עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4019/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

 

 

                                          

 

 

 

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ת' כתילי) במ"ת 33600-04-12 מיום 15.5.2012, במסגרתה הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

עיקרי כתב האישום

2.        נגד העורר הוגש כתב אישום בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק שלא כדין, החזקת נשק שלא כדין וירי באזור מגורים. על-פי כתב האישום, ביום 13.4.2012 סמוך לשעה 02:00, נפגשו עידן חליף והעורר בסמוך למתנ"ס בבית הידידות בבית-שאן. בין השניים התגלע ויכוח ובמהלכו זרק עידן כוס לכיוונו של העורר ולאחר מכן החל במנוסה. בתגובה, שלף העורר אקדח שהיה ברשותו, אותו החזיק שלא כדין, וירה לעברו של עידן שלוש יריות. יריה אחת חלפה סמוך לראשו של עידן, השנייה בסמוך לגבו, והשלישית פגעה בירכו השמאלית, ושרטה אותו.

 

החלטת המעצר עד תום ההליכים

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בית משפט קמא בחן את טענות הצדדים וקבע כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ובהן הודעותיהם של מספר עדים באשר לאירוע הירי, וזיהויו לכאורה של העורר כמבצע הירי; הודעתו של עידן המתאר את האירוע, אך טוען כי אלמוני רעול פנים הוא זה שירה לעברו; אמרותיו של עידן לאחרים לפיהן העורר הוא זה שירה בו; קליע שנמצא בזירת האירוע. בית משפט קמא ציין כי אומנם ניתן להעלות ספק בנוגע לטיב הזיהוי של העורר על ידי העדים, אולם בשלב זה של הליכי המעצר הוא אינו נדרש לסוגיות של הערכת מהימנות ומשקל הראיות. עוד ציין בית המשפט כי העורר עצמו לא מסר את גרסתו לאירועים, דבר שיש בו כדי לחזק את מסכת הראיות. על סמך מכלול הראיות הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי ישנה תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של העורר. באשר לעילת המעצר, קבע בית משפט קמא כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות עילת מעצר בגין מסוכנות. לאור מסוכנותו של העורר אשר מתבטאת במעשים המיוחסים לו ובעברו הפלילי המכביד, קבע בית המשפט כי אין מקום לבחון בעניינו חלופת מעצר, והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

 

טענות הצדדים

4.        ב"כ העורר משיג על קביעת בית המשפט המחוזי לפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. לטענתו, המסכת הראייתית נגד העורר היא נסיבתית ברובה ואינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים. לטענת ב"כ העורר, שני העדים אשר זיהו לכאורה את העורר לא זיהו אותו בזמן האירוע ועל כן מתעורר ספק באשר לטיב הזיהוי. עוד מציין ב"כ העורר את גרסתו של עידן לאירוע, לפיה אלמוני רעול פנים הוא היורה. כמו כן טוען ב"כ העורר כי אמרותיו של עידן לאחרים אשר קושרות את העורר לאירוע אינן קבילות ואין לייחס להן כל משקל. מעבר לכך נטען כי אף אם ניתן היה למקם את העורר בזירת האירוע, אין ראיות לכך שכלל התרחש אירוע ירי ולכך שהעורר אחז באקדח וירה בו: העדים אשר היו בזירת האירוע לא שמעו קול יריות, אלא שמעו לכל היותר רעש עמום של נפץ קפצונים; לא נמצא אקדח; הקליע שנתפס בזירה נמצא ברחוב חמישה ימים לאחר הארוע ואין לתת לו משקל; לא התקבלה אף תלונה במוקד המשטרתי על אירוע ירי; ואין כל דו"ח רפואי המאשר את הטענה כי עידן נורה ברגלו. לאור הדברים הללו טוען ב"כ העורר כי ישנו כרסום של ממש בתשתית הראייתית הלכאורית, המצדיק בחינת חלופת מעצר בעניינו של העורר.

5.        המשיבה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. ב"כ המשיבה טוען כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של העורר, בכלל זאת, מציין ב"כ המשיבה את מכלול הראיות שעליהן עמד בית המשפט המחוזי, הודעותיו ואמרותיו של עידן, הודעות שלושת עדי הראייה, הודעותיהם של עדים נוספים ושתיקתו של העורר. לטענת ב"כ המשיבה, אין לייחס משקל לכך שבהודעותיו במשטרה מסר עידן כי אינו מזהה את היורה, כיוון שנראה כי עידן מעוניין להימנע מהפללת העורר. ב"כ המשיבה הפנה לגרסאותיו הסותרות של עידן, אשר מסר תחילה כי אין לו כל היכרות מוקדמת עם העורר ועם אחיו, אולם לאחר מכן חזר בו והודה כי הוא מכיר את העורר, וכי ריצה מאסר יחד עם אחיו. ב"כ המשיבה הצביע על תרשים שיחות המלמד על כך שעידן קיבל שיחה מכלא רימונים, שבו נמצא אחיו של העורר, יום לפני מסירת עדותו. על כן סבורה המשיבה כי עידן חושש מהפללת העורר ולכן הכחיש כי זיהה את היורה. עוד טוענת המשיבה כי אמרותיו של עידן לאחרים אשר קושרות את העורר לאירוע הירי הן קבילות בהתאם לסעיף 9 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות), וכי משקלן ייבחן במסגרת ההליך העיקרי.

