עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6340/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

השופט צ' זילברטל:

 

 

1.        כעולה מכתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה בגדר ת"פ 51654-01-12, משפחת המערערים מתגוררת בסמוך למשפחת המתלוננים בכפר דיר אל אסד (להלן: הכפר) ובין המשפחות התגלע סכסוך. ביום 6.1.2012 פגשו המתלוננים אכרם אסדי ו-ח.ע (יליד שנת 1996) את המערערים. המערער 1 (בנו של המערער 2) ביקש מח.ע לפגשו בשכונה בכפר. בהגיעם לנקודת המפגש, חסם המערער 1 את דרכם של ח.ע ואכרם ברכבו. המערערים יצאו מן הרכב, המערער 1 ריסס גז מדמיע בפניהם של השניים, והמערערים  2 ו-3 תקפו את ח.ע. לאחר שעלה בידיהם להימלט, הגיעו ח.ע ואכרם למאפייה בבעלות אביו של האחרון. מספר דקות לאחר מכן הגיע למקום המערער 2 שתקף את ח.ע. בהמשך הגיעו למקום גם המערערים 1 ו-3, כשהם מצוידים בסכין, וכן שניים אחרים שהואשמו עם המערערים באותו כתב אישום (להלן: הנאשמים הנוספים). למקום הגיע גם אחיו של ח.ע (להלן: קאסם) ותוך שניסה להבין את המתרחש, הותקף על-ידי המערערים 2 ו-3, ובהמשך נדקר בירכו על-ידי המערערים 1 ו-3. כתוצאה אושפז קאסם למשך יממה. הקטטה נפסקה רק לאחר התערבותם של אנשים זרים שהפרידו בין הניצים.

 

2.        למחרת היום (7.1.2012) ולאחר שניסיון לכינונה של "סולחה" בין הצדדים העלה חרס, הגיעו המערערים 2 ו-3 בליווי הנאשמים הנוספים לבית משפחת המתלוננים כשהם מצויידים באקדחים. תחילה ירה המערער 2 מספר כדורים לעבר ח.ע ולעבר מתלונן נוסף (טאלב) ובהמשך ירה גם, ממרחק של מטרים בודדים, לעברם של שני מתלוננים נוספים, אחמד ורשיד, ואחד מן הקליעים אף פגע בסמוך למקום בו עמדו. במקביל, ירה אחד הנאשמים הנוספים לעבר חלון חדר הילדים של הבית, וכתוצאה מן הירי נגרם נזק לקירות הבית. המערער 3 ונאשם נוסף, ירו בזמן זה באוויר. בשלב מסוים עזבו המערערים 2 ו-3 והנאשמים הנוספים את המקום, או אז השליך המערער 1 מטען חבלה מאולתר לעבר בית המתלוננים, המטען התפוצץ בחנייה הצמודה למסגד הכפר ולבית המתלוננים, בו שהו באותה עת בני המשפחה.

 

3.        המערערים הודו בעובדות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון (כאשר הוסכם שהצדדים לא יוגבלו בטיעוניהם לעונש) ובעקבות כך הרשיעם בית המשפט קמא (כב' השופט מ' גלעד) בעבירות כמפורט להלן:

 

המערער 1: ניסיון לחבול בחומר נפץ; עבירות בנשק (החזקה, נשיאה והובלה); החזקת סכין; פציעה בנסיבות מחמירות; תקיפת קטין; ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות.

המערער 2: חבלה בכוונה מחמירה; עבירות נשק (החזקה); ותקיפת קטין.

המערער 3: עבירות בנשק (החזקה); החזקת סכין; ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות; פציעה בנסיבות מחמירות; תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות; ותקיפת קטין.

