לא ניתן לתת אמון בעדותה, שכן היא לא אהבה אותו ואת אורח חייו ולפיכך המציאה את גרסתה בכוונה להפלילו.

 

           שנית, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהרשיעו בעבירה של מעשה מגונה בפני קטין, המנויה באישום השלישי. לטענתו, המעשים שיוחסו לו בכתב האישום, ובפרט העובדה שלכאורה צפה בסרטים פורנוגראפיים בנוכחותה של ל', אינם מהווים כלל עבירה של מעשה מגונה בפומבי. עוד טוען המערער בהקשר זה כי שגה בית המשפט בכך שהרשיעו הן בעבירה לפי סעיף 349(ב) לחוק, הן בעבירה לפי סעיף 351(ד) לחוק. לטענתו, ניתן להרשיע בעבירה של מעשה מגונה בפומבי רק כאשר מדובר במעשה שעושה הנאשם בגופו שלו בפניו של אחר. בענייננו, כך טוען המערער, לא יוחס לו כי נגע בגופו או אף כי התפשט לפני ל', או כי נגע בגופה. עוד טוען המערער ביחס לאישום השלישי, כי תיאוריה של ל' מאופיינים בסתירות רבות. לטענתו, גרסתה בעניין זה היא גרסה מבולבלת שלא ניתן לבסס עליה ממצאים מעבר לספק סביר.

 

           שלישית, בעניין עדותה של ר', טוען המערער כי גרסתה לפיה הוא החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ואת איבר מינו לפיה, עומדת בסתירה לגרסאות אחרות שמסרה. כך, מעדותה של אמה של ר', עולה כי ר' לא סיפרה לה כי הוא החדיר אצבעות לאיבר מינה. גם מעדותו של פ', דודה של ר', עולה כי היא לא סיפרה לו על מעשים אלה. עוד העיד פ', כך לטענת המערער, כי כששאל את ר' אם בוצעה חדירה היא השיבה לו בשלילה. המערער מוסיף וטוען כי ר' גם לא סיפרה לד"ר זייצב, מהמכון לרפואה משפטית, על כך שהוא החדיר את איבר מינו אל פיה. עוד בהקשר של חוות הדעת הרפואית, טוען המערער כי בבדיקה לא נמצאו סימנים המעידים על כך שהוא החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. לפיכך, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא התייחס לפרטים אלה וקיבל את עדותה של ר' במלואה.

 

           המערער טוען טענות שונות אף בכל הנוגע לאישום החמישי בכתב האישום, המתייחס למתלוננת ק'. לטענתו חקירתה של ק' על ידי חוקרת הילדים זוהמה שכן ק' שמעה מאמה, לפני החקירה, על תלונותיהן של ר' ו-ל'. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט בכך שקבע כי פעולותיו לוו בכוונה מינית. לטענתו, לו רצה לבצע בק' מעשה מגונה, לא היה עושה זאת בסלון הבית. כן חוזר וטוען המערער כי עשה לק' מסאז' כיוון שהיא סבלה מעקמת בגבה. בנוסף, טוען המערער כי הראיות שבהן ראה בית המשפט המחוזי סיוע לעדותה של ק' אינן יכולות לשמש סיוע לעדות שניתנה בפני חוקרת ילדים. כך, בין היתר, טוען המערער כי שגה בית המשפט בכך שראה בשקריו כסיוע שכן השקר מוכח מתוך דבריה של ק'. 

 

10.      המערער מלין אף בנוגע לגזר הדין שהוטל עליו. לטענתו מדובר בעונש חמור, החורג באופן קיצוני מרף הענישה הנוהג בעבירות מין בתוך המשפחה. זאת בייחוד, כך לטענתו, לנוכח העובדה שהמעשים המיוחסים לו אינם ברף הגבוה של העבירות בהן הורשע. לטענתו, אף אם מצא בית המשפט כי יש מקום להחמיר בעונש הניתן בגין עבירות מסוג זה, היה עליו לעשות כן באופן הדרגתי. בנוסף, טוען המערער כי בית המשפט התעלם ממצבו הרפואי הקשה.

            

טענות המשיבה

 

11.      מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל נימוקיו. המדינה התייחסה בתגובתה למספר טענות מרכזיות שהעלה המערער בהודעת הערעור. לטענתה, יתר הטענות שהעלה המערער נוגעות לקביעות עובדה ומהימנות שקבע בית המשפט המחוזי ואין מקום להתערב בהן.

           לעניין טענת המערער בכל הנוגע למספר הפעמים שבהם החדיר את איבר מינו לפיה של ל', טוענת המשיבה כי בית המשפט המחוזי לא קבע את המספר המדויק של עבירות המין שביצע המערער ב-ל', וכי מסקנתו לפיה ניתן להרשיעו בארבע עבירות של מעשה סדום מבוססת על חקירתה של ל' על ידי חוקרת הילדים. לטענת המשיבה מדובר במסקנה מבוססת שכן ל' סיפרה בחקירתה על לפחות חמישה מקרים של מעשי סדום שביצע בה המערער, אם לא למעלה מכך.

