עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5250/11

 

 

 

          

                                 

          

          

          

 

 

1.      מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת י' שטופמן) בעמ"ש 26480-11-10, רמ"ש 22183-03-11 ורמ"ש 44012-03-11, במסגרתה דחה את בקשות רשות הערעור של המבקשת על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (מיום 11.11.2010, 6.3.2011 ו- 30.3.2011 בהתאמה), כפי שתפורטנה להלן.

 

           המבקשת והמשיב הם הוריהם של שני קטינים – יליד 2002 ויליד 2004 (להלן: הבן הקטן או הילד). ביום 6.1.2009, ביוזמת עובדת סוציאלית לפי חוק הנוער, ניתן צו על ידי בית המשפט לנוער המורה על הוצאת הקטינים ממשמורת המבקשת והעברתם למקום מקלט חסוי. הקטינים הועברו למשמורת המשיב. בין הצדדים מתנהלים הליכים בבית המשפט לענייני משפחה שעניינם הסדרי ראייה בין המבקשת לקטינים. בהליכי קמא הוגשו חוות דעת שונות. על פי חוות הדעת מטעם מומחה לפסיכיאטריה, ד"ר יוסף כלב, מיום 28.7.2008, יש להעביר את משמורת הקטינים לידי המבקשת, אולם זאת ייעשה במסגרת תנאים מסוימים, לרבות פיקוחה תחת מעקב פסיכיאטרי. נקבע כממצא עובדתי על ידי בית משפט קמא כי תנאי המלצתו של ד"ר כלב לא קוימו. חוות דעת מטעם מומחה לפסיכיאטריה, ד"ר חיים שם דוד, מיום 31.12.2008, קבעה כי בניגוד לחוות דעתו של ד"ר כלב, המבקשת איננה זקוקה לטיפול פסיכיאטרי ויש להסתפק במעקב של פקידת הסעד בלבד, לפי החלטת השופט.

 

           בתאריך 3.9.2010, הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית מטעם ד"ר סוזנה אב-רון אידלמן (להלן: ד"ר אב-רון), אשר מונתה מטעם בית המשפט, בגדרה הומלץ בין היתר להחזיר באופן מיידי את המפגשים בין הבן הקטן לאמו, במסגרת תומכת המקובלת על המבקשת ועל בית המשפט. כמו כן, הומלץ כי המשיב יקבל הדרכה על הקשיים שעלולים להופיע עם חידוש הקשר של הילדים עם המבקשת. בתאריך 24.11.2010, הביעה המומחית דעתה כי "סביר להניח שלאור מערכת היחסים העוינת בין האב לבין האם, כל מקום מקובל על האם יהיה פסול על ידי האב...לפיכך, אני ממליצה על המשך הסדרי ראיה אצל הפסיכולוגית שרה יעקב. רצוי להדגיש שהאב כבר מרים קשיים למיניהם שמחבלים בפגישות". חודש לאחר מכן, סיכמה המומחית את התרשמותה מההורים, מהבן הקטן ומהמסגרת הטיפולית. לדעתה, אין אפשרות מעשית למצוא מסגרת או מטפל שיהיו מקובלים על שני ההורים. הילד חשוף להסתה מצד אביו וטובת הילד היא להיפגש עם אמו. כל עוד מצב העוינות בין ההורים ממשיך בחריפות הנוכחית, הפגישות בין המבקשת לילד חייבות להתבצע תחת פיקוח מלא.

 

           יצוין, כי בין לבין, אגף הרווחה המליץ כי הביקורים לא יערכו במסגרת שירותי הרווחה מפאת חוסר האמון שמגלה המבקשת בו וכי בית המשפט יקבע מקום ניטראלי שיהיה מקובל על ההורים לעריכת הביקורים. כמו כן, הגיש האגף בקשה לשחרורו מטיפול בתיק הואיל והסכסוך בין ההורים מעלה בתוהו כל אפשרות להגיע להסכמה ביניהם. המבקשת פנתה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט הגבוה לצדק (בג"ץ 1316/10) בעתירה להורות על קיום הסדרי ראיה רחבים ללא פיקוח בינה לבין הקטינים ולחייב את רשויות הרווחה לשאת בעלויות האבחונים שעליה ועל הקטינים לעבור. בהחלטה צוין כי בתגובת רשויות הרווחה נמסר שהתקיים דיון בחודש דצמבר 2009 לפני בית המשפט לענייני משפחה ובסופו הוחלט למנות מומחה "אשר יבחן לעומק את הצדדים והילדים, וייתן המלצות בדבר הטיפול הדרוש לצורך חידוש הקשר בין האם והילדים". בהחלטה נקבע, כי את הבדיקה יערוך מכון "שלום" וכי המבקשת תישא בהוצאותיה אלא אם כן יתברר שהאב שלא צורף אז לעתירה כמשיב הוא הגורם לנתק בין המבקשת לקטינים. בית משפט זה דחה את עתירתה של המבקשת על הסף הואיל ואין הוא יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי המשפט והדרך להשגותיה על החלטת בית המשפט לענייני משפחה היא באמצעות בקשה לעיון חוזר לפניו או דרך פנייה לבית המשפט המחוזי. הובהר, כי אם סבורה המבקשת שאיננה יכולה לעמוד בעלות מימון הבדיקה, עליה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה לבחינת העניין.

