עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 40/12

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

תאריך הישיבה:                       י"ג בטבת התשע"ב (08.01.12)

בשם העורר:                           עו"ד דוד ברהום

בשם המשיבה :                      עו"ד גלי פילובסקי

בשם שירות המבחן:               עו"ס ברכה וייס

 

א.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט בר-עם) מיום 27.12.11 בתיק מ"ת 57663-09-11, בו נדחתה בקשת העורר להטלת צו פיקוח מעצרים. לוז הערר הוא צו הפיקוח.

 

רקע

 

ב.        נגד העורר, יליד 18.6.92, ושניים נוספים (נאשמים 3-2), הוגש כתב אישום ובו שני אישומים: האישום הראשון, מייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. לפי המתואר באישום זה, בתאריך 23.9.11, סמוך לחצות הליל, הגיעו העורר ונאשם 2 לגן ציבורי במעלה אדומים, שם שהו באותה העת א', ע' ו-ל' (להלן המתלוננים), כולם ילידי 1994, ונערים נוספים, וברשותם בקבוק וודקה. העורר ונאשם 2 פנו אל המתלוננים, ביקשו כוסית וודקה, אולם נענו בשלילה. העורר ונאשם 2 ישבו עימם כחצי שעה, ולאחר מכן עזבו את המקום; דקות מספר לאחר מכן עזבו גם המתלוננים ועברו לגן סמוך. סמוך לשעה 1:30 הגיעו גם העורר ונאשם 2 לגן הסמוך, ביקשו מא' שיבוא איתם הצידה, והשלושה עברו לסמטה צדדית. כשהבחינו בכך שא' עומד לעזוב את המקום התקרב אליו העורר, ונאשם 2 ניסה לעצור אותו; א' ברח בריצה מן המקום. או אז קראו העורר ונאשם 2 לנער אחר שהיה בכניסה לגן לעצור את א' והאחרון עשה כן, ואילו  העורר ונאשם 2 ניגשו אל א' והיכו אותו באגרופים. א' הצליח לברוח לכיוון ע' ול' וביקש את עזרתם, ואלה הצטרפו אליו. בינתיים, חברו העורר ונאשם 2 לנאשם 3 ולאחרים, וכולם נפגשו בחניון סמוך. העורר ושני הנאשמים הנוספים היכו את המתלוננים, ובשלב כלשהו לקח העורר בקבוק וודקה וניפץ אותו על המדרכה. תוך שהוא אוחז בחצי הבקבוק שנותר, חתך העורר באמצעות הבקבוק את א' בפניו ובצווארו,  וגרם לו לחתכים עמוקים. האישום השני, מייחס לעורר דנא בלבד החזקה עצמית של חשיש בבית הוריו ביום 24.9.11.

 

ג.        לאחר שהודה העורר בקיומן של ראיות לכאורה, הורה בית המשפט לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו. בתסקיר מיום 1.1.11 ציין שירות המבחן, כי העורר שלל צריכה כלשהי של אלכוהול, ואת מעורבותו באירוע תיאר כהגנה עצמית ולא כפעולה יזומה. העורר הביע בפני שירות המבחן צער על שאירע, ואמר שהיה מעוניין להתנצל בפני א'. השירות התרשם כי קיים מתח משמעותי בין רצונו של העורר לחיים נורמטיביים, לבין המעשים המיוחסים לו ומעורבותו הקודמת בפלילים. שירות המבחן בחן שתי חלופות: הראשונה, בבית הוריו במעלה אדומים ובפיקוחם; השנייה, בבית אחיו ורעייתו בעתלית. לאחר שנפגש עם אשת האח ואמה, המליץ השירות על החלופה השניה, שכן התרשם שביכולתה להפיג את המסוכנות הנשקפת מהעורר; כן המליץ השירות על הטלת צו פיקוח למשך 6 חודשים לשם בחינת אפשרות של טיפול" וכן לשם מעקב. ביום 7.11.11 הוגש תסקיר משלים, לאחר פגישה עם האח שהוצע כמפקח. השירות דיוח, כי התרשם שהאח יוכל לשמש כמפקח אפקטיבי על העורר, בנוסף לרעייתו ואמה. השירות חזר על המלצתו בדבר צו לפיקוח מעצרים, בשירות המבחן בחיפה.

