עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5326/12

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

בשם המבקש:                        עו"ד רועי גיא-גרין

 

 

                                          

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים י' צבן- סג"נ, מ' מזרחי, ר' כרמל) בעפ"ג 41957-04-12, מיום 23.05.2012, אשר דחה את ערעורו של המבקש על גזר דינו של של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ), בת"פ 1360-10.

 

הליכים קודמים

 

2.        המבקש הורשע, בעקבות הודאתו, בשלושה אישומים הכוללים שתי עבירות של התפרצות לבית עסק וגניבה, לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק), התפרצות למקום מגורים וגניבה, לפי סעיף 406(ב) לחוק, וגניבה לפי סעיף 384 לחוק.

 

3.        על-פי כתב האישום, המבקש, בלווית אחר, התפרץ למאפייה בירושלים וגנב מהמקום סכום כסף וארגז משקאות, וכן ניסה ליטול את הכספת שבמקום. במועד אחר, התפרץ המבקש ביחד עם אחרים לבית עסק ממנו גנבו סיגריות, שתיה חריפה וחבילות שוקולד. בנסיבות אחרות, התפרץ המבקש עם אחר לדירה ומשם גנב מחשב נייד וחפצים אחרים.

 

4.        טרם מתן גזר הדין נתן בית המשפט השלום את דעתו לתסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש, אשר נערך בהסכמת הצדדים. בתסקיר נאמר, כי המבקש התקשה ליטול אחריות על מעשיו ונטה להטילה על שותפו לתיק, וכן טען כי ביצע העבירות על רקע מצוקה כלכלית. קצינת המבחן התרשמה, כי למבקש "קשיים אישיותיים והתנהגותיים שונים", והוא סירב להשתתף בהליך טיפולי, במסגרת שירות המבחן. לאור זאת, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של המבקש, אם כי הומלץ, כי במידה שיוטל על המבקש עונש מאסר, הוא ירוצה בעבודות שירות ולא מאחורי סורג ובריח.

 

5.        בבואו לגזור את דינו של המבקש, שקל בית משפט השלום את חומרת העבירות, תוך שהוא מציין כי העובדה שמדובר "במספר מעורבים וברצף אירועים על פני זמן מעידה על כך שאין מדובר במעידה חד פעמית", וזאת, אף שהמבקש נעדר עבר פלילי. בית משפט השלום קבע עוד, כי מעשיו של המבקש חמורים מאלו שבוצעו על ידי נאשמים אחרים בפרשה, והעובדה כי הוא שהה במעצר בית לתקופה ממושכת יותר, אינה בעלת משקל משמעותי לעניין גזר הדין. זאת, הן משום שמשך תקופת מעצרו נבע מהתמשכות ההליכים, שהאחריות לה משותפת לשני הצדדים, והן משום שלא היה מדובר במעצר בית מכביד, שכן המבקש הורשה לצאת את ביתו ולעבוד.

 

           לאור האמור, הושת על המבקש עונש מאסר בפועל למשך 15 חודשים, מהם תנוכה תקופת המעצר בתיק זה; עונש מאסר על תנאי לשישה חודשים למשך שלוש שנים על כל עבירת רכוש, ופיצוי למתלוננים בסך 5,000 ₪.

 

הערעור לבית המשפט המחוזי

 

6.        המבקש ערער על חומרת עונשו לבית המשפט המחוזי בירושלים, וערעורו נדחה.

 

           בפסק דינו, נדרש בית המשפט המחוזי לטענת בא כוח המבקש, כי יש לקבל את המלצת שירות המבחן, ולהמנע מהטלת עונש מאסר בפועל על מרשו, כמו כן, נדרש בית המשפט לטענה, כי היה על בית משפט קמא לגזור את דינו של המבקש באופן פרטני, תוך אבחנה בינו ליתר המעורבים בפרשה. בית המשפט המחוזי אף ציין, את בקשת בא כוח המבקש להקל בעונשו של מרשו, לנוכח ההליך השיקומי בו החל, המתבטא במציאת עבודה מסודרת, ולאור העקרונות המשתקפים מתיקון מס' 113 לחוק העונשין, תיקון אשר, נכון לאותה עת, טרם נכנס לתוקפו.

 

           בית המשפט המחוזי קבע, כי אף שהעונש שהושת על המבקש איננו קל , הוא אינו מצדיק את התערבותו כערכאת ערעור. בית המשפט המחוזי הצטרף למסקנתו של  בית משפט קמא, לפיה , יש להשית על המבקש עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, חרף היותו צעיר בגילו ונעדר עבר פלילי, וזאת, לנוכח העבירות שביצע באירועים השונים, והעונשים שהוטלו על יתר המעורבים באותם אירועים.

 

הבקשה

 

7.          בבקשה שלפניי, המשיגה על גזר הדין שהושת על המבקש, חזר בא כוחו, עו"ד רועי גיא- גרין, על מרבית הטענות שהעלה בפני הערכאות הקודמות.

