עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4786/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 4786/12

בש"פ 4950/12

לפני:

כבוד השופט ח' מלצר

המבקשת ב-בש"פ 4786/12 והמשיבה ב-בש"פ 4950/12:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב 1 ב-בש"פ 4786/12 והעורר ב-בש"פ 4950/12:

1. מיכאל טנסקי

המשיבים 4-2 ב-בש"פ 4786/12:

2. סרגיי אמירוב

3. דימיטרי סקורדוק

4. איגור צירוני

בקשה להארכת מעצר (שלישית) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, וערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע ב-מ"ת 50302-03-11 מתאריך 21.6.2012, שניתנה על ידי כב' השופט נ' אבו טהה

בשם המבקשת ב-בש"פ 4786/12 : עו"ד יאיר חמודות

בשם המשיב 1 ב-בש"פ 4786/12: עו"ד יורם שפטל

החלטה

1. לפניי שני הליכים הנוגעים להמשך מעצרו של המשיב 1 ב-בש"פ 4786/12 (להלן: טנסקי).

ההליך הראשון (בש"פ 4796/12) הוא בקשה שלישית להארכת מעצרו של טנסקי בתשעים ימים, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), שיימנו החל מתאריך 23.6.2012, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 50292-03-11 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם. יש לציין כי הבקשה הנ"ל הוגשה גם בעניינם של שלושה אחרים (להלן, בהתאמה לסדר המשיבים 4-2 ב-בש"פ 4786/12: סרגיי, דימיטרי ו-איגור, וביחד עם טנסקי, להלן: המשיבים), שהואשמו יחד עם טנסקי באותו כתב אישום (פרטי כתב האישום האמור יובאו בהמשך בקצרה). סרגיי, דימיטרי ואיגור מסרו את הסכמתם לבקשה האמורה, ועל כן הארכתי בהתאם לכך את מעצרם בתאריכים: 19.6.2012 (דימיטרי), ו-20.6.2012 (סרגיי ואיגור).

ההליך השני (בש"פ 4950/12) הוא ערר מטעמו של טנסקי על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתאריך 21.6.2012 (כב' השופט נ' אבו-טהה), במסגרתו נדחתה בקשתו של טנסקי לעיון חוזר על ההחלטה להמשיך ולעצור אותו עד לתום ההליכים.

מאחר ששני ההליכים הנ"ל עוסקים למעשה באותו המכלול העובדתי – אדון ואכריע בהן במשותף.

2. בתאריך 20.6.2012 קבעתי, בהתאם להסכמתו של טנסקי, כי הוא יישאר במעצר עד להחלטה אחרת בעניינו. בתאריך 8.7.2012, לאחר שדנתי בשני ההליכים במאוחד, הוריתי על המשך המעצר – עד להחלטה אחרת במכלול, וזו ניתנת כעת.

3. התשתית העובדתית הרלבנטית תוארה על ידי בהרחבה בהחלטתי מתאריך 8.4.2012, בגדרה קיבלתי את הבקשה השנייה להארכת מעצרו של טנסקי בתשעים ימים (בש"פ 2278/12). על כן אקצר ואביא להלן רק את עיקר הנתונים הצריכים להכרעה כאן.

העובדות הנוגעות לעניין

4. בתאריך 27.3.2011 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום כנגד המשיבים, בגדרו יוחסו לטנסקי עבירות של: רצח (שני מקרים), קשירת קשר לביצוע פשע (שני מקרים, בשני אישומים) ועבירות נשק. כמו כן הואשמו יתר המשיבים בעבירות של רצח, קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות שונות נוספות.

5. בקצרה ייאמר כי בגדרי כתב האישום יוחסה לטנסקי שותפות לרציחתם של מר משה אחייב ז"ל (להלן: המנוח) וגב' ורוניקה קו ז"ל (להלן: המנוחה).