 

ד.        ביום 9.11.11 הורה בית המשפט המחוזי בירושלים על מעצר העורר עד תום ההליכים, נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, בערר שהוגש על החלטה זו (בש"פ 8290/11, השופט ג'ובראן) נקבע ביום 16.11.11, כי על בית המשפט המחוזי לשוב ולבחון את המעצר, במובן זה שהמפקחים שהוצעו ייבחנו על-ידי בית המשפט, אשר יקבע את תנאי השחרור בהתאם לשיקול דעתו. ביום 21.11.12 ולאחר שהתרשם מן המפקחים, הורה בית המשפט המחוזי על שחרור העורר לבית אחיו בפיקוח האח, אשת האח ואמה; זאת בכפוף לאיזוק אלקטרוני, הפקדת ערבון בסך 10,000 ₪ וערבות עצמית ושל המפקחים בסך 25,000 ₪ כל אחד. ביום 27.12.11 נדחתה בקשת העורר להטלת צו פיקוח, שהפרקליטות התנגדה לה בשל חומרת העבירה. נקבע, כי נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר נדרש פיקוח הדוק על העורר בבית אחיו. וכאמור בהחלטה, "בהקשר זה לא נשמטה מעיניי המלצת שירות המבחן בעניין צו פיקוח מעצרים, ואולם סברתי ועדיין הנני  סבור כי טרם הגיעה בעת לשנות ולהקל בתנאי שחרורו"; נאמר עוד, כי כחלוף זמן יוכל העורר לשוב ולפנות לעניין זה.

 

הערר

 

ה.        נטען בערר, כי צו פיקוח אינו בגדר הקלה בתנאי המעצר, וכי יש לאפשר לעורר לממש את רצונו ונכונותו לעבור טיפול, שיסייע לו בהמשך הדרך. עוד נטען, כי אין בסיס להנחה שצו הפיקוח יביא להפרת תנאי המעצר, שכן אף במהלך הפגישות עם שירות המבחן במסגרת צו הפיקוח, העורר ימצא בפיקוח הדוק; בנוסף, העורר מעוניין בהצלחת הטיפול, ועל כן לא יפגע בסיכויי הצלחתו. הוזכר כי לפיקוח בסיס בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (סעיפים 21א ו-48(6)), והפיקוח מתאים במיוחד לנאשמים שכבר בשלב שטרם גזירת הדין מודים ומתחרטים על מעשיהם, כפי שאירע במקרה זה.

 

הדיון

 

ח.       לשאלתי ציינה באת כוח המדינה כי ההתנגדות לפיקוח מעצרים אינה "קיצונית", אך הנחת הפרקליטות היא כי מדובר בתיק שלא ינוהלו בו הוכחות, ועל כן מצוי הוא ערב גזר דין – ואין איפוא מקום להקדמת הטיפול העלול להקשות בפרשת גזר הדין.

 

ט.       באת כוח שירות המבחן ציינה, כי לפיקוח מעצר שלוש מטרות עיקריות. ראשית, לסייע למפוקח, במסגרת קבוצתית, להסתגל לתנאי הבית כולל איזוק אלקטרוני; שנית, לסייע בהקשר המפקחים, שיש דינמיקה לא פשוטה בינם לבין המפוקחים; שלישית, להתחיל לסייע למפוקחים להתחבר לבעייתיותם. על כן, אמנם אפשר לפרש את היציאה לשירות המבחן כהקלה, אך מדובר בנושא בעל חשיבות לגורמים המעורבים ולחברה כולה. הוסף, כי המטרה היתה לשלב את העורר בקבוצת מעצרים מחוז חיפה, והעורר גם פנה מיזמתו לשירות המבחן לעניין זה.

