עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4549/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 4549/12

לפני:

כבוד הנשיא א' גרוניס

המערערת:

פנינה סיטון

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' הימן) מיום 05.06.2012 שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק פלילי 2112/08

בשם המערערת: עו"ד שי מ' רוסינסקי

פסק-דין

1. ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' הימן), מיום 5.6.2012, שלא לפסול את עצמו מלדון בת"פ 2112/08.

2. נגד המערערת, ביחד עם נאשמת נוספת, הוגש כתב אישום המייחס להן עבירות לפי סעיפים 145 ו-204(ב) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. ההליך הפלילי בעניינן מתנהל מזה ארבע שנים. מהחלטתו של בית המשפט מיום 23.5.2012 עולה כי במהלך הטיעונים לעונש, אשר נשמעו באותו יום, ביקשה המאשימה-המשיבה להגיש ראיות הנוגעות לחומרת העונש. הגשתן של אותן הראיות התבקשה שלא באמצעות עד אותו ניתן לחקור בחקירה נגדית על נכונות האמור בהן. הנאשמות טענו בפני בית המשפט כי העובדה שלא תינתן להן הזדמנות לערוך חקירה נגדית תפגע בהגנתן. בית המשפט קיבל את טענתן. משכך, קבע בית המשפט כי לא ניתן יהיה לעיין בראיות הנדונות באותו היום, וכי יש לקבוע מועד נוסף לדיון בטיעונים לעונש, שבו יתאפשר לבא-כוח הנאשמות לערוך חקירה נגדית. הנאשמות טענו כי בכך העניק בית המשפט יחס מועדף למשיבה: כאשר גילה בית המשפט כי המאשימה-המשיבה לא הייתה מוכנה לדיון, נדחה מועד הדיון בכדי לאפשר לה להביא את ראיותיה בפני בית המשפט. בית המשפט דחה טענה זו, תוך שהוא מציין כי המדובר בטענת סרק.

3. בעקבות דברים אלה הגישו הנאשמות בקשת פסלות. נימוקי הבקשה נלמדים מתוך החלטתו של בית המשפט מיום 5.6.2012. בהחלטתו זו דחה בית המשפט את הבקשה, תוך שהוא מציין כי היא חסרת שחר, וכי תכליתה עיכוב ההליך השיפוטי. בית המשפט עומד על כך שמטרת החלטתו מיום 23.5.2012 הייתה לאפשר לנאשמות את מיצוי זכותן לחקור את העדים הנוגעים לראיות שהוגשו באותו הדיון. לפיכך, הטענה לפיה החלטה זו מצביעה על כך שדעתו של בית המשפט ננעלה לרעתן של הנאשמות אינה יכולה לעמוד. ברקע הדברים מציין בית המשפט כי שמיעתן של הראיות בהליך זה נדחתה פעם אחר פעם, כאשר הסיבה לכך נעוצה בהתנהלותן של הנאשמות.

4. על החלטה זו הגישה המערערת את הערעור שלפניי. בערעורה חוזרת המערערת על הטענות שהועלו בבקשת הפסלות. המערערת מוסיפה כי בית המשפט סייע מיוזמתו למשיבה באופן ממשי, בכך שיזם את דחיית הדיון האמורה, בעוד שהמשיבה כלל לא ביקשה זאת במהלך הדיון. לשיטת המערערת, נקיטת יוזמה זו על ידי בית המשפט אינה תואמת את הדין והנוהג, ומצביעה על כך שבית המשפט ביקש להחמיר בעונשה של המערערת, בהתאם לעמדת המשיבה, ועל כך שהוא נתון במשוא פנים אשר יש בו להביא לידי פסילתו.

5. דין הערעור להידחות. הלכה היא כי אין בהחלטותיו של שופט הנוגעות לניהול הדיון להביא לפסילתו, אלא בנסיבות חריגות, המצביעות על קיומו של חשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, ולפגיעה בזכותו של בעל הדין להליך הוגן (ראו: ע"פ 3374/09 פקירי נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 (טרם פורסם, 21.5.2009); ע"פ 8340/09 אלמליח נ' מדינת ישראל, פיסקה 7 (טרם פורסם, 2.11.2009)). ערעור זה אינו מצביע על נסיבות חריגות, אשר בעטיין מתקיים חשש כאמור. יתר על כן, החלטתו של בית המשפט אף מצביעה על כך שבית המשפט היטה אוזן לטענות המערערת, וביקש להגן על זכותה לחקירה נגדית.

6. לפיכך, הערעור נדחה, מבלי שהמשיבה נדרשה להגיב.

ניתן היום, כ"ב בסיון התשע"ב (12.6.2012).