עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6428/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                  

                                          

                                          

 

 

 

 

 

 

המשנָה לנשיא מ' נאור:

 

1.        עניינה של העתירה שלפנינו – סירובו של משרד הפנים להכיר בגיור שעברו העותרים, נתיני קולומביה, בשנת 2006 לצורך הקניית מעמד לפי חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות). אקדים מסקנה לניתוח ואומר כי איני רואה מקום להתערב בהחלטת המשיב. זאת, בשים לב לתשתית העובדתית שהוצגה בפניו, תשתית שאף היא הוצגה טיפין טיפין, בעוד העותרים יושבים בארץ שלא כדין ולאחר שנדרשו לעזוב. כיום שוהים העותרים בארץ מכוחו של צו ארעי שהוצא בהליך זה ביום 6.9.2011, צו שהפך לצו ביניים בהחלטה מאוחרת יותר. אדגיש כי אינני סבורה שיש לחסום לחלוטין את דרכם של העותרים לנסות ולהציג בפני המשיב ראיות נוספות כדי לשכנע אותו בכך שיש להכיר בגיור שעברו. ואולם, אם ירצו העותרים לעשות כן, ואם יש להם ראיות נוספות להציג, עליהם להביא ראיותיהם כשהם מחוץ לישראל, בכפוף לאפשרות לבקש שימוע לפני שיצאו מישראל, כפי שיפורט בהמשך. אין מקום לאפשר להם להמשיך ולשהות בארץ.

 

2.        איני רואה צורך לעמוד על ההליכים המשפטיים הסבוכים שהיו בפרשה. החלטת הסירוב נומקה במכתב לבא כוח העותרים מאת מנהלת תחום אשרות במשרד הפנים מיום 25.12.2011. מכתב זה עומד ביסוד העתירה המתוקנת. וכך הוסבר במכתב:

      

"בהמשך למכתבי מיום 20.11.2011, להלן פירוט החלטתי:

 

ביום 3.7.2011 נמסר לך מכתב אשר פירט את רשימת המסמכים הנדרשים לצורך בחינת הבקשה של מרשיך למעמד מכוח גיור שנערך בחו"ל, וניתן 30 יום להמצאת המסמכים. מאחר ונמסרו על ידכם רק חלק מהמסמכים הנדרשים, בקשתם של מרשיך סורבה ביום 31.7.2011 והם התבקשו לצאת מישראל. במכתבך מיום 3.8.2011 ביקשת תקופה נוספת להשלמת המסמכים. על פי מכתבך, המסמכים הנוספים נשלחו אלינו ביום 15.8.2011, אך התקבלו על ידנו רק במועד מאוחר יותר.

 

לאחר קבלת כלל המסמכים נערכה בדיקה על ידנו מול הסוכנות היהודית וכן מול התנועות המגיירות, ומהבדיקה עלה כי לא מדובר בגיור שנערך בקהילה יהודית מוכרת על ידי המוסדות המוסמכים שלה.

 

לפיכך, ומבלי להידרש לייתר נסיבות הליך הגיור הנטען, אשר על פניו מעלות לכאורה את החשש כי מדובר בהליך שנעשה לצורך הקניית מעמד בישראל, בקשת מרשיך למעמד עולה מכוח הגיור הנטען נדחית.

 

לפיכך, אנו עומדים על כך כי עליהם לצאת את ישראל".

 

(ההדגשות הוספו – מ"נ).

 

           ממכתב זה עולה כי סיבת הדחייה היא כי אין המדובר בגיור שנערך, כנדרש, בקהילה יהודית מוכרת על ידי המוסדות המוסמכים שלה. תנאי זה להכרה בגיור וטעמיו הוסברו על ידי בית משפט זה ב-בג"ץ 2597/99 רודריגז-טושביים נ' שר הפנים, פ"ד נט(6) 721 (2005) (להלן: עניין טושביים) – פסק דין שניתן, בדעת רוב, בהרכב מורחב של 11 שופטים.

 

3.        מהמכתב האמור בענייננו עולה גם כי קיים חשש כי הליך הגיור נעשה לצורך הקניית מעמד בישראל כעולה, אך לא זה היה נימוק הדחייה. עם זאת, חשש זה זכה לפירוט רב בתגובתה של הפרקליטות לעתירה. הפרקליטות הצביעה על כך שיש יסוד ממשי לחשש כי כל תכלית הגיור היא לאפשר לעותרים להתאחד עם קרובי משפחתם הנמצאים בישראל. לטענתה, מדובר על כן בניצול לרעה של הליכי גיור. אכן, בפסק הדין בעניין טושביים עמדו רוב השופטים – בין שופטי הרוב ובין שופטי המיעוט – על זכותה של המדינה למנוע ניצול לרעה של הליכי גיור המקנים למתגייר מעמד מכוח חוק השבות (ראו למשל: עניין טושביים, פסקאות 16-14 לפסק דינו של הנשיא ברק ופסקה 6 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה).

