עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4820/12

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                     עו"ד ברק רון; עו"ד חן פייביש

 

 

 

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' שנלר) בה"פ 1827/05/12 מיום 3.6.2012, בה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב הליכי הוצאה לפועל שנוקטת בהם המשיבה 1 נגדו.

 

עיקרי העובדות

2.        המבקש והמשיבה 1 הם בני זוג, פרודים מזה כ-16 שנה, מתדיינים בערכאות מזה כ-5 וחצי שנים, כשברקע המשיבה 2, החולקת את חייה עם המבקש כידועה בציבור מזה כ-12 שנים. בשלהי שנת 2006 ביקש המבקש להתגרש מהמשיבה 1, ובין השניים התגלע סכסוך בעניינים ממוניים, וזה גרר הליכים משפטיים לרוב. ביום 17.12.2010 הורה בית המשפט לענייני משפחה על תיקונים בטיוטת הסכם הגירושין בין השניים, ונתן להסכם המתוקן תוקף של פסק דין. המבקש מזה והמשיבה 1 מזה, ערערו על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. הצדדים הגיעו להסכמה כי ערעורה של המשיבה 1 יתקבל וכי ערכאת הערעור תדון בכל הנוגע לערעורו של המבקש. ביום 9.11.2011 נתן בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים (להלן: פסק הדין בערעור). במסגרת הסכם הפשרה התחייב המבקש להעביר למשיבה סכום של 1,500,000 דולר. נקבע כי במידה והמבקש ישלם סך של 1,250,000 דולר תוך 60 ימים מיום מתן פסק הדין, יחשב הדבר כסילוק החיוב של המבקש על-פי פסק הדין. עוד נקבע, כי לצורך הבטחת התחייבותו של המבקש, יוטל על דירתו עיקול וכמו כן ינתן למשיבה יפוי כוח על מנת לאפשר לה למכור את דירתו של המבקש.

 

3.        בחלוף מספר חודשים הגישה המשיבה 2 תביעה לביטול הסכם הפשרה ופסק הדין בערעור, בטענה כי ההסכם פגע בזכויותיה כידועה בציבור של המבקש. כמו כן, המשיבה 2 הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה בעניין זכויותיה הרכושיות, בהתבסס על היותה ידועה בציבור של המבקש. לבקשת המשיבה 2 נתן בית המשפט לענייני משפחה ביום 10.1.2012 צו עיקול זמני על מחצית מזכויות המבקש בדירתו. בנוסף, ביום 22.1.2012, ניתן צו מניעה זמני לבקשת המשיבה 2 האוסר על המבקש לעשות כל דיספוזציה במחצית הזכויות בחשבון בנק שלו בחו"ל. 

 

4.        ביום 1.5.2012 הגיש המבקש תביעה לבית המשפט המחוזי במסגרתה ביקש את ביטולו של פסק הדין בערעור. עוד ביקש להורות על החזרת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, על-מנת להביא את ענייניהם הרכושיים של הצדדים לכדי סיום. בתביעתו לביטול פסק הדין בערעור, עתר המבקש לסעד של צו מניעה זמני המורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל שנקטה בהם המשיבה 1 נגדו, בכל הנוגע לפסק הדין שאת ביטולו ביקש בתביעה העיקרית.

 

החלטת בית המשפט המחוזי

5.        בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל שנקטה בהם המשיבה 1 נגדו. בית המשפט עמד על כך שהמבקש לא גילה את מלוא העובדות הנדרשות, ובהן את הסעדים הזמניים שהעניק בית המשפט לענייני משפחה למשיבה 2, אשר יש בהם כדי לסכל את ביצועו של פסק הדין בערעור. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי מבלי לחוות דעתו ביחס לסיכויי המבקש להביא לביטול פסק הדין שניתן בערעור, הרי שבסופו של דבר גם אם פסק הדין יבוטל, יחזור על כנו פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר עליו ביקשו המבקש והמשיבה 1 לערער. באשר למאזן הנוחות, קבע בית המשפט כי כל עוד הצווים הזמניים שניתנו מאת בית המשפט לענייני משפחה בתביעתה של המשיבה 2 ובהסכמתו של המבקש לא יבוטלו, הרי שהדרך היחידה של המשיבה 1 לקבל את אשר הוסכם ונפסק לטובתה היא באמצעות הליכי הוצאה לפועל או מימוש בטוחות. בית המשפט המחוזי ציין כי לא ניתן לקבוע כי סיכויי תביעתו של המבקש גבוהים עד כדי שיש בהם להכריע את הכף מול מאזן הנוחות ולנוכח מה שנאמר על ניקיון כפיו של המבקש. עוד קבע בית המשפט כי לא הוכח כי אם המשיבה תצליח לקבל את הכספים אשר נפסק כי הם מגיעים לה, לא תוכל להשיבם אם בסופו של דבר יצליח המבקש בתביעתו. על יסוד הדברים הללו, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן סעד זמני.

