עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5677/11

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

השופט ח' מלצר:

 

1.             זהו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ת' כתילי). לאחר שהמערער הורשע, בהתאם להודאתו, בעבירות של מעשה מגונה בנסיבות אינוס וקבלת דבר בתחבולה, הושתו עליו בגדרי גזר הדין, מושא הערעור, העונשים הבאים: 36 חודשי מאסר, מהם 24 חודשי מאסר בפועל, והיתרה על תנאי, כשהתנאי הוא שבמשך שלוש שנים המערער לא יעבור על אחת מן העבירות, שבהן הוא הורשע במסגרת הכרעת הדין; קנס בסך 10,000 ש"ח, או שלושה חודשי מאסר תמורתו; ופיצוי לקורבן העבירות האמורות (להלן: המתלוננת), בסך 30,000 ש"ח. המערער סבור כי העונשים הנ"ל הינם מחמירים יתר על המידה, ומכאן הערעור.

          

           אפתח בהבאת תמצית העובדות הצריכות לעניין.

העובדות

 

2.             בתאריך 4.8.2009 הוגש כנגד המערער כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת, המייחס לו עבירות של: אינוס (ריבוי עבירות), מעשה סדום (ריבוי עבירות), ועושק (להלן: כתב האישום המוקדם). במסגרת הסדר טיעון שאליו הגיעו הצדדים, תוקן כתב האישום המוקדם, והוחלף בכתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום המתוקן), אשר המערער הודה בעובדות המצוינות בו. כתב האישום המתוקן ייחס למערער עבירה אחת של מעשה מגונה בנסיבות אינוס (קרי: ללא ריבוי עבירות), ועבירה נוספת של קבלת דבר בתחבולה. על פי העולה מכתב האישום המתוקן, בתחילת שנת 2003 פנתה המתלוננת למערער, אשר עסק אותה העת ב"קבלה" ובמתן ייעוץ המבוסס על "כוחות רוחניים". לאחר היכרותו עם המתלוננת, המערער עבר להתגורר עמה עד לשנת 2006, ובתקופה זו הוא ביצע בה, כנטען בכתב האישום המתוקן: "מעשים מגונים, תוך נגיעות באיבר מינה, החל ממועד המפגש הראשון ביניהם והכל לשם סיפוק צרכיו המיניים". יחד עם זאת יש לזכור כי המערער הואשם בגדרי כתב אישום זה רק בעבירה אחת של מעשה מגונה בנסיבות אינוס.

 

           לאי-עקביות זו והשפעתה על המכלול – נחזור בהמשך הדברים. בנוסף לכך המערער אף הונה את המתלוננת, והתחייב בשמה בהתחייבויות פיננסיות שונות, תוך ניצול מצוקותיה.

 

3.             המערער הודה כאמור במה שטוען כלפיו כתב האישום המתוקן, והצדדים הסכימו שהמדינה תבקש עונש מאסר בפועל, בן שנתיים, וכן עונשים נלווים (כגון קנס ופיצוי), והמערער יטען לעונש בצורה חופשית.

 

4.             בתאריך 10.2.2011 הורשע המערער, בהתאם להודאתו, וגזר הדין ניתן בהמשך לכך בתאריך 18.7.2011. בגוזרו את הדין ציין בית המשפט הנכבד קמא, בין היתר, את חומרת המעשים שבהם הודה המערער; את ניצול מצוקתה הנפשית של המתלוננת; את מצבה הקשה של המתלוננת, בעקבות האירועים, מושא כתב האישום (כפי שנמסרו מפי שירות המבחן); ואת עברו הפלילי של המערער. לקולא ציין בית המשפט כי יש להתחשב בכך שהמערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, והביע חרטה, כמו גם שנסיבות חייו היו קשות, ועוד צוין כי העובדה שהמערער עמד תקופה מסוימת בראש ארגון שפעל לחלוקת מזון וביגוד בהתנדבות פועלת לזכותו.

5.             החשוב לענייננו הוא כי בנוסף לכל אלה בית המשפט שם דגש גם על: "התמשכות מסכת האירועים, והפגיעה הקשה שנגרמה למתלוננת בעקבות מעשיו, כמפורט בכתב האישום ובתסקיר נפגעת העבירה". תיאור זה של מעשיו של המערער, בעוד שהוא תואם במידת-מה את האמור בגוף כתב האישום המתוקן, כפי שצוין לעיל – לכאורה אין הוא מתיישב עם העובדה שהמערער הואשם רק בעבירה אחת בעלת גוון מיני. לעובדה זו ולמשמעותה נחזור בהמשך הדברים.