 

12.      לעניין טענת המערער העוסקת ביסודות העבירה של מעשה מגונה בפומבי, טוענת המשיבה כי צדק בית המשפט המחוזי בכך שהרשיעו בעבירה זו. לטענתה, אין ספק כי התקיימו כל יסודותיהן של שתי העבירות הרלבנטיות (זו שקבועה בסעיף 351(ד) וזו שקבועה בסעיף 349(ב)). עוד טוענת המשיבה, כי אין כל בסיס לטענתו של המערער לפיה היסוד העובדתי של העבירה מוגבל למגע בגופו של מבצע העבירה. לטענתה, כל מעשה שיש לו מאפיינים מיניים מובהקים ותכליתו היא גירוי, סיפוק, או ביזוי מיניים, עונה על דרישת הסעיף.

 

           המשיבה התייחסה גם לטענות נוספות שהעלה המערער. בכל הנוגע לטענות הנוגעות לאישום הראשון, טוענת המשיבה כי מדובר בטענות שלא העלה המערער בפני בית המשפט המחוזי, וממילא כלל לא עולה מהפרוטוקול כי קיים פער בין עדותה של ר' לבין עדותה של אמה. בנוגע לטענותיו הקשורות לאישום החמישי, טוענת המשיבה כי טענת המערער, לפיה נגע בחזה של ק' שלא במתכוון, סותרת את עדותו בבית המשפט המחוזי שבה העיד כי כלל לא נגע בחזה ואף הכחיש שעשה לה מסאז'. עוד טוענת המשיבה כי לעדותה של ק' קיים סיוע בדמות עדויותיהן של ר' ו-ל', הודאתו של המערער בפני פ', עדותה של אמה של ק' וכן שקריו של המערער. המשיבה מוסיפה וטוענת כי סיוע נוסף ניתן למצוא בעדותה של אמן של ר' ו-ל' שהעידה כי כשסיפרה למערער את טענותיה של ק', השיב לה המערער כי "זה לא בדיוק ככה" ובכך רואה המשיבה כראשית הודיה.

 

13.      בכל הנוגע לגזר הדין, סבורה המשיבה כי אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור. המשיבה מדגישה את חומרת העבירות שבהן הורשע המערער ואת העובדה שמדובר בעבירות מין חמורות ביותר שביצע בבנותיהע הקטינות של אשתו במשך תקופה ארוכה של כשנה. עוד מציינת המשיבה כי המערער איים על המתלוננות ואף נהג כלפיהן באלימות. בנוסף, טוענת המשיבה כי המערער ביצע עבירות מין נוספות ב-ק' ועבירות אלימות ב-ל' וב-נ'. לאור כל זאת טוענת המשיבה כי העונש שהוטל על המערער הולם את רף הענישה העליון בעבירות מסוג זה. עוד טוענת המשיבה כי לנוכח הערכת המסוכנות המינית של המערער כגבוהה ביותר יש לתת משקל לשיקול המניעתי בעת גזירת הדין.

 

דיון

 

14.      לאחר שקראתי בעיון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובחנתי בחינה מדוקדקת את חומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי לא קמה עילה להתערבותנו ודין הערעור להידחות. אדון תחילה בטענותיו הכלליות של המערער בנוגע למהימנותן של המתלוננות, ולאחר מכן אדון בטענותיו הפרטניות המרכזיות לגבי כל אישום ואישום.

 

מהימנות המתלוננות

 

­­15.      המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי עדויותיהן של המתלוננות הן עדויות שיש לתת בהן אמון. עיקר טענותיו של המערער בהקשר זה נוגע לעדותה של ל' בפני חוקרת הילדים, אך הוא מתייחס גם לאמינות עדותה של ר' שנמסרה בבית המשפט באמצעות מכשיר טלוויזיה במעגל סגור ולעדותה של ק' בפני חוקרת הילדים. אין בידי לקבל טענות אלה. כידוע, הלכה היא, כי בית משפט זה, בשבתו כערכאת ערעור, יתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו למשל: ע"פ 7461/05 דדוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.4.2006)). הלכה זו, לרוב, מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בשמיעת עדויות הנמסרות במהלכו של משפט העוסק בעבירות מין. לרוב, בעבירות מין, העדויות המרכזיות הן העדויות של הנאשם ושל הקורבן ויש לעמת אותן זו מול זו. חשיבותן של העדויות משליכה על החשיבות שיש לתת להערכת המהימנות של בית המשפט המחוזי ולהיקף התערבותו של בית משפט זה (ראו למשל: ע"פ 6295/05 וקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.1.2007)(.