 

י.        באת כוח העורר ציין אין לראות את הפיקוח כהקלה, ולעורר אינטרס מובהק בהצלחת הטיפול.

 

 

הכרעה

 

יא.      אודה כי לא זכיתי - בכל הכבוד, אולי מקוצר המשיג – להבין כהלכה את עמדת הפרקליטות בבית המשפט קמא, ואת הכרעתו לעניין זה כפועל יוצא. הנחתי היתה, כי נושא הקשור בטיפול שירות המבחן בגדרי פיקוח מעצרים יש לראות בחיוב, לתועלת הכל. חששה של התביעה בדיון בבית המשפט קמא היה כנראה – והדבר נותר עמום – פן תוצאת הפיקוח המעצרים תהא הקלה בעונש, שכן העורר יטען – למשל – שהפיקוח הצליח ויש איפוא להקל. שיקול זה, ככל שהיה, נראה לי זניח, ובסופו של יום השורה התחתונה תהא כמובן הכרעת בית המשפט. על כן גם איני רואה בפיקוח מעצרים משום הקלה בתנאי המעצר, מה גם שמעשית המדובר בביקורים מפוקחים בשירות המבחן.

 

יב.       הבסיס הנורמטיבי לפיקוח מעצרים מצוי בסעיף 48(א)(6) לחוק המעצרים, המונה בין תנאי ערבות אפשריים "חובה להימצא בפיקוחו של קצין מבחן לאחר קבלת תסקיר מעצר". התסקיר המוסדר בסעיף 21א לחוק, שבו נקבע (ס"ק(ב)), כי התסקיר עשוי לכלול "המלצה בדבר תנאים מיוחדים לשחרור בערובה והפיקוח עליהם" (הדגשה הוספה-א"ר); משך פיקוח מעצרים, לפי סעיף 48 (א)(6),"לא יעלה על שישה חודשים. אך בית המשפט רשאי להאריכו לתקופות שלא יעלו על שישה חודשים כל אחת". אין עסקינן בבקשת נאשם לגמילה מסמים ומאלכוהול תוך כדי מעצר, שם לרוב השלב המתאים להפניה הוא גזירת הדין (ראו למשל בש"פ 4207/09 מוטשל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, דברי השופט דנציגר והאסמכתאות שם)); לעניין אמצעי הפיקוח ראו גם רינת קיטאי סנג'רו, המעצר: שלילת החרות בטרם הכרעת הדין (תשע"א), 208. בנידון דידן עסקינן בסמכות הספציפית שהמחוקק הקנה לשירות המבחן כגורם מקצועי האמון על כלל ההליך; ראו א' ברק "התסקיר וקצין המבחן למבוגרים", כתבים א' (תש"ס) בעריכת ח' כהן וי' זמיר, 653). כשלעצמי כתבתי פעם אחר פעם על חשיבותם המופלגת של שירותי המבחן למבוגרים ולנוער בעבודתם של בתי המשפט השונים; אוכל רק לחזור על הדברים הללו. המטרות שציינה נציגת שירות המבחן כולן ראויות, ויש ככלל מקום למאמץ להשגתן, בעזרת השירות, במקרים שבהם הוא ממליץ על כך, בגדרי חלופה. 

 

יג.       סופו של דבר, ככלל יש מקום לעודד פיקוח מעצרים מקום שהשירות ממליץ עליו בגדרי חלופה, בלא חשש פן יהא הדבר בחינת "רווח משני" לנאשמים. מטעמים אלה מתקבל הערר, והעורר יועמד בפיקוח מעצרים לשישה חודשים מהיום, כמומלץ.

 

           ניתנה היום, י"ד בטבת התשע"ב (9.1.2012).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12000400_T01.doc   רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il