 

4.        במקרה דנן, הטעמים שהעלתה הפרקליטות בתגובתה בעניין זה הם, על פני הדברים, טעמים כבדי משקל העשויים להוות סיבה עצמאית שלא להכיר בגיורם של העותרים. לא ארחיב את הדיבור בעניין זה, משום שלא על החשש האמור התבססה החלטת המשיב, כפי שצוטט מן המכתב מיום 25.11.2011. עם זאת, אני סבורה שככל שהחשש האמור עשוי להיות טעם הדחייה, ראוי לאפשר לעותרים שימוע. מכיוון שלשיטתי כאמור לא בהכרח נסגרות הדלתות בפני העותרים, אציע כי ייערך לעותרים שימוע בשאלת כנות הגיור, וזאת בתוך התקופה שתיקצב לעזיבתם את הארץ, אם בא כוחם של העותרים יבקש זאת תוך 7 ימים ממועד מתן פסק דין זה. אשר על כן, אציע לחבריי שלא לבסס את פסק דיננו זה על הנושא של ניצול הליכי הגיור לרעה, כשטענות הצדדים בעניין יישמרו להם, למקרה הצורך.

 

5.        גם לא אאריך את הדיבור על טענת אי ניקיון הכפיים שהעלו המשיבים. לא אעמוד על פרטי הפרטים בעניין שהותם של העותרים בישראל. דייני אם אזכיר כי העותרים שהו בישראל שלא כדין תקופה ממושכת, דבר שלא הוזכר בעתירתם: הם יצאו מהמדינה או הורחקו ממנה בשנת 2002, ונכנסו שוב לישראל בשנת 2011 עם דרכונים חדשים הנושאים את השמות שהוענקו להם בגיור. רק כעבור זמן קישר המשיב את העותרים למי ששהו בעבר בישראל שלא כדין. גם כשנדרשו מעת לעת – לפני הגשת העתירה – לעזוב את הארץ, לא עשו כן העותרים, אלא ביקשו שוב ושוב ארכות להגשת מסמכים, והכל כשהם יושבים בארץ. זוהי סיבה טובה שלא להשאיר את העתירה תלויה ועומדת בעוד העותרים ממשיכים לשהות בארץ. לא מן המותר להזכיר כי יום לפני הדיון שקיימנו ביקשו העותרים כי נדחה את הדיון – תופעה האופיינית, לצערי, לעותרים השוהים בארץ מכוח צווי ביניים. הדיון לא נדחה, וכפי שאבאר מיד, איני רואה מקום להתערב בהחלטה לפיה העותרים לא הוכיחו כי הגיור נעשה על פי התנאים שנקבעו בעניין טושביים לגבי גיור בחו"ל.

 

6.        לא אקבע כיצד מוכיחים להנחת דעתו של המשיב כי הגיור נעשה בקהילה יהודית מוכרת. את פסק דיני זה מבססת אני על דרך השלילה, שכן העותרים לא הוכיחו את מה שגם לשיטתם נדרש מהם להוכיח. העותרים המציאו תעודות גר צדק שהוצאו על ידי בית הדין בראשות הרב דה-ליאון כהן, יחד עם הרב מרק בן הראש והרב שלמה בן עובדיה הלוי. כפי שאזכיר בהמשך הדברים, מן התעודה עולה כי מקום מושבו של בית הדין הוא במיאמי, פלורידה. במכתב מיום 3.7.2011, נדרשו העותרים להמציא מסמכים שונים ובהם: תעודות הגיור המקוריות, מכתב הסבר על הסיבה לגיור, מכתבים של הרב המגייר, אישורים על שהייה בקהילה לאחר הגיור ומסמכים נוספים. בא כוח העותרים שלח ביום 25.7.2011 מכתב הסבר על הגיור של העותרים. הוא ציין כי אישור של הקהילה היהודית בקולומביה נמצא "בתהליך הפקה ואישור" וכן כי טרם קיבלו את מכתבו של הרב המגייר. מסמכים אלה, כך הובטח, יומצאו מאוחר יותר.