בעת מותו של המנוח, ריצה טנסקי עונש מאסר, ועמו שהה בכלא גם אסיר אחר (להלן: רובשן). אחיו של רובשן נקלע לקטטה עם המנוח ועם אדם נוסף (להלן: אליק) בפיצוציה בעיר באר-שבע. על רקע אירוע הקטטה קשר, כנטען, טנסקי קשר עם אחרים (וביניהם: סרגיי, דימיטרי ואיגור) להביא למותו של המנוח. יש לציין כי מן העדויות בתיק נראה לכאורה שרציחתו של המנוח היתה בגדר "אפשרות שניה" מבחינתם של המעורבים, כשבתחילה ביקשו הקושרים להביא למותו של אדם אחר – אביו של אליק, שעבד בפיצוציה, ונכח כאמור גם הוא בקטטה.

לשם קידום הקשר, פנה טנסקי, על פי הנטען, בין היתר ל-מ.מ ולסרגיי, והם גייסו ל"משימה" את יתר הגורמים המעורבים (דימיטרי, איגור ואנשים נוספים, המצוינים בכתב האישום). בהמשך בוצעו על ידי אותם הגורמים מספר הכנות לקראת ביצוע הקשר, ובהן: התארגנות בדירה מסוימת בעיר באר-שבע, הצטיידות בכסף ובאקדח, ועוד. כנטען בכתב האישום, בתאריך 18.8.2011 נכנסו, על פי האמור בכתב האישום, דימיטרי ואיגור לביתו של המנוח (בעוד מ.מ. ו-סרגיי ממתינים להם בסמוך), ודימיטרי ירה במנוח ובמנוחה, אשר שהתה באותה העת בבית האמור.

מ.מ., אשר לקח, כנטען, חלק בפרשה, הפך לעד מדינה, ועדותו הינה נדבך מרכזי בתיק (לעדות זו – אחזור בהמשך הדברים).

6. באישום נוסף המפורט בכתב האישום נטען גם כי טנסקי נפגש עם מ.מ. לאחר שחרורו ממאסר (ולאחר האירועים שתוארו בפיסקה 5 שלעיל). במעמד זה הוא שוחח, על פי הנטען, עם מ.מ. בדבר האפשרות להביא למותו של אדם נוסף, אשר היה מעורב באירועים שתוארו לעיל, וזאת על רקע חששו של טנסקי, כי אותו אדם יגלה את פרטי המקרה למשטרה.

7. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. סרגיי, דימיטרי ו-איגור הסכימו בשלב מסוים להארכת מעצרם, ובית המשפט המחוזי הנכבד הורה בהתאם לכך על המעצר האמור. באשר לטנסקי, הוחלט בתאריך 10.8.2011 כי יש ראיות לכאורה לגבי האישומים המועלים נגדו, וכי קיימת בעניינו גם עילת מעצר. בשים לב לנתונים אלה הורה בית המשפט הנכבד קמא על מעצרו של טנסקי עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ערר שהגיש טנסקי על החלטה זו נדחה בתאריך 18.9.2011 (ראו: בש"פ 6152/11).

8. התנהלות משפטם של המשיבים התאפיינה בעיכובים מסוימים, שנבעו, לטענתם של באי-כוח המשיבים, מכך שבמשך תקופה ארוכה הם לא קיבלו את כל חומר החקירה בעניינם. יש לציין להשלמת התמונה כי המדינה שללה טענה זו, והציעה הסברים חלופיים לעיכובים, אך נראה שיש אמת מסוימת, למצער בחלק מטענות המשיבים בנושא זה (להרחבה, ראו בהחלטתי ב-בש"פ 2278/12, פיסקה 6). מעבר לכך חשוב להעיר עוד כי בית המשפט המחוזי הנכבד נדרש בגדרי ההליך גם לבקשתו של בא-כוחו של טנסקי, להפרדת משפטו ממשפטם של יתר המשיבים. בקשה זו נדחתה בתאריך 11.3.2011, מן הטעם שעניינו של טנסקי כרוך בצורה הדוקה בעניינם של סרגיי, דימיטרי ו-איגור, ולכן אין מקום לפצל את הדיון בפרשה מטעמים של יעילות הדיון (אף אני דנתי בנושא זה בהחלטתי ב-בש"פ 2278/12 – ראו שם).