 

6.             בעקבות כל האמור לעיל, נגזר כאמור דינו של המערער והושתו עליו העונשים שצוינו בפסקה 1 שלעליל – ומכאן הערעור שלפנינו. להשלמת התמונה יש לציין כי עונש המאסר של המערער עוכב, בהסכמת המדינה, עד להכרעה בערעור שלפנינו, בהחלטת השופטת א' חיות מתאריך 2.8.2011.

 

טענות הצדדים

 

7.             טענתו המרכזית של המערער היא כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד, עת סטה מן העובדות שבהן הוא הודה, כפי שהן צוינו בכתב האישום המתוקן. במיוחד משיג המערער על כך שייוחסו לו מספר עבירות של מעשה מגונה בנסיבות אינוס, למרות שכתב האישום המתוקן מציין רק עבירה אחת כזו. המערער סבור שהמדובר ב"זליגה" אסורה מכתב האישום המוקדם, או לחלופין מן התסקיר שהוגש בעניינה של המתלוננת, אל גזר הדין. מעבר לכך המערער גורס כי המדובר בעבירות שהתרחשו בשנת 2003 לערך, ושעברו מספר שנים מאז הגשת התלונה במשטרה ועד להגשת כתב האישום, וגם לנתונים אלה יש ליתן משקל במכלול.

 

8.             בדיון שהתקיים בפנינו בתאריך 16.5.2012 הצענו למדינה לחזור ולעיין בעמדתה בנוגע לעונש המאסר שהוטל על המערער. בהודעת העדכון שהוגשה מטעמה בתאריך 22.5.2012, הודיעה המדינה כי היא איננה משנה מעמדתה, לפיה עונש המאסר שנפסק הינו סביר בנסיבות המקרה, ואין מקום לשנות ממנו.

 

9.             התפתחות נוספת שיש לציין במכלול היא כי בתאריך 3.6.2012, בעקבות הצהרתו של המערער בדיון  (באמצעות בא-כוחו) והחלטתי מתאריך 29.05.2012 – המערער מסר למזכירות בית משפט זה התחייבות בלתי חוזרת להעברת הכספים שהופקדו על ידו, במסגרת תנאי שחרורו בערבות בבית המשפט המחוזי – למתלוננת, וזאת ככל שמרכיב הפיצוי שנקבע בבית המשפט המחוזי הנכבד יישאר על כנו (ולא יהיה עוד צורך בכספי הערבות לצורך הבטחת התייצבותו).

 

דיון והכרעה

 

10.          לאחר שמיעת טענות הצדדים, ועיון בחומר שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי דין הערעור – להתקבל חלקית, כך שעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער – יקוצר, ויעמוד על 18 חודשים, במקום 24 חודשים. יתר רכיבי העונש ייוותרו על כנם. אביא עתה את הנימוקים התומכים במסקנתי זו.

 

11.          כידוע, פירוט העובדות והעבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום נועד, בין היתר, ובעיקר, על מנת לתחום את מסגרת הדיון במשפט הפלילי למעשים שמיוחסים לנאשם (ראו: יעקב קדמי סדר הדין בפלילים חלק שני, כרך א' 915 (2009) (להלן: קדמי)). תובנה זו נכונה גם בנוגע לכתבי אישום מתוקנים שמוגשים בעקבות הסדרי טיעון. כפועל יוצא מכך:

 

"בית המשפט כלל איננו אמור להתייחס בגזר-דינו לנסיבות נוספות, אשר אין להן אזכור בכתב האישום המתוקן ובראיות אחרות בתיק, ובפרט כאשר הצדדים הגיעו להסדר טיעון מוסכם, אשר במסגרתו נמחקו הנסיבות הנוספות מכתב האישום המקורי" (ראו: דברי ב-ע"פ 8888/07 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 14 (לא פורסם, 6.7.2009) (להלן: ע"פ 8888/07)).

 

           יש להדגיש כי האיסור הנ"ל חל בצורה שווה על כל הפרטים ה"חיצוניים", יהא מקורם אשר יהא. נתונים "אסורים" אלה יכולים לנבוע מכתב האישום המקורי, או ממקורות אחרים, כגון תסקיר נפגע עבירה (אף שבעניין זה נקבע כי עורך התסקיר האמור עצמו איננו מחוייב להתייחס לעובדות כתב האישום המתוקן בלבד – ראו: סעיף 187(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; ע"פ 7609/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.11.2008) (להלן: ע"פ 7609/06); ע"פ 8888/07)).

