עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6122/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם העותר:                          עו"ד עדה גרינבלט

בשם המשיבים:                     עו"ד ראובן אידלמן

 

 

השופט א' רובינשטיין:

 

א.        עניינה של העתירה בקשת העותר כי תושב לו למפרע אזרחותו הישראלית ולחלופין, כי ינתן לו רישיון לישיבת קבע בישראל, או רישיון ארעי לתקופה קצובה שבסיומו תינתן לו אזרחות. כן נתבקש צו ביניים שימנע הרחקתו מישראל.

רקע והליכים

ב.        בשנת 1997 הגיע העותר, שאינו יהודי, מטורקמניסטן לישראל יחד עם רעייתו. במועד עלייתו קיבל אשרת עולה על יסוד תעודת נישואין שהציג, לפיה רעייתו זכאית שבות. לימים התגרשו השניים בישראל. במהלך הליך הגירושין הפורמלי, התברר במשרד הפנים, כי בפועל הסתיים הקשר הזוגי כשלוש שנים בטרם מועד בואם ארצה וקבלת אשרת עולה. מידע זה לא נמסר בהגיעם. בעקבות הגילוי נערך שימוע לגרושתו של העותר במטה מינהל האוכלוסין. בשימוע מסרה, כי העותר הורשע בעבירות סמים ורכוש בטרם בואו לישראל, עליהן לא סיפרה במועד בקשת האשרה. בשימוע נוסף סיפרה, כי כבר בשנת 1994, שלוש שנים טרם בואם לישראל, עבר העותר למוסקבה, והשניים גרו בנפרד, והודתה כי בהגיעם הסתירו מידע זה. נוכח הפרטים החדשים שנתגלו החליטו המשיבים לבטל את מעמדו של העותר.

ג.        ביום 10.2.00 נערך לעותר וגרושתו שימוע במחלקת אשרות בלשכת מינהל האוכלוסין בנתניה. בשימוע נמסר לעותר, כי בכוונת המינהל להמליץ על ביטול מעמדו, הן משום שלא היה זכאי לו במועד הגיעו בשל היעדר קשר זוגי בפועל עם רעייתו, הן משום עברו הפלילי, שאילו נודע אז, לא היתה ניתנת אשרתו. העותר התנגד להמלצה, אך כיון שהגיע למקום תחת השפעת סמים, התקשה להסביר עצמו. ביום 4.12.01 בוטל מעמדו של העותר. יצוין, כי בין השנים 2002-2000 הורשע העותר בישראל בעבירות שונות כגון פריצה ואיומים, וריצה מספר תקופות מאסר.

 

ד.        ביום 19.4.05 נשלח לעותר מכתב מראש דסק מרכז במינהל האוכלוסין, בו הוסבר, כי מעמדו בוטל, פורטו הסיבות כמצוין מעלה, והוא נתבקש לעזוב את ישראל לאלתר. ביום 4.5.05 זומן העותר ללשכת מינהל האוכלוסין כדי שמכתב ביטול מעמדו יימסר לו רשמית, אך לא הגיע. רק ביום 21.6.06 נמסר לו רשמית המכתב, אולם העותר לא עזב את הארץ. כחצי שנה לאחר מכן הורשע העותר בבית משפט השלום בנתניה בעבירות של פריצה לרכב, גניבה וחבלה במזיד והושתה עליו שנת מאסר בפועל. ביום 28.4.08 נעצר העותר בגין שהיה בישראל שלא כדין, הוצאו נגדו צו הרחקה מישראל וצו משמורת בבית הדין לביקורת משמורת (להלן בית הדין), והוא הושם בבית הסוהר ניצן למשמורת.

 

העתירה הקודמת

 

ה.        ביום 14.5.08 הגיש העותר עתירה קודמת (בג"ץ 4289/08 מוטיושנקו נ' שר הפנים (לא פורסם)), הדומה במהותה לעתירה זו. ביום 1.2.10 נקבע:

 

"בהמלצת בית המשפט, חזרו בהם העותרים מעתירתם והיא נמחקת. בהסכמת המדינה, תינתן לעותר שהות של 60 יום לצורך התארגנות לקראת עזיבת הארץ ועם חלוף התקופה יצא את ישראל. תנאי השחרור יעמדו בעינם".

