עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6235/12

 

 

 

 

   

                                          

                                          

 

בשם המבקשים:                     עו"ד אסף וייץ; עו"ד עודד פלר

בשם המשיב:                         עו"ד ראובן אידלמן

 

 

 

1.             המבקש 2 (להלן: המבקש), אזרח חוף השנהב, נכנס לישראל שלא כדין בתאריך 1.7.2007, או בסמוך לכך. בקשתו לקבלת מקלט במדינת ישראל נדחתה, בתאריך 30.12.2008, על ידי נציבות האו"ם לפליטים. לאחר מכן גם גם נדחתה, בתאריך 4.9.2011, בקשה שהגיש קודם לכן לעיון חוזר על-ידי יחידת הטיפול במבקשי מקלט של רשות האוכלוסין, ונקבע כי המבקש לא הוכיח חשש ממשי לרדיפה במדינתו. למרות זאת, המבקש המשיך לשהות בישראל מכוח אשרה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל), במסגרת מדיניות אי-ההרחקה הזמנית ביחס לאזרחי חוף השנהב עד שזו נסתיימה בסוף שנת 2011.

 

2.             בסמוך לאחר האירועים הנ"ל (בחודש ינואר 2012), פנתה המבקשת 1 (שהיא אזרחית ישראלית; להלן: המבקשת) למשרד הפנים, ומסרה כי בדעתה להגיש בקשה להסדרת מעמדו של המבקש כבן-זוגה. לשכת רשות האוכלוסין וההגירה בתל-אביב של משרד הפנים (להלן: רשות ההגירה) קבעה מועד לזימון המבקשים לשם הגשת הבקשה – לתאריך 7.5.2012. עם זאת, בעקבות פניית המבקשים לדחיית הזימון, לטענתם נוכח מסמכים שונים שחסרו להם לשם הגשה, ניאותה רשות ההגירה לדחות את הזימון לתאריך 3.7.2012. זה המקום לציין כי פרט זה עלה רק בתגובת המשיב מתאריך 24.8.2012, שם גם צויין כי המבקשים לא ציינו זאת בבקשת רשות הערעור שהגישו בתאריך 23.8.2012. אשר על כן בית משפט זה (מפי חברי, השופט ע' פוגלמן) הורה למבקשים להגיש את התייחסותם לטענה האמורה, וזו הוגשה ופירטה את האמור לעיל.

 

3.             אחר דחיית הזימון – לתאריך 3.7.2012, פנו המבקשים בשנית לרשות ההגירה בבקשה לדחיית מועד הזימון, לטענתם בשל פטירת אמה של המבקשת ואשפוזה של המבקשת בבית החולים (תעודת הפטירה של האם ותעודת השחרור של המבקשת מבית החולים צורפו לתגובת המבקשים הנ"ל). רשות ההגירה ניאותה לדחות בשנית את מועד הזימון שנקבע לשמיעת בקשתם בלשכת רשות ההגירה – לתאריך 23.9.2012. למרות זאת, בתאריך 2.8.2012 נעצר המבקש על-ידי יחידת האכיפה של המשיב ותושאל. בתשאולו מסר המבקש כי הוא לא יצא מישראל לאחר פקיעת מדיניות אי-ההרחקה הזמנית משום שיש לו בת זוג ישראלית, עמה הוא מתגורר בתל-אביב וכי נקבעה לו פגישה בלשכת רשות ההגירה כאמור לעיל. על אף טענותיו של המבקש הוצאו לו עוד באותו יום, צווי הרחקה ומשמורת.

 

4.             בתאריך 5.8.2012 המבקשים עתרו לבית המשפט לענינים מינהליים מרכז נגד צו ההרחקה וצו המשמורת שהוצאו בעניינו של המבקש. המבקשים עתרו במסגרת זו גם לביטולו של סעיף ב.6. ל"נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של אזרחי ישראליים, לרבות בני אותו מין" מתאריך 14.6.2012 (להלן: הנוהל), בו קבוע תנאי סף להגשת בקשה על פי הנוהל (תנאי שהוסף לאחרונה), אשר מכוחו יש להראות כי בן הזוג הזר שלגביו מוסבת הבקשה – נכנס לישראל באופן חוקי. הטעם לעתירתם של המבקשים בענין זה מיוסד על כך שלדידם תיקון הנוהל והוספת תנאי הסף הנ"ל הוא העילה שהביאה בפועל להוצאת הצווים כנגד המבקש, אפילו שבקשתם של המבקשים טרם נבדקה בצורה פרטנית. בד בבד עם הגשת העתירה, התבקש בית המשפט לענינים מנהליים להוציא צו ביניים שלפיו יימנע המשיב מהרחקת המבקש מישראל וכן נתבקש שחרורו ממשמורת.