9. משתמו תשעה חודשים ממועד מעצרם של המשיבים, התבקשה הארכת מעצרם בתשעים ימים נוספים. סרגיי, דימיטרי ו-איגור הסכימו לבקשה זו, ומעצרם הוארך כמבוקש. טנסקי התנגד לבקשה, ואולם טענותיו בנוגע אליה – נדחו, והבקשה האמורה התקבלה בתאריך 22.12.2011 (ראו: בש"פ 9413/11).

10. בתום תשעים ימים נוספים, הגישה המדינה בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים, לה הסכימו סרגיי, דימיטרי ו-איגור. באשר לטנסקי, הרי שלאחר דיון ושמיעת טענות הצדדים, קבעתי במסגרת בש"פ 2278/12 כי יש מקום לקבל את הבקשה גם בעניינו.

11. עתה משהסתיימה תקופת המעצר שעליה הוריתי ב-בש"פ 2278/12 האמור, הגישה המדינה בקשה שלישית להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. לבקשה הסכימו, כאמור, סרגיי, דימיטרי ו-איגור, ועתה נותר להכריע בבקשה הנ"ל, ככל שהיא נוגעת לטנסקי.

12. בתאריך 22.4.2012 תמה חקירתו הנגדית של עד המדינה מ.מ., ונכון למועד זה קבועות בתיק עוד מספר ישיבות, אף כי התיק, בשל היקפו – איננו אמור להסתיים, קרוב לוודאי, לא בתקופת ארכה זו, ואף לא בזו שלאחריה.

13. באשר לעררו של טנסקי: לאחר גמר עדותו של מ.מ, הגיש טנסקי בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים, בגדרה הוא טען כי הפרטים שהתבררו במסגרת עדותו של מ.מ. ערערו במידה רבה את התשתית העובדתית שביססה את ההחלטה לעצור אותו מלכתחילה, וכעת לא נותרה, לשיטתו, ראיה מפלילה מספקת, בנוגע לקשר שבינו לבין הרצח. בנוסף נטען בבקשה לעיון חוזר כי התגלו סתירות מהותיות בין מה שהוא העיד, לבין מה שהוא מסר בחקירותיו במשטרה.

14. בית המשפט המחוזי הנכבד דחה כאמור את טענותיו העובדתיות של טנסקי, בקובעו, בין היתר, כי: "לא מצאתי דבר המצביע על שינוי דרמטי במערכת ראיות המשיבה, או על כרסום מהותי ומשמעותי בה" (ראו: עמוד 8 להחלטה, מושא הערר). מכאן הערר שלפניי, שהוגש מצידו של טנסקי.

עתה אעבור לבחון את טענות הצדדים במכלול, הן ב-בש"פ 4786/12 והן ב-בש"פ 4950/12.

טענות הצדדים

15. המדינה טוענת בגדרי הבקשה להארכת מעצר כי העבירות המיוחסות לטנסקי (מבחינת הריבוי שלהן, וחומרתן) מקימות נגדו חזקה, לפיה שחרורו יסכן את שלום הציבור ובטחונו. בנוסף גורסת המדינה כי קיים כאן חשש לשיבוש הליכי משפט, וכי לטנסקי עבר פלילי עשיר ומכביד, שגם הוא גורם שיש לקחת אותו בחשבון במכלול. כפועל יוצא מכך המדינה מבקשת להאריך את מעצרו של טנסקי, כאמור בפיסקה 1 שלעיל.

16. בתגובה לבקשה להארכת מעצר, טנסקי גרס בדיון שהתקיים לפניי כי מעבר הזמן בין תחילת מעצרו ועד היום (כ-18 חודשים) יש בו כדי להסיט את האיזון לטובת שחרורו לחלופת מעצר הדוקה. עוד הוא הדגיש כי קיים כאן כרסום בתשתית הראייתית (כפי שנטען במסגרת הערר שלו) והדבר משפיע גם על הבקשה להאריך את מעצרו.