 

עיקרי טענות המבקש

6.        לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בשעה שקבע כי יש בתביעת המשיבה 2 ובסעדים הזמניים שניתנו במסגרת אותו הליך כדי לסכל את ביצועו של פסק הדין בערעור. לטענת המבקש, אילו קיימה המשיבה 1 את הסדר הפשרה, ניתן היה לבצעו עוד קודם למתן הסעדים הזמניים בתביעת המשיבה 2. עוד טוען המבקש כי כדי להימנע מסכסוך עם המשיבה 2, עימה הוא חי, הוא הודיע לבית המשפט לענייני משפחה כי יקבל כל פסק דין וכל סעד זמני שייקבע על בסיס תביעתה. לטענת המבקש, אין בכך כדי להסכים או להביע רצון לסיכולו של פסק הדין שבערעור, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא בחן את מהות הבקשה שהונחה לפניו, שכן אין מדובר בבקשה למתן סעד זמני, אלא בבקשה לעיכוב פסק הדין שבערעור עד לבירור טענות הצדדים. לדעתו שגה בית המשפט כאשר לא בחן לעומק את סיכויי ההליך, מכיוון שלטענתו הסיכויים הם טובים ולפיכך מן הדין להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין בערעור. המבקש מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט כשקבע כי גם אם בסופו של דבר יבוטל פסק הדין שבערעור, יחזור על כנו פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, שכן תביעת המבקש כוללת סעד של ביטול החלטת בית המשפט לענייני משפחה והשבת התיק אל בית המשפט לענייני משפחה לשם השלמת פסק הדין. לכל הפחות, טוען המבקש, מן הראוי כי ערעורו ישוב על כנו וכי ערכאת הערעור תידרש להכריע בו. עוד טוען המבקש כי בית המשפט שגה ביחס למאזן הנוחות כאשר לא התייחס לפגיעה האפשרית באורח חייו של המבקש עקב הליכי ההוצאה לפועל. בנוסף, שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי לא הוכח שבמידה והמשיבה 1 תקבל את הכספים אשר נפסק כי היא זכאית לקבלם, לא תוכל להשיבם אם יצליח המבקש בתביעתו. לטענת המבקש קביעה זו משוללת יסוד שכן הדבר כלל לא נבחן במהלך הדיון ולא הייתה בידי המבקש אפשרות להוכיח טענה זו.

 

 

דיון והכרעה

7.        נתתי דעתי על נימוקי בקשת הרשות לערער, עיינתי בנספחיה הצריכים לעניין, ומסקנתי היא כי דינה להידחות. אין צורך לשם כך בתגובה מאת המשיבות. הלכה מושרשת היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות שעניינן בסעדים זמניים, וכי ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהפעלת שיקול הדעת בעניין זה אלא במצבים חריגים (רע"א 3851/11 נדב נ' לוי, פסקה 4 (לא פורסם, 7.6.2011)). לא זה מצב הדברים בענייננו. גם אם נקבל את טענת המבקש לפיה מהותו של הסעד הזמני שהתבקש היא עיכוב ביצועו של פסק הדין בערעור, הרי שאין לטענה זו נפקות של ממש בענייננו, משום שהשיקולים שבהם התחשב בית המשפט המחוזי בהחלטתו הם רלבנטיים גם לצורך הבחינה אם יש לעכב את ביצוע פסק הדין, אם לאו.

 

8.        המבקש מעוניין בסעד זמני עד להכרעה בתביעתו שבמסגרתה ביקש לבטל את פסק הדין בערעור, אשר נתן תוקף להסדר בין הצדדים. לטענת המבקש, המשיבה 1 הפרה את ההסכם ופעלה לסיכולו באופן המצדיק את ביטולו של פסק הדין בערעור. על פני הדברים, ומבלי להיכנס לעומקם, דומני כי סיכויי תביעתו של המבקש אינם גבוהים. מושכלות ראשונים באשר להסכם פשרה שניתן לו תוקף בפסק דין, הם ש"ממוזגות בו שתי תכונות, של הסכם ושל פסק דין" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 549 (ירושלים, 1995)):

"כל אחד מן היסודות הללו – היסוד ההסכמי והיסוד השיפוטי – שומר על תכונותיו, סגולותיו ודיניו שלו... כאשר טענתו של בעל-הדין מבוססת על פגם כלשהו בהסכם עצמו, כגון טעות, הטעיה, כפייה, או כאשר היא מבוססת על הפרת התחייבותו של בעל-הדין שכנגד על פי-ההסכם – הדרך הדיונית לתקיפתו של פסק-הדין היא באמצעות תביעה נפרדת, עצמאית, המבוססת על אחת מן העילות שבדיני חוזים לביטולו של חוזה. לעומת-זאת, כאשר טענתו של בעל-הדין מכוונת נגד ההליך השיפוטי שהתקיים ואישורו של ההסכם בפסק-דין... הדרך הדיונית לתקיפתו של פסק-הדין היא באמצעות ערעור לפני ערכאה גבוהה יותר" (נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 329 (תל אביב, תשנ"א)).