 

           במכתב ההסבר שכתבו העותרים, הם מסבירים כי החלו ללכת לבית הכנסת הספרדי "איחוד לעזרה יהודית" בקלי, קולומביה. כשאחותם סנדרה, שהיא תושבת ישראל, הייתה מגיעה לקולומביה, היא נהגה ללכת לבית הכנסת להתפלל ושכנעה את אחיה – קרי העותרים, שהיו אז חסרי דת, לבוא עמה. בבית הכנסת הכירו העותרים את רב הקהילה – הרב דה-ליאון כהן וביקשו להתגייר. מהמכתב עולה כי במשך שנה לימד אותם הרב עברית וענייני יהדות, לרבות כשרות, תפילות, חגים, חשיבות השבת וההיסטוריה היהודית. יחד עם הרב, ביקרו העותרים בבית הכנסת האורתודוכסי ברנקילה (עיר אחרת בקולומביה) וכן עברו ברית מילה. הם עברו בהצלחה בחינה על עקרונות הדת היהודית ומצוותיה וקיבלו תעודת גיור. לאחר הגיור, כך טענו העותרים, הם השתתפו באופן פעיל בפעילויות שונות של הקהילה היהודית בקלי. בשנת 2007 החליטו העותרים לעלות לישראל ולבקש הכרה כיהודים.

 

7.        בשלב זה לא צורף עדיין מכתב של הרב המגייר. על מסמך זה – שהומצא מאוחר יותר, כמו גם על ראיות אחרות, הסתמכה הפרקליטות בטענתה לגבי העדר כנות הגיור. אין בכוונתי להכריע כאמור בנושא זה, אולם אביא כלשונו את תרגומו של המכתב לעברית (לרבות שיבושי השפה), כפי שהוגש על ידי העותרים:

 

"בית מדרש יד משה דוד – Abarbanel Foundation

 

בית מדרש 'יד משה דוד'

מכון יהדות

מיאמי, פלורידה 33114 ארה"ב

פקס 1-305-944-1265

www.weareanusim.com

אי מייל: deleonabe41@yahoo.com

 

 

מנהל הרב אברהם דליאון כהן

 

חבר אגודת הרבנים במיאמי הגדולה, פלורידה,

ארצות הברית

 

חבר באיחוד הבינלאומי של הרבנים, ניו יורק,

ארצות הברית

 

 

בס"ד

 

תאריך 26.7.11 – כ"ד בתמוז תשע"א

 

למעוניין בדבר

 

הנדון: חוליאן אנדרס (אבח) צ'מורו

   ג'ון פרדי (איתן) צ'מורו

 

 

הליך הגיור

 

המטרה המרכזית של Abarbanel Foundation היא לתת הזדמנות לשובם של האנוסים למקורם הספרדי היהודי ולנוהגים במסורת העתירה.

 

אנו מציעים לאנשים שלא יכולים להוכיח את אילן היוחסין הספרדי שלהם שהם יתגיירו ליהדות.

 

במקרה של האחים צ'מורו שראו כי אמם עדה ואחותם סנדרה עלו לישראל, הם החליטו לעבור תהליך זהה כדי להתאחד עם אימם.

 

לאיתן ולאבי היו חיים מאוד קשים. פעמים רבות נאלצו לעבוד במהלך הלילה ולנוח ביום, פתחו מפעלים ללא הצלחה, וניסו להתקיים באמצעות הסיוע הכלכלי של אימם עדה מישראל.

 

הבדידות והריחוק מהקרובים האהובים הביאו אותם למסקנה כי עליהם לעלות לישראל.

 

אני הייתי רב במשך שנים רבות בקלי, קולומביה. כיום אני תושב מיאמי, ארה"ב.

 

האחים צ'מורו התקשרו אלי כדי שאעזור להם להתגייר ולעלות לישראל.

 

כפי שכתוב בשולחן ערוך 'יורה דעה', קודם הם נדחו 3 פעמים. לאחר התעקשותם, יש לבשר להם בפירוט על הליך הגיור, ונאמר להם שאין ביטחון לקבלת הגיור. הם חתמו על הטופס להתחלת הליך הגיור, וקיבלו את התנאים דלעיל.

 

הליך לימודי היהדות נמשך בסביבות שנתיים. ליישם את היהדות במציאות היה מאוד קשה משום שב'ארמניה' (עיר בקולומביה, ת.ש.) אין שום דבר הקשור ליהדות. הם הבטיחו לי שיעשו כמיטב יכולתם לקיים את המצוות ואם יום אחד יגיעו לישראל הם יקיימו את המצוות.

