עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 385/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד י' גנן

בשם המשיבה:                       עו"ד ח' ארצי

 

 

           לפניי בקשה לעריכת משפט חוזר לפי סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ''ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). ביום 2.5.01 הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן את המבקש בביצוע עבודות טעונות היתר, ללא היתר כדין, הוציא למבנה צו הריסה והשית על המבקש קנס בסך 1,500 ₪ או 20 ימי מאסר אם הקנס לא ישולם.

 

השתלשלות ההליכים

 

1.        המבקש הינו המחזיק בפועל, ובנו של הבעלים הרשום המנוח, בנכס מקרקעין שהוא חלק מחלקה 126 בגוש 6205 ברמת גן (להלן: המקרקעין). ביום 23.9.92, לאחר ביקור במקרקעין, קבע מפקח עירוני מטעם עיריית רמת גן (להלן: המפקח) כי בפינה הצפון מערבית של החלקה נבנה מבנה ללא היתר בשטח של כ-24 מ"ר (להלן: המבנה). על בסיס דו"ח המפקח הוגש נגד המבקש כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן אשר ייחס לו עבירה לפי סעיפים 145(א)(2), 204(א) ו-208(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965.

 

2.        בתחילת ההליכים לא היה המבקש מיוצג על ידי עורך דין. בישיבת ההקראה הוא טען כי הוא אינו הבעלים של הנכס וכי המבנה מושא הדיון הוא מבנה ישן אשר לא בוצעה בו כל עבודה למעט החלפת הגג אשר קרס כתוצאה מנפילת טיל סקאד באזור במלחמת המפרץ הראשונה. בשלב ההוכחות מיקד המבקש את חקירתו לעניין נושא הבעלות על המקרקעין, ונמנע מלחקור את המפקח בנוגע למועד בניית המבנה ומצב הבנייה בעת ביקורו בשטח. בעדותו שלו טען המבקש כי לבקשת אחיו הוא סייע לחיזוק המבנה על ידי בניית קיר פנימי וחיזוק הגג באמצעות הסרת לוחות האסבסט העליונים. על כך הוא הוסיף וטען כי כל העבודות בוצעו באישור ראש מנהלת השיקום בעירייה הממונה על שיקום האזור שנפגע מטילים בעת המלחמה. לבסוף טען המבקש כי בעבר שימש המבנה כשירותים וכי טרם נישואיו בשנת 1978 הוא התגורר במבנה למשך תקופה קצרה. לאחר שמיעת עדי תביעה ועדי הגנה נוספים, הרשיע בית המשפט את המבקש ביום 24.3.94 בעבירות כאמור לעיל. בית המשפט קבע כי הוכח שהמבקש הינו אחד מהבעלים של הנכס וכי הוא לקח חלק בביצוע העבודות שפורטו בכתב האישום.

 

3.        ביום 6.11.94 הגיש המבקש בקשה לדחות את מועד הטיעון לעונש כיוון שיש בידיו הוכחות נוספות שעשויות לסייע לגרסתו, וביקש ייצוג משפטי. בית המשפט נעתר לבקשתו ומינה למבקש סנגורית, אשר ביקשה לבטל את הכרעת הדין מנימוקים שונים. בית המשפט קיבל את הבקשה, אישר למבקש להגיש ראיות נוספות וביטל את הכרעת הדין.

 

4.        בדיון ההוכחות הנוסף זימן המבקש עדים נוספים על מנת לבסס את טענתו שהמבנה היה קיים מזה שנים רבות. בין היתר העידו מטעם ההגנה פקיד מס רכוש אשר הציג תמונה המצויה בתיק מס הרכוש; ראש מנהלת השיקום בעיר רמת גן אשר ציין כי הוא אינו זוכר אמירה כלשהי מצידו למבקש ממנה משתמע שניתן למבקש אישור לבניה ללא היתר; חבר ילדות של המבקש שהעיד שנכח במבנה בזמן שיפוצו לאחר מלחמת המפרץ, ועדים נוספים. לאחר שמיעת העדויות הנוספות קבע בית המשפט שלא רק שאין בהן כדי לסייע לגרסת המבקש, אלא שאף עולה מהן חיזוק לכך שהמבקש ביצע עבודות בנייה הטעונות היתר ללא היתר, כפי שיוחס לו בכתב האישום. יתר על כן, מעדות אחיו של המבקש אשר העיד מטעמו הסיק בית המשפט כי בדין טענה המאשימה שהמבקש הוא המחזיק ו/או המשתמש ו/או הבעלים של הנכס. כמו כן, מגרסת ההגנה עצמה, כך קבע בית המשפט, עולה הודאה בתיקון המבנה שאינו בא בגדר שינוי פנימי בדירה שאינו טעון היתר. לפיכך, קבע בית המשפט כי המאשימה הרימה את הנטל שהוטל עליה להוכחת ביצוע העבירות שיוחסו למבקש בכתב האישום ושהמבקש לא העלה ספק "ולו קל שבקלים" שיש בו כדי להביא לזיכויו מחמת הספק.