 

דיון והכרעה

6.        כפי שציין העורר, והמשיבה אינה חולקת על כך, הראיות נגדו הן ברובן נסיבתיות, שכן אין ראייה המייחסת לו במישרין את ביצוע העבירות שבהן הואשם. עם זאת, כפי שנפסק לא אחת, ראיות נסיבתיות עשויות להספיק לצורך הרשעה, אם הן מובילות למסקנה הגיונית כי הנאשם אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו (בש"פ 2512/96 מדינת ישראל נ' נסאסרה, פ"ד נ(2) 101 (1996)). לאחר שבחנתי את חומר הראיות ושמעתי את טיעוני הצדדים, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה שיש בהן כדי להביא להרשעתו של העורר במיוחס לו, כמפורט להלן. 

 

7.        באשר לעצם התרחשות אירוע הירי מצאתי כי קיימות די ראיות לכאוריות, ובהן גרסאותיהם של עידן ושלושת העדים שנכחו במקום – סהר, עלי ושי. עידן מסר בהודעותיו כי היה קורבן לאירוע ירי: "אני אמרתי כבר אני הקרבן כאן ירו עלי לא עשיתי כלום, אני לא יודע מה אתם רוצים ממני, אני רוצה להגיד לך שירו עלי עם אקדח תופי זה עם הגלגל וראיתי את זה מרחוק למרות שהיה חשוך". עוד מסר עידן בתשובה לשאלת השוטר כיצד זיהה כי תוקפו ירה לעברו באקדח "כי שמעתי את הגלגל של האקדח ואת הדריכה שלו" (הודעת עידן במשטרה מיום 18.4.2012). התשתית הראייתית להתרחשות אירוע הירי נסמכת גם על הודעותיהם של עלי ושי, אשר היו עדים לאירוע ומסרו בהודעתם כי אומנם לא ראו שהאדם אשר רדף אחרי עידן החזיק באקדח, אך שמעו קולות ירי עמומים: "שמעתי פק כמו משתיק כזה כמו ירי אבל עם משתיק נראה לי" (הודעת עלי במשטרה מיום 17.4.2012); "שמעתי מין ירייה זה נשמע רעש חלש של קפצונים" (הודעת שי במשטרה מיום 18.4.2012). כמו כן, סהר, בן דודו של עידן, מסר בהודעתו כי שמע קולות "פק" וכי אף ראה את העורר מושיט את ידיו קדימה כאדם אשר אוחז באקדח: "ואז שי נעמד והתנדנד לצדדים והושיט את ידיו קדימה כאילו יש לו אקדח ביד אך לא ראיתי אקדח ביד ושמעתי פק כמו קפצונים" (הודעת סהר במשטרה מיום 17.4.2012). כמו כן, תגובתו של סהר לאירוע מחזקת את המסקנה כי היה עד לאירוע ירי. לאחר ששמע את קולות הירי, נבהל סהר, רץ לביתו ודיווח לאימו, צופיה, ולחברה לחיים, מוטי, כי עידן נורה. בנוסף להודעות אלו, מציאת הקליע בזירת האירוע מחזקת את התשתית הראייתית הלכאורית להתרחשות אירוע הירי. ב"כ העורר טוען כי עדי הראיה כלל לא שמעו קולות של ירי: עלי מתאר את הקולות כ"פק" ומנחש כי מדובר בקולות ירי עם משתיק, ושי וסהר מתארים את הרעש כנפץ קפצונים. אינני מקבל טענה זו, שכן אדם מן היישוב אשר אינו רגיל בשמיעת קולות של ירי, עשוי לתאר קולות אלו באופן שונה, ואין בתיאורים השונים של קולות הירי כדי לכרסם בתשתית הראייתית.