            

16.      בענייננו, לא מדובר באחד מאותם מקרים חריגים אשר מצדיקים התערבות בקביעתה של הערכאה הדיונית ביחס למהימנות ולעובדות. בית המשפט המחוזי התייחס בפירוט לעדותן של המתלוננות וקבע כי גרסתן מהימנה בעיניו. בנוסף, בכל הנוגע לחקירתן של ל' ושל ק' הסתמך בית המשפט גם על עדותן של חוקרות הילדים אשר התרשמותן היא ראיה קבילה, ובית המשפט רשאי להסתמך עליה כראיה מרכזית בגיבוש קביעתו בדבר אמינות המתלוננות (ראו למשל: ע"פ 1121/96 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 353, 359 (1996)). בנוסף, כאמור, קבע בית המשפט כי גרסתו של המערער אינה אמינה וכי "דבריו רחוקים מהאמת כרחוק מזרח מהמערב" (פסקה 9 להכרעת הדין). לאחר שעיינתי היטב בתמליליהן של קלטות החקירה ובפרוטוקול הדיון, כמו גם בעדותן של חוקרות הילדים בפני בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי קביעה זו בדין יסודה ולא מצאתי מקום להתערב בה. לא מצאתי כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהעדיף את גרסת המתלוננות על פני גרסתו של המערער, או כי נפלו בגרסתן סתירות אשר יש בהן כדי להטיל ספק במהימנותן. אפרט את הבסיס למסקנתי זו באשר לכל מתלוננת בנפרד.

 

האישום הראשון – המתלוננת ר'

 

17.      כאמור, באישום זה מואשם המערער בכך שביצע עבירות מין בר', בתו הבכורה של אשתו מנישואיה הקודמים, שהייתה באותה עת כבת 13. בכתב האישום נכתב, בין היתר, כי המערער החדיר אצבעותיו לאיבר מינה של ר' וכי הוא החדיר את איבר מינו לפיה. כאמור, בית המשפט קיבל את גרסתה של ר' לעניין מעשים אלה והרשיע את המערער בעבירות המיוחסות לו באישום זה. בית המשפט קבע כי גרסתה של ר' אמינה בעיניו וכי היא דיברה אמת. זו גם התרשמותי מקריאת הפרוטוקול של עדותה בפני בית המשפט. אף אני התרשמתי כי ר' מסרה עדות מפורטת ולא הגזימה בדבריה. כך, העידה ר' כי המערער הכניס את אצבעותיו לאיבר מינה "קצת" וכי זה קרה כמה פעמים בשבוע למשך תקופה של כשנה (עמוד 150 לפרוטוקול הדיון) וכן העידה כי הוא היה אומר לה להכניס "קצת" את איבר המין שלו לפיה (עמוד 154 לפרוטוקול הדיון). בנוסף, כפי שאף ציין בית המשפט המחוזי, ר' לא התלוננה על המערער מיוזמתה אלא אמה של ק', היא זו שהתקשרה לאשת המערער ואמרה לה את שסיפרה לה בתה אודותיו.

 

18.      טענתו המרכזית של המערער בנוגע לגרסתה של ר' היא כי בניגוד לעדותה בבית המשפט, לפיה הוא החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ואת איבר מינו לפיה, היא לא מסרה פרטים אלה בהזדמנויות אחרות. כך למשל, טוען המערער כי אמה של ר' העידה בבית המשפט כי ר' לא סיפרה לה על כך שהמערער החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה וכל שסיפרה היה שהוא נגע בה במקומות שונים בגופה. גם פ' העיד כי ר' לא סיפרה לו על כך שהמערער החדיר אצבעות לאיבר מינה או שהחדיר את איבר מינו לפיה, וכששאל אותה האם המערער ביצע חדירה, היא השיבה בשלילה. לבסוף, טוען המערער כי גם לד"ר זייצב, מהמכון לרפואה משפטית, לא סיפרה ר' על כך שהוא החדיר את איבר מינו לפיה, וכי מבדיקתו עולה כי לא נמצאו סימני חדירה.

 

           אין בידי לקבל טענות אלה. אמה של ר' סיפרה לבית המשפט המחוזי בעדותה על השיחה הראשונה שניהלה עם ר' לאחר ששמעה על מה שסיפרה ק'. היא סיפרה כי בהתחלה אמרה ר' כי הכל בסדר ורק לאחר שהיא התעקשה, הסכימה ר' לדבר איתה על הנושא. עוד העידה האם כי "היה לה [לר' – ס' ג''] מאד קשה לדבר ולי מאד קשה לשמוע, לא דיברנו הרבה. שאלתי אותה אם הוא נגע למטה, היא אמרה שכן, הוא נגע בכל מקום וגם למטה" (עמוד 65 לפרוטוקול הדיון). ברי, כי מדובר בשיחה קשה וטעונה מבחינתה של ר', אשר עד כה לא סיפרה דבר על המתרחש לאיש וודאי שלא לאמה. לפיכך, לטעמי, אף אם לא סיפרה ר' באותה שיחה לאמה באופן ספציפי על כך שהמערער החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה או על כך שהחדיר את איבר מינו לפיה, אין בכך כדי לפגוע באמינות עדותה לעניין זה בפני בית המשפט. מקל וחומר, נכון הדבר לגבי השיחה עם פ' ולגבי השיחה עם ד"ר זייצב. אכן, פ' העיד כי שאל את ר' אם המערער "עשה איתה חדירה" כדבריו (עמוד 77 לפרוטוקול הדיון), וכי היא ענתה בשלילה. אך אף לעובדה זאת אין לייחס לטעמי משקל רב, שכן ייתכן ור' חשבה כי הכוונה הייתה לקיום יחסי מין מלאים, או שהתביישה לספר על כך. מכל מקום, תהא הסיבה אשר תהיה, אין לראות בכך כסתירה מהותית בגרסתה שממנה ניתן ללמוד כי גרסתה היא גרסה שקרית. אוסיף, לעניין טענתו של המערער לגבי הבדיקה הרפואית שבוצעה לר', כי כבר נפסק בעבר שאין צורך בהוכחה פורנזית לקיומה של פגיעה בקרום הבתולין על מנת לקבוע כי הייתה חדירה או תחילת חדירה (השוו: ע"פ 286/94 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.1995)). זאת ועוד, באותו מקרה מדובר היה בהכנסת איבר מינו של הנאשם לאיבר מינה של המתלוננת, בעוד שבענייננו מדובר בהחדרת אצבעותיו של המערער לאיבר מינה של ר', אשר העידה כי מדובר בתחילת חדירה בלבד ("קצת" בלשונה).

