עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6682/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

ע"א 6682/11 - א'

בפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקשים:

1. שמואל עצמון

2. לילי עצמון

נ ג ד

המשיבים:

1. מושב דקל אגודה שיתופית

2. מינהל מקרקעי ישראל

בקשה לסעד זמני בערעור

בשם המבקשים :

עו"ד אמיר מלכי-אור; עו"ד ליאור איזנפלד

בשם המשיבה 1 :

עו"ד עופר שרם

בשם המשיב 2 :

עו"ד האני טרודי

החלטה

בקשה לסעד זמני בערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט פרידלנדר), שדחה על הסף את תביעת המבקשים.

1. בשנת 2003, התקבלו המבקשים כמועמדים להתיישבות במשק מס' 48 במושב דקל וחתמו על הסכם עם המשיבה 1 (להלן: הסכם המועמדות). בשל סיבות כלכליות ואישיות, לא השלימו המבקשים את בניית ביתם במסגרת התקופה שעליה הוסכם בין הצדדים (שלוש שנים). בתחילת שנת 2007, החליטה המשיבה 1 לפעול לביטול הזכויות הזמניות שהוענקו למבקשים.

2. ביום 31.8.2008, הגישה המשיבה 1 כתב תביעה נגד המבקשים בפני רשם האגודות השיתופיות (להלן: הרשם). הרשם מינה את עו"ד אריק נצר לבורר בסכסוך, מכוח סמכותו לפי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: הפקודה). המבקשים עתרו לבטל את מינויו לבורר, שכן לטענתם אין מדובר בבוררות סטטוטורית שעליה חלות הוראות הפקודה, אלא בבוררות הסכמית שעליה חלים הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968. טענה זו נדחתה בהחלטת הבורר מיום 7.11.2008. בין לבין, הגישו המבקשים תובענה בדרך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שבמסגרתה שבו וטענו כי הליכי הבוררות מתנהלים בחוסר סמכות. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' ואגו) נעתר לבקשת המשיבים והורה על סילוק התובענה על הסף, משום שלא הוגש ערר על החלטת הבורר לרשם כפי שמתחייב מהוראות הדין. בהמשך, הוגש ערר על החלטת הבורר. הערר נדחה על-ידי עוזרת הרשם ביום 15.6.2009. ביום 28.7.2009, ניתן פסק הבוררות שבמסגרתו נתקבלה תביעה המשיבה 1, והוחלט כי על המבקשים לסלק את ידם ממשק מס' 48 תוך ארבעה חודשים. ערעור על פסק הבורר נדחה בהחלטת עוזרת הרשם מיום 18.7.2010.

3. המבקשים הגישו תובענה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, למתן הצהרה על אי-תקינות הליך הבוררות בין הצדדים, ושבו על טענתם שלפיה אין מדובר בבוררות סטטוטורית. בית המשפט (כב' השופט ש' פרידלנדר) דחה את התביעה על הסף. נפסק כי הליך הבוררות הסטטוטורית לפי הפקודה היה כדין, שכן בהתאם להוראות תקנון המשיבה, הייתה היא רשאית לפנות לרשם להליך בוררות כאמור. משכך, החלטת עוזרת הרשם בערעור על פסק הבורר ניתנה אף היא בסמכות. הואיל ולא ניתן לערער על החלטות הרשם לפי הוראות סעיף 52 לפקודה, נדחה ההליך שבו נקטו המבקשים על הסף. בית המשפט התייחס – בבחינת למעלה מן הצורך – לטענות המבקשים בדבר הפליה וחוסר תום לב בהתנהלות המשיבה כלפיהם, ומצא כי אין בהן ממש.

4. על החלטה זו הגישו המבקשים ערעור, שבו הם שבים וטוענים כי על הסכסוך בינם לבין המשיבה 1 לא חל סעיף 52(2) לפקודה, ומכאן שהחלטות הבורר ועוזרת הרשם ניתנו שלא בסמכות. לגופם של דברים, טוענים המבקשים כי התנהלות המשיבה 1 כלפיהם לוקה בחוסר תום לב, ונגועה בשיקולים זרים ובהפליה אסורה. בד בבד עם הגשת הערעור, עותרים המבקשים למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור – שלפיו יימנעו המשיבים מלבצע כל דיספוזיציה במשק מס' 48 במושב. לדבריהם, אי מתן צו כאמור, ימנע מהם אפשרות לשוב לביתם מזה שנים רבות. המשיבה 1 מתנגדת לבקשה. לדבריה, סיכויי הערעור קלושים, שכן טענותיהם בדבר חוסר סמכות הועלו ונדחו על-ידי בית המשפט המחוזי כבר בפסק דינו של השופט א' ואגו, שהפך חלוט. כמו-כן, לדבריה, מדובר בניסיון להשיג על החלטת הרשם בנושא בוררות, שעליה אין אפשרות לערער, אלא – לכל היותר – לעתור לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. המינהל, מצידו, מבקש להשאיר את ההחלטה בדבר מתן הסעד הזמני לשיקול דעתו של בית המשפט.