 

גזר הדין

 

4.        ביום 15.7.2012 נגזר דינם של המערערים. כפי שיפורט, בגזר הדין עמד בית המשפט על חומרת העבירות והמעשים המתוארים בכתב האישום וכן על חלקו של כל אחד מן הנאשמים באותם מעשים. לצד זאת, שקל בית המשפט לקולא את הודאת המערערים במיוחס להם ואת הסולחה שנערכה בין המשפחות. כן בחן בית המשפט, ביחס לכל אחד מן המערערים, את נסיבותיו האישיות, עברו הפלילי, מידת מעורבותו באירועים המתוארים, והתרשמותו של שירות המבחן.

 

המערער 1: בית המשפט שקל לחובתו את חלקו המשמעותי במעשים המתוארים בכתב האישום, ובכלל זאת התזת גז מדמיע בפניהם של ח.ע ואכרם, דקירתו של קאסם והשלכת מטען חבלה לעבר בית המתלוננים. בית המשפט עמד על הסכנות הכרוכות בהשלכת המטען והדגיש כי אף אם במקרה זה לא נגרמו פגיעות בנפש, יש לייחס חומרה רבה למעשה נוכח הפוטנציאל ההרסני הטמון בו. בית המשפט שקל לקולא את האמור בתסקיר שירות המבחן, לפיו המערער 1 נטל על עצמו אחריות למעשים וכי ההליך הפלילי שהתנהל נגדו היווה עבורו חוויה שלילית ומרתיעה, כן נשקלו לזכות המערער 1 גילו הצעיר והעובדה שהוא נעדר עבר פלילי.

 

           לאחר כל זאת, השית בית המשפט על המערער 1 את העונשים הבאים: 45 חודשי מאסר בפועל; שני מאסרים מותנים, בני 15 ו-18 חודשים, והתנאים הם שלא יעבור במשך 3 שנים עבירת אלימות או נשק מסוג פשע, וכן שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של החזקת סכין או אגרופן או עבירת איומים; תשלום פיצוי בסך 5,000 ש"ח לקאסם ותשלום פיצוי לח.ע ולאכרם בסך 1,500 ש"ח לכל אחד.

 

המערער 2: גם לחובתו שקל בית משפט קמא את מעורבותו המשמעותית במעשים המתוארים בכתב האישום, ובכלל זאת הירי שביצע לעבר טאלב וראשיד. עוד נשקלו לחובתו עברו הפלילי, הכולל תשע הרשעות בעבירות אלימות, אף שלא ריצה עונשי מאסר בגין הרשעות אלה, וכן את התרשמותו השלילית של שירות המבחן. בתסקיר המבחן נאמר, בין היתר, כי קיים סיכון גבוה להישנות מעשי אלימות דומים מצדו של המערער 2, וכי הגיעה העת לנקוט כלפיו בענישה מרתיעה.

 

           בית המשפט ציין שיתחשב במידה מסוימת בדברי בתו של המערער 2 (אחותו של המערער 1), אשר תיארה את הסבל שנגרם לבני המשפחה בעקבות מעצרם של האח והאב. עם זאת הדגיש בית המשפט, כי האחריות לכך מוטלת בראש ובראשונה לפתחם של האח והאב אשר לא שקלו את הסבל שייגרם לבני משפחתם בטרם יצאו ל"מסע המלחמה" נגד המתלוננים.

 

           לאחר כל זאת גזר בית משפט קמא על המערער 2 את העונשים הבאים: 50 חודשי מאסר בפועל; שני מאסרים מותנים, בני 15 ו-8 חודשים, והתנאים הם שלא יעבור במשך 3 שנים עבירת אלימות או נשק מסוג פשע, וכן שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של החזקת סכין או אגרופן או עבירת איומים; תשלום פיצוי למתלוננים ח.ע, טאלב וראשיד, בסך של 2,500 ש"ח לכל אחד.