 

מצד שני, אני קיבלתי שיחות טלפוניות מעדה, אימם של האחים צ'מורו, שדאגה לקיום הליך הגיור וגם שאפה שהילדים יהיו איתה. כרב, ליבי נשבר משום שאימם של האחים בכתה, וגם אחותם סנדרה. הם היו מוכנים לשלם כל מחיר כדי שהאחים צ'מורו יהיו איתם. לא קשה לדמיין את הצער והעצב של עדה שגרם לה לחלות. הרבנים חייבים לתת חסד ורחמים לאנשים, ובעיקר לעשות הכל על מנת שהמשפחה תתאחד. בקולומביה האחים היו בעלי 'כרטיס' לאבדון.

 

ביה"ד שלנו בדק באופן יסודי את המקרה והחליט לעבור לסנטה מרתה קולומביה להשלמת הליך הגיור.

 

האחים ענו בכתב על מעל 60 שאלות בנושא יהדות. הם ענו גם לשאלות של ביה"ד בע"פ. ביה"ד החליט להשיב לחיוב לבקשה לגיור. נעשה להם ברית מילה ע"י המוהל, והם הלכו לחוף הים לטבילה מול ביה"ד. לאחר מכן ניתנו להם תעודות הגיור. הכל חתום וגמור בתאריך 10.9.06, בהתאם לחוק משה בישראל.

 

הכל נערך בהתאם לשולחן ערוך, על כן אני מבקש בכבוד רב משלטונות המוסמכים בישראל, שאיתן ואבי יכרו. בזה אנחנו נצליח להציל שני צעירים מאבדון, ואולי נרוויח שני חיילי צה"ל. אמא שלהם תפסיק לבכות על הבנים, כדי שלא יקרה לה מה שקרה לרחל אימנו, שלא זכתה לראות את בניה יוסף ובנימין גדלים.

 

חתימה

רבי אברהם דליאון כהן

אב בי"ד, מנהל"

 

(ההדגשות במקור – מ"נ).

 

8.        ודוק: אף שהעותרים כתבו במכתב בא כוחם מיום 25.7.2011 כי מכתב אישור של הקהילה היהודית לכך שהעותרים שהו בקרב הקהילה לאחר הגיור נמצא "בהפקה", עד עצם היום הזה לא הומצא שום מכתב של הקהילה. גם לא ניתן כל הסבר לכך. במסמכים שהמציאו העותרים נזכרות כמה קהילות, וביניהן קלי, "ארמניה" וסנטה מרתה. כמו כן, מציינים העותרים כי הרב דה-ליאון הוא אחד הרבנים המובילים בקהילה האורתודוכסית בקולומביה ובמיאמי. אזכיר כי תעודות הגיור הוצאו על ידי בית דין שמקום מושבו במיאמי. כל העניינים הללו מעוררים, על פניהם, שאלות. והעיקר הוא כי אין ראיה לכך שמדובר בקהילה מוכרת.

 

           המשיב ערך בירורים משלו עם הסוכנות היהודית ועם הרבנות הראשית. הסוכנות ציינה כי גיוריו של הרב דה-ליאון כהן ממיאמי אינם מוכרים על ידי שום זרם מוכר, וגם מלשכת הראשון לציון צוין כי תעודות הגיור אינן מאושרות על ידי הרב הראשי לישראל. תגובה דומה התקבלה מהקהילה הרפורמית ומהקהילה המסורתית, אך היא אינה רלבנטית לענייננו, כיוון שהעותרים טוענים לגיור אורתודוכסי.

 

9.        לא נעלם מעיני כי במסגרת העתירה המתוקנת הובאו נתונים נוספים על הקהילה היהודית בקלי (סעיף 39 לעתירה). נתונים אלה לא הומצאו למשיב. הובא גם מכתב נוסף מאת הרב המגייר, מכתב הנושא את התאריך 31.1.2012, שהומצא למשיב לראשונה כנספח לעתירתם המתוקנת של העותרים שהוגשה ביום 13.2.2012. וכך נאמר במכתב זה (כפי שהוא תורגם לעברית מטעם העותרים, לרבות שיבושי השפה):

 

"למעוניין בדבר

 

נשיא הראשון שהקים את מרכז יהודי להצדקה  בקאלי היה מר אדוארדו מרנו, שהיה בית הכנסת הראש שהוקם בקולומביה.

 

בזמן שמר אדורדו מילהם בשנת 1967 קיבלתי תפקיד ברב בבית הכנסת הזה, באתי ממוסד להצדקה ספרדי מלימה, פרו.

 

במשך 13 שנים כרב מילאתי בנאמנות את תפקידה הנהגתי שירותים יום יומיים, בשבתות ובחגים על פי ההלכה.