 

           בתאריך 12.1.2011, הוגשה חוות דעתה של ד"ר שרה יעקב, בה דווח בין היתר כי המפגשים בין המבקשת לקטינים מתנהלים לרוב באופן סדיר. האווירה במפגשים חמה והילד מביע געגועים לאמו ורצון למפגשים יותר ארוכים. האם רגישה לצרכי בנה ולא מהווה לו כל סכנה. מנגד, לצד העובדה כי האב מביע רצון שבנו ייפגש עם אמו, מעשיו מחבלים במפגשים. הומלץ לחייב את המשיב בקבלת הדרכה הורית ולהרחיב את המפגשים של המבקשת עם בנה. ביום 13.1.2011 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי "מאחר ואין הסכמה בין הצדדים על זהות המפקח על הביקורים, אין מנוס מכך כי בשלב זה, יתקיימו הביקורים בפיקוח במרכז הקשר". החלטה דומה ניתנה חודש לאחר מכן. ביום 10.2.2011, פנתה המומחית ד"ר אב-רון לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לשחרר אותה לאלתר מטיפול בתיק הנדון. היא ציינה כי "בסדר רגיל של העניינים הייתי ממליצה להרחיב את מסגרת הביקור לשעה נוספת ללא השגחה". עם זאת, עקב התנהגותה החשדנית של המבקשת "ולא אמינה", וסירובה לקבל טיפול -אין כל סיכוי לטיפול או לשינוי. על כן, מציינת המומחית, היא מתקשה ליתן חוות דעת אובייקטיבית למשפחה.

 

2.        כאמור, בקשה זו נסובה סביב שלוש החלטות שונות. הראשונה (עמ"ש 26480-11-10. להלן תיקרא: ההחלטה בעניין הפיקוח על הסדרי הראייה), בגדרה השיגה המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה לפיה מאחר ויש צורך בקיום ביקורים מפוקחים בין האם לבין הבן הקטן כפי שהמליצה המומחית בחוות דעתה, יש צורך דחוף למצוא מקום מתאים לעריכת המפגשים. נקבע שם, כי לנוכח סירובה של המבקשת שהמפגשים יהיו במרכז הקשר, תמליץ ד"ר אב רון על מקום שבו ניתן יהיה לערוך את הביקורים באופן שהפיקוח יהיה לשביעות רצונה וזאת ללא עלות או בעלות מינימאלית. כמו כן, נקבע כי ב"כ המבקשת דאז, יפנה למשרד הרווחה על מנת שהם יממנו מקום מפגשים פרטי בתיאום עם המומחית והמבקשת. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור מן הטעם שאין בידו לקבל את האשמות שמטיחה המבקשת ברשויות הרווחה ללא ביסוסן ואין כל עילה להתערב בהחלטה זו של בית המשפט לענייני משפחה. השנייה (רמ"ש 22183-03-11. להלן: ההחלטה בדבר איתור מפקח חדש על הסדרי הראייה), במסגרתה טענה המבקשת נגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 6.3.2011 אשר התעלמה מחוות דעתה של ד"ר שרה יעקב לפיה יש לחדש את המפגשים של האם עם בנה. לגישתה של המבקשת, אין כל הצדקה לעריכת מבחנים נוספים בעניין הסדרי הראייה בין האם לקטינים. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור של המבקשת בעניין זה בנימוק שאין להתעלם ממכתבה של ד"ר אב-רון, הפסיכיאטרית שמונתה על ידי בית המשפט, במסגרתו עתרה לשחררה מההליכים המתקיימים בין הצדדים וציינה שם בין היתר כי המבקשת מסרבת לקבל טיפול והתנהגותה החשדנית מסכלת כל מצב לשינוי אצלה.

