עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4811/12

 

 

בבית המשפט העליון

 

מ"ח  4811/12

 

לפני:  

כבוד השופטת ע' ארבל

 

המבקש:

פלוני

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבה:

מדינת ישראל

                                          

בקשה למשפט חוזר

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד מ' מרון

 

החלטה

 

 

           בקשה לשחרור המבקש ממאסר בהפקדת ערובה, וזאת במסגרת בקשה למשפט חוזר.

 

1.        המבקש הורשע בבית משפט השלום (כבוד השופטת ד' בית-אור) בביצוע שלוש עבירות של מעשה מגונה במתלוננת לוקה בנפשה שהייתה מאושפזת במרכז לבריאות הנפש שבו עבד המבקש כמדריך. יצוין כי במהלך הדיונים, לאחר סיום פרשת התביעה, הגיש המבקש בקשה להמציא לעיונו מסמכים רפואיים הקשורים למחלתה של המתלוננת וכן להרשות לרופא מטעמו לבדוק את המתלוננת לצורך הכנת חוות דעת רפואית פסיכיאטרית. זאת, כדי לתמוך בטענתו לפיה בשל מחלתה בדתה המתלוננת את האירועים מושא התלונה. בית המשפט דחה את הבקשה. בגין מעשיו הושת על המבקש עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל, 15 חודשי מאסר על תנאי וכן פיצוי למתלוננת.

 

2.        על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט (כבוד הנשיא י' אלון והשופטים ר' אבידע ו-י' שפסר) קבע כי היה בהחלטת בית משפט השלום בעניין המצאת המסמכים הרפואיים כדי לפגוע בהגנת המבקש, ולפיכך הורה להחזיר את התיק לערכאה הדיונית וכן הורה כי המשיבה תעביר לידי המבקש עותק מתיקה הרפואי של המתלוננת. עוד קבע בית המשפט כי המבקש יודיע אם ברצונו לזמן פסיכיאטר מומחה מטעמו, וכי על בית משפט השלום לקבוע מהי השלכתה של עדות המומחה, ככל שתהיה כזו, על פסק דינו.

 

3.        בית משפט השלום הורה למרכז לבריאות הנפש שבו אושפזה המתלוננת להמציא לו את כל החומר הרפואי הנוגע למחלתה ולאחר מכן הודיע לצדדים כי הם רשאים לעיין בחלק מהחומר שהתקבל. המבקש לא הגיב להודעה זו, כמו גם לתזכורת נוספת שנשלחה מבית המשפט ולא התייצב לדיון שנקבע בעניינו. משלא נתן המבקש הסבר למחדליו, לא התקיים בסופו של דבר דיון בעניין המסמכים הרפואיים ובית משפט השלום הורה על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי לצורך מתן פסק דין סופי.

 

4.        בית המשפט המחוזי זיכה, ברוב דעות, את המבקש מחמת הספק משני מקרים של מעשה מגונה, והותיר את ההרשעה בביצוע מעשה מגונה אחד. כמו כן, קבע בית המשפט כי תקופת המאסר שהוטלה על המבקש תקוצר ותעמוד על שישה חודשים.

 

5.        על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בית המשפט (כבוד השופט ס' ג'ובראן) דחה את הבקשה, מן הטעם שלא עוררה שאלות של עובדה או משפט החורגות מעניינו הפרטי של המבקש. למעלה מן הצורך ציין בית המשפט כי חלקה הארי של הבקשה עסק במהימנות עדותה של המתלוננת בבית משפט השלום, אולם אין בית משפט של הערעור נוהג להתערב בממצאי עובדה ומהימנות אלא בנסיבות מיוחדות, שאינן מתקיימות במקרה דנן. נוכח דחיית הבקשה, החל המבקש לרצות את מאסרו ביום 19.3.12.

 

6.        ביום 19.6.12 הגיש המבקש בקשה לעריכת משפט חוזר מכוח סעיפים 31(א)(2) ו-31(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ''ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). לצד הבקשה למשפט חוזר, הגיש המבקש את הבקשה שבפניי, לשחרורו ממאסר בהפקדת ערובה. יצוין, כי הבקשה הובאה לעיוני רק ביום 12.7.12 בעקבות חוסר הבנה בין באת כוח המבקש לבין מזכירות בית המשפט. בבקשה לשחרורו ממאסר נטען כי קיים חשש ממשי כי המבקש יסיים לרצות את מאסרו בטרם תתקבל החלטה בבקשתו למשפט חוזר, ובכך ייגרם לו נזק בלתי הפיך. כמו כן צוין כי מלבד ההרשעה הנוכחית, למבקש עבר נקי והוא היה משוחרר ללא תנאים מגבילים למעלה מ-9 שנים. באשר לסיכויי הבקשה נטען כי הם גבוהים נוכח טענות כבדות משקל בגוף הבקשה למשפט החוזר. הבקשה למשפט חוזר בוססה בעיקרה על שני אדנים: האחד, חוות דעת פסיכיאטרית (להלן: חוות הדעת) אשר לדעת המבקש, תומכת בטענת ההגנה לפיה המתלוננת בדתה את האירועים מושא התלונה בשל מחלת הנפש שממנה היא סובלת; השני, טענה לכשל בייצוג.

