עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6730/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד א' ואש

 

 

 

 

           לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיא י' אלון) ברע"א 8183-02-12 מיום 25.6.2012 אשר דחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון (השופטת ס' כהן) בהפ"ב 20843-04-11 מיום 10.1.2012 בו אושר פסק בוררות (הבורר מ' ברטל) בהליך שנוהל בין הצדדים.

 

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

 

1.        המבקש והמשיב מחזיקים בחלקות קרקע סמוכות במושב נגה כ"בנים ממשיכים" ויורשים של הוריהם. בשנת 2004 הגיש המשיב תביעה בבית משפט השלום באשקלון לסילוק ידו של המבקש מחלקת קרקע בגודל של כ-5 דונם, בטענה כי חלקה זו שייכת לנחלתו של המשיב והמבקש פלש אליה שלא כדין. בשנת 2006, בהתאם להסכם בין הצדדים שקיבל תוקף של החלטה, הועבר התיק לבוררות. כעולה מפסק הבורר, הליכי הבוררות נמשכו שנים רבות וזאת במידה רבה בשל התנהלותו של המבקש. ביום 2.3.2011 ניתן פסק הבוררות ובו נקבע כי המבקש אכן פלש לחלקתו של המשיב וצווה על סילוק ידו ופינויו של המבקש מן החלקה. בין היתר, נדחתה בפסק הבורר טענה שהעלה המבקש לפיה בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת ניתן פסק דין בהליך משפטי דומה בין הוריהם של הצדדים שקבע כי הזכויות בחלקה שייכות להוריו של המבקש, וזאת משפסק הדין האמור לא הוצג לפני הבורר ופרטיו לא הוכחו די הצורך. המבקש לא השלים עם תוצאות פסק הבוררות ופנה לבית משפט השלום בבקשה לביטולו. בית משפט השלום דחה את הבקשה ואישר את פסק הבוררות. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בו שב וטען כי קיימת הכרעה שיפוטית קודמת ביחס לחלקה הנדונה היוצרת מעשה בית דין. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקובעו כי בצדק נדחתה טענת המבקש למעשה בית דין משנמנע המבקש מלהציג את פסק הדין שביסוד טענתו בהליך הבוררות או בבית משפט השלום. 

 

תמצית נימוקי בקשת רשות הערעור

 

2.        המבקש טוען כי היה על בית המשפט המחוזי להורות על ביטול פסק הבורר לפי סעיף 24(9) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 וזאת לאור קיומה של הכרעה שיפוטית קודמת בנוגע לחלקת הקרקע מושא הבוררות. המבקש גורס כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי הינו בעל השלכות רוחב על דוקטרינת מעשה בית דין ומשכך הבקשה דנן מעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית. המבקש מוסיף כי רק בשלב הערעור לבית המשפט המחוזי ובשל החלפת ייצוג, עלה בידו להשיג אישור בכתב לפיו התיק הרלוונטי בוער מארכיון בית המשפט וכן להמציא תעתיק של ספר היסוד של בית המשפט המעיד לטענתו כי בשנת 1973 דחה בית המשפט תביעה שהגיש אביו של המשיב כנגד אביו של המבקש בעילה של החזרת חזקה ובעילה כספית. לפיכך, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה להציג ראיות אלה בשלב הערעור, בקשה שלטענתו לא הוכרעה.

 

דיון והכרעה

 

3.        לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות וזאת אף מבלי להיזקק לתגובת המשיב.

 

4.        הלכה מושרשת היא כי בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תתקבל רק במקרים חריגים ונדירים בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים למחלוקת, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982). ראו גם: רע"א 2406/12 דניאל נ' אמנון (טרם פורסם, 27.9.2012) בפיסקה 10; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן)]. דברים אלו יפים, בשינויים המחוייבים, גם ביחס לבקשת רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות [ראו למשל: ר"ע 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605 (2004); רע"א 4126/12 ברמן נ' הופמן (טרם פורסם, 9.9.2012) בפיסקה 10]. הגבלה זו נועדה לאזן בין מטרות הערעור לבין עקרונות של סופיות הדיון, יעילות וודאות משפטית [ראו: רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס (טרם פורסם, 14.6.2011); גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער ('בגלגול שני')" עיוני משפט ל(1) 71, 79-78 (2006)]. בענייננו, עקרונות אלו מקבלים משנה תוקף באשר בקשת רשות ערעור מועלית במעין "גלגול רביעי", לאחר שהסכסוך הוכרע בבוררות ולאחר שפסק הבוררות אושר בבית משפט השלום ועבר את שבט הביקורת בבית המשפט המחוזי.