 

5.             בתאריך 6.8.2012, התקיים דיון בבית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: בית הדין לביקורת משמורת), ובסיומו הוחלט כי אין עילה לשחרור המבקש בערובה נוכח הצורך להבטיח את הרחקתו כשוהה בישראל שלא כדין, ככל שההחלטה זו תאושר. לאחר מכן, בתאריך 7.8.2012 הוגשה בקשה נוספת לבית המשפט לענינים מנהליים מרכז, וזה החליט באותו היום לעכב את הרחקתו של המבקש מישראל עד להחלטה אחרת. בית המשפט לענינים מנהליים הנכבד הורה כי המשיב ימסור תגובתו המקדמית לעתירה וקבע דיון בעתירה.

 

6.             במסגרת דיון בעתירה, שהתקיים בבית המשפט לעניינים מינהליים מרכז, בתאריך 21.8.2012, לאחר הגשת תגובת המשיב, הסכימו הצדדים כי ייערך למבקשים שימוע (בנפרד), על מנת לגבש עמדה ראשונית ביחס לבקשה להסדרת מעמדו של המבקש, אשר אמורה להיות מוגשת למשרד הפנים, כמתואר לעיל. בית המשפט לענינים מינהליים (כב' השופטת ב' טולקובסקי) רשם לפניו את הסכמת הצדדים הנ"ל, והותיר על כנו את הצו הארעי שהוצא, האוסר על הרחקת המבקש מן הארץ. בצד האמור, לא מצא בית המשפט להתערב בהחלטת בית הדין לביקורת משמורת, וקבע כי ניתן יהיה לבחון את הדברים בשנית לאחר קבלת תגובת המשיב לעתירה וקיום הראיונות עם המבקשים. בית המשפט הורה כי המשיב יגיש כתב תשובה לעתירה עד לתאריך 15.9.2012, לאחר קיום השימוע כאמור.

 

7.             מכאן הבקשה שלפני, שבגדרה נטען כי יש לשחרר את המבקש ממשמורת.

 

טענות הצדדים

 

8.             המבקשים טוענים כי הם פנו למשיב כבר בינואר 2012 בבקשה להסדרת מעמדו של המבקש, עם סיום ההגנה הזמנית, ונקבע להם מועד להגשת הבקשה לחודש מאי 2012. דא עקא, שבשל נסיבות אישיות שפורטו לעיל נתבקשו דחיות מועד, ונקבע להם מועד חדש ליום 23.9.2012. בנסיבות אלה, תפיסת המבקש והכנסתו למשמורת – היתה שלא כדין ואין היא סבירה. לדברי המבקשים, נוכח המועד שנקבע להגשת כתב התשובה בתיק ואילוצי יומנו של בית המשפט לענינים מינהליים – דיון ההמשך בעתירה צפוי להתקיים רק בחלוף פרק זמן ניכר, בעוד שבינתיים מוחזק המבקש במשמורת – ללא הצדקה. כן נטען כי משרד הפנים הודיע לבית המשפט המחוזי כי הוא מתעתד לבחון את כנות הקשר בין המבקשים ולפיכך במצב דברים זה בית הדין למשמורת ובית המשפט לענינים מנהליים הנכבד לא יכולים היו לדון בטענות לגבי כנות הקשר בין העותרים. לכן אין זה אף מן הראוי, מצידו של המשיב, להעלות את הטענה האמורה בתגובתו לבקשה לשחרר את המבקש מן המשמורת. המבקשים הוסיפו כי יש ללמוד היקש במקרה זה מההחלטה שניתנה על-ידי ב-בר"ם 9186/10 דאוליברה נ' שר הפנים (טרם פורסם, 21.12.2010) (להלן: ענין דאוליברה).

 

9.             מנגד, המשיב טען בתגובתו מתאריך 24.8.2012 כי משך קרוב לשבעה חודשים (מאז סיום מדיניות אי-ההרחקה הזמנית) המבקש שהה בישראל שלא כדין, מבלי להסדיר את מעמדו. המשיב טען עוד כי מכלול הנסיבות בענינם של המבקשים מלמד על קיום ספק של ממש ביחס לכנות הקשר ביניהם (בין היתר, על בסיס: היותה של המבקשת נשואה בפעם הרביעית, כאשר בעלה הנוכחי (הנשוי לה, לפי הרישומים, מזה 9 שנים ואשר היא חיה בפירוד הימנו) גם הוא רכש אזרחות ישראלית בעקבות נישואיו עמה; היות המבקש רשום כנשוי ולו שני ילדים (אף כי המבקש טוען עתה בעתירתו שהוא אלמן); וכן פער הגילאים שבין המבקשת למבקש העומד על כ-17 שנים). כמו כן, המשיב טוען כי ככל שהעתירה המנהלית נסובה על צו ההרחקה וצו המשמורת שהוצאו למבקש – סיכוייה אינם גבוהים. בנוסף, המשיב גורס כי קיים חשש שהמבקש (אשר הסתנן לישראל ולא יצא את ישראל מרצונו לאחר שפקע תוקף רישיון הישיבה האחרון בו החזיק) – אם ישוחרר, עלול ליצור קושי באיתורו לצורך הרחקתו. בצד כל זאת הובטח כי למבקשים יערך שימוע בהקדם (למבקש במתקן המשמורת בו הוא מוחזק, ולמבקשת בלשכת רשות ההגירה), כמתחייב מהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד.

