עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6759/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"ב 6759/11

לפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקש:

שי שמעון

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים (כב' הנשיא י' אלון והשופטים ) מיום 14.7.2011 ועל החלטתו המשלימה מיום 21.7.2011, בעת"א 3753-06-11

בשם המבקש :

עו"ד אבי חימי

בשם המשיבה :

עו"ד מיטל בוכמן-שינדל

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, שבגדרו התקבלה עתירה המדינה נגד החלטת ועדת השחרורים בכלא אשל, והוחלט לבטל את שחרורו על תנאי של המבקש ולהורות כי ישוב לשאת בתקופת מאסר של שלוש שנים (מתוך תקופת תנאי כוללת של כחמש שנים).

1. ביום 19.6.2000 החל המבקש לשאת בעונש מאסר של 15 שנים, שהוטל עליו לאחר שהורשע בהריגה, על רקע סכסוך עם בעל עסק הימורים מתחרה. במקביל הוטל עליו עונש מאסר של תשעה חודשי מאסר (לנשיאה בחופף) בגין הרשעתו בעבירות נוספות. בשנת 2009, לקראת חלוף שני שלישים מתקופת המאסר שנגזרה עליו, הובא המבקש בפני ועדת השחרורים בכלא מעשיהו. ביום 22.12.2009, החליטה ועדת השחרורים לשחרר את המבקש על תנאי. תנאי השחרור העיקרי היה עמידתו של המבקש בתכנית שיקום ושהייה בהוסטל של הרשות לשיקום האסיר. בחודש יולי 2010, עזב המבקש את ההוסטל ללא אישור. כעבור שבועיים, הוא נעצר בחשד לביצוע עבירות שונות. המבקש נעצר עד תום ההליכים, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום. המבקש הורשע לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של סחיטה באיומים והפרת הוראה חוקית (בשל הפרת תנאי שחרורו). בחודש אפריל 2011, החליט בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו שלא להטיל על המבקש עונש מאסר בפועל נוסף על ימי מעצרו עד תום ההליכים (כתשעה חודשים), ולכן הוטל עליו עונש מאסר על תנאי וקנס. במקביל, הגישה המדינה בקשה לביטול השחרור על תנאי לוועדת השחרורים בכלא אשל.

2. ועדת השחרורים בכלא אשל החליטה שלא ליתן החלטה סופית בבקשת המדינה לבטל את שחרורו על תנאי של המבקש, אלא להעמידו למבחן לתקופה של שישה חודשים, שבמהלכה ישולב בתכנית שיקום ובהוסטל בבאר שבע. לאחר תקופה זו, כך הוחלט, תינתן חוות דעת של הגורמים הטיפוליים ותתקבל החלטה בבקשה. בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (כב' הנשיא י' אלון והשופטים י' צלקובניק ו-י' שפסר) קיבל את עתירת המדינה והורה על ביטול שחרורו על תנאי של המבקש ממאסרו, ועל השבתו למאסר. בית המשפט נימק את הכרעתו, בכך שלא מצא "נסיבות מיוחדות" המצדיקות את סטיית ועדת השחרורים מהוראות סעיף 20(א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי) הקובע כי "אסיר ששוחרר על-תנאי ועבר עבירה נוספת בתקופת התנאי, תבטל הוועדה את שחרורו ותחייבו לשאת מאסר שאורכו כאורך תקופת התנאי". בין היתר, נמצא כי אין חולק כי המבקש הפר את תנאי שחרור, ובתוך כך עבר עבירה של סחיטה באיומים. עוד נקבע כי ועדת השחרורים לא נתנה ביטוי למידע מודיעיני שהוצג לפניה, שממנו עולה תמונה לכאורית של מעורבות עמוקה של המבקש בעולם העברייני. בהחלטה משלימה, שניתנה לאחר שמיעת טענות הצדדים במסגרת ישיבה נוספת, נקבע כי המבקש ישוב לשאת בשלוש שנות מאסר בלבד, מתוך תקופת התנאי הכוללת של כחמש שנות מאסר.

3. מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי החלטת ועדת השחרורים בכלא אשל הייתה החלטת ביניים בלבד, משכך, אפילו סבר בית המשפט קמא כי יש עילה להתערב בהחלטה, עליו היה להחזיר את הדיון לוועדת השחרורים לצורך קבלת החלטה סופית כערכאה דיונית. המבקש מצביע על כך שוועדת השחרורים טרם סיימה את הדיון בעניינו, והמשיכה לנהל את ההליך במקביל לדיון בעתירה בבית המשפט קמא, בין היתר, משום שלא עמדו לרשותה כל הנתונים הדרושים להכרעה (בין היתר, בשאלת התאמתה של תכנית שיקום חלופית). משפעלה ערכאת הערעור כערכאה ראשונה, טוען המבקש כי יש לו ערעור בזכות על פסק-דינה.