 

המערער 3: בית המשפט עמד על כך שגם חלקו של מערער זה במעשים הוא משמעותי, שכן המערער 3 היה שותף, בין היתר, לדקירתו של קאסם ואף ירה באוויר בסמוך לבית המתלוננים. צוין גם, כי שירות המבחן התרשם כי עדיין נשקפת סכנה להישנות מעשי אלימות  מצדו של המערער 3, גם אם לא ברמת ודאות גבוהה. בית המשפט זקף לזכותו של המערער 3 את העובדה שהוא נעדר עבר פלילי. בית המשפט ציין, כי על פני הדברים יש לשקול לזכותו של המערער 3 את התנדבותו לשירות צבאי שנמשך עד למעצרו, אם כי יש לתת את הדעת גם לכך שככלל מצופה שאנשי כוחות הבטחון, המכירים את הפוטנציאל ההרסני הטמון בכלי נשק, לא יעשו בו שימוש שלא כדין, ובמיוחד לא שימוש פוגעני ומסוכן.

 

           בית המשפט גזר על המערער 3 את העונשים הבאים: 34 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצר); שני מאסרים מותנים, בני 15 ו-8 חודשים, והתנאים הם שלא יעבור במשך 3 שנים עבירת אלימות או נשק מסוג פשע, וכן שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של החזקת סכין או אגרופן או עבירת איומים; תשלום פיצוי בסך 5,000 ש"ח לקאסם ותשלום פיצוי לח.ע ולאכרם בסך 1,500 ש"ח לכל אחד.

 

           להשלמת התמונה יצוין, כי על הנאשמים הנוספים הושתו 15 חודשי מאסר בפועל וכן עונשי מאסר מותנים. בית משפט קמא נימק את עונשם, בין היתר, בכך שחלקם של נאשמים אלה הוא מצומצם ביחס לחלקם ולמעמדם של המערערים.

 

הערעור

 

5.        בערעור, המופנה כלפי חומרת העונש, נטען, בין היתר, כי העונש שהושת על המערערים חורג בחומרתו מן הרף הנוהג ביחס לעבירות כגון דא, המצויות "ברף התחתון". עוד נטען, כי בית המשפט לא העניק משקל מספק להסכם הסולחה שנערך בין הצדדים וכן להודאתם של המערערים במיוחס להם. הוסבר, כי למיטב ידיעתם של המערערים, המתלוננים כלל לא התכוונו להעיד נגדם (יצוין, כי בית משפט קמא לא קיבל טענה זו בנימוק ש"נטענה בעלמא"), ועל אף זאת בחרו המערערים להודות במיוחס להם, ויש בכך כדי ללמד על נטילת אחריות והבעת חרטה. עוד נטען, כי עונשם של המערערים חמור גם בהתחשב בנסיבותיהם האישיות. כך, למשל, הוזכר גילם הצעיר של המערערים 1 ו-3 והעובדה שזוהי הסתבכותם הראשונה בפלילים. עוד נטען, כי בחינת כל אחת מן העבירות בהן הורשעו המערערים (במובחן מבחינת מכלול העבירות) מלמדת, כי המעשים המגלמים את העבירה אינם כה חמורים שלעצמם. כך, למשל, הוסבר כי נמצא שהמטען שהושלך לעבר בית המתלוננים אינו מתוחכם ורב עוצמה ומתוך חוות הדעת של המשטרה כלל לא ברור איזה חומר נפיץ נכלל בו. לעניין דקירתו של קאסם, המיוחסת למערערים 3-1, נטען, כי לא התלוותה אליה עוצמה מיוחדת, שכן עומק הדקירה אף לא הצריך את תפירת הפצע. כך גם נטען, שבתחילת האירוע, המערער 1 לא הפעיל כוח יוצא דופן וזאת אף שהוא בקיא ברזי אמנויות הלחימה.