 

19.      המערער מוסיף ומעלה תמיהות בנוגע לעדותה של ק', אך גם בטענותיו הנוספות לא מצאתי טעם מספק להתערבותנו בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה.

 

האישומים השני, השלישי והרביעי – המתלוננת ל'

 

20.      כאמור, באישום השני מתואר כי המערער היה נוהג להעיר את ל' משנתה, דרש ממנה להתפשט ולהחדיר את איבר מינו לפיה. באישום זה הורשע המערער, בין היתר, בארבע עבירות של מעשה מגונה וכן בארבע עבירות של מעשה סדום. באישום השלישי מתואר כי המערער דרש מל' להתפשט ומשסירבה סטר לה מספר פעמים. לאחר מכן, הדליק המערער את המחשב והראה לה סרטים פורנוגראפיים. במסגרת אישום זה הורשע המערער בין היתר בעבירה של מעשה מגונה בפני קטין. באישום הרביעי מתואר מקרה ספציפי שבמסגרתו עלתה ל' לדירתה כדי לקחת כפפות, המערער הכניס אותה לחדר השינה, סגר את הדלת ודרש ממנה לפשוט את חצאיתה ותחתוניה ולשכב על גבה. לאחר מכן, פישק את רגליה וליקק את איבר מינה. כשאמה דפקה בדלת, ביקש המערער מל' להתלבש במהירות. עיקר טענותיו של המערער מופנה כלפי הרשעתו באישומים אלה. ראשית, טוען המערער כי שגה בית המשפט בכך שמצא את גרסתה של ל' כאמינה. בנוסף, טוען המערער טענות בנוגע לכל אחד מהאישומים הנ"ל. טענתו העיקרית בנוגע לאישום השני, כאמור, היא כי שגה בית המשפט בכך שקבע כי הוא החדיר את איבר מינו לפיה של ל' בארבע הזדמנויות שונות. בכל הנוגע לאישום השלישי, טוען המערער כי העובדות המתוארות בו אינן מגבשות את העבירה של מעשה מגונה בפני קטין. בכל הנוגע לאישום הרביעי, טוען המערער כי גרסתה של ל' ביחס אליו רצופת סתירות ותמיהות ולפיכך לא ניתן לקבלה.

 

21.      כאמור לעיל, לא מצאתי ממש בטענותיו של המערער בכל הנוגע לאמינותה של ל'. אף לטעמי, עיון בפרוטוקול מחקירתה של ל' מלמד כי אין מקום לסטות מהמסקנה לפיה עדותה אמינה. ל' מתארת, בשפתה שלה, שגרה של התעללות מינית, גופנית ונפשית וכן מוסרת פרטים ספציפיים בנוגע לאירועים שונים. בנוסף, חוקרת הילדים אף היא העידה בבית המשפט והביעה את עמדה לפיה אין אפשרות כי ל' המציאה את המעשים עליהם היא מספרת וכי היא מספרת רק על אירועים שחוותה בעצמה. בית המשפט התרשם מעדותה של חוקרת הילדים כעדות מקצועית, אמינה ומבוססת ולא מצאתי מקום להתערב במסקנתו זו.

 

22.      אף בטענותיו הפרטניות של המערער בכל הנוגע לאישומים השונים לא מצאתי ממש. במסגרת הדיון באישום השני, בית המשפט קבע כי ל' מתארת "אירועים חוזרים בהם הנאשם מגיע לחדרה בלילה ומעיר אותה... כשהמקרים מסתיימים בכך שהנאשם מחדיר את איבר מינו לפיה" (פסקה 28 לפסק הדין). בית המשפט לא קבע כמה מקרים כאלו התרחשו, אך הרשיע את המערער בארבע עבירות של מעשה סדום בבת משפחה, כפי שיוחס לו בכתב האישום. לטענת המערער, כאמור, בכך שגה בית המשפט המחוזי. לטענתו מדובר בקביעה לא מבוססת שכן ל' סיפרה בחקירתה על מקרה אחד בלבד שבו הוא כביכול הכניס את איבר מינו לפיה. אין בידי לקבל טענה זו.