 

5.        במקרה שלפני עיון בבקשת רשות הערעור מעלה כי בקשה זו מתמצית כולה בשאלה אם בנסיבות העניין עלה בידו של המבקש להוכיח את טענתו למעשה בית דין. מדובר בשאלה שעניינה אינו אלא ביישום הדין על נסיבות המקרה הפרטניות של הצדדים להליך. ברי כי אין מדובר בשאלה עקרונית ובעלת חשיבות ציבורית, חרף ניסיונותיו של המבקש להציגה ככזו. זאת ועוד, טענותיו של המבקש נשמעו ונתבררו די צרכן הן בהליך הבוררות, הן בבית משפט השלום והן לפני בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור. בנסיבות אלה אין ממש בטענת המבקש כי נגרם לו עיוות דין. באשר לבקשתו של המבקש לצרף ראיות חדשות בערעור, אכן, מהחומר שלפני עולה חשש שמא בקשה זו לא הוכרעה לגופה על ידי בית המשפט המחוזי. ואולם, כפי שיובהר להלן, לא היה בקבלת בקשה זו כדי להשפיע על תוצאות ההליך ומשכך לא ניתן לומר כי נגרם למבקש עיוות דין ומכל מקום לא במידה שיש בה כדי להצדיק את קבלת רשות הערעור בענייננו.

 

6.        בבחינת למעלה מצורך, אציין כי לטעמי יש לדחות את טענות המבקש אף לגופו של עניין. המבקש טען לפני הבורר כי יש לדחות את התביעה שהוגשה נגדו מפאת מעשה בית דין ומשכך נטל ההוכחה של טענה זו מוטל על שכמו. כבר נפסק כי על מנת להרים את נטל ההוכחה של טענת מעשה בית דין על הטוען להציג תחילה את פסק הדין שעליו נסמכת טענתו [ראו: ע"א 581/72 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(2) 513, 523 (1973); נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך האזרחי 25-24 (1991)]. בענייננו, המבקש נמנע מלהציג את פסק הדין בהליך הבוררות, לטענתו משום שלא עלה בידו לאתרו, ותחת זאת בחר להסתמך על עדויות עקיפות. המבקש אף לא העיד כי נעשה מצדו ניסיון להגיש לבית המשפט בקשה לשחזור התיק הנדון על פי תקנות בתי המשפט (סדרי דין לשחזור תיקים ומסמכים), התשמ"ד-1984. בנסיבות אלה, בצדק קבע הבורר כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח את הטענה בדבר מעשה בית דין. כזכור, רק בשלב הערעור לבית המשפט המחוזי פנה המבקש בבקשה להגיש ראיות חדשות המעידות, לטענתו, כי בשנת 1973 אכן ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בו נדחתה תביעה שהגיש אביו של המשיב כנגד אבי המבקש בעילה של השבת חזקה. דומה כי בנסיבות העניין, בהן נמנע המבקש לפעול להשגת ראיות אלה משך למעלה מחמש שנים במהלכן התנהל הליך הבוררות ואושר פסק הבורר בבית המשפט, ובהיעדר הסבר מספק לשיהוי זה, לא היה מקום לקבל ראיות אלה בשלב הערעור [ראו: תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 8456/06 צעדי נ' בן צבי (טרם פורסם, 24.8.2010) בפיסקה 17; גורן, בעמ' 666-665]. מכל מקום לא היה בקבלת ראיות אלה שאינן מעידות דבר על תוכנו של פסק הדין האמור כדי לסייע למבקש. כפי שנקבע בפסק הבוררות, אף בהינתן האפשרות שניתן בעבר פסק דין בהליך שהתקיים בין הוריהם של הצדדים, ואף בהנחה שפסק הדין התייחס לחלקה הרלוונטית, המבקש לא עמד בנטל להוכיח מה בדיוק קבע בית המשפט לגופו של עניין באותו הליך ובאיזו הנמקה. הראיות שהמבקש חפץ להציגן בערעור אינן תורמות לביאור שאלות אלה שהינן מהותיות והכרחיות לצורך ההכרעה בטענתו למעשה בית דין, ולפיכך אין בהן כדי להצדיק את ההתערבות בפסק הבוררות.

 

7.        לאור האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, י"ד בחשון תשע"ג (30.10.2012).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12067300_W01.doc   חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il