 

10.          המבקשים טענו מאידך גיסא בתגובתם מתאריך 26.8.2012 כי כנות הקשר ביניהם מבוססת. לדידם: המבקשת נמצאת בהליכי התרת נישואין מבעלה המתנהלים בבית המשפט לעניני משפחה (לאחר זוגיות של כ-12 שנים); אשתו של המבקש נפטרה, ופער הגילאים בין המבקשים אינו מעלה, או מוריד לענין כנות הקשר ביניהם, שהרי פער זה הוא ממגוון הקשרים האפשריים הקיימים בין בני אדם.

 

דיון והכרעה

 

11.          לאחר שבחנתי את הבקשה וטענות המדינה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה שבפני להידחות. יחד עם זאת כל טענות הצדדים וזכויותיהם שמורות להם – לרבות הטענה בדבר ההשפעה של תיקון הנוהל על ענינו של המבקש – והמבקשים יוכלו להעלות בשנית את כל השגותיהם לאחר שיקויים השימוע של המבקשים, או לאחר שתידון בקשתו של המבקש להסדרת מעמדו. להלן אסביר את החלטתי.

 

12.          הענין שבכאן – בשים לב לנסיבות שבמכלול, שונה מענין דאוליברה, עליו ביקשו המבקשים להסתמך. בענין דאוליברה קבעתי כי המבקש שם, אשר פנה מיוזמתו למשרד הפנים והתחיל בתהליך הגשת בקשה להסדרת מעמדו – לא יושם תחת משמורת. הסיבות לכך היו, בין היתר, העובדה כי המבקש חי בזוגיות יחד עם בת-זוגו הישראלית במשך מספר שנים בדירתם ולא היה קושי באיתורו, שכן היה יסוד סביר להניח בנקודת הזמן שבה עמד ענינו בפני רשות ההגירה, כי לא עולה חשש ממשי להעדר כנות היחסים ביניהם.

 

           במכלול שבכאן, הבקשה להסדרת מעמדו של המבקש לא הוגשה ועדיין לא התבררה כדי הצורך בפני רשות ההגירה. לפיכך בנקודת הזמן הזו – גם כנות הקשר בין המבקשים עדיין לא נדונה ולכאורה לא מופרך איפוא החשש שהעלה המשיב בנושא זה, מה גם שהמבקש עצמו הצהיר בשעתו כי שהותו בישראל זמנית עד יעבור זעם. בהקשר האמור יש להזכיר את תשובותיו של המבקש בתשאול שנעשה לו בשעתו עוד בתאריך 7.12.2009 (זמן רב טרם מעצרו על-ידי יחידת האכיפה של רשות ההגירה, הנזכר בפיסקה 3 שלעיל). בתשאולו זה הצהיר המבקש, בין היתר, כי סיבת יציאתו ממדינתו היתה זו: "המורדים ביקשו שאעזוב את אדמתי. אני מחכה עד הבחירות שיהיה שקט – אני אחזור".

 

13.          נוכח כל האמור לעיל הכף נוטה שלא להיענות בשלב זה לבקשת המבקשים, זאת אל מול העובדה כי המבקשים פנו להסדרת מעמדו של המבקש (לאחר פקיעת מדיניות – אי-ההרחקה הזמנית) והפגמים שנפלו בהתנהלות רשות ההגירה (שלא הבהירה למבקשים די הצורך כי בשלב זה של ההליכים בענינם – יתכן ויווצר מצב בו יוצא נגד המבקש צו משמורת עקב דחיית הבירור, כפי שאחר-כך אכן קרה).

 

           הנה כי כן, אינני רואה שיש מקום לסטות פה מהחלטתו של בית המשפט הנכבד לענינים מנהליים, אשר עיכב את הרחקתו של המבקש מישראל, אך קבע כי המבקש ישאר במשמורת כדי שלא יווצר קושי של ממש לאתר את המבקש בתום ההליכים המשפטיים (עיינו גם: עע"ם 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן, פ''ד סא(1) 211 (2006)).

 

14.          למען הסר ספק מובהר בזאת כי כל טענות הצדדים, לרבות לענין תיקון הנוהל ולענין המשמורת – שמורות להם והמבקשים יוכלו להעלותן לאחר השימוע, או לאחר מתן הכרעה בבקשתם של המבקשים לגופה. בתוך כך יוכלו המבקשים לחדש גם את בקשתם לשחרור המבקש מן המשמורת בפני הערכאה הדיונית, במידת הצורך ובשים לב לתוצאות השימוע.

 

15.      בנסיבות העניין לא ראיתי מקום להוציא צו להוצאות.

 

 

           ניתנה היום, ‏י"ז באלול התשע"ב (‏4.9.2012).

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12062350_K05.doc   יפ+מה

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il