עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 651/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

 

 

השופט י' דנציגר:

 

           לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 10129-03-09 (השופט כ' סעב) מיום 13.12.2010, בו נתקבלה תביעת המשיב למתן סעד הצהרתי בדבר בטלות הסכם מכר מקרקעין שנערך בינו לבין המערער. ייאמר כבר עתה, כי הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות על יסוד תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).

 

1.        נפרט בקצרה את העובדות הצריכות לעניין. המשיב, מר ג'מאל חסן, היה הבעלים הרשום של מקרקעין באדמות מג'ד אל-כרום (להלן: המקרקעין). המשיב והאחים ג'אבר ועותמאן סאלח (להלן יחדיו: האחים סאלח) חתמו על הסכמים שונים שמטרתם הקמת שותפות עסקית. ביום 23.11.2008, חתם לכאורה המשיב על הסכם למכירת זכויותיו במקרקעין לעותמאן. בהתאם, הוענק לעו"ד עבדאלסאלם עתמאלה ייפוי כוח בלתי חוזר (להלן: ייפוי הכוח), מכוחו נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה על המקרקעין לטובת עותמאן. כעבור כחודש, ביום 25.12.2008, חתם לכאורה המשיב על הסכם נוסף לפיו מכר למערער, בעסקה נוגדת, את הזכויות בחלק מן המקרקעין (להלן: ההסכם). בסמוך לאחר מכן, ביום 18.1.2009, נרשמה לטובת המערער הערת אזהרה על המקרקעין ולמחרת דיווח המערער על העסקה לרשויות המס ושילם את מלוא המסים בגינה, לרבות אלו שאמורים היו לחול על המוכר.

 

2.        ביום 17.3.2009 הגיש המשיב תובענה נגד המערער והאחים סאלח, בה עתר לפסק דין המצהיר כי הסכמי המכר וייפויי הכוח בטלים וכי הוא בעל הזכויות היחיד במקרקעין. בד בבד עם הגשת התביעה, ביקש המשיב צו זמני למניעת ביצוע דיספוזיציות במקרקעין. בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ג' גינת) דחה את הבקשה. עם זאת, נוכח אי התייצבותם של האחים סאלח לדיון לפני בית המשפט, ניתן כנגדם פסק דין חלקי המצהיר כי ההסכם שנערך לכאורה עם עותמאן ביום 23.11.2008 בטל. לאחר מתן פסק הדין האמור, וביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובת עותמאן, העביר המערער את רישום המקרקעין על שמו, מכוח ייפוי הכוח שניתן לעו"ד עתמאלה.

                                                                                                    

3.        באשר להסכם עם המערער; בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט כ' סעב) בחן את הראיות בפסק דין מפורט ומנומק, ובסופו של דבר קיבל את התביעה וקבע כי מדובר בהסכם בלתי חוקי אשר בבסיסו עסקת מרמה.

 

           בית המשפט המחוזי נדרש תחילה לשאלת האותנטיות של חתימות הצדדים על ההסכם, וקבע כי אין לייחס משקל ראייתי לחוות הדעת הגרפולוגיות מטעם הצדדים וכי לא ניתן לקבוע מסמרות בשאלה זו. עם זאת, בית המשפט קבע כי ממכלול הראיות - ובעיקר לאור חוסר מהימנותה של גרסת המערער ונוכח האמון שרחש למשיב - עולה כי האחים סאלח הצליחו להוליך שולל את המשיב ולרמות אותו, תוך החתמתו על מסמכים שונים שהתייחסו לעסקים שלא היו ולא נבראו. בית המשפט קבע עוד כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהמערער "מצא הזדמנות פז" ורכש את המקרקעין מג'אבר ב"נזיד עדשים", ועל כן גם היה מוכן "להתנדב" לשלם את סכום המס החל על המוכר. הוטעם כי גרסתו של המערער, לפיה רכש את המקרקעין באמצעות ג'אבר, שהציג עצמו כמתווך מטעם המשיב, וזאת מבלי שנפגש עם המשיב וכאשר היה עליו לדעת כי כספי התמורה לא הועברו לידיו, מעוררת תמיהה. לפיכך, נקבע כי אף אם המשיב חתם על המסמכים עומדת בבסיסם עסקת מרמה.

 

           בית המשפט המחוזי המשיך וקבע כי המשיב הוכיח שלא הועברו לו כספי התמורה עבור המקרקעין. הוטעם כי בעדותם של המערער ועו"ד עתמאלה מטעם ההגנה נפלו סתירות ותמיהות וכי גרסתם אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר. כמו כן, נזקפה לחובת המערער הימנעותו מלזמן לעדות את האחים סאלח. כן נקבע כי התנהלותו של המערער, אשר המשיך בהליכי רישום הזכויות במקרקעין על שמו בעת ניהול ההליך המשפטי, מעידה על חוסר תום לב. על רקע האמור, קבע בית המשפט כי ההסכם נכרת בשל מרמה וכי מדובר בהסכם בלתי חוקי כמשמעו בסעיף 30 לחוק החוזים, התשל"ג-1973, שכן כעולה מן העדויות מטעם המערער, ננקבה בו תמורה נמוכה מכפי סכום העסקה האמיתי, וזאת במטרה להונות את רשויות המס. אשר על כן, קיבל בית המשפט את התביעה והורה על ביטול ההסכם וייפוי הכוח וכן על השבת רישום המקרקעין על שמו של המשיב.