 

           השלישית (רמ"ש 44012-03-11. להלן: ההחלטה בדבר העדפת חוות דעת מומחה ושאלת מימון חוות דעת חדשה), בתחומה משיגה המבקשת על כך שבית המשפט לענייני משפחה ביכר את חוות דעתה של ד"ר אב-רון על פני זו של ד"ר שרה יעקב, כאשר לפי הראשונה המבקשת מסרבת לכל טיפול ומתכחשת לבעיות כלשהן בתפקודה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה זו. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי ביום 12.5.2011, מינה בית המשפט לענייני משפחה את ד"ר מאיר לאופר כמומחה מטעם בית המשפט ליתן חוות דעת בכל הקשור להסדרי הראייה בין המבקשת לקטינים והטיל את הוצאות חוות הדעת ושכר טרחתו על המבקשת. בית המשפט המחוזי הדגיש כי ראוי שרשויות הרווחה תסייענה למבקשת אם היא איננה יכולה לממן את חוות דעת המומחה. עוד ציין, כי רק באמצעות חוות דעת מומחה מקיפה ועדכנית, אשר שני הצדדים יסכימו לקבלה וישתפו פעולה על מנת לבצעה, ניתן יהיה לחדש את הקשר בין המבקשת לקטינים.

 

3.        בבקשה שלפניי דורשת המבקשת כי בית משפט זה יורה למשיב להעביר למשמורתה את הקטינים לאלתר ויכריז על החלטת בית משפט קמא כמבוטלת. בעניין זה היא טוענת כי החלטת בית המשפט המחוזי רוויה בטעויות עובדתיות ולוקה בהתעלמות מראיות מוכחות. כמו כן, מבקשת היא להורות על הסדרי ראייה רחבים בינה לבין ילדיה ולחייב את המשיב לשאת את הוצאות האבחונים ולממנן, כאשר בחירת זהות הבוחן תהיה נתונה לשליטתה בלבד.    

 

4.        לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להדחות. הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא ניתנת במקרים חריגים, בהם נפסקה הלכה חדשה או במקרה בו מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית או חוקתית החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123 (1982)). אין לטעמי בבקשה זו להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אומנם, כמובן ישנה חשיבות לקשר בין המבקשת לילדיה, אולם יש גם להתחשב באופי ההחלטות ולעובדה שהסוגיות העיקריות טרם הוכרעו במסגרת ההליך דנא. כך למשל, בקשתה של המבקשת להורות על העברת הקטינים למשמורתה הבלעדית טרם הוכרעה בבית המשפט לענייני משפחה. באשר לטענותיה כלפי אותן טעויות עובדתיות לכאורה שנפלו בהחלטת בית המשפט המחוזי, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב. עתה, אדון בהחלטות בית המשפט המחוזי בכל בקשת רשות ערעור – אחת לאחת, על פי סדרן. 

 

           א. ההחלטה בדבר הפיקוח על הסדרי הראייה

           הטענות שמעלה המבקשת במסגרת בקשה זו אף הן טענות עובדתיות שמקומן להתברר בערכאה הדיונית. בפן המשפטי, עסקינן בהחלטה שעל פני הדברים מתיישבת עם טובת הקטין ומתחשבת בצרכיה של המבקשת. כך או אחרת, דומה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת רשות הערעור מן הטעם שאין להחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 11.11.2010 רלוונטיות עתה, משהמלצת ד"ר אב-רון (טרם הגישה בקשתה להתפטר מתפקידה) הייתה כי הסדרי הראייה יקוימו תחת פיקוחה של ד"ר שרה יעקב, דבר שהתיישב עם שביעות רצונה של המבקשת אותה עת, וכך היה. על כן, לא קמה עילה להגשת בקשת רשות הערעור.

 

           ב. ההחלטה בדבר איתור מפקח חדש על הסדרי הראייה

           בית המשפט לענייני משפחה נחשף לחוות דעתה של ד"ר שרה יעקב וכפי שנראה בהמשך החלטת בית משפט קמא, הוא לא קיבל אותה בסופו של יום (ראו החלטתו מיום 30.3.11), הגם שלא נימק מדוע עשה כן. כלל הוא, כי אין בית משפט מחויב לאמץ חוות דעת של מומחה אלא זו מהווה אך כלי עזר לסייע לבית המשפט במתן החלטתו. מהחומר עולה, כי אין הסכמה בין הצדדים לגבי זהות המפקח ועל כן ברורה עתה החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה לפיה על ב"כ הצדדים להגיש רשימת מומחים מוסכמים לביצוע פיקוח והכנת דעת. משכך, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה.