 

5.        ביום 23.9.01 גזר בית המשפט את דינו של המבקש והשית עליו קנס בסך 1,500 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו. כמו כן הורה בית המשפט למבקש להרוס את המבנה מושא כתב האישום אלא אם יינתן לו היתר כדין על המבנה בתוך 18 חודשים. בית המשפט ציין כי הוא שוקל לקולא את הזמן הרב שחלף – כמעט תשע שנים – מאז ביצוע העבירה, זאת למרות שנקבע שרוב הדחיות בתיק נובעות מבקשות מצד המבקש, וכן את העובדה שלטענת המבקש העבודות בוצעו כתוצאה מנזקי נפילת הטילים במלחמת המפרץ. יודגש כי המבקש לא הגיש ערעור על פסק הדין.

 

6.        בשולי הדברים אוסיף כי המבקש לא הרס את המבנה וביום 11.6.07 הוגש נגדו כתב אישום נוסף המייחס לו עבירה של אי-קיום צו הריסה. ההליכים בעניין כתב אישום זה תלויים ועומדים כעת בפני בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן.

 

הבקשה למשפט חוזר

 

7.        בבקשה לקיום משפט חוזר שלפניי טוען המבקש כי יש בידיו ראייה שלא הוצגה בפני בית המשפט קמא ואשר אילו הייתה מוצגת בפני בית המשפט, היה בה כדי להוכיח את קו ההגנה שלו. ראייה זו היא תצלום אוויר שנעשה בשנת 1978 ממנו ניתן לראות, לטענת המבקש, כי המבנה היה קיים שנים רבות לפני מלחמת המפרץ. המבקש חפץ להיבנות על אמרת בא כוח המאשימה מהדיון האחרון בהליך המקורי לפיה באם יוצג תצלום אוויר שיוכיח כי המבנה היה קיים ושלא בוצעו שום עבודות בניה שטעונות היתר, אזי המאשימה תבקש לחזור בה מהאישום. לדידו, אילו תצלום האוויר האמור היה מוצג בפני בית המשפט קמא, אין כל ספק כי תוצאות הכרעת הדין היו שונות בתכלית והוא היה מזוכה מכל אשמה. לפיכך, סבור המבקש כי מאחר שיש בידיו כעת ראייה המוכיחה את קיום הבניין שנים לפני ביצוע העבודות מושא כתב האישום, הרי שיש לאפשר לו הזדמנות להוכיח את קו הגנתו בהליך של משפט חוזר בהתאם לאמור בחוק בתי המשפט.

 

8.        המשיבה סבורה כי דין הבקשה להידחות על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים של המבקש בבואו לבקש סעד מבית המשפט. לדידה, יש לראות בעובדה שהמבקש נמנע משך מספר שנים לקיים את צו ההריסה עליו הורה בית המשפט קמא משום עשיית דין עצמי בחוסר ניקיון כפיים. אף לגופה של הבקשה סבורה המשיבה שיש לדחותה. לטענתה, בא כוח המאשימה הציע למבקש עוד בשלב סבב דיוני ההוכחות השני לחלוק את עלות הפקת תצלום אוויר אשר יכול היה לסייע במחלוקת בין הצדדים לגבי מועד בניית המבנה – אולם המבקש סירב להצעה זו שכן לא רצה לשאת בעלות תצלום האוויר והוא סבר שדי בעדים שהביא כדי לעורר ספק סביר. לפיכך גורסת המשיבה שאין לאפשר למבקש להשמיע כעת טענות המתבססות על ראייה שיכולה הייתה להיות מוצגת בפני בית המשפט קמא. עוד טוענת המשיבה כי אין בראייה החדשה כדי לשנות את מה שנקבע בפסק הדין. בית המשפט לא קבע כי המבנה הוקם בתקופת מלחמת המפרץ, אלא נקבע רק כי בתקופה זו בוצעו במבנה עבודות ללא היתר. לטענתה, אין בראייה על קיום מבנה כלשהו – ללא צירוף חוות דעת מומחה המפענחת את תצלום האוויר – כדי לסתור את קביעות פסק הדין. על כן הראייה אינה עומדת בתנאי הסף הקבוע בחוק בתי המשפט הדורש שבכוח הראייה יהיה כדי לשנות את תוצאות פסק הדין. על כן, ומנימוקים נוספים שהועלו בתגובתה, סבורה המשיבה שיש לדחות את הבקשה דנן.