 

4.        בערעור שלפנינו מלין המערער על קביעותיו העובדתיות ועל ממצאי המהימנות של בית המשפט המחוזי. המערער טוען, בתמצית, כי בית המשפט לא התייחס לראיות מרכזיות שהובאו לפניו ובהן הקלטה ותמליל שיחה עם אשת המשיב. כן נטען כי בית המשפט קמא נתפס לכלל טעויות ואי דיוקים בקביעת העובדות וכי מסקנותיו אינן מתיישבות עם שורת ההיגיון. בין היתר, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר בחר לתת אמון בעדותו של המשיב חרף השינוי שחל בגרסתו באשר לשאלת החתימה על ההסכם. כמו כן, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר דחה את חוות הדעת הגרפולוגית מטעמו וכשהעדיף את חוות הדעת מטעם המשיב לעניין שווי המקרקעין. לבסוף, מלין המערער על מסקנתו של בית המשפט קמא לפיה ההסכם הנוסף הינו הסכם בלתי חוקי, בהטעימו כי אין די בכך שההסכם אינו נוקב בסכום התמורה האמיתי כדי להפכו להסכם פסול. כן נטען כי בנסיבות העניין סכום התמורה הוא אמיתי וראוי, בין היתר, הואיל ורשויות המס בחנו אותו וקיבלו אותו.

5.        מנגד, סומך המשיב את ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיב גורס כי אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, ובפרט כשאלה מבוססות על ממצאי מהימנות. המשיב עומד בהרחבה על קביעותיו של בית המשפט המחוזי וטוען כי הן מנומקות ומבוססות כדבעי. המשיב מדגיש כי בית המשפט קמא קבע כי העדים העיקריים מטעם המערער (המערער ועו"ד עתמאלה) נמצאו בלתי מהימנים. כמו כן גורס המשיב כי טענותיו של המערער מתייחסות לעניינים מינוריים שאין בהם כדי לשנות מהכרעתו של בית המשפט המחוזי. על כן, עותר המשיב לדחות את הערעור ולהותיר על כנו את פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

 

6.        לאחר שעיינו בהודעת הערעור ובסיכומי הצדדים בכתב, לאחר שהקשבנו להשלמת הטיעון בעל-פה בדיון שנערך לפנינו, ולאחר ששבנו ועיינו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתנו כי יש לדחות את הערעור.

 

           תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת בבחינת חריג לחובת ההנמקה כי בית משפט שלערעור רשאי לדחות ערעור מבלי לפרט את נימוקיו בהתקיים שלושה תנאים: (א) אין מקום לדחות את הממצאים שקבעה הערכאה הדיונית; (ב) הממצאים שקבעה הערכאה הדיונית תומכים במסקנותיה המשפטיות ו-(ג) פסק הדין אינו מגלה טעות שבדין.

 

           בענייננו, מופנות טענות המערער בעיקר נגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. אלא, שכידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית ובפרט כשהן מבוססות על ממצאי מהימנות [ראו למשל, ע"א 10311/08 כבהא נ' מרכז רפואי הלל יפה (1.8.2011) פיסקה 32; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 475-474 (2012)]. כך בדרך כלל וכך גם בענייננו. בית המשפט המחוזי השתית את קביעותיו העובדתיות על התרשמותו מן העדים שהופיעו לפניו, כמו גם על מסמכים, תמלילי שיחות, וחוות דעת מומחים, וקביעותיו מקובלות עלינו. אנו סבורים עוד כי ממצאיו של בית המשפט המחוזי תומכים במסקנותיו המשפטיות ובתוצאה הסופית אליה הגיע. הקביעה כי בהסכם בין המשיב למערער ננקבה תמורה נמוכה על מנת להונות את רשויות המס, תומכת במסקנתו של בית המשפט המחוזי כי הסכם המכר, וממילא גם ייפוי הכוח, בטלים. ממצאים אלו, לצד הקביעה כי העסקה נכרתה מלכתחילה בשל מרמה, כאשר לא שולמה למשיב כל תמורה בגינה, תומכים גם במסקנה כי בנסיבות העניין אין להורות על אכיפת ההסכם, כי אם על השבת המקרקעין לידיו של המשיב. כמו כן, לאחר ששבנו ועיינו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לא מצאנו כי נפלה בו טעות שבדין אשר מצדיקה את התערבותנו.

 

7.        אשר על כן, הערעור נדחה. בהתאם, הערת האזהרה שנרשמה על המקרקעין על ידי המשיב, בהתאם להחלטתו של בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן) מיום 2.2.2011, ככל שנרשמה, תימחק, ובהתאם יבוטלו הערבויות שהופקדו על ידי המערער, ככל שאלה הופקדו.

 

8.        המערער יישא בהוצאות המשיב בסך 20,000 ש"ח.

 

           ניתן היום, י"ג באייר תשע"ג (23.4.2013).

 

 

           ש ו פ ט                                   ש ו פ ט                                ש ו פ ט

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11006510_W06.doc   חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il