עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5603/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 5603/11

לפני:

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

המבקש:

גרייס נג'אר

נ ג ד

המשיבים:

1. עזבון המנוח סמיח נג'אר

2. כלל חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 21.6.11 בע"א 28889-10-10, ע"א 56279-10-10 ובע"א 25247-10-10 שניתן על-ידי סגן-הנשיא י' כהן והשופטים נ' מוניץ וש' אטרש

בשם המבקש: עו"ד נ' בולוס

בשם המשיבים: עו"ד א' טל

החלטה

1. המבקש נפגע עת עבד כשכיר אצל אביו ז"ל (להלן: המעביד), שהמשיב 1 הוא עזבונו. המשיבה 2 היא מבטחת המעביד. בתביעתו טען המבקש כי שעה שעבד בשיפוץ גג אסבסט ועמד על אותו גג, נשבר תחתיו לוח האסבסט והוא נפל מגובה של כ-5-6 מ"ר ונפגע. המבקש עבר אשפוז וסדרה של טיפולים פיזיותרפיים, נותרו לו צלקת באמת ידו, הגבלות בתנועה ונכות צמיתה ונגרמו לו הפסדי שכר, נזקים והוצאות.

בית משפט השלום בנצרת (כבוד השופטת נ' דלה מוסא) קבע כי המעביד הורה למבקש לעלות על גג האסבסט כדי להחליף לוחות אסבסט ללא אמצעי בטיחות, כי המעביד הפר את חובת הזהירות כלפי המשיב והיה צריך לצפות את הסיכון שבעבודה על גג שביר ואת האפשרות שהמשיב ייפול ויפגע. עוד נקבעה אחריותו של המפעל, מחזיק המקרקעין שהזמין את העבודה מן המעביד. בחלוקת האחריות בין המעורבים, קבע בית משפט השלום כי שיעור אחריותם של המשיבים הוא 75% ושיעור אחריות המפעל ומבטחת המפעל – 25%. עוד נקבע אשם תורם של המבקש בשיעור 30%. בית המשפט העמיד את נכותו התפקודית של המבקש על 60% ובסופו של יום קבע כי על המשיבים לפצות בסך של 1,370,000 ש"ח בניכוי אשמו התורם ובניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי.

2. הצדדים כולם ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' כהן, נ' מוניץ וש' אטרש) קיבל את ערעורם של המפעל ושל מבטחת המפעל וקבע כי אין להטיל עליהם כל חבות בגין התאונה. כן שינה בית המשפט את שיעור האשם התורם של המבקש והעמידו על 40%. בית המשפט לא התערב בשיעור הנזק שנקבע. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

3. המבקש טוען כי בהיותו עובד שכיר, מנוסה ככל שיהיה, לא ניתן היה ליחס לו אשם תורם בשיעור כה גבוה, בפרט נוכח הקביעה כי המעביד הפר חובות חקוקות המוטלות עליו. בנוסף, יוצא המבקש כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, לפיהן הוא היה "בעל זכות הבחירה והקביעה" ו"המוציא והמביא". עוד מלין המבקש על שיעור הנזק שנפסק לו. המשיבים מצידם סבורים כי במקרה הנדון לא מתקיימות אותן נסיבות המצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, וטוענים כי גם לגופו של עניין, אין לשנות מפסק-הדין שניתן על-ידי ערכאת הערעור.

4. דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקש לא הצביע בבקשתו על כל טעם ממשי המצדיק דיון שלישי בעניינו. בית המשפט המחוזי (כבית משפט השלום לפניו) עמד על היות המבקש "בעל הבחירה, הדעה, נותן ההוראות, איש המקצוע המיומן, המנוסה והמשתלם". הודגש כי המבקש לא היה עובד רגיל של המעביד, אלא "הרוח החיה והעובד המיומן והמקצועי אשר היה צריך כמי שעיניו בראשו וכמי שמיומן ומקצועי בעבודות גג, שלא להתחיל בעבודה בטרם יהיו על הגג לוחות זחילה כראוי וכנדרש, ייחגר בחגורת בטיחות כנדרש ויוודא קיום רשת ביטחון". בית המשפט הוסיף וקבע כי "מדובר בעובד שמעמדו וכוחו כמחליט היו חד-משמעיים... הוא ולא אחר, היה למעשה הקובע על-פיו יישק דבר (ראה גם עדות האח)". לאור האמור, לא מצאתי כל עילה להתערב בהחלטת ערכאת הערעור להעלות את שיעור רשלנותו התורמת של המבקש ולהעמידו על 40%. אף בשאר טענותיו של המבקש באשר לשיעור הנזק לא מצאתי ממש.

אשר על כן בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ' בטבת התשע"ב (15.1.2012).