 

 

9.      בעניין דנן, תביעתו של המבקש נובעת מטענה על הפרת ההסכם מצידה של המשיבה 1 ולכן כוּונה נגד "הפן ההסכמי". כאשר תביעה מוגשת בגין הפרה של הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, הסעד המתבקש יכול שיהא אכיפת ההסכם, וזאת גם באמצעות הליכי בזיון בית המשפט, מכיוון שהסכם הפשרה שניתן לו תוקף של פסק דין כמוהו כפסק דין שניתן באופן עצמאי. לצד זאת, ישנה אפשרות לבקש סעד של ביטול ההסכם "אם מסיבות כלשהן לא ניתן לאכוף את קיום פסק הדין בהליכי הוצאה לפועל או בהליכי בזיון בית המשפט, או אם אין דרך זו נראית יעילה ומעשית, אזי יוכל בעל הדין הטוען לאי קיום פסק הדין להגיש תביעה חדשה על יסוד העילה שהקים פסק הדין" (ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי, פ"ד מח(4), 689, 700-699 (1994)).

 

10.      בית-משפט זה עמד בעבר על הצורך לייחס משקל רב לסופיותם של הסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין על-מנת להגשים את ציפיותיהם הסבירות של הצדדים לגבי אותם הסכמים. בהתחשב בכך נפסק כי יש להצביע על טעמים משכנעים וכבדי משקל על-מנת להצדיק את ביטולו של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש, פ"ד נא(1) 577, 593 (1997); רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1) 577, פסקאות 8-7 לפסק דינה של השופטת ד' דורנר (2001)).   

 

11.      בענייננו, מבקש המבקש את ביטולו של פסק הדין בערעור בשל הפרות נטענות מצדה של המשיבה 1. כשלעצמי מסופקני עד כמה הן באות בגדר טעמים כבדי משקל אשר מצדיקים תרופה של ביטול. ישנן תרופות מתונות יותר, הולמות לכאורה יותר, גם אם יוכחו ההפרות הנטענות. על כל פנים, השיקול המכריע הוא מאזן הנוחות. אני תמים דעים עם בית המשפט המחוזי בעניין זה. בקשתו של המבקש מונעת למעשה מן המשיבה 1 את מימושו של פסק הדין בערעור. כידוע, אין למנוע מבעל דין להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול על פיו בכל דרך אחרת, בהעדר טעם מיוחד. המבקש לא הצביע על קושי של ממש להשיב את מצב הדברים לקדמותו במידה ותקבל המשיבה 1 את הכספים שנפסקו לטובתה על-פי פסק הדין שבערעור, ולא הצביע על נזקים קונקרטיים אשר נגרמו לו עקב פתיחת תיק ההוצאה לפועל. כמו כן, בהתחשב עם הסעדים הזמניים שניתנו בבית המשפט לענייני משפחה בתביעת המשיבה 2 ובהסכמת המבקש, הרי שלא ניתן לבצע את פסק הדין שבערעור במלואו. על כן, הדרך היחידה שבה יכולה המשיבה 1 לפעול על מנת לקבל את הכספים המגיעים לה על-פי פסק הדין בערעור היא באמצעות הליכי ההוצאה לפועל. כאמור, בהעדר טעם מיוחד לא ראיתי סיבה טובה למנוע מן המשיבה 1 לפעול כדי לממש את המגיע לה על-פי פסק הדין בערעור.

 

12.      יתר על כן, משלא גילה המבקש את כל העובדות הרלבנטיות לבית המשפט המחוזי, ובהן את דבר הצווים שניתנו בתביעת המשיבה 2 על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, לא פעל המבקש כפי שמצופה ממי שעותר לסעד זמני, וגם מטעם זה תהא ידו על התחתונה בגדרי הבקשה הנדונה.

 

13.      בקשת הרשות לערער נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. 

 

 

 

           ניתנה היום, ‏כ"ט בתמוז התשע"ב (‏19.7.2012).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12048200_O01.doc   עג+הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il