4. המדינה מתנגדת לבקשה וסומכת את ידיה על פסק-דינו של בית המשפט קמא. לדבריה יש לדחות את הבקשה על הסף בהיעדר עילה למתן רשות ערעור, שכן עניינה מוגבל לנסיבות הספציפיות של המבקש. לדבריה, בית המשפט קמא התייחס לשאלה "הכללית" שמעלה המבקש – קבלת עתירה על החלטת ביניים של ועדת השחרורים – בקובעו כי מדובר למעשה באימוץ המלצת הרשות לשיקום האסיר (השמת המבקש בתקופת מבחן בהוסטל בבאר שבע), ולא בהחלטת ביניים טכנית בדבר דחיית דיון. לגופם של דברים, סבורה המדינה כי החלטת בית המשפט קמא היא החלטה סבירה שנתקבלה לאחר שנשקלו כל השיקולים הצריכים לעניין. לדבריה, במקרה של ביצוע עבירה נוספת בתקופת הרישיון, קובע סעיף 20(א) לחוק שחרור על תנאי את הכלל הגורף, שלפיו על ועדת השחרורים להפקיע את שחרורו המותנה. שיקול דעתה של הוועדה לסטות מכלל זה מוגבל ל"נסיבות מיוחדות [...] מנימוקים שיירשמו" (סעיף 20(ב) לחוק שחרור על תנאי). לעמדת המדינה, הנסיבות במקרה דנן לא רק שלא מצדיקות סטייה מהכלל, אלא אף מחייבות את יישומו. לדבריה, המבקש הורשע בכך שעבר עבירה נוספת בתקופת הרישיון, והפר את תנאי השחרור כשעזב שני הוסטלים שבהם היה צריך לשהות. בצד האמור, מידע מודיעיני עדכני חסוי מלמד על מעורבותו המתמשכת בעולם העברייני. להשקפת המדינה, בית המשפט קמא הלך כברת דרך לטובת המבקש בכך שהסתפקת בהפקעת שלוש שנים בלבד מתוך תקופת התנאי הכוללת. המדינה מדגישה כי למבקש עבר פלילי מכביד וכי למרות שניתנו לו הזדמנויות רבות לתקן את דרכיו, הוא שב ובוחר בדרך העבריינות ומפר את התנאים שנקבעים לו.

5. דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור תינתן רק במקרים חריגים בהן מעלה הבקשה בעיה משפטית בעלת חשיבות או נושא בעל חשיבות כללית (ראו, למשל: רע"ב 2547/09 אבו מעיוף נ' ועדת השחרורים (לא פורסם, 23.4.2009); רע"ב 3252/07 עות'מאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.5.2007)). הבקשה שלפניי אינה עונה על אמת מידה זו. בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי החלטת ועדת השחרורים שלא להפקיע את שחרורו על-תנאי לאלתר בנסיבות שעליהן עמדנו – חורגת ממתחם הסבירות. קביעה זו נסמכת על נסיבותיו הפרטניות של המבקש ואינה נושאת עימה השלכות רוחב. גם לגופם של דברים, לא מצאתי עילה להתערב בהכרעת בית המשפט קמא. אמנם, ניתן היה להשיב את הדיון לוועדת השחרורים כדי שזו תכריע בעצמה בשאלת פרק הזמן שיופקע מתוך תקופת התנאי הכוללת. בצד האמור, יש לזכור כי במקרים מתאימים, כאשר שאלת מסוכנותו של האסיר עומדת לפני הוועדה, וזו מגיעה למסקנה בלתי סבירה בשאלה זו, רשאי בית המשפט בהליך הביקורת השיפוטית לעשות "את שהיה על הוועדה לעשות נוכח התשתית הראייתית אשר היתה בפניה" (בג"ץ 1920/00 גלאון נ' ועדת השחרורים בבית הסוהר מעשיהו, נד(2) 313, 328 (2000)). כך עשה בית המשפט המחוזי לאחר שמיעת טענות הצדדים. לכך יש להוסיף כי להשקפתי בית המשפט קמא אף הקל עם המבקש בהחלטתו כי זה ישוב לשאת מאסר לתקופה קצרה מאורך תקופת התנאי, שכן לפי הוראות סעיף 20(ג) לחוק שחרור על תנאי, החלטה כאמור תתקבל "בנסיבות מיוחדות" בלבד. בהינתן נסיבות קונקרטיות אלה, לא מצאתי כי קיימת עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, לא כל שכן עילה למתן רשות לערער.