17. באשר לערר הכלול ב-בש"פ 4950/12, טנסקי חוזר על טענותיו שהועלו בפני בית המשפט המחוזי הנכבד. לשיטתו, קיימות סתירות ואי-בהירויות מסוימות בעדותו של מ.מ., הפוגעות בראיות המדינה נגדו. בהקשר זה הערר מתמקד בשתי נקודות מרכזיות:

(א) לטענתו של טנסקי, העד מ.מ. ציין בעדותו, בין היתר, כי טנסקי לא הורה לו להביא למותו של המנוח, והוא התבקש רק למצוא את הדירה שבה התארגנו הקושרים, ולבצע פעולות נוספות שאינן קשורות, כנטען, בצורה ישירה לעבירות, מושא כתב האישום (כך לפי הבנתו של טנסקי את העדות האמורה). לחלופין נטען כי העד מ.מ. סיפר שאת הוראותיו של טנסקי, ככל שהיו כאלה, הוא "שמר לעצמו", ומכך יוצא, לכאורה, שטנסקי כלל לא נתן את ההוראה להביא למותו של המנוח. בכך נותק, לשיטתו של טנסקי, הקשר בינו לבין מעשה הרצח הנטען עצמו.

(ב) טנסקי ממשיך וגורס כי יש סתירה מסוימת בין טענתו של מ.מ. בחקירתו במשטרה, לפיה הוא עמד במגע טלפוני רצוף ומתמיד (שכלל שיחות רבות) עם טנסקי (במועד הרלבנטי לכתב האישום, כאשר טנסקי היה במאסר), לבין הנתונים שהוצגו במשפט בנוגע לפלט שיחות הטלפון של מ.מ. על מנת להעמיד טענה זו בהקשרה, אציין כי במהלך עדותו, מ.מ. הסביר כי באותה העת היו ברשותו שני מכשירים סלולאריים (והם כונו על ידי הצדדים: "טלפון 052" ו-"טלפון 054", על שם הקידומות השונות שלהם). במקומות מסוימים מ.מ. מציין כי אותן השיחות בינו לבין טנסקי, שנגעו לאירועים, מושא כתב האישום, התקיימו רק באמצעות "טלפון 052" (ובא-כוחו של טנסקי אף ביקש לחדד נקודה זו בסוף חקירתו הנגדית). טנסקי מסתמך על אימרות אלה, והוא טוען כי הן סותרות את העובדה שבפלט השיחות שב"טלפון 052" רשומות במועדים הרלבנטיים רק שלוש שיחות בינו לבין מ.מ..

18. בדיון שהתקיים לפניי טענה המדינה, בתגובה להשגותיו של טנסקי בערר, כי עדותו של עד המדינה לא הציגה תשתית עובדתית חדשה ולא "כרסמה" בראיות שקיימות לכאורה נגד טנסקי. בנוסף נטען כי ממילא קיימות ראיות אחרות, לבד מעדותו של מ.מ, שיש גם בהן כדי להצביע על אחריותו של טנסקי לאירועים המיוחסים לו בגדרי כתב האישום.

19. להשלמת התמונה אציין כי בסופו של הדיון שהתקיים בפני ביקשתי כי המדינה תעביר לי העתק מפרוטוקול עדותו של מ.מ בבית המשפט המחוזי הנכבד, והחומרים האמורים נמסרו לי בתאריך 9.7.2012.

20. בהיאסף כל החומר הרלבנטי, ומשבוארו גדרי המחלוקות – אעבור איפוא עתה להכרעה בטענות השונות שהעלו הצדדים, במסגרת שני ההליכים הנ"ל.