5. כידוע, על מבקש הסעד הזמני לתקופת הערעור להוכיח כי מתקיימים טעמים מיוחדים להושטתו, על אף דחיית תביעתו. כפי שנקבע לא פעם, התנאים למתן סעד זמני לתקופת הערעור הם כי סיכויי הערעור הינם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש (ראו: ע"א 30/11 טומשפולסקי נ' פריטום בע"מ (לא פורסם, 9.2.2011); ע"א 3595/10 גומעה נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 6.1.2011)). בענייננו, אין מדובר בבקשה לסעד זמני לפני תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), שכן בקשה כאמור ניתן להגיש רק כל אימת שבעל דין מבקש "להחיות" בתקופת הערעור סעד זמני שהוענק לו במסגרת הדיון בערכאה הדיונית. במקרה דנן, לא התבקש וממילא גם לא ניתן בבית המשפט המחוזי כל סעד זמני. עם זאת, כבר נפסק כי בית המשפט שלערעור מוסמך להעניק סעד זמני גם בנסיבות אלה, וזאת מכוח הכלל, שלפיו הוא מוסמך לפסוק כל שהערכאה הראשונה מוסמכת הייתה לפסוק (ראו: ע"א 1029/11 סמיונוב נ' גלעדי פסקה 6 (לא פורסם, 17.5.2011); בש"א 459/89 טורטן נ' ההתאחדות לספורט, פ"ד מג(4) 563 (1989)).

6. ההחלטה שעליה ביקשו המבקשים להשיג בפני בית המשפט המחוזי היא החלטת רשם האגודות השיתופיות בעניין בוררות. כידוע, על החלטות כגון אלה, לא קבועה בדין אפשרות השגה. משכך, ובהיעדר דרך השגה אחרת, נתונות החלטות אלה לפיקוח בג"ץ על-פי עילות התערבות מצומצמות כמקובל (ראו: בג"ץ 2119/03 בית נחמיה נ' רשם האגודות השיתופיות (לא פורסם, 23.3.2003)). הנה כי כן, התובענה האזרחית שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כמו גם הערעור על פסק-דינו, הם ניסיון להשיג על החלטה, שלכאורה לא ניתן להשיג עליה במסגרת הליך אזרחי, ובמסגרת ההליך שלפנינו לא התבהר מדוע המבקשים לא תקפו את החלטות הרשם בתקיפה ישירה. בזהירות המתחייבת מהשלב הדיוני שבו אנו מצויים, לא ניתן לקבוע כי המבקשים הצליחו להוכיח כי יש לערעורם סיכויים טובים להתקבל. עם זאת, שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לטובת המבקשים: מצד אחד, טוענים המבקשים כי דיספוזיציה במשק מס' 48 תותיר אותם מול שוקת שבורה, אם יתקבל ערעורם, שכן נוסף על האינטרס הכלכלי, מדובר בזיקתם למקרקעין ספציפיים, שבהם בחרו להקים את ביתם. מנגד, המשיבה 1 כלל לא התייחסה לשיקולי מאזן הנוחות בגדרי תשובתה. אמנם, אין מדובר בשאלה של פינוי מדירת מגורים, שבעניינה כבר נפסק כי גם כאשר נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, ייטה בית המשפט לתת סעד זמני (ראו למשל: ע"א 7189/09 הלר נ' כהן (לא פורסם, 26.1.2011)). עם זאת, בהיעדר התייחסות כלשהי מצד המשיבה 1 לשאלת מאזן הנוחות, לא נסתרת עמדת המבקשים שלפיה ייגרם להם נזק בלתי הפיך אם לא יינתן הסעד המבוקש, וכן לא הועלתה טענה קונקרטית בדבר נזק שייגרם למשיבה אם יינתן הסעד הזמני.

אשר על כן, החלטתי להיעתר לבקשה, ולהורות למשיבים להימנע מביצוע כל עסקה או דיספוזיציה במשק מס' 48 במושב דקל עד להכרעה בערעור. על המבקשים להפקיד סך של 50,000 ש"ח במזומן או על דרך ערבות בנקאית בתוך 15 יום, לשם הבטחת פיצוי בגין נזק שייגרם למשיבה 1 עקב מתן הסעד הזמני. אם לא יעשו כן, יפקע הסעד הזמני. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ב' בחשון התשע"ב (‏30.10.2011).