 

           בתחילת השיחה ביניהן, מבקשת חוקרת הילדים מל' שתספר לה על מה שקרה. ל' מתחילה לספר על מעשיו של המערער ובשלב מסוים היא אומרת כך:

 

י: ...גם הוא רצה שאני אשים אה... אה.. איך אומרים... את ה.. את ה... בפה שלי את ה...

ח: תגידי את זה בצרפתית.

י: את הבולבול.

ח: את הבולבול?

י. כן [אהה] ו... ואמרתי... נגע לי בלמטה, והוא רצה לעשות לי עם הלשון, ואני לא רציתי ואז הלכתי לישון, וזה קרה ש... ש.. חמש או שש פעמים ("ת/6א עמוד 4)"

 

           לאחר מכן, סיפרה ל' לחוקרת הילדים על מספר אירועים באופן מפורט יותר, כאשר באחד מהם ציינה כי הכניס את איבר מינו לפיה. לאחר שסיפרה על אירוע מסוים, שאלה אותה החוקרת על כך שהיא סיפרה על פעם אחת שהוא "עשה לה עם הלשון" ושאלה אותה האם זה קרה שוב. ל' ענתה שלא. כשנשאלה בתגובה מדוע התייחסה מוקדם יותר לחמש או שש פעמים היא ענתה כך: "הכל היה א.. אה.. הוא.. כל מה שאמרתי לך שהוא הכניס, אה.. הוא רצה שאני אשים את הבולבול בפה שזה כל מה שהוא עשה" (ת/6א עמוד 13). לאחר מכן, אומרת ל' בתגובה לשאלה זהה כי היא סיפרה רק על הפעמים האחרונות כי היא "לא זוכרת כבר הרבה זה עבר" (ת/6א עמוד 17). כשנשאלה על הפעם הראשונה שזה קרה, ענתה כי "כבר שכחתי את זה... כל פעם שהוא עשה לי את זה... נגיד עושה לי את זה פה, אחר כך חודש אחרי עושה לי עוד פעם, אז שכחתי כבר" (ת/6א עמוד 9). לאור כל זאת, שוכנעתי כי אין מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה תיאוריה של ל' הם תיאורים של "רוטינה של ממש" (פסקה 26 להכרעת הדין)

          

23.      אף בטענותיו של המערער בכל הנוגע לאישום השלישי לא מצאתי ממש. המערער הורשע בעבירה לפי סעיף 351(ד) בצרוף סעיף 349(ב) לחוק העונשין. סעיף 349(ב) לחוק קובע כי: "העושה, בכל מקום שהוא, מעשה מגונה בפני אדם שטרם מלאו לו שש עשרה שנים, דינו – מאסר שלוש שנים". סעיף 351(ד) לחוק קובע כי: "העושה מעשה מגונה בפני אדם שהוא קטין, בכל מקום שהוא, והוא בן משפחתו, דינו - מאסר ארבע שנים". בכך, מוסיף סעיף 351(ד) רכיב של חומרה לעבירה הקבועה בסעיף 349(ב) והוא העובדה שהמעשה המגונה בוצע בפני בן משפחה. בענייננו, ברי כי המערער הורשע בגין מעשה אחד, המקיים, לפי קביעתו של בית המשפט המחוזי, את הרכיבים הקבועים בשני הסעיפים שהוצגו לעיל. לפיכך, אין מקום לטענתו לפיה במידה ואכן ביצע מעשה מגונה בפני ל', שגה בית המשפט בכך שהרשיעו בעבירות לפי שני הסעיפים. ברי, כי אין מדובר בכפל הרשעה, אלא בהרשעה בעבירה אחת, המקיימת את הרכיבים הכלולים בשני הסעיפים. לפיכך, כל שנותר לבחון הוא האם צדק בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי מעשיו של המערער אכן עונים על ההגדרה של מעשה מגונה בפני אדם.

 

           סעיף 348(ו) לחוק מגדיר מעשה מגונה כ"מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים". הפסיקה פירשה את היסוד העובדתי שבעבירה זו באופן הבא: "מעשה שבנסיבות העניין הוא בעיני האדם הסביר מעשה מגונה, ובלבד שנעשה למטרה של גירוי מיני, סיפוק מיני או ביזוי מיני" (ע"פ 6255/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 168 (2004)). בעניין אחר קבעתי כי במסגרת הבחינה של היסוד העובדתי, יינתן משקל רב למניעיו של מבצע המעשה, בדגש על מניע מיני (ע"פ 9603/09 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 13 (טרם פורסם, 27.9.2011) (להלן: עניין פלוני)). יפים לעניין זה דבריה של השופטת (כתוארה דאז) ד' ביניש בעש"מ 6737/02 מדינת ישראל נ'  זקן, פ"ד נז (2) 312, 313 (2003):

 

 "ההגדרה המצויה בחוק העונשין קובעת רכיב התנהגותי רחב ביותר בהיקפו – 'מעשה'. אופיו ה'מגונה' של המעשה נובע מהמטרה הנלווית לעשייתו – 'לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים'. מדובר בשאיפה סובייקטיבית הנושאת אופי מיני בלא שנדרשת התקיימותה של תוצאה, לפיכך אין הכרח להוכיח כי המטרה של 'גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים' התממשה בפועל. בנסיבות מסוימות גם מעשה הנראה לכאורה תמים, כשהוא לעצמו, יקיים את היסוד ההתנהגותי בהגדרה, אם ההקשר שבו הוא בוצע ומכלול נסיבות העניין שוללים את אופיו התמים ופוגעים בערך המוגן באיסור".