 

12.          במקרה שלפנינו, נראה כי אכן נפל פגם מסוים בהנמקתו של בית המשפט המחוזי הנכבד לגזר דינו. כפי שכבר צוין לעיל, בית המשפט קבע כי: "אין צורך להכביר מילים אודות חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם [המערער], וחומרת נסיבותיהן, בדגש ברור על התמשכות מסכת האירועים והפגיעה הקשה שנרמה למתלוננת בעקבות מעשיו, כמפורט בכתב האישום ובתסקיר נפגעת העבירה (ראו: עמוד 24 לגזר הדין; ההדגשות והתוספת בסוגריים המרובעים שלי – ח"מ). בהמשך התייחס במפורש בית המשפט ל"עבירות" שבהן הורשע המערער, ובכך הוא התעלם מן העובדה שבמעבר מכתב האישום המוקדם לכתב האישום המתוקן הושמט המונח "ריבוי עבירות". אמנם, בחלק ה"עובדות" שבכתב האישום המתוקן הושארו מספר מינוחים שניתן להבין מהם, אולי, בדרך פרשנית, כי בפועל מיוחסות למערער מספר עבירות של מעשה מגונה בנסיבות אינוס, ולא עבירה אחת כזו. ואולם נתון זה איינו מתיישב עם העובדה שבחלק בכתב האישום המתוקן, שבו מצוינות העבירות שמיוחסות למערער, נכתב כי המערער מואשם רק בעבירה אחת של מעשה מגונה בנסיבות אינוס. על מקרים כגון אלה, המפגינים אי-עקביות מסוימת בכתב האישום, ציין חברי, השופט א' רובינשטיין ב-ע"פ 7609/06 כדלקמן:

 

"ער אני ללחץ שבו שרויה התביעה בריבוי תיקים ודיונים, ולעתים קרובות משא ומתן על הסדר טיעון אף מסתיים באולם בית המשפט לפני הדיון, ולא אחת נתקלנו בכתב אישום שתוקן בלא הקפדה עד תום; אך "המהירות מן ה...", וכדי למנוע אי-הבנות, חיוני להקפיד כי התיקון יהיה קוהרנטי ומסודר, וכך על התביעה הכללית להנחות תדיר את אנשיה".

 

           דברים אלה יפים אפוא גם לענייננו, ואין לי אלא לחזור על המלצתו של חברי, המכוונות לרשויות התביעה; בטוחני כי הגורמים המוסמכים יפעלו על מנת להבטיח כי דברים מעין אלה לא יישנו.

 

13.          בענייננו, השוואת כתב האישום המתוקן עם כתב האישום המוקדם מלמדת כי כוונת הצדדים בהסדר הטיעון היתה לייחס למערער עבירה אחת בלבד של מעשה מגונה בנסיבות אינוס. כך, לדוגמה, הופיעה בכתב האישום המוקדם הטענה הבאה: "קיים הנאשם יחסי מין מלאים ותכופים עם המתלוננת ... כשהסכמת המתלוננת למגעים המיניים, ניתנת עקב המרמה שרימה אותה הנאשם ביחס לכוחו להעניק לה טיפול ומרפה". במקום אחר באותו כתב האישום נטען גם כי: "הנאשם ... השיג במרמה את הסכמת המתלוננת לבעילות רבות וסמוכות זו לזו..." (ראו: סעיפים 5,4 לכתב האישום המוקדם; ההדגשות שלי – ח"מ). טענות אלה הושמטו בכתב האישום המתוקן, וגם מכך ניתן להסיק את הסכמת הצדדים למחוק מכתב האישום המתוקן את המרכיב החוזר והנמשך של העבירות שמיוחסות למערער.

 

14.          מהו הדין במקרה שכזה? ב-ע"פ 8888/07 הבחנתי בין סוגים שונים של מקרי "זליגה", ובתוכם ציינתי את הקטגוריה של המקרים שבהם גזר הדין מפרט בתוכו נסיבות, אשר הוצאו במסגרת הסדר טיעון, ואשר יש בהן כדי להחמיר את עונשו של הנאשם על פי חוק (ראו: שם, פסקה 14). כזה הוא איפוא גם המקרה שלפנינו, שכן כל עבירה נפרדת שמיוחסת למערער היא מקור נפרד ומצטבר, על פי דין, לענישה. בנוגע למקרים מן הסוג הזה, קבעתי שם כי: "ברי כי בית המשפט שלערעור צריך להתערב ולתקן, לפי הצורך, את גזר הדין של בית המשפט קמא". זוהי איפוא גם עמדתי במכלול שלפנינו.