דיון והכרעה

21. לאחר שמיעת טענות הצדדים, ועיון בחומרים שהוגשו על ידם ובפרוטוקול בית המשפט המחוזי הנכבד, הגעתי למסקנה כי דין הערר – להידחות, ואילו דין הבקשה להארכת מעצר – להתקבל, כך שמאסרו של טנסקי יוארך בתשעים ימים, שיימנו החל מתאריך 23.6.2012, או עד למתן פסק דין בעניינו ב-תפ"ח 50292-03-11 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם. אביא עתה את הטעמים שהובילו אותי למסקנותי האמורות.

דחיית הטענות שהעלה טנסקי בערר

22. כידוע, עצור רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר על החלטת הערכאה הדיונית בענין הנוגע למעצרו, רק כאשר: "נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות, או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה" (ראו: סעיף 52(א) לחוק המעצרים). בנוגע למקרים שבהם הבקשה לעיון חוזר מוגשת בהסתמך על "כרסום" בתשתית הראייתית, בעקבות התפתחויות בשמיעת ההוכחות, נקבע כבר בעבר כי:

"יש להצביע על שינוי דרמאטי במערכת ראיות התביעה, ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה. צריך להיות בשנוי שחל, כדי להפוך את הקערה על פיה, עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזכוייו עולים על הסיכויים להרשעתו. מהפך זה צריך להסתבר מניה וביה מתוך העדויות ... כל עוד אין בחומר הראיות על פניו כדי להפוך את גירסת התביעה או כדי לכרסם בה כרסום עמוק, אין מקום להורות על שחרור הנאשמים ממעצר" (ראו: בש"פ 4794 שאבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.8.1995) (ההדגשה לא במקור – ח"מ); בש"פ 6570/96 מדינת ישראל נ' סאלים (לא פורסם, 29.9.1996); עיינו: יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק ראשון, כרך א' 401 (2008)).

23. מי שבוחר להעלות בקשה לעיון חוזר על בסיס טענה שחל "כרסום" מהותי בראיות לכאורה נגדו, מעמיד מיוזמתו שאלה זו לביקורת שיפוטית נוספת על זו שהתקיימה כבר (ככל שנתקיימה) בתחילת הליך המעצר, על הסיכויים והסיכונים הכרוכים בכך. עם זאת, נוכח העובדה שההליך כאן עדיין בעיצומו, אשתדל להיות זהיר בדברי – לא לקבוע מסמרות, ולהגביל את עצמי להערות לכאוריות בלבד.

בחינת עדות עד המדינה מ.מ. במשקפי המבחן שנזכר בפיסקה 22 שלעיל, מנביעה, לשיטתי, את המסקנה כי לא מתקיימים בשלב זה ובנסיבות העניין התנאים המצדיקים ביטול החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד, לעצור את טנסקי עד לתום ההליכים. אסביר:

(א) על פני הדברים, קשה לקבל את הטענה, לפיה מ.מ. העיד שטנסקי ביקש ממנו רק לעזור בפעולות ארגון מסוימות, הקשורות לקשר, כגון מציאת דירה לסרגיי, דימיטרי ו-איגור (דבר שמרחיק, לכאורה, את טנסקי מן האירועים, מושא כתב האישום). ראשית אציין כי נדמה שממילא בהקשר זה אין צורך במבע מפורש, וגם הוראה משתמעת לרציחתו של המנוח, במידה שיש לכאורה ראיה לכך, תוכל להיות מספקת, לפחות בשלב המעצר (שבו אנו נמצאים, כידוע). מעבר לכך, ולגופו של עניין – בניגוד לטענתו של טנסקי, לכאורה ניתן למצוא בעדותו הארוכה של מ.מ. אמרות רבות הקושרות את טנסקי לאירועים, מושא כתב האישום (באמצעות קשריו ושיחותיו עם מ.מ.). כך, לדוגמה, מזכיר מ.מ. במקום אחד שיחת טלפון שהוא קיים עם טנסקי (בסמיכות זמנים משמעותית לאירועים, מושא כתב האישום), וכך הוא העיד לגבי אותה שיחה:

"...אמרתי מה, תגיד לי מה צריך, אני אעשה, אני ישנתי, מה אני לא יכול לישון? עד הבוקר הייתי איתם ביחד. הוא [טנסקי – ח"מ] אמר לי, תעשה, לא מעניין אותי שום דבר. אמרתי, אני לא יודע איפה רומה אדמוב [האדם שבמקור היה "האפשרות הראשונה" למעשי הרצח – תוספת שלי – ח"מ], אומר לי, תעשה, לא מעניין אותי, אם זה לא רומה אדמוב שיהיה הילד [המנוח – ההדגשה והתוספת שלי – ח"מ]" (ראו: עמוד 83 לפרוטוקול).

על אמרות דומות חוזר העד מ.מ. במקומות נוספים במהלך הפרוטוקול, הן בעדותו הראשית והן בחקירה הנגדית שערכו לו הסניגורים (ראו, למשל: עמודים 76, 104 לפרוטוקול). בהתחשב בנתונים אלה, אינני מקבל את הפרופוזיציה לפיה על פני הדברים, מ.מ. כלל לא אמר בעדותו שטנסקי ביקש להביא, לכאורה, למותו של המנוח.

(ב) לא מצאתי ביסוס אף לטענה כי העובדה, שמ.מ. העיד שהוא "שמר לעצמו" את הוראותיו של טנסקי – פועלת בהכרח לטובתו של האחרון, בהקשר למעצר. אכן, בשלב מסוים בעדותו סיפר מ.מ. כי הוא לא דיבר עם האחרים (ובעיקר עם סרגיי) על זהות שולחו בהקשר למעשים המתוארים בכתב האישום (ראו: עמודים 179-178 לפרוטוקול), ואולם דבר זה איננו מעלה או מוריד לעניין המעצר, שכן מ.מ. הראה בנוסף לכך, בעדותו, כי טנסקי ביקש ממנו, לכאורה, לסייע בפעילויות אסורות מסוימות, מושא כתב האישום, וכי הוא פעל ביחד עם יתר המשיבים (ועם אחרים שמוזכרים בכתב האישום) על מנת לבצע הוראות אלה. דומני כי בנסיבות אלה צדק בית המשפט המחוזי הנכבד בקובעו, לגבי השלב בו אנו נמצאים, כי:

"חרף ניסיונותיו של הסנגור המלומד לאורך חקירה ממושכת בנקודה זו, חזר העד [מ.מ. – ח"מ] ואישר כי חלקו היה לסייע לאחרים לעשות את המעשה, מה גם שעדותו נתמכת בפלטי שיחות הטלפון שהתקיימו, לכאורה, בינו לבין המבקש [טנסקי – ח"מ] לפני הרצח, ולאחריו" (ראו: עמוד 8 להחלטה, מושא הערר).

הנה כי כן, לא מצאתי כאן נתונים חדשים, אשר "הופכים את הקערה על פיה" ומטים את הכף לעבר שחרורו של טנסקי לחלופת מעצר.

(ג) טנסקי מפנה את תשומת הלב לסתירה שקיימת, לכאורה, בין הצהרותיו של מ.מ. כי הוא עמד עם טנסקי בקשר מתמיד ורצוף בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, לבין פלטי שיחות "טלפון 052" שהיה ברשותו של מ.מ..

גם דין טענה זו – להידחות, וזאת מן הטעם שמקריאת הפרוטוקול בשלמותו עולה כי ה"סתירות" שעליהן טנסקי מצביע נראות לכאורה רק כאי-בהירויות, אשר אינן עולות כדי "כרסום מהותי" בחומר הראיות. אבהיר: מחלקים מסוימים בעדות ניכר כי ייתכן שהיו גם כמה שיחות טלפון בנוגע לרצח שהתקיימו בין השניים מ"טלפון 054", בתקופה הרלבנטית לכתב האישום (ראו, לדוגמה: עמודים 166, 183 לפרוטוקול). בהקשר זה יש לציין כי פלט השיחות מ"טלפון 054" – לא הוצג במשפט עד שלב זה (או שהצגתו לא נרשמה בפרוטוקול). מעבר לכך הנני בוחר שלא לפרט עוד, שכן המשפט עדיין בעיצומו, כאמור.