 

קראתי את התורה, נאמתי גברי תורה באופן רגיל. הכנתי נערים לבר מצוות. לימדתי יהדות בבית הכנסת ובבית הספר העברי 'חורחה יצחק'.

 

הייתי יעוץ נישואין, ערכתי נישואין, טיפלתי בגטים, גיורים, ברית מילה. אני מוהל, סופר, וחזן. היה לי קשר עם התקשורת ועם מנהיגי הקהילה.

 

בשנות 1978-78 בית הכנסת הועבר במקום חדש בשכונת 'לה פלורה'. בית הכנסת החדש בנה האדריכל יוסף כהן ז"ל. משפחת בנרי מקאלי תרם כספים להקמת בית הכנסת החדש. מאותה עת בית הכנסת נקרא 'מגו אליהו לזכרו של אביו התורם מר אליאס בנרי. בית הכנסת הזה היא פאר ארכיטקטוני מיוחד. מעט בתי הכנסת נבנו בפאר כזה בדרום אמריקה. בחנוכת בית הכנסת החדש הנהגתי את סידורי העברת ספרי תורה, טליתות, סידורים. אני תקעתי שופר, אשתי מטי דה לה ובתי חווה הדליקו מנורת השמן בפעם הראשונה, נר תמיד.

 

בית הכנסת 'מגו אליהו' היה לי חשוב מאות בחיי. אני כתבתי את לוחות הברית בתיבה הגולה. אני יסדתי את נוער 'קבוצת מגן' מורכבת בצעירים מ-8 שנים ש 18 שנים, קבוצה הייתה תחת השגחתי בשבתות. תודות למאמציי נוכחות של מתפללים בבית הכנסת גדלה מ-30 מתפללים ל-250 מתפללים.

 

הורי הנערים היו שמכים ובאו לראות את ילדיהם והשתתפו בשרותי בית הכנסת.

 

שימשתי כשוחט כדי שיהיה אוכל קשר לקהילה.

 

אני עברתי לארצות הברית, גם הייתי רב בדרום אפריקה. שמרתי על קשר הטוב עם הקהילה ספרדי בקאלי.

 

עכשיו, לאחר שפרשתי, אני עוזר לבני אנוסים לחזור לשורשים ספרדיים. אני הקמתי כ-25 בתי הכנסת ברחבי יבשת אמריקה. תומכים בנו ומכירים בי מספר רבנים של הרבנות ומחוצה לה, למשל הרב דוד עמר, אחיין של הרב הדגול שלמה עמר ואחרים

 

אני מקווה שעדותי זאת תעזור לאחים צ'מורו וגם לאחרים שנמצאים בהליך עליה.

 

 

שלום וברכה

הרב אברהם דה ליאון כהן"

 

           המעיין במכתב זה ילמד לדעת מלוח הזמנים המתואר בו (לפיו הרב דה-ליאון כהן כיהן כרב בית הכנסת במשך 13 שנה החל בשנת 1967) כי הרב דה-ליאון כהן, שכאמור הוא הרב המגייר, חדל לכהן בקהילה עוד בשנת 1980. על כן, נשאלת מאליה השאלה כיצד טיפל במסגרת הקהילה בקלי בגיורם של העותרים בשנת 2006.

 

10.      בא כוח העותרים מכיר בעתירה במבחן שנקבע בעניין טושביים, אולם בסופו של יום לא הוצג – גם לא במסגרת העתירה, על אף ההבטחות – שום אישור מהקהילה היהודית בקלי או מקהילה אחרת. כמו כן, לא ברורה הזיקה (לעת הגיור) בין הקהילה בקלי לבין הרב המגייר. בנסיבות אלה, יהיו אשר יהיו המבחנים להכרה בגיור בקהילה יהודית מוכרת – העותרים לא עמדו בנטל המוטל עליהם, ודין עתירתם להידחות.

 

11.      אשר על כן, העתירה נדחית. צו הביניים מבוטל. העותרים יצאו מהארץ תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. כאמור – אם ברצון העותרים כי יקוים להם שימוע בעניין כנות הגיור, עליהם לפנות תוך 7 ימים מהיום בבקשה לקיימו.

 

המשנָה לנשיא

 

השופט צ' זילברטל:

 

           אני מסכים.

 

                                      ש ו פ ט

 

 

השופט א' שהם:

 

           אני מסכים.

 

ש ו פ ט

 

 

           הוחלט כאמור בפסק דינה של המשנָה לנשיא מ' נאור.

 

ניתן היום, ‏י"ד אייר, תשע"ג (‏24.4.2013).

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11064280_C21.doc עע

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il