 

           בין היתר, נטען, כי מאחר שהמבקש, להבדיל מנאשמים אחרים בפרשה, לא הפר את תנאי מעצר בית שהוטלו עליו, הפנים את חומרת מעשיו, וחזר לדרך הישר, היה מקום להקל בעונשו, ביחס לגזר הדין שהושת על האחרים. כמו כן, הצביע בא כוח המבקש על טעויות שנפלו לטענתו בתסקיר שירות המבחן הנוגע למרשו.

 

           בנוסף, ביקש עו"ד גיא -גרין לבחון את עונשו של מרשו ברוח עקרונות תיקון 113 לחוק העונשין, התשע"ב - 2012 (ס"ח 2330, 102) (להלן:התיקון לחוק). בהתאם לכך, נטען, כי בעניינו של המבקש לא נקבע מתחם ענישה ראוי, ולא ניתן משקל מספיק לשיקולי השיקום, אשר, בהתאם לתיקון, מצדיקים חריגה לקולא ממתחם הענישה. עוד הובהר, כי בניגוד לאמור בתיקון בחוק, בית משפט השלום לא נתן את דעתו לנסיבות שונות הנוגעות לביצוע העבירה, כגון חלקו הקטן יחסית של המבקש בביצוע העבירות, ולנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, כדוגמת הנזק שיגרם לו ולמשפחתו בעטיו של גזר הדין, ומאמציו לתקן את תוצאות העבירה.

 

8.        לבקשת בית המשפט, הגישה המשיבה את תגובתה לטיעוני המבקש בשני עניינים. האחד, בחינת עונשו של המבקש בהשוואה לגזר הדין שהושת על הנאשם בת"פ 1358-10, בבית המשפט השלום בירושלים, והשני, שאלת הצורך בהגשת תסקיר משלים, לאור הטעויות שנפלו בתסקיר, לטענת המבקש.

 

           בא כוח המשיבה, עו"ד איתמר גלבפיש, סבר שהעניינים האמורים, אינם מצדיקים קבלת הבקשה לרשות ערעור.

 

 

 

 

דיון והכרעה

 

9.        כידוע, הלכה היא כי קבלת רשות לערער לבית משפט זה תינתן במשורה, ורק כאשר מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה (רע"פ 2178/12 סייקריס נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 18.07.2012]; רע"פ 1490/12 אבו-גוש נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 15.07.2012]).

 

           יתרה מזאת, כאשר הטענות עניינן בחומרת העונש גרידא, לא תענה בקשת רשות הערעור, אלא אם גזר הדין מבטא סטייה ניכרת ממדיניות הענישה, באותן נסיבות (רע"פ 4360/12 ג'בארין נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 18.07.2012]; רע"פ 5510/12 בונן נ' מדינת ישראל [ לא פורסם, 18.07.2012]).

 

10.      במקרה דנן, מדובר בבקשת רשות לערער על עונשו של המבקש, ובניגוד לסברת בא כוחו, אין מדובר בבקשה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית, רק משום שלדידו, היה מקום ליישם במתן גזר הדין את עקרונות התיקון לחוק, וזאת, מבלי להקל ראש בחשיבותם.

 

11.      בענייננו, אינני סבור כי גזר הדין האמור חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מהסוג בהן הורשע המבקש, ואין בעונש שהושת עליו כדי להצדיק מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

 

12.      לא מצאתי להענות לבקשה, אף לגופו של עניין.

 

           טענותיו של המבקש, לרבות השגותיו על חומרת עונשו, בהשוואה לעונשם של יתר הנאשמים בפרשה, או טענותיו בדבר המשקל שניתן להליכי השיקום בהם החל, נבחנו על ידי שתי הערכאות הקודמות, ואלו מצאו כי העונש שהושת עליו מוצדק וראוי.

 

13.      בית משפט השלום בחן את עונשו של המבקש ביחס לעונש אשר הושת על הנאשם האחר, שהיה שותף לחלק מהעבירות שביצע המבקש, ודינו נגזר בבית המשפט השלום בירושלים ע"י כב' השופט יצחק שמעוני בת"פ 1358-10 (להלן: הנאשם האחר). כמו כן, נבחן עונשו של המבקש בהשוואה לגזר דינו של שותפו לכתב האישום, אשר ניתן על-ידי כב' השופטת (סג"נ) ר' פרידמן-פלדמן בבית משפט השלום בירושלים, בת"פ 1360-10 (להלן: הנאשם השני). על שני הנאשמים הוטל עונש מאסר בפועל למשך עשרה חודשים, ששה חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים ממועד שחרורם מהמאסר שלא יעברו עבירת רכוש, ותשלום פיצוי למתלוננים הרלוונטיים בסך 5,000 ₪. 