24. אם בכל אלה לא די, הרי שיש להזכיר גם כי עדותו של מ.מ. איננה הראיה היחידה שמובאת במשפט כנגד טנסקי, ופרשת התביעה – עדיין לא תמה (לפירוט חלקי של הראיות הנוספות כנגד טנסקי, וכנגד יתר המשיבים, ראו: בש"פ 6152/11 הנזכר לעיל, בפסקאות ח'-ט' להחלטתו של חברי, השופט א' רובינשטיין).

25. סוף דבר: טענותיו והשגותיו של טנסקי בערר – אין בהן כדי להביא לשחרורו ממעצר בשלב זה.

אעבור איפוא עתה לבחון בקצרה את בקשתה של המדינה להארכת מעצרו של טנסקי.

הבקשה להארכת המעצר

26. העובדות הנטענות בכתב האישום, והעבירות המיוחסות לטנסקי בגדרו, הינן חמורות ביותר, והן מעידות בצורה ברורה על מסוכנותו. ב-בש"פ 2278/12 האמור קבעתי בנושא זה את הדברים הבאים:

"על מסוכנותו של מיכאל [טנסקי – הח"מ], כפי שהיא נלמדת מן המכלול כאן, כבר הרחיבו השופט א' רובינשטיין והשופט (כתוארו דאז) א' גרוניס בהחלטותיהם שנגעו למיכאל (בש"פ 6152/11 ו-בש"פ 9413/11 הנזכרים לעיל) ואינני רואה מקום להוסיף עוד על דבריהם, אך אציין בקצרה כדלקמן: מיכאל מואשם בארגון הקשר לרציחתו של המנוח, על רקע סכסוך שולי יחסית שנגע, לכאורה, לאחיו של חברו לתא בבית הכלא. על חומרתם של מעשים כגון אלה – לא צריך להרחיב את הדיבור, שכן היא ברורה מעצמה" (ראו: שם, פיסקה 15).

מעבר הזמן מאז החלטתי ב-בש"פ 2278/12 (שלושה חודשים) איננו מחליש תובנה זו, ואני סבור כי היא עדיין תקפה בנסיבות.

27. מעבר לכך, נתונים אחרים במכלול מעלים גם חשש מסוים לשיבוש הליכים. הכוונה היא בעיקר לאישום השני בכתב האישום, הנוגע לפגישה בין טנסקי ל-מ.מ., שבה נידונה אפשרות המתתו של אדם שידע פרטים מסוימים על רציחתם של המנוח והמנוחה. בנוסף אפשר להזכיר באותו הקשר גם את העובדה שטנסקי נטל, על פי הנטען בכתב האישום, חלק מרכזי בפרשה שבה מצאו שני אנשים את מותם, אף שהוא היה כלוא מאחורי סורג ובריח באותה עת.

28. לבסוף אציין, כי גם אם ניהול התיק התאפיין בתחילה בעיכובים מסוימים, נראה שעתה הקצב הואץ יחסית, וכאמור קבועים בו מועדי דיונים רבים לעתיד הקרוב (ככל שהמציאות מאפשרת).

29. בנסיבות הכוללות – אין אני סבור איפוא שיש מקום לשחרר את טנסקי לחלופת מעצר בשלב זה.

30. נוכח כל האמור לעיל – הערר נדחה בזאת, ומעצרו של טנסקי מוארך בתשעים ימים, שיימנו החל מתאריך 23.6.2012, או עד למתן פסק דין בעניינו ב-תפ"ח 50292-03-11 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

ניתנה היום, כ"ב תמוז התשע"ב (12.7.2012).