 

בהתאם לבקשתו של העותר מיום 26.3.10 הוארכה תקופת ההתארגנות ב-45 ימים, כדי שיסדיר מעמדו בטורקמניסטן לשם שיבה לשעריה. ביום 23.5.10 הודיע העותר לבית משפט זה, כי אין לו מעמד בטורקמניסטן וביקש שהות נוספת להסדרת המצב. ביום 30.5.10 ניתנה ארכה. ואולם, העותר לא עזב את הארץ מעבר לה, במשך כשנה. ביום 12.6.11 הורה בית הדין לרשות האוכלוסין כי תיבדק טענתו של העותר, לפיה טורקמניסטן אינה מכירה בו כאזרח. ביום 14.7.11 הודיעה הרשות כי עניינו של העותר מצוי בטיפול קונסול הכבוד של טורקמניסטן, וצפוי להימשך כשישה חודשים. בעקבות הודעה זו, שחרר בית הדין את העותר ממשמורת. יומיים לאחר מכן הוגשה העתירה דנא.

טענות העותר

ו.        טענתו העיקרית של העותר היא כי בידיו ראיה חדשה – תצהיר אמה של גרושתו – שלא היה מונח בפני בית משפט זה עת נמחקה עתירתו הקודמת. בתצהירה מעידה האם, כי העותר ובתה היו בקשר זוגי וקיימו חיים משותפים עד סמוך למועד הגירושין, ובכלל זה במועד בואם לישראל. נוכח המתואר בתצהיר, מבקש העותר לדחות את גרסת גרושתו, לפיה הקשר הזוגי ביניהם תם כשלוש שנים טרם הגיעם ארצה.

ז.        לעניין עברו הפלילי של העותר נטען, כי ככל שנמסרו פרטים כוזבים במועד עלייתו –גרושתו, זכאית השבות, היא שמסרה אותם, לכן את טענות המרמה יש להפנות כנגדה; על המשיבים היה לבדוק את טיב המידע טרם מתן האשרה, אך אין לבטלה למפרע. לבסוף נטען, כי נפל פגם בהליכי שלילת מעמדו, שכן ההחלטות בעניינו התקבלו על יסוד דבריה של גרושתו, ומבלי שניתנה לו זכות להשמיע עמדתו.

תגובת המשיבים

ח.       לשיטת המשיבים דין העתירה להידחות על הסף, כיון שלא נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטה לבטל מעמדו של העותר. שלילת מעמדו נעשתה כדין בשנת 2001, משנתגלו הפרטים הכוזבים באשר לעברו הפלילי ולסיום הקשר הזוגי בטרם בואו ארצה. כנאמר, לשר הפנים הסמכות לבטל אשרת עולה אם הושגה על יסוד פרטים כוזבים.

ט.       אשר לקשר הזוגי נטען, כי מקום שמדובר אך בקשר פורמלי, נעלם הטעם להעניק מעמד לבן זוג לא יהודי של זכאית שבות. אשר לעבר הפלילי נטען, כי קבלת אשרה כפופה לאי קיומו של עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור. לעניין תצהירה של האם, סבורים המשיבים, כי הוא עומד בניגוד לדברי גרושתו של העותר בשימועים שנערכו לה, ובחלקו גם בניגוד לדברים שאמר העותר עצמו; כך למשל, בדיון בבית הדין ציין "בשנת 1991 נישאתי לאישה יהודיה ברוסיה. התחלנו לא להבין אחד את השני [...] התגרשנו לפני כמה שנים, אולי בשנת 94..." (השנה בה לטענת המשיבים תם הקשר הזוגי בפועל). ועוד, תצהירה של האם הוצג כתריסר שנים לאחר מועד הגירושין ולכן אין ליחס לו משקל ממשי. לעניין זכותו של העותר להשמיע עמדתו נטען, כי ביום 10.2.00 זומן העותר לשימוע, אולם הגיע אליו תחת השפעת סמים אשר הקשתה על התקשורת עמו, ולכן אין לו להלין אלא על עצמו.

דיון והכרעה

י.        אין בידינו להיעתר לעתירה. מרבית טענותיו של העותר עלו בעתירתו הקודמת אשר נמחקה בהסכמתו. הרשויות המעורבות בעניינו פעלו כדין, ודומה כי לא נפל פגם בהתנהלותן. מתחם שיקול הדעת הנתון לשר הפנים הוא רחב (בר"מ 696/06 זורב אלקנוב נ' בית הדין לביקורת המשמורת (לא פורסם)) וההחלטה לשלול את מעמדו של העותר לא חרגה ממנו, נעשתה מכוח חוק, נתמכה בראיות מינהליות מספקות, ובהתבסס על המידע הכוזב שהוצג עם בואו ארצה.