 

7.        המשיבה מתנגדת לבקשה, שכן רק בנסיבות יוצאות דופן יהיה בבקשה למשפט חוזר כדי להצדיק את עיכוב ביצוע העונש שנגזר על המבקש. זאת, על אחת כמה וכמה כאשר הבקשה מוגשת מקום בו המבקש החל לרצות את עונש המאסר. המשיבה סבורה כי נסיבות חריגות שכאלה לא נתקיימו במקרה דנן. באשר לסיכויי הבקשה למשפט חוזר, טוענת המשיבה כי כל שנקבע בחוות הדעת הוא שלא ניתן לשלול כי המתלוננת, עקב מחלתה, סובלת מהזיות ומחשבות שווא אשר השפיעו על תוכנם ואמיתותם של דבריה בעדותה. עם זאת, חוות הדעת נסמכה אך ורק על תיעוד רפואי מבלי לבחון את המתלוננת. באשר לטענה בדבר כשל בייצוג נטען כי אין בה כדי להצביע על עיוות דין, וממילא היא נטענה מבלי שהובאה תגובת סנגורו הקודם של המבקש.

 

8.        דין הבקשה להידחות. כידוע, נקודת המוצא הינה כי נאשם שהושת עליו עונש מאסר יחל בביצועו המיידי, וככלל, אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו (ראו למשל: ע"פ 8397/10 זועבי נ' מדינת ישראל פס' 5 להחלטה (לא פורסמה, 28.11.2010)). נקודת מוצא זו מתחדדת על אחת כמה וכמה כאשר הבקשה לעיכוב ביצוע מוגשת במסגרת בקשה למשפט חוזר, שכן הליך המשפט החוזר הינו הליך חריג, המאפשר רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן לגבור על עקרון הסופיות. לפיכך, רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן יהיה בהגשת בקשה למשפט חוזר כדי להצדיק עיכוב ביצועו של עונש שנגזר בפסק דין חלוט (מ"ח  3633/08 אליטוביץ נ' מדינת ישראל, פס' 7 להחלטה (לא פורסמה, 7.5.2008) (להלן: עניין אליטוביץ')). זאת ועוד, בנסיבות שבהן המבקש החל לרצות את מאסרו ומשמעות קבלת הבקשה היא קטיעת עונש המאסר, אזי קטן עוד יותר הסיכוי לקבלתה (ראו והשוו: ע"פ 3513/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 6 להחלטה (לא פורסמה, 13.5.2012)). לא התרשמתי כי במקרה הנוכחי מתקיימות נסיבות המצדיקות את קטיעת המאסר.

 

           מבלי לקבוע מסמרות לעניין הבקשה למשפט חוזר, בין היתר, מאחר שטרם התקבלה תגובת המשיבה לגוף הבקשה (ראו עניין אליטוביץ', פס' 8 להחלטה), אציין כי על פניו, סיכויי קבלתה אינם נראים ממשיים. באשר לחוות הדעת יצוין כי בבית משפט השלום נשמעה עדותו של ד"ר לוינטל, רופא פסיכיאטר שטיפל במתלוננת עת הייתה מאושפזת במרכז לבריאות הנפש. ד"ר לוינטל העיד כי המתלוננת אינה לוקה במחשבות שווא או הזיות ובית המשפט נתן אמון בעדותו. כעת, מנסה המבקש לשכנע באמצעות חוות דעת של פסיכיאטר מטעמו, אשר נכתבה אך ורק על סמך מסמכים רפואיים שהיו לפניו ומבלי לבדוק את המתלוננת, כי אין לשלול שהיא סובלת מהזיות ומחשבות שווא. בנסיבות אלה, וכאמור מבלי לקבוע מסמרות, לא מצאתי כי יש בחוות הדעת כדי להצדיק היענות לבקשה לשחרור ממאסר. באשר לטענתו של המבקש בעניין כשל בייצוג הקשורה כל כולה לעניין המסמכים הרפואיים יוער כי בית משפט זה במסגרת הבקשה לרשות ערעור ציין כי מחדליו של המבקש הם שהביאו לכך שלא נעשה בהם שימוש וכי על אף האפשרות שעמדה למבקש הוא לא הגיש חוות דעת מטעמו כדי לסתור את חוות דעתו של ד"ר לוינטל. כמו כן לא הובאה תגובתו של הסנגור שלגביו נטען כי כשל בייצוג המבקש, וכידוע לא ניתן להתייחס לטענת כשל בייצוג בלעדיה (ראו: מ"ח 3546/05 נימני נ' מדינת ישראל, פס' 10 להחלטה (לא פורסמה, 22.11.05)), בוודאי שלא בשלב זה, שבו אין לפניי את תגובת המשיבה לגוף הבקשה.

 

9.        סיכומו של עניין, אמנם המבקש עומד לסיים לרצות את עונש המאסר שהושת עליו, זאת בטרם תתקבל תגובת המשיבה לבקשה למשפט חוזר, אולם נוכח סיכוייה הנמוכים של הבקשה למשפט חוזר להתקבל ובהיעדר נסיבות חריגות וקיצוניות לקטיעת עונש המאסר שהושת על המבקש, גובר במקרה דנן האינטרס הציבורי שבאכיפה מיידית של העונש. אינטרס זה זוכה למשנה תוקף בכל הנוגע למסגרת המיוחדת של בקשה למשפט חוזר, שבה ניתן משקל רב לשיקול הסופיות, כמפורט לעיל.

 

           הבקשה, אפוא, נדחית.

 

           ניתנה היום, כ"ט בתמוז תשע"ב (19.7.12).

 

 

 

                        ש ו פ ט ת

________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12048110_B02.doc   עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

 

-פירמות עורכי דין מובילות-

  • meitar
  • nevo-molson
  • maschit
  • gornitzky
  • yehuda
  • firon
  • firon