עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6736/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"ב 6736/11

בפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקש:

אבישי לאור

נ ג ד

המשיבים:

1. ועדת השחרורים מחוז מרכז

2. היועץ המשפטי לממשלה

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מינהליים מרכז, בעת"א 16299-08-11, מיום 14.8.2011, שניתן על ידי כבוד השופטים א' טל; ר' לורך ו-ע' וינברג-נוטוביץ

בשם המבקש: עו"ד יוסי אשכנזי; עו"ד תמר פפר-סלומון

בשם המשיבים: עו"ד יצחק ברט

החלטה

בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית משפט לעניינים מינהליים מרכז (כב' סגן הנשיאה א' טל, והשופטות ר' לורך וא' וינברג-נוטוביץ) שקיבל את עתירת המבקש והורה על שחרורו על-תנאי ממאסר כפוף לתנאים, אך הוסיף תנאי נוסף כפי שיפורט להלן. הבקשה שלפניי מכוונת לתנאי זה.

1. המבקש הורשע ביום 9.9.2008 בחמש עבירות של גניבה בידי מורשה ובעבירה של שימוש במסמך מזויף ונגזרו עליו 48 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח לתשלום בתוך 60 ימים או 90 ימי מאסר תמורתו, ופיצוי כספי לשישה מתלוננים בסך של 219,000 ש"ח.

2. ביום 3.5.2011 קיימה ועדת השחרורים דיון בבקשת המבקש לשחרור מוקדם על-תנאי. במהלך הדיון התברר כי המבקש שילם את הקנס שהושת עליו במלואו, אולם שילם רק 3,400 ש"ח כפיצוי למתלוננים. המבקש טען כי יש לו חובות רבים וכי הגיש בקשה לפשיטת רגל. ביום 1.6.2011 החליטה ועדת השחרורים שאין ביכולתה להעריך את מצבו הכספי של המבקש וביקשה לקבל לידיה את צו פשיטת הרגל אם ניתן ואת שם הנאמן. ביום 5.6.2011 השיב המבקש כי טרם ניתן צו פשיטת רגל בעניינו.

3. ביום 14.6.2011 קבעה ועדת השחרורים כי הסכום ששילם המבקש עד כה ייזקף על חשבון הפיצוי שנגזר עליו לשלם למתלוננים, וכיוון שהמבקש לא שילם את הקנס בתוך 60 ימים, עליו לרצות 90 ימי מאסר תמורתו. ביום 22.6.2011 ביקש המבקש מוועדת השחרורים לבטל את החלטתה מיום 14.6.2011 או לחלופין להורות למרכז לגביית קנסות להנפיק לו פקודת מאסר לתקופה של 90 ימים. כמו כן ביקש המבקש שוועדת השחרורים תחליט בבקשתו לשחרור מוקדם על-תנאי. ביום 6.7.2011 החליטה ועדת השחרורים לדחות את בקשתו לשחרור מוקדם על-תנאי בקובעה כי המבקש "צריך לגייס סכום של 60,000 ש"ח לפחות על מנת שניתן יהיה לגבש גישה חיובית לבקשתו". ביום 21.7.2011 הגיש המבקש לוועדת השחרורים בקשה מוסכמת לקבוע כי הקנס ששילם ייזקף על חשבון הפיצוי לנפגעי העבירה וכי הוא ישא ב-90 ימי מאסר החל מיום 3.5.2011. עוד התבקשה הוועדה לקבוע כי המבקש ישוחרר שחרור מוקדם על-תנאי לאחר שישלם 60,000 ש"ח מסך חובותיו לנפגעי העבירה.

4. לאחר שוועדת השחרורים לא קיבלה החלטה בבקשה המוסכמת האמורה, הגיש המבקש עתירה מינהלית לאישור הסכמתו עם המדינה. בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה והורה על שחרור המבקש בתנאים שהוסכמו עם המשיב 2, אך הוסיף תנאי נוסף כדלקמן:

"שהעותר יפנה תוך 30 יום מיום שחרורו למרכז לגביית קנסות ופיצויים בבקשה חוזרת לדחות או לחלק לתשלומים את יתרת הפיצוי שנותרה ויציג בפני הוועדה, בישיבת מעקב שתתקיים לא יאוחר מחלוף 60 יום מיום שחרורו, את החלטת המרכז לגביית קנסות ופיצויים. אי מילוי החלטת המרכז לגביית קנסות ופיצויים יוכל להיות אחד מהשיקולים לביטול שחרורו על תנאי של העותר".

5. הבקשה שלפניי מכוונת לתנאי זה. לשיטת המבקש – הטוען כי הוא חדל פירעון ואין בידו לשלם את סכום הפיצוי שנפסק לנפגעי העבירה – אין מקום להתנות את שחרורו בתשלום הפיצוי, ודינו של התנאי שהוסף להתבטל. עוד טוען המבקש כי תנאי זה – אם יקוים – יוצר העדפת נושים אסורה.

6. המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות משום היותה תיאורטית ומוקדמת. המדינה מצביעה על כך שסעיף 9(1) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2000 מסמיך את ועדת השחרורים להביא בחשבון, בין היתר "קנס או פיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין, שהוא חויב בהם בגזר הדין כאמור, האם שילמם ואם לא שילמם – הסיבות לכך"; ושסעיף 13(ב) לחוק מסמיך את הוועדה "להתנות שחרורו של אסיר בתנאים נוספים". נוכח סעיפים אלה, טוענת המדינה, לא נפל פגם בתנאי האמור שקבע בית המשפט קמא. המדינה מוסיפה כי ההחלטה תיאורטית אף משום שכל שנקבע בפסק הדין הוא שוועדת השחרורים רשאית להתחשב בהחלטתה בסיבות שבעטיין נמנע המבקש מתשלום הפיצוי למתלוננים. אולם בשלב זה טרם ניתנה החלטת הוועדה לגופה ודיון בעניין לפניה קבוע ליום 17.1.2012. לבסוף טוענים המשיבים כי ההחלטה על תשלום הפיצוי אינה מהווה העדפת נושים אסורה.

7. לאחר העיון בבקשה, בהודעת המבקש מיום 2.11.2011 וכן בתשובת המדינה, שוכנעתי שדין הבקשה להידחות. בפסק דינו של בית המשפט קמא נקבע כי "אי מילוי החלטת המרכז לגביית קנסות יוכל להיות אחד מהשיקולים לביטול שחרורו על תנאי של העותר" [ההדגשה אינה במקור]. אין באמירה זו, שממילא מעוגנת בסעיפי החוק שצוינו לעיל, כדי לכבול את שיקול דעתה של ועדת השחרורים ביחס למשקל שיש לייחס להחלטת המרכז לגביית קנסות במניין מכלול השיקולים הרלוונטיים בשאלה אם לבטל את שחרורו על-תנאי של העותר אם לאו (ואיני מביע עמדה בעניין). כל עוד לא ניתנה החלטת ועדת השחרורים לגופה, לא מצאתי כי יש בבקשה הנוכחית כדי להקים עילה למתן רשות ערעור לעת הזו. אין צריך לומר כי החלטתה החדשה של ועדת השחרורים תהא נתונה לביקורת שיפוטית, וטענות המבקש שמורות לו.

8. אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ‏ט' בחשון התשע"ב (‏6.11.2011).