י"א.     נקודת המוצא היא כי כבר בהגיעו לא היה זכאי העותר לקבל מעמד של עולה. סעיף 4א(א) לחוק השבות, התש"י-1950 מורה, כי מעמד של עולה יוענק גם לבן זוג של יהודי. תכליתו של הסעיף עידוד עליתם של יהודים לישראל ומניעת פיצול משפחות (בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 750). בה בעת נקבע בפסיקה, כי מקום שהקשר הזוגי אינו אלא פורמלי ובני הזוג חיים בנפרד, נעלם הטעם שבבסיסו (בג"ץ 8030/03 סמוילוב נ' משרד הפנים, פ"ד נח(6) 115, 121). העותר, שאינו יהודי, קיבל מעמדו בישראל על יסוד נישואיו לזכאית שבות. ואולם, על פי הצהרותיה בשימועים, הקשר הזוגי במועד בואם ארצה היה פורמלי בלבד, והשניים חיו בנפרד שלוש שנים קודם לכן. לפיכך, אין לראות את שלילת מעמדו של העותר כשלילת זכות קנויה, משום שמעולם לא היה זכאי לה.

י"ב.     טענתו המרכזית של העותר היא עובדתית – כי קשר זוגי אכן התקיים בין השניים במועד בואם ארצה. את טענתו מבסס על תצהיר אמה של גרושתו, לפיו ניהלו בתה והעותר קשר זוגי בעת הגיעם. סבורני כי אין ליחס לתצהיר משקל רב. ראשית, התצהיר נכתב ביום 13.7.11, כ-13.5 שנים לאחר הגיע השניים וכ-12 שנים לאחר מועד הגירושין. לא נמצאה סיבה להעדיף את תצהיר האם על פני דברי בתה בשימועים שנערכו לה בסמוך למועד הגירושין, או על פני דברי העותר, עצמו כאמור. ועוד, בתצהירה אומרת האם כי עדיין מקיימת היא קשר מצוין עם העותר וכי נעתרה להצהיר משום שחשה כי נעשה לו עוול, אך ככל שאלה פני הדברים, לא ברור מדוע לא הצהירה כבר בעתירה הקודמת. לפיכך, כאמור, אין בכוחו של תצהיר האם, בשלב זה, להועיל לעותר.

י"ג.     טענה נוספת לעותר, כאמור בעניין עברו הפלילי. הוא הודה בעתירתו, כי הטענות בעניין זה כבדות משקל; עם זאת לטענתו, את טענות המרמה יש ליחס לגרושתו ואין לבטל את אשרתו בדיעבד. אין להלום טענה זו. ראשית, העותר חתם על הצהרה לפיה הפרטים שנמסרו בעניינו נכונים, ואם יתגלו כשגויים עלולה אשרתו להישלל. שנית, גם אלמלא הצהיר כאמור, בית משפט זה קבע בעבר כי לא נדרש שהמידע הכוזב ימסר ביודעין במועד בקשת האשרה (בג"צ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נב(4) 690, 707).

י"ד.     שלישית, נקודת המוצא גם בעניין עברו הפלילי של העותר היא, כי מתחילה לא היה זכאי למעמד שקיבל. בבקש אדם אשרה, שוקל השר את בקשתו. סעיף 2(ב)(3) לחוק השבות קובע כי:

 

(ב) אשרת עולה תינתן לכל יהודי (ובענייננו זכאי שבות מכוח סעיף 4א(א) לחוק השבות - א"ר) שהביע את רצונו להשתקע בישראל, חוץ אם נוכח שר העליה (כפי שהיה - א"ר) שהמבקש –

(3) בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור.

 

תכליתו של הסעיף כלשונו – הגנה על שלום הציבור. אילו היה בפני השר המידע בדבר עברו הפלילי של העותר, הדעת נותנת בבירור, כי הדבר היה משפיע על החלטתו. העובדה  שלא העותר מסר את המידע בעניינו אלא רעייתו דאז, אין בה כדי לסייע לו. על מבקש האשרה חלה חובה פוזיטיבית למסור כל מידע שהוא רלבנטי לבחינת בקשתו, ואם נמנע כך, מסתכן הוא בביטול למפרע של האשרה שניתנה לו. כך, בעניין קונטרם נקבע כי:

"הטעיית רשות מינהלית, בעקבות אי-גילוי מידע מהותי על-ידי אזרח המבקש לקבל רישיון או טובת הנאה אחרת, פוגעת קשה, לא רק ברשות, אלא גם בציבור. ברור שקיים אינטרס ציבורי למנוע הטעיה כזאת. קיים גם אינטרס ציבורי לשלול רישיון או טובת הנאה שניתנו על-ידי הרשות עקב הטעיה כזאת. לכן הטעיה כזאת, אם אין היא הטעיה של מה בכך, עשויה להצדיק החלטה של רשות מינהלית לשלול רישיון [...] במיוחד כאשר יש יסוד להניח שלולא ההטעיה הרשות לא הייתה נותנת את הרישיון או טובת ההנאה" (בג"צ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, פ"ד נב(1) 289, 336).