 

           בכל הנוגע ליסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעה בעבירה של מעשה מגונה, נקבע כי הוא כולל את הרצון להשיג "שלוש מטרות חלופיות שהינן - גירוי מיני, סיפוק מיני או ביזוי מיני. משמע, שמעשי הנאשם נעשו "לשם" השגת המטרה. די בהשגת מטרה אחת מבין השלוש על-מנת לומר כי התקיים היסוד הנפשי בעבירה. למעשה, תכלית ההגנה של עבירה זו פורשת כנפיה על הגנת הכבוד, הפרטיות והצנעה של הקורבן" (עניין פלונית, בפסקה 14).

 

           בענייננו, בכתב האישום מתואר כי המערער העיר את ל' משנתה, לקח אותה לחדר העבודה שלו, דרש ממנה להתפשט, סטר לה ולאחר מכן הראה לה סרטים פורנוגראפיים במחשב. כך תיארה ל' את האירוע במילים שלה:

 

"בא להעורר אותי [כך במקור – ס' ג''], הוא סגר ת'דלת שלי, סגר ת'דלת של אמא שלי, סגר את הדלת שלו, נכנסתי איתו, ואז הוא אמר לי שאני.. הוא אמר לי להוציא ת'בגדים, אני אמרתי לו לא רוצה, אני לא רו... שאני לא רוצה, ואז אחר כך... ואחר כך הוא... הוא הלכת למ.. ובכיתי בכיתי בכיתי, והוא הרביץ לי, ואז אה... ... הוא הלך למחשב, פתח את הסרטים, והוא הראה לי ת'סרטים, אז אחר כך אמרתי.. אז אחר כך הוא אמר לי, אז את רוצה לעשות, אז אמרתי לו, אני לא .. אני לא רוצה לעשות ו... הוא אמר לי לכי לישון, ואני אגיד עליך לאמא, ואז כל הלילה... כל הלילה בכיתי שאמא שלי ואבא שלי לא יזרקו אותי לבית.. ל.. לבחוץ, ואז אחר כך בבוקר, אמא שלי היתה שמחה ולא עשתה לי כלום. אז אמרתי בטח הוא לא אמר לה" (ת/6א בעמוד 11).

 

           המערער טוען, כי מעשים אלה לא מקיימים את ההגדרה של מעשה מגונה כפי שהיא הוגדרה בחוק ובפסיקה, שכן הוא לא נגע בגופו או בגופה של ל', לא התפשט ולא חשף את גופו בפניה. אין בידי לקבל טענה זו. אכן, ייתכן מצב שבו אדם צופה בסרטים פורנוגראפיים בפני קטינים מבלי לקיים את יסודות הסעיף. כך, למשל, במידה ואדם צופה בסלון ביתו בסרט פורנוגראפי בעת שהוא סבור כי ילדו הקטין ישן, אך בשלב כלשהו יוצא הילד מחדרו ומגיע לסלון, ברי כי לא ניתן להרשיע את אותו אדם בביצוע מעשה מגונה, שכן הוא לא התכוון להראות את הסרט לקטין, וודאי שלא עשה זאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני. לא כך הוא הדבר בענייננו. ראשית, לא מדובר באירוע מבודד אלא באירוע שהוא חלק מרוטינה של עבירות מין שונות אשר מפורטות בכתב האישום. שנית, אמנם, ל' לא התפשטה במהלך הצפייה בסרטים, אך המערער כן דרש ממנה להתפשט ואף סטר לה לאחר שסירבה. שלישית, המערער לא צפה בסרטים בנוכחותה, אלא הראה לה את אותם סרטים, למרות שהיא הביעה במפורש את התנגדותה לכך. כל הנסיבות הללו שכנעוני כי מעשיו של המערער עונים על הגדרתו של מעשה מגונה בחוק וכי מטרתו הייתה גירוי, סיפוק או ביזוי מיני, שכן מדובר במעשים שנעשו בהקשר של השפלתה של ל' וניצולה למטרותיו המיניות של המערער.

 

24.      כל יתר טענותיו הספציפיות של המערער בכל הנוגע לאישומים הנוגעים לל' הן טענות הנוגעות לסתירות שנפלו לטענתו בגרסתה וכן טענות כלליות הנוגעות לאמינותה. כאמור, לא מצאתי מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי באשר לאמינותה של ל' ולפיכך דינן של טענות אלו להידחות.