 

15.          משמעותם של הנתונים הנ"ל היא כי יש לערוך פה תיקון מסוים בגזר הדין, על מנת שהעונש שיוטל על המערער יעמוד ביחס הולם לנתונים שהוכחו בפני בית המשפט (במקרה הזה – באמצעות הודאתו של המערער בהן, במסגרת הסדר הטיעון). השוו: ע"פ  7609/06 הנ"ל. ביתר טענות המערער לא ראיתי מקום לדון בהרחבה, שכן אין בהן כדי להועיל לו מעבר למה שהותווה לעיל.

 

16.          נוכח כל האמור לעיל – אציע לחבריי כי נעמיד את רכיב עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער על תקופה של 18 חודשים, במקום 24 חודשים. יתר רכיבי העונש והפיצוי שהוטלו בבית המשפט המחוזי הנכבד (לרבות עונש המאסר על תנאי, שיעמוד עתה על 18 חודשים) – יישארו על כנם, בתנאים שנקבעו שם.

 

           לסיום ראוי לציין, כי רשמנו לפנינו את הודעתו של המערער מתאריך 3.6.2012, לפיה הוא יעביר למתלוננת את מלוא סכום הפיצויים שנפסקו לה (30,000 ש"ח בערכי קרן, כזכור), תוך שבוע ממועד מתן פסק דיננו זה, וכי לצורך זה הוא נתן "על חשבון" את ההוראה הבלתי חוזרת הנ"ל. המערער ימסור איפוא הודעה משלימה על הפקדת יתרת הסכום למזכירות בית משפט זה, עד לתאריך 30.06.2012.

 

           המערער יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת בתאריך 03.07.2012, שעה 08:00, ומיד לאחר התייצבותו כאמור יועבר הסכום אותו הפקיד בבית המשפט המחוזי בנצרת במסגרת תנאי שחרורו בערבות – לידי המתלוננת, על-פי הוראתו הבלתי חוזרת הנ"ל.

 

                                                                             ש ו פ ט

 

השופט צ' זילברטל

 

           אני מסכים.

 

                                                                             ש ו פ ט

 

השופט א' רובינשטיין

 

א.        מסכים אני לפסק דינו של חברי השופט מלצר.

 

ב.        אבקש להפנות תשומת הלב לסעיף 40י החדש בתיקון מס' 113 מתשע"ב-2012 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, העומד להיכנס לתוקף בראשית יולי השתא, שעניינו הוכחת נסיבות הקשורות בביצוע העבירה; ראו גם ע"פ 1523/10 פלונית נ' מדינת ישראל (לא פורסם). במיוחד אבקש להפנות תשומת הלב לס"ק (ד), שלפיו "בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ב)(2) (שעניינו גמישות מסוימת לבית המשפט – א"ר), הודה הנאשם בעובדות כתב באישום בין לאחר שמיעת הראיות ובין לפני כן, יכלול כתב האישום שבו הודה את כל העובדות והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה". דברים אלה, המטילים על הצדדים חובה להביא בפני בית המשפט בכתב האישום המתוקן את מלוא התמונה כדי לאפשר לו לשקלל כל הנחוץ בגזר דינו, תואמים את הדברים שציטט חברי השופט מלצר בפסקה 12 מפי, קרי, המאמץ לכתב אישום ראוי ועקבי, ולא אחת הערנו על כך, מקום שמצאנו כי כתב האישום תוקן באופן לא קוהרנטי אולי בגלל לחץ זמן וחיפזון; ראו לאחרונה ע"פ 3757/12 מחראב נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם נאמר (פסקה ח') "כי מקום שמתקנים כתב אישום לצורך הסדר טיעון יש לעשות כן באורח 'נקי', כדי להסיר מכשול, גם מפני בית המשפט. ער אני ללחץ הרגע האחרון שבו נעשים לעתים הסדרי טיעון, ואף על פי כן עסקינן במאטריה של יום יום, המחייבת תשומת לב מקצועית". ראוי כי הנוגעים בדבר יתנו דעתם לכך, גם בעקבות התיקון לחוק העונשין.

 

ג.        כאמור, מצטרף אני לחברי.  

                                                                             ש ו פ ט

 

 

          

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ח' מלצר.

 

           ניתן היום, כ"ח סיוון התשע"ב (18.6.2012).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11056770_K08.doc   חב+מה

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il