 

8.        כמו כן, מצאתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית הקושרת את העורר אל אירוע הירי. שניים מעדי הראייה, סהר ועלי, זיהו את העורר כאדם אשר רדף אחר עידן. בהודעתו של סהר נמסר כי בסביבות השעה 02:15 הבחין באדם שזהותו כעורר התבררה לו מאוחר יותר, הקורא לעידן לגשת לכיוונו. לדברי סהר השניים עלו לכיוון המתנ"ס, לאחר מכן הבחין סהר בעידן משליך כוס ובורח, ואת האדם האחר רץ אחריו וקורא בשמו. אז ראה סהר את הרודף מושיט את ידיו קדימה כביכול מחזיק באקדח, ושמע את קולות נפץ. סהר סיפר כי נבהל, עלה לביתו וסיפר על האירוע לאימו ולמוטי. אלה ירדו מדירתם אל עבר זירת האירוע, סהר הצביע על האחר כמי שרדף אחרי עידן, ומוטי זיהה אותו כעורר. עוד העיד סהר על אמרותיו של עידן, אשר למחרת היום סיפר לו כי העורר היה מצוייד באקדח וכי ירה לעברו. עד הראיה עלי מסר בהודעתו גרסה דומה לפיה עידן הלך עם אדם שקרא בשמו לכיוון המתנ"ס, וכי בשלב מסויים החל עידן במנוסה והאדם האחר החל במרדף אחריו. לאחר מכן מסר עלי כי שמע קולות ירי עמומים. עלי זיהה את האדם שרדף אחר עידן, אותו תיאר כאדם גבוה, זיהוי ספונטני בתחנת המשטרה, כאשר הגיע לשם לצורך מתן עדות בתיק אחר, ובזמן שהעורר שהה באותה העת בתחנת המשטרה. באשר לספק אשר מעלה ב"כ העורר בנוגע לטיב הזיהוי, דעתי כדעת בית משפט קמא, שכן הלכה היא כי בשלב מקדמי זה, אין בית המשפט נדרש לעמוד על משקלן של הראיות או לקבוע ממצאים בשאלת מהימנותם של העדים, ודי כי שוכנע שישנו פוטנציאל ראייתי להרשעת הנאשם.

 

9.        בנוסף לעדויות אלו כולל תיק החקירה הודעות של עדים נוספים הקושרות את העורר למיוחס לו, ובהן הודעתו של מוטי כהן, אשר אישר את הודעתו של סהר, לגבי הצבעתו על העורר כמי שרדף אחר עידן; הודעתה של צופיה, אמו של סהר, אשר סיפרה כי לאחר שסהר סיפר לה שעידן נורה, ירדה לרחוב וזיהתה את העורר "הולך מכיוון המתנ"ס במהירות לכיוון הבלוקים ואז יצא לכיוון הכביש הראשי והחזיק את היד שלו צמוד לגוף כאילו מחזיק משהו ביד". עוד מסרה צופיה בהודעתה כי למחרת היום בא עידן אל ביתה ואמר לה "הייתם צריכים לקבור אותי היום שפשף לי כדור ליד הראש וברגל" (הודעת צופיה במשטרה מיום 18.4.2012). עוד ציינה צופיה כי עידן תיאר בפניה את האירוע וסיפר לה כי העורר הוא זה שירה לעברו; הודעתה של נטלי, חברה של צופיה, אשר שהתה בביתה בליל האירוע ולמחרת, ומסרה דברים דומים. לטענת ב"כ העורר אין לייחס משקל לאמרותיו של עידן לאחרים לפיהן העורר הוא זה שירה בו. אין בידי לקבל טענה זו אשר מקומה להתברר במסגרת ההליך העיקרי, ולאור סעיף 9 לפקודת הראיות. כמו כן, בהתחשב עם שאר הראיות בתיק, אינני סבור כי העדר ייחוס משקל לאמרותיו של עידן עשוי לשמוט את הבסיס תחת התשתית הראייתית הלכאורית בתיק. בנוסף על מכלול הראיות אשר נסקרו לעיל, דומה כי שתיקתו של העורר בחקירתו, אי מסירת גרסתו לאירועים, מחזקת את התשתית הראייתית הלכאורית שלחובתו.

 

סוף דבר

10.      על יסוד האמור לעיל, סבורני כי המסכת הראייתית שהציגה המשיבה מגבשת תשתית לכאורית לביסוס אשמתו של העורר. באין עוררין על קיומה של עילה למעצרו של העורר – מחמת מסוכנותו – ולאור עברוֹ הפלילי הכולל 9 הרשעות בעבירות אלימות רכוש וסמים, מוצדקת החלטת בית משפט קמא כי אין מקום לחלופת מעצר וכי יש להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

 

11.      אשר על כן, הערר נדחה.

 

           ניתנה היום, ט' בסיון תשע"ב (30.5.2012).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12040190_O01.doc   עב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il