 

6.        לקראת הדיון בבית משפט זה הוגשו תסקירים משלימים בעניינם של המערערים. בתסקיר המשלים בעניינו של המערער 1 נאמר, כי למעט עבירת משמעת אחת, תפקודו במאסר תקין, וכי הוא מועסק במרכז היצרני ומשולב בקבוצה טיפולית. בתסקיר משלים בעניינו של המערער 2 נאמר, כי אף ששולב תחילה באגף סגור, הועבר לאגף הפתוח, וזאת לאחר שלא התעוררו בעניינו בעיות מיוחדות. נאמר גם, כי הלה השתלב במסגרת תעסוקתית המסייעת לו לתמוך כלכלית במשפחתו. צוין, כי גורמי הטיפול התרשמו, כי המערער 2 אינו נוטל אחריות מלאה לביצוע העבירות בהן הורשע, ובין היתר מסיבה זו הוא טרם השתלב בהליך טיפולי. צוין גם, כי המערער 2 הביע לאחרונה רצון להשתלב במסגרת טיפולית, אך הוערך כי צעד זה נבע מהבנתו שהדבר נדרש לשם שינוי תנאי מאסרו. יחד עם זאת הובהר, כי בקשתו בעניין זה תבחן בשנית בקרוב. בתסקיר משלים בעניינו של המערער 3 נאמר, כי תפקודו במאסר תקין, וכי הוא מועסק במרכז היצרני. צוין גם, כי המערער 3 השתלב בקבוצה לשליטה בכעסים, ואף הביע רצון להשתלב בפרויקט טיפולי המיועד לגברים אלימים.

 

7.        בדיון שנערך בפנינו חזרו באי כוח המערערים על עיקר הטיעונים בערעור, ובראשם כי בית משפט קמא לא איזון כראוי בין חומרת העבירות בהן הורשעו המערערים לבין נסיבותיהם האישיות. נטען, כי בעניינם של המערערים יש להעדיף את שיקול השיקום. הוסבר, כי המערער 1 מעוניין לחזור למסלול החיים הנורמטיבי ממנו סטה. באשר למערער 2, נאמר כי זהו לו מאסרו הראשון מאחורי סורג ובריח, ויש להבין את מעשיו על רקע הסכסוך המתמשך בין שתי המשפחות, שנפתר לאחר חתימת הסכם סולחה. לגבי המערער 3, הוזכר כי זוהי לו הסתבכותו הראשונה בפלילים וכי עבירת הנשק המיוחסות לו אינן מן החמורות, שכן כל המיוחס לו, בהקשר זה, הוא ירי באוויר.

 

           מנגד, באת כוח המשיבה נסמכה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי וטענה, כי כלל השיקולים הרלוונטיים נלקחו בחשבון לרבות הסולחה בין הצדדים. עוד נטען, כי יש לייחס למעשים חומרה יתרה. הוזכר, כי המערערים רדפו אחר המתלוננים כשפניהם גלויות והם מצוידים בנשק קר וחם. נטען גם, כי אין מקום בשלב זה לנסות ולטעון טענות עובדתיות שאינן מתיישבות עם עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודו המערערים. עוד הוזכר, כי המערערים 2 ו-3 לא נטלו על עצמם אחריות מלאה למעשים.

 

דיון והכרעה

 

8.        לאחר שנתנו דעתנו לכלל נסיבות המקרה ולטענות הצדדים, באנו לכלל דעה שאין מקום להתערב בעונשם של המערערים. תחילה, יש מקום להזכיר את הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בעונש אלא במקרים בהם נראה כי נפלה טעות בגזר הדין או שהעונש שהושת חורג באופן קיצוני מרף הענישה הנוהג בנסיבות דומות (ראו, למשל, ע"פ 6510/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (20.11.2012); ע"פ 5729/09 לוי נ' מדינת ישראל (27.4.2010)). במקרה דנא, העונשים שהטילה הערכאה הדיונית אינם חורגים באורח קיצוני ממדיניות הענישה הראויה ועל כן אין המדובר בעונש שמצדיק את התערבותנו.