 

14.      עיון במסמכים שצורפו לבקשה שלפניי ובגזרי הדין של הערכאה הדיונית, מעלה, כי הפער בין העונשים השונים נבע בשל העובדה, כי הנאשם האחר ביצע עבירה אחת של התפרצות לבית עסק, לפי סעיף 407(א) לחוק, בעוד שהמבקש הורשע בשתי עבירות של התפרצות לבית עסק וגניבה, לפי סעיף 407 (ב), שחומרתה רבה יותר. הנאשם השני, הורשע גם הוא, כמבקש, בביצוע שתי עבירות לפי סעיף 407(ב), אך בשונה מהמבקש, העבירה השלישית שיוחסה לו, ובה הורשע, הינה עבירת סיוע להתפרצות לבית עסק וגניבה, לפי סעיף 407(ב) ביחד עם סעיף 32 לחוק. זאת, כאשר המבקש שלפנינו הורשע בהתפרצות למקום מגורים וגניבה, לפי סעיף 406(ב), עבירה החמורה יותר מזו שביצע הנאשם השני.

 

15.      עוד נהיר, כי מבית משפט קמא, וכן מערכאת הערעור, לא נעלמה העובדה כי המבקש נעדר עבר פלילי, וזאת, יש לציין, בשונה ממצבו של הנאשם האחר. כמו כן, היה ידוע לשתי הערכאות כי המבקש החל בהליכי שיקום, היטיב את נזקו של אחד מקורבנותיו, ולא הפר את תנאי מעצר הבית בהם היה נתון, כפי שעשו הנאשם השני והנאשם האחר.

 

           יחד עם זאת, הנני סבור, כשתי הערכאות הקודמות, כי חומרת מעשיו של המערער הינה בעלת משקל מכריע בקביעת עונשו, ובזאת עלה המבקש על שני הנאשמים, שמעניינם הוא מבקש להקיש.

 

כידוע, מלאכת גזירת העונש אינה תרגיל מתמטי, ועקרון אחידות העונש אינו חזות הכל:

 

         "עקרון אחידות הענישה איננו כלל הכרעה סופי ומוחלט, מין 'סרגל מכאני' שממנו אין לסטות ... אין לבצע פעולת 'העתק-הדבק' מנאשם בתיק אחיד לנאשם בתיק אחר רק בשם עיקרון אחידות הענישה. שומה על בית המשפט לשקול היטב את הנסיבות המיוחדות של כל נאשם ונאשם, על מנת לחתור לענישה ההולמת את העבירה על פי אמות המידה המקובלות במשפטנו" (ע"פ 5195/11 קריניאן נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 28.3.2012]).

 

 

           כאמור, בנסיבות דידן, אין זהות בין העבירות שביצעו הנאשמים השונים, ועל כן לא ניתן לקבל את טענת המבקש כי בגזר דינו נפלה "טעות אריתמטית", וזאת בהשוואה לגזר הדין  שהושת על הנאשם השני, שותפו לכתב האישום.

 

16.      יש להדגיש, כי גם לפי התיקון לחוק, אשר עליו מטיל בא כוח המבקש את יהבו, העקרון המנחה בענישה הינו "חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם" (סעיף 40 ב לחוק). זאת, מבלי שיש צורך לבחון את נבכי סעיפי התיקון, שממילא לא היה בתוקף בעת גזירת דינו של המבקש, וכן במועד מתן פסק הדין בערעורו.

 

17.      אינני סבור כי יש מקום ליתן רשות לערער בשנית על גזר הדין, על אף טיעוני בא כוח המבקש לעניין תסקיר המבחן בעניין מרשו.

 

           מעיון בתסקיר של המבקש עולה, כי מדובר בתסקיר שלילי בעיקרו.

 

           בית משפט השלום ציין מפורשות בגזר הדין, כי גם אם חלה טעות בהבנת קצינת המבחן את עמדת המבקש ביחס להשתתפות בהליך טיפולי, והוא אכן הביע נכונות לכך, עדיין היה מקום להשית עליו עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית. עוד נקבע, ובצדק, כי ניתן היה לשקול הקלה בחומרת העונש, לו הוכח כי המבקש "פעל מיוזמתו עשה מאמץ גדול וניכר לשינוי", ואולם לא כך עלה מהתסקיר בעניינו. בנסיבות אלו, בית המשפט לא ראה צורך בעריכת תסקיר משלים בנוגע למבקש, ואיני רואה בהחלטתו זו, הצדקה לקבלת בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

סוף דבר

 

18.      לאור האמור, דין הבקשה להדחות.

 

           המבקש יתייצב לריצוי עונשו בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים ביום 02.09.2012, עד השעה 09:00.

 

           ניתנה היום, י"ט באב התשע"ב (‏7.8.2012).

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12053260_I04.doc   יא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il