 

האישום החמישי – המתלוננת ק'

          

25.      האישום החמישי עוסק בתלונתה של המתלוננת ק' וכולל שלושה אירועים. בית המשפט המחוזי קבע כי שני האירועים הראשונים שעליהם סיפרה ק' אינם מהווים עבירה פלילית, ולפיכך אתמקד במקרה השלישי. האירוע השלישי, אשר מכונה על ידי בית המשפט המחוזי כ"אירוע המסאז'", התרחש במהלך סוף שבוע שבו התארחה ק' בביתו של המערער. במהלך האירוע, המערער נעמד מאחוריה בעת שישבה על כסא בסלון והחל לעסות את גבה. לדבריה, היא אמרה לו שיפסיק אך הוא המשיך ואף נגע בה בחזה והפסיק את המגע רק כשאחת הבנות האחרות נכנסה לחדר, אז חזר לעסות אותה בגבה. עוד נכתב בכתב האישום כי כאשר נסע המערער עם ק' לתחנת האוטובוס, היא שאלה אותו מדוע נגע בחזה והוא ענה שעשה זאת כדי שהגב שלה יהיה ישר ודרש ממנה שלא תספר על כך לאמה שכן זה יכול לפגוע בקשר שבין שתי המשפחות.

 

26.      כאמור, בית המשפט המחוזי העדיף את גרסתה של ק' על פני טענת המערער לפיה לא לוותה כוונה מינית למעשיו והוא לא נגע בחזה. כך, קבע בית המשפט כי אין לו ספק שק' סיפרה את שחוותה וכי המערער שיקר. עוד קבע בית המשפט כי לעדותה של ק' קיימות ראיות מסייעות בדמות עדותה של אמה ובשקריו של המערער. המערער מלין על שתי קביעות אלה של בית המשפט. ראשית, לטענתו אכן עשה לק' מסאז' אך זה לא לווה בכוונה מינית ובית המשפט שגה בהעדיפו את גרסתה של ק' לעניין זה. עוד טוען המערער בהקשר זה כי עדותה של ק' זוהמה שכן היא שמעה מאמה על תלונותיהן של ר' ושל ל' בטרם נחקרה. לחלופין, טוען המערער כי שגה בית המשפט בקובעו כי ישנן ראיות סיוע לעדותה של ק'.

 

27.      בכל הנוגע למהימנותה של ק' לא מצאתי להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי, אשר העדיף את גרסתה על פני גרסתו של המערער. כך, קבע בית המשפט כי "אין ספק שק' יודעת להבחין בין מה ששמעה (למשל, מחברותיה, או מאמה מאז החשיפה) לבין מה שהתרחש עמה. היא גם ידעה לומר, מה לא שמעה מבנותיו של הנאשם ומה כן שמעה מהן..., וידעה לאבחן היטב בין דברים אלה לבין סיפוריה של אמה על דברי הבנות. ק' גם ידעה לדייק בדבריה, לא הפריזה ולא הוסיפה" (פסקה 43 להכרעת הדין) (ההדגשה הוספה – ס' ג''). קביעה זו של בית המשפט המחוזי, לפיה עדותה של ק' לא זוהמה, היא קביעה עובדתית שלא מצאתי מקום להתערב בה (והשוו: ע"פ 4649/01 אסולין נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 616, 622 (2001)).

 

28.      אף בעניין הסיוע לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי. כידוע, לא ניתן להרשיע נאשם בהסתמך על עדות של ילד שנגבתה על ידי חוקר ילדים, ללא תוספת ראייתית מסוג סיוע. על ראיית הסיוע לעמוד בשלושה תנאים מצטברים: הראשון, כי מקורה עצמאי ונפרד מהראיה הטעונה סיוע. השני, כי היא מסבכת או לכל הפחות נוטה לסבך את הנאשם בביצועה של העבירה, והשלישי, כי היא נוגעת לנקודה ממשית השנויה במחלוקת בין בעלי הדין (ראו למשל: ע"פ 7320/07 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.5.2009); ע"פ 1301/92 מדינת ישראל נ' שוורץ, פ"ד נ(5) 749, 759 (1997)). עוד נקבע בפסיקה כי ככל שניתן לראיה הטעונה סיוע משקל רב יותר, כך ניתן להסתפק בראיית סיוע שמשקלה מועט יותר (ראו למשל: ע"פ 7832/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.5.2006). בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי כי הוא נותן אמון רב לעדותה של ק' ולפיכך משקלה של ראיית הסיוע יכול להיות נמוך.

 

           מקובלת עלי עמדתו של המערער לפיה שקריו בעניין אישום זה לא יכולים להיחשב כראיית סיוע. זאת, שכן מדובר בשקר המופרך מתוך העדות הטעונה סיוע. בית המשפט קבע שהמערער שיקר שכן העדיף את גרסת המתלוננת על פני גרסתו. לפיכך, לא מדובר בשקר המוכח מתוך עדות עצמאית וזהו אחד התנאים הקובעים מתי ניתן יהיה לראות בשקריו של הנאשם כראיית סיוע (ע"פ 161/72 סרסור נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 203 (1974)). יחד עם זאת, די בנסיבותיו של מקרה זה בעדותה של אמה של ק' כדי לספק את דרישת הסיוע, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.

 

29.      אשר על כן, לו תישמע דעתי הערעור על הכרעת הדין יידחה שכן אין מקום להתערב במסקנותיו המבוססות של בית המשפט המחוזי.

 

הערעור על גזר הדין

 

30.     כאמור, המערער מבקש, לחלופין, כי נתערב ונקל בעונש של 24 שנות מאסר אותו קצב לו בית המשפט המחוזי. אף בעניין זה, דעתי כי דין הערעור להידחות.