 

9.        שנית, יש לדחות את ניסיון המערערים להפחית מחומרת מעשיהם. לא למותר להזכיר, כי המערערים, כמו במבצע מתוכנן, רדפו את המתלוננים במשך יומיים, כאשר הם מצוידים פעם בנשק קר ופעם בנשק חם. "מבצע" זה של המערערים, שתחילתו באלימות פיסית, שליפת סכינים ודקירתו של אחד המתלוננים, הסתיים במתקפת ירי משותפת על ביתם של המתלוננים, שכללה ירי לתוך הבית, השלכת מטען חבלה וכן ירי לעבר שניים מן המתלוננים שעמדו בסמוך לבית. בירי מסוג זה, המתרחש באזור מגורים (ואף סמוך למסגד שוודאי מהווה מוקד משיכה לתושבי הכפר) כרוכה סכנה של ממש לחיי אדם. נכונותם של המערערים לעשות שימוש בנשק חם, תהיה כוונתם אשר תהיה, מלמדת על מסוכנותם ועל חומרת מעשיהם. במצב דברים זה, נראה כי לא מחמת "זהירותם" של המערערים הסתיים האירוע בלי פגיעות בנפש, אלא אך מתוך מזל או נס. התנהגות חסרת מורא זו ראוי שתיענה בענישה מרתיעה.

 

10.      לבסוף, בית משפט קמא לא סיים מלאכתו בבחינת חומרת המעשים המתוארים בכתב האישום ובחן, ביחס לכל אחד מן המערערים, מהם השיקולים לקולא ולחומרה בעניינו. מרבית הנסיבות האישיות שהמערערים מתארים בערעור ככאלה שלא ניתן להן משקל נבחנו ונשקלו בגזר הדין, ולאחר העיון איננו סבורים כי נפל פגם באופן בו איזן בית משפט קמא בין השיקולים הללו. אמנם המדובר, בין היתר, בשני מערערים צעירים, נעדרי עבר פלילי אשר עד למעצרם ניהלו אורח חיים נורמטיבי, ובמערער נוסף, שאף שעברו אינו נקי טרם ריצה עונש מאסר. אך יש לזכור גם שהמערער 1, על אף גילו הצעיר, לקח חלק משמעותי ומרכזי במסע האלימות כלפי המתלוננים, וכך גם המערער 3. המערער 2 לא השכיל לנצל את ההזדמנויות שבתי המשפט העניקו לו בעבר, ולא היסס לקחת חלק במסע אלימות מתוכנן ביחד עם בנו ואחיינו. נראה אפוא, כי בעניינם של המערערים אין לתת את הבכורה דווקא לשיקולי שיקום.

 

11.      לעניין הסולחה שנערכה בין המשפחות, בית משפט זה ציין בעבר כי מדובר בשיקול לגיטימי שיש להביא בחשבון במסגרת מכלול השיקולים בגזירת העונש "וזאת לאור מרכזיותו של מוסד 'הסולחה' בחברה הערבית" (ע"פ 9896/09 משאהרה נ' מדינת ישראל (3.5.2010)). עם זאת, הסולחה איננה חזות הכל, ואין בכוחה לאין את חומרתן של העבירות שבוצעו.

 

           סוף דבר. לאחר העיון נמצא, כי לא נפל פגם באופן בו איזן בית המשפט בין השיקולים השונים בעניינם של המערערים וכן לא נמצא כי העונש שהוטל עליהם חורג באופן קיצוני מרף הענישה המקובל, ומשכך דין הערעור להידחות. אנו מקווים כי המערערים למדו את הלקח, והדבר יבוא גם בהמשך לידי ביטוי בהתנהגותם במאסרם וגם יעמוד לזכותם לעת הצורך, בלא שניטע מסמרות.

 

           ניתן היום, ‏ג' בסיון התשע"ג (‏12.5.2013).

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12063400_L01.doc   סח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il