 

דיון והכרעה

 

9.        עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. המבקש אינו בא לבית המשפט בניקיון כפיים. הוא נמנע מקיום צו של בית משפט להריסת המבנה משך שנים רבות, ולמעשה התעלם מגזר הדין בעניינו ואף הוגש נגדו כתב אישום בעניין. עניין זה חמור ומעיד על יחס מזלזל כלפי צו בית משפט, וכפי שציינתי בעניין דומה: "בית משפט זה הבהיר לא אחת כי אין להושיט סעד למי שמפר צווים שיפוטיים ועושה דין לעצמו" (מ"ח 5431/10 קורדובה נ' מדינת ישראל, פס' 5 להחלטה (לא פורסמה, 26.12.10); מ"ח 6033/11 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 7 להחלטה (לא פורסמה, 11.3.12)).

 

10.     למעלה מן הדרוש אציין כי גם לגופם של דברים דין הבקשה להידחות, שכן לא עלה בידי המבקש להראות כי מתקיימת בעניינו אחת העילות לקיומו של משפט חוזר. אפשרות עריכתו של משפט חוזר מעוגנת בסעיף 31 לחוק בתי המשפט. ביסוד סעיף זה ניצבות שתי תכליות – מחד, גילוי האמת והבטחת מנגנון המאפשר תיקון טעות שנפלה בהרשעתו של אדם, ומאידך, עקרון סופיות הדיון, שחשיבותו נעוצה ביעילות המערכת השיפוטית ובוודאות המשפטית שהוא מקנה לבעלי הדין שכבר זכו ליומם בבית המשפט ומיצו את ההליכים המשפטיים העומדים לרשותם (מ"ח 7929/96 כוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529, 559 (1999)).

 

11.     המבקש מבסס את בקשתו על סעיף 31(א)(2) המעגן עילה לפיה הצגת ראייה חדשה שלא הוצגה עובר למתן פסק הדין, אשר יש בכוחה כדי לשנות את תוצאת פסק הדין, יכולה להצדיק קיום משפט חוזר. אולם, דומה שאין לראות בראייה אותה צירף המבקש לבקשתו – תצלום האוויר – כראייה העונה על דרישות חוק בתי המשפט. ראשית, המבקש לא סיפק הסבר משכנע מדוע לא הוצג תצלום האוויר בפני בית המשפט שהכריע וגזר את דינו ודומה שניתן היה להגישו בפניו (וראו מ"ח 5568/09 סביחי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 21.8.11)).

 

12.     בנוסף, המבקש טוען כי בא כוח המאשימה הצהיר כי אילו יוצג תצלום אוויר שיראה כי המבנה היה קיים עובר לתקופת מלחמת המפרץ יחזור בו מהאישום. ברם, עיון בדבריו מפרוטוקול הדיון מיום 18.6.97 מעלה כי ההצהרה המדויקת הייתה כי אם יהיה תצלום שיוכיח שהמבנה היה קיים, ולא בוצעו שום עבודות בניה שטעונות היתר, תחזור בה המאשימה מהאישום. באשר לתצלום עצמו אציין כי גם אם נקבל את טענת המבקש לפיה הראייה מאששת את העובדה שהיה קיים מבנה במקום שנים רבות לפני שנות התשעים, אין בראייה כדי לסתור את קביעת בית המשפט שעליה הושתתה הכרעת הדין – שהמבקש ביצע במבנה עבודות בנייה הטעונות היתר מבלי לזכות בהיתר כדין. משכך, אין כל נפקות לטענת המבקש בעניין זה והוא לא עמד בנטל לשכנע כי הצגת הראייה עובר למתן ההכרעה בתיק יכלה לשנות את תוצאות פסק הדין. יודגש, בית המשפט לא קבע באופן פוזיטיבי כי המבקש הקים מבנה היכן שלא היה קיים מבנה. כל שנקבע בפסק הדין הוא שאף אם היה המבנה קיים הרי שהוכח שבוצעו בו עבודות שאינן באות בגדר שינוי פנימי ולפיכך מחייבות היתר בנייה. מאחר שלמבקש לא היה היתר כדין לבצע את העבודות, די היה בכך כדי להרשיעו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. אם כן, אין כל רלוונטיות לשאלה האם המבנה היה קיים או לא לפני מועד ביקור המפקח. יצוין כי לראיה לא צורפה כל חוות דעת המנתחת את התצלום ואשר יש ביכולתה להוכיח כי לא נעשו במבנה עבודות הדרושות היתר.

 

           הבקשה, אפוא, נדחית.

 

           ניתנה היום, ג' באב תשע"ב (22.7.12).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12003850_B02.doc   עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il