 

 

           ג. ההחלטה בדבר העדפת חוות דעת מומחה ושאלת מימון חוות דעת חדשה

           בית המשפט רשאי לבכר חוות דעת אחת על פני אחרת ואינו מחויב להיות כבול לחוות דעת שהיא. כך או אחרת, זוהי קביעה עובדתית שאין מקום כי ערכאת הערעור תתערב בה.

          

           באשר להתניית חידוש הקשר בין המבקשת לילדיה בהכנת חוות דעת חדשה ומימונה, הרי שככלל, מוטב כי בתי המשפט יהיו זהירים עת הם מתנים את ביקור ההורה עם ילדו ביכולתו הכלכלית לממן חוות דעת מומחה "שתאשר" קיומו של הביקור, תוך דרישה להגיע להסכמה משותפת עם הצד האחר. החלטה מעין זו צריכה להינתן במשורה ורק במקרים בהם היא מתיישבת עם טובת הקטין. ברי, "שאין לנקוט בהליך כדי 'להעניש' הורה או ילד בגין חוסר שיתוף פעולה עם הרשויות או 'לכפות' שיתוף פעולה" (ראו והשוו: דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח (6) 246, פסקה 14 לחוות דעתו של הנשיא בדימוס א' ברק). בעניין זה, נראה כי בית המשפט לענייני משפחה השכיל לעשות בהחלטתו מיום 15.12.2009, אליה הפנה בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, עת קבע, באנלוגיה לענייננו, כי המבקשת תישא בהוצאות המומחה אלא אם כן יתברר שהמשיב הוא הגורם לנתק בין המבקשת לקטינים. כפי שבית המשפט המחוזי קבע, המבקשת יכולה לפנות לרשות לסיוע במימון חוות הדעת. בהתאם לעמדת הרשות בדבר שיעור העלות של המומחה, תהיה רשאית המבקשת לפנות לבית המשפט בבקשה שהמשיב ישתתף בהוצאות, בנסיבות העניין. אין בכך להביע עמדה בדבר בקשות שטרם הוגשו. המטרה היא לכוון את האם וגם להציג את התמונה באופן שנראה לי מאוזן יותר. 

 

4.        עיון בהחלטות השונות ובחומר הנלווה, לרבות חוות הדעת, חשף בפני בית משפט זה תמונה רחבה יותר של הליכי קמא. משכך, מצאתי לנכון, מתוך גישה בונה, להעיר את ההערה הבאה. בעניינו נדמה כי יש לקבל את עמדת בית המשפט המחוזי לפיה יהא על המבקשת לשתף פעולה יותר עם הרשויות. עם כל ההבנה, אין היא יכולה להכתיב את תנאי הפיקוח. מהצד האחר - ויש צד אחר - מהחומר עולה שלא נעשה די כדי לדאוג לקיום מפגשים סדירים בין האם לבין הילד הקטן ובכלל לחיזוק הקשר ביניהם. עמדה זו עולה מעיון במכלול חוות הדעת שהוגשו. יתרה מזו, וכאן העיקר, עניין זה קשור באופן ישיר לטובת הקטין, שכידוע הוא שיקול העל המנחה תיקים מעין אלו. כפי שאין לאפשר לאם לנווט את המהלכים, כך הוא המצב לגבי האב.

 

5.        העולה מן המקובץ הוא שדין הבקשה להידחות. טוב תעשה האם לה ולילדיה אם תשקיע מאמץ בשיתוף פעולה עם הרשויות. בכפוף לכך, וכחלוף זמן לא רב, תעמוד בפני המבקשת האפשרות לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בנושאים הרלוונטיים. חזקה על בית המשפט לענייני משפחה שישקול את העניין בראייה רחבה, תוך מתן משקל ראוי להיבטים החיוביים שבקשר בין האם לבנה הקטן, גם על מנת להטיב עימו. לעניין מימון הוצאות חוות הדעת, הנני מפנה לאמור בסוף סעיף 3 דלעיל.

          

6.        בכפוף לאמור, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

          

 

           ניתנה היום, כ"ח בתשרי התשע"ב (26.10.2011)

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11052500_Z06.doc   /אמ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il