 

31.     כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאתי סטייה שכזו. אמנם, מדובר בעונש שנמצא ברף העליון של מדיניות הענישה בעבירות שבהן הורשע המערער, אך מנגד מדובר בפרשה קשה, הכוללת, בין היתר, התעללות מינית, פיזית ונפשית בשתי בנותיו של אשתו של המערער אשר גרו בביתו וראו בו כדמות אב. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק היטב, והביא בחשבון את כלל השיקולים הרלבנטיים. כמו כן, יש לציין כי לפנינו הונחה חוות דעת מעודכנת מטעם המרכז להערכת מסוכנות שבה נכתב כי מסוכנותו המינית של המערער עודנה גבוהה. בהערכה נכתב, בין היתר, כי המערער עדיין מתנער מאחריות לביצוע העבירות.

 

32.     כאמור, העונש שהוטל על המערער אינו עונש קל, אך הוא הולם לעבירות שבהן הורשע אשר לגביהן כבר נפסק כי הן מהעבירות החמורות בחוק העונשין (ראו למשל ע"פ 2353/08 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.12.2009). יפים לעניין זה דברים שאמרתי בע"פ 677/09 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.10.2009):

 

"חומרתן היתרה של עבירות המין, בפרט כאשר מדובר בעבירות שבוצעו כנגד קטינים בתוך המשפחה, הודגשה שוב ושוב בפסיקתו של בית משפט זה, כמו גם חובתו של בית המשפט להשיב על עבירות אלו בענישה משמעותית, כגמול על מעשיו של העבריין וכביטוי לסלידתה של החברה ממעשים אלו".

 

אדגיש, כי המערער הורשע בביצוע עבירות מין בשתי בנותיה של אשתו וזאת מספר רב של פעמים ובמשך תקופה ארוכה ובכך פגע פגיעה קשה וחמורה בנפשן ובגופן. מדובר במעשים מזעזעים המעוררים סלידה עמוקה. ר' בעדותה בבית המשפט סיפרה על המעשים שביצע בה המערער ובין היתר אמרה כך: "הוא ליטף אותי ואני אמרתי מה אתה עושה, אני לא רוצה, הוא הביא לי סטירה קטנה כדי שאני אשתוק, והוא אמר לי תשתקי אז הייתי חייבת לשתוק, אז הוא המשיך והכניס לי את האצבעות קצת. זה קרה את זה בשבוע פעמיים או ארבע פעמים בשבוע, כמעט כל ערב" (עמודים 150-149 לפרוטוקול הדיון). גם ל', שהייתה רק כבת תשע בעת החל המערער בביצוע מעשיו, סיפרה לחוקרת הילדים כי המערער, מעבר לביצוע העבירות המתוארות בהרחבה לעיל, הכה אותה ואיים עליה פעמים רבות. כך למשל, מתארת ל' כי המערער אמר לה שאם לא תוריד את התחתון אז "אני אגיד אותך לאמא ואז היא תזרוק אותך בחוץ" (עמוד 7 לת/6א). חוקרת הילדים שחקרה את ל' העידה כי התרשמה ש"הילדה הופכת לשפחה על ידי השפלות, קללות הרעלות. באופן שיטתי הוא הוריד לה את הערך העצמי שלה שהיא לא שווה כלום, שהיא חולה ושגם אמא שלה לא אוהבת אותה" (עמודים 38-37 לפרוטוקול).

 

נראה כי שגרת חייהן של הבנות הצעירות הייתה מלווה באלימות והתעללות פיזית ונפשית. כל זאת ממי שהיה אמור לשמש להן כדמות אב ולדאוג לרווחתן ולחינוכן. אך לא די בכך, המערער ביצע מעשה מגונה גם בק', ילדה צעירה שהגיעה לביתו לביקור, וגם לה אמר שלא תספר על מעשיו להוריה. בנוסף, נהג המערער להכות את בנו הקטן, יליד 1993. לנוכח כל זאת אין לי אלא להסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה מעשיו של המערער הם מעשים קשים וכי העבירות שבהן הורשע הן מהבזויות שבחוק העונשין ולפיכך יש להטיל בגינן עונש כבד. יחד עם זאת, כפי שאף קבע בית המשפט המחוזי אין להעניש את המערער בכל החומרה בגין כל מעשה בנפרד ובגין כל מתלוננת בנפרד אלא בהטלת העונש יש להתייחס אל הפרשה כולה כמכלול אחד. בנסיבות אלה, ואף לנוכח העובדה שהמערער לא לקח אחריות או הביע חרטה על מעשיו, לא מצאתי מקום להתערב בעונש שהוטל עליו ולהקל בעונשו. 

 

33.      אשר על כן, לו תישמע דעתי דין הערעור, על שני חלקיו, להידחות.

 

 

השופט א' רובינשטיין:

 

אני מסכים.

 

 

 

השופט י' עמית:

אני מסכים.

 

 

 

           לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן.

 

           ניתן היום, כ"ז בתמוז התשע"ב (17.7.2012).

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   09070040_H03.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il