עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4239/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 4239/11

בפני:

כבוד השופט נ' הנדל

העוררת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

יוסף אלעואודה

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 1.6.2011 בתיק מ"ת 41781-05-11 שניתנה על ידי כב' השופטת נ' נצר

תאריך הישיבה:

א' בסיון התשע"א (03.06.11)

בשם העוררת:

עו"ד ירין שגב

בשם המשיב :

עו"ד אלון ג'וליאן

החלטה

1. נגד המשיב הוגשו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. כתב האישום מייחס למשיב עבירות של קשירת קשר לפשע, נשיאת נשק שלא כדין, ניסיון רצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ופציעה בנסיבות מחמירות. בתמצית יתואר כי על רק סכסוך משפחות, בליל ה-7.4.2011 סמוך לאצטדיון וסרמיל בבאר-שבע, יצא המשיב מרכבו, והחל לירות ברכב אחר שהגיע ממולו בכוונה לגרום למותם של שלושת יושבי הרכב. כתוצאה מהיריות נפגעו שניים מנוסעי הרכב. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' נצר) מצא שישנן ראיות לכאורה בעבירות שעניינן חבלה ופציעה, אך לא כן בנוגע לניסיון הרצח.

בית המשפט המחוזי קבע שנוכח חלוף משך זמן של חודש שבמהלכו התמהמהה המשטרה ו"משכה רגליים" במעצרו של המשיב, רשויות התביעה מנועות מלטעון שהמשיב הינו מסוכן וכי מסוכנותו אינה ניתנת להסרה או להפחתה בכל אמצעי אחר שאינו החזקתו מאחורי סורג ובריח. בנוסף, ניתן משקל לכך שבחודש שחלף בין מועד האירוע לבין מעצרו של המשיב לא אירע דבר שיכול להצביע על מסוכנותו. אשר על כן, הוחלט לשחרר את המשיב בהתקיים מספר תנאים: הפקדת עירבון כספי, חתימה על התחייבות עצמית וחתימת שלושה ערבים על ערבויות, מעצר בית בתנאים מגבילים וחובת התרחקות ממקום מגורי הקורבנות, ליווי צמוד על ידי אחד הערבים והתייצבות תכופה בתחנת משטרה.

כנגד החלטה זו מופנה הערר שלפני, הטוען שלא ניתנה שימת לב מספקת למסוכנותו של המשיב. מהעבר האחר, המשיב תומך בנימוקי בית משפט קמא.

2. דין הערר להתקבל. מעשי אלימות תוך שימוש בנשק חם מקימים חזקת מסוכנות. זוהי עמדת המחוקק בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. בבדיקה הפרטנית של המקרה – בדיקה המתחייבת על פי הדין – הנסיבות מעצימות את מימד המסוכנות. מדובר בסכסוך בין משפחות, ונעשה שימוש באקדח. מהחומר עולה ששני קליעים חדרו לגופו של המתלונן, אחד מהם נותר בעמוד השדרה ואילץ את המתלונן לעבור ניתוח.

באשר למשך הזמן שחלף בין האירוע לבין המעצר: אכן, ייתכן מקרה בו הנתון האמור, ובמיוחד כחלוף תקופה ארוכה, יצביע על העדרה של מסוכנות. ואולם, אין צורך להגדיר באיזה נסיבות יפעל נתון חלוף הזמן לטובת הנאשם במסגרת בקשת מעצר, כי אין זה המצב כאן. חלפו מספר שבועות בלבד. בין אם המשטרה יכלה לפעול ביתר זריזות ובין אם לאו, מיקוד ההכרעה בבקשה אינו בנושא זה, אלא בצורך להגן על הציבור. בראייה זו העובדה שבמשך חודש לא אירע דבר איננה מספקת ערובה לביטחון האמור. החלטת המעצר עד לסיום ההליכים נבחנת על ציר הזמן. רוצה לומר – האם ניתן להפיג מסוכנותו של נאשם דרך חלופה, לתקופת קיום ההליכים נגדו. ודוק – לתקופה זו ולא לתקופה של יום או אפילו מספר שבועות בלבד. על פי המבחן המשפטי האמור, ובנסיבות העניין, החלופה שהתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי לפיה ישהה המשיב במעצר בביתו בפיקוח קרובי משפחה, אין בה לענות על הדרישה. זוהי הסוגייה המתעוררת בערר זה.