 

ואולם במקרה דנא לא הונח מידע כאמור בפני השר, והאשרה ניתנה. במקרה כזה מסמיכים הסעיפים הרלבנטיים בחוק הכניסה לישראל ובחוק האזרחות את שר הפנים, לבטל מעמד שניתן לאדם על יסוד מידע כוזב:

 

סעיף 11(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 קובע כי:

"שר הפנים רשאי, בהחלטה מנומקת, לבטל אשרת עולה ותעודת עולה שניתנו לפי חוק השבות, תש"י-1950, אם הושגו על ידי מתן ידיעות כוזבות".

 

סעיף 11(ג) לחוק האזרחות, תשי"ב-1952, כנוסחו במועד ביטול מעמדו של העותר, קובע כי:

"שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אם הוכח להנחת דעתו שהאזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים...".

 

לא בכדי נקבע בעניינם של סעיפים אלה כי:

 

"התכלית העיקרית של הוראות אלה היא, בבירור, הגנה על הציבור, ולא ענישה של אותו אדם שמסר פרטים כוזבים. לפיכך, מן הבחינה של תכלית זאת, נודעת חשיבות מכרעת, לצורך ביטול תעודה ואזרחות, למצב העובדתי, כגון אם אדם הוא בפועל בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור" (ראו עניין מלבסקי, עמ' 708).

 

עבר פלילי שבגינו ריצה העותר מעל לשלוש שנות מאסר הוא מידע שהיה עליו לגלותו מיוזמתו ושהיה רלבנטי עת נשקלה בקשתו; והסתרתו, כאמור, כמוה כמסירת פרטים כוזבים. ועל כל אלה, העותר המשיך בעבירות גם לאחר עלייתו ארצה, וריצה מספר תקופות מאסר בגינן, ובכך מימש את החשש אשר ממנו יגור סעיף 2(ב)(3) לחוק השבות. מכל מקום, על יסוד מידע זה בוטל מעמדו של העותר ודומה, כי החלטה זו סבירה, נעשתה מכוח חוק, ואין כל מקום להתערב בה. בבג"ץ 876/07 קייסי נ' שר הפנים (לא פורסם) נאמר "המבקש מעמד במדינה צריך שיהא נקי מפלילים" ובבג"ץ 10473/07 קורייבו נ' שר הפנים (לא פורסם) נאמר "אין צורך להכביר מלים על כך, שהמבקש מעמד או שדרוג מעמד במדינת ישראל צריך שיהא נקי מפלילים, כדי שלא להוסיף על עבריינים שבתוכה; על הראשונות אנו מצטערים".

ט"ו.     עוד לטענת העותר, לא ניתנה לו אפשרות שימוע טרם נשלל מעמדו. ואולם, העותר זומן לשימוע ביום 10.2.00, בו נתבשר לו כי ישנה המלצה לשלול מעמדו, אך משהיה תחת השפעת סם התקשה לתקשר. עם זאת, כבר באותו מועד התנגד להמלצה לשלול מעמדו, שהיה מודע לה. בהמשך, נקבע לו שימוע נוסף ליום 27.2.01 אך הוא לא אותר. רק ביום 4.5.05 החל מברר במשרד הפנים מדוע בוטל מעמדו. משנתבקש להגיע למינהל האוכלוסין כדי שיימסר לו המכתב בעניין ביטול מעמדו, לא הגיע מרצונו עד שנת 2008. עיון בעתירה זו ובקודמת מעלה, כי העותר לא עשה נסיונות נוספים לטעון בעניין מעמדו במהלך כל התקופה, מרגע היודעו לכוונה לבטל מעמדו ב-10.2.00 ועד קבלת המכתב. לפיכך, אין להלום את הטענה בדבר אי שימוע. אפשר רק להרהר הרהורים נוגים על כך שהתוצאה של נוחות ההישארות של העותר ו"מי השילוח ההולכים לאט" של הרשויות, היא הישארותו בארץ עוד ועוד ועוד, ללא הצדקה.

ט"ז.     אין מקום גם לצו ביניים; ההרחקה תלויה מעשית, כנמסר, בתשובה מאת שלטונות טורקמניסטן לעניין הנתינות. בית המשפט יעודכן על-ידי המשיבים כשתהא כוונה קונקרטית לפעולת הרחקה; זאת מבלי להפחית מכך שהעתירה נמחקת. העותר ישלם הוצאות המשיבים בסך 3,000 ש"ח.

 

ניתן היום, ל' כסלו התשע"ב (26.12.11).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11061220_T07.doc   רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il