עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5685/11

 

 

 

 

 

 

 

 

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופטים י' גריל, א' טובי, ר' פוקס) מיום 20.7.2011 בעע"א 53341-06-11, בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש על החלטת ועדת השחרורים (להלן: הוועדה) שלא לשחררו על תנאי לאחר שריצה שני שלישים מתקופת מאסרו.  

 

1.        המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בפועל בן 22 חודשים שהושת עליו בשל הרשעתו במסגרת הסדר טיעון. על פי כתב האישום בו הורשע המבקש, הוא ונאשם אחר תושב ישראל, הקימו "מפעל" לאספקת היתרי העסקה בישראל לתושבי השטחים תוך הונאת רשויות המדינה - עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סיוע לתיווך לשוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, סיוע למתן ידיעה כוזבת וסיוע לכניסה ושהייה בישראל שלא כדין. בית משפט השלום באשקלון אישר את הסדר הטיעון בהתחשב בכך שהמבקש אמנם עבר עשרות עבירות במהלך למעלה משנתיים, אולם הוא נעדר עבר פלילי. תאריך שחרורו המנהלי של המבקש הוא ביום 8.11.2011, ושחרורו המלא ביום 13.12.2011.

 

           בא כוחו של המבקש לא הגיע לדיון שהתקיים בפני הוועדה שהתכנסה ביום 25.5.2011, והמבקש, שאינו שולט בשפה העברית, ביקש לקיים את הדיון בהיעדרו, באמצעות מתורגמן. בהחלטתה, ציינה הוועדה כי בשל היות המבקש תושב השטחים לא הוצגה בפניה חוות דעת סוציאלית או תכנית שיקום, אך הוועדה נכונה לצאת מנקודת הנחה כי גם בתחומי הרשות הפלסטינית יש גורמים המטפלים בשיקום האסיר; וכי הרקע למעשים בהם הורשע המבקש הינו מצוקה כלכלית, אשר לא פחתה ואף החריפה בעת שהותו במאסר, ועל כן קיימת סכנה לציבור בשחרורו המוקדם. לסופו של יום, החליטה הוועדה שלא להיעתר לבקשת המבקש לשחרור מוקדם ממאסרו.

 

2.        כנגד החלטה זו עתר המבקש לפני בית המשפט לעניינים מנהליים חיפה. נטען כי היה על הוועדה להימנע מלקיים את הדיון בהיעדר בא כוחו, וכי בשל כך נמנע ממנו מלפרוש את טיעוניו כראוי בפני הוועדה ולהציג לפניה מסמכים. לעניין המעשים בהם הורשע, טען המבקש כי לא ידע שפעילותו אינה חוקית וכי העונש שהושת עליו היה חמור באופן לא פרופורציונלי לעונשים שהושתו על המעורבים האחרים בפרשה. כן נטען כי במסגרת הסדר הטיעון התחייבה המדינה לנקוט עמדה נייטרלית או חיובית לפני הוועדה; כי אין ממש בחוות הדעת המודיעינית עליה נסמכה הוועדה; כי השארתו מאחורי סורג ובריח מבוססת על טעמים לא ענייניים ופסולים, שכן היועץ המשפטי לממשלה חפץ להעידו נגד מעורבים אחרים בפרשה; וכי טעתה הוועדה משזקפה לחובתו היעדר חוות דעת סוציאלית ותכנית שיקום עבורו, שכן המציאות בשטחי הרשות הפלשתינית קשה ביותר.

 

3.        בפסק דינו דחה בית משפט קמא את העתירה. נקבע כי טיעוני המבקש לגבי מהות מעשיו והעונש שהושת עליו אך מעידים שאינו מפנים את משמעות הרשעתו, והדבר פועל לחובתו. כן נדחתה הטענה, שהועלתה בעלמא, כביכול התחייבה המדינה להציג עמדה אוהדת, ולמיצער, עמדה ניטרלית, בוועדה. בית משפט קמא בחן אם יש מקום להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה מאחר שלא היה מיוצג בעת הדיון, אך לבסוף נקבע שאין מקום לכך, באשר בא כוח המבקש התייצב באיחור, המבקש הוא שביקש לקיים את הדיון בהיעדר בא כוחו תוך היעזרות במתורגמן, ואין במסמכים שביקש בא כוחו להציג בפני הוועדה כדי לשנות ממסקנתה. בית המשפט הסתייג מנימוק הוועדה אודות מצבו הכלכלי של המבקש כבסיס לחשש מפני הישנות ביצוע עבירות, אך בשקלול הדברים נקבע כי החלטת הוועדה שלא לשחרר את המבקש בשחרור מוקדם ממאסרו היא סבירה, וכי אין מקום להתערב בה.

 

4.        מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה חזר המבקש על כל הטענות שהעלה בפני בית משפט קמא, ואיני רואה לחזור על הדברים. המבקש הדגיש כי היה על הוועדה להימנע מלקיים את הדיון בהיעדר בא כוחו. המבקש חזר וטען כי המדינה התחייבה שלא להתנגד לשחרורו המוקדם והלין על התנהלותה בתיק העיקרי. עוד טען המבקש, כי ריצה בתנאי מעצר כמעט שני שליש מתקופת המאסר שנגזרה עליו עוד טרם נגזר דינו, ובכך סבל ונענש יותר מאשר אסיר המרצה עונשו בתנאי מאסר ולא בתנאי מעצר; וכי אין לזקוף לחובתו את היעדר התכנית השיקומית, שכן אין לשירותי הרווחה ברשות הפלשתינית אפשרות גישה לאסירים הכלואים בישראל. לטענת המבקש, נימוק זה מהווה פגם היורד לשורש הליך קבלת ההחלטות של הוועדה. כן ביקש המבקש מבית המשפט להורות למשיב 3 לספק לו טיפול רפואי נאות משך שהותו בין כתלי בית הכלא.

 

4.        דין העתירה להידחות. המדובר בערעור בגלגול שלישי – על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים שניתן במסגרת עתירה על החלטת הוועדה (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 1874/11 מרקושב נ' מדינת ישראל והאסמכתאות שם (לא פורסם, 13.3.2011); רע"ב 599/11 סידה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.4.2011)). המבקש הכביר בטענות, אך המדובר בטענות ערעוריות במהותן, שלא מצאתי בהן כל היבט עקרוני בעל חשיבות כללית החורג מעניינו הפרטני של המבקש והמצדיק התערבות בית משפט זה.

 

5.        למעלה מן הצורך, אציין כי הוועדה רשאית היתה לקיים את הדיון כפי שקיימה, ומכל מקום, המבקש היה מיוצג בערכאה קמא, שחזרה ובחנה מלכתחילה את טיעוניו ואת המסמכים שהציג בפניה. בניגוד למה שנטען על ידי המבקש, הועדה לא זקפה לחובתו אי הצגת תוכנית שיקום ויצאה מנקודת הנחה כי גם בתחומי הרשות הפלשתינית יש גורמים המטפלים בשיקום האסיר. בנוסף, עיינתי במידע המודיעיני הנזכר בהחלטת הוועדה ובפסק דינו של בית משפט קמא ולפיו המבקש מאיים על אסירים לבל ישתפו פעולה עם הקמ"ן. אשר לבקשת המבקש לקבל טיפול רפואי נאות, הבקשה הועלתה בעלמא, וככל שהמבקש סבור כי אינו מקבל את הרפואי הנדרש לו, ייכבד ויגיש עתירת אסיר.      

           אשר על כן, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ט' באלול התשע"א (8.9.2011).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11056850_E03.doc עכב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il