עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3758/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 3758/11

בפני:

כבוד השופט ח' מלצר

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

אביאל שושן

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו – 1996

תאריך הישיבה: כ"ב באייר התשע"א (26.5.2011)

בשם המבקשת: עו"ד גלי פילובסקי

בשם המשיב: עו"ד דוד כץ

החלטה

1. בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי הוראות סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1982 (להלן: חוק המעצרים) ב-90 ימים שיימנו החל מתאריך 29.5.2011, או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 49766-08-10 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם יותר.

להלן אפרט את הנתונים הרלבנטיים להכרעה בבקשה.

2. כנגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, הפקרה לאחר פגיעה, נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא ביטוח רכב. על פי עובדות כתב האישום, נתגלע סכסוך בין המשיב וקרוב משפחתו הקטין לבין אדם אחר (להלן: פלוני) במקום מגוריהם. על פי האמור בכתב האישום, המשיב נהג ברכבו ביחד עם שותפו הקטין בסמוך לביתו של פלוני ומשהגיע לחצר ביתו, הסיט את רכבו לכיוון אביו של פלוני, בכוונה להטיל בו נכות, או מום, או לגרום לו לחבלה חמורה. אביו של פלוני הצליח לקפוץ הצידה, ולא נפגע. עוד נטען בכתב האישום כי באותה העת יצא פלוני מביתו לחצר והמשיב נסע לאחור על מנת להיכנס לחצר ולפגוע בו. שותפו של המשיב יצא מהרכב כשהוא מחזיק אבן, המשיב נסע שוב לחצר הבית, פגע קלות באביו של פלוני והמשיך בנסיעתו לעבר פלוני. המשיב פגע עם הרכב בפלוני, הפילו ארצה ונסע עליו תוך שגרם לו חבלה חמורה בכוונה להטיל בו נכות, או מום או לגרום לו לחבלה חמורה. לאחר מכן, על אף שידעו המשיב ושותפו כי בנסיבות המקרה נפגע אדם – הם לא הגישו עזרה רפואית ובכך הפקירו את פלוני, שסבל מפגיעה רב-מערכית בכל חלקי גופו ונזקק לניתוחים.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. בבקשה פורטו הראיות לכאורה כנגד המשיב: עדויות עדים שהיו במקום, דו"חות שוטרים, הפרכת אליבי של המשיב, תעודות רפואיות, ועוד. כן נטען כי העבירות נעשו תוך שימוש באלימות חמורה בה נפגע אדם במתכוון וכי קיים יסוד סביר לחשש כי שחרור המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט ולהתחמקותו מן הדין והדבר נלמד מהימלטותו מזירת האירוע, תוך הפקרת הנפגע.

בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב ואף דחה את בקשת בא-כוח המשיב לערוך תסקיר לצורך בחינת חלופת מעצר, בבית אשתו של המשיב, תוך שנקבע כי החלופה המוצעת איננה חלופה ראויה. כחודש לאחר החלטה זו הגיש בא-כוח המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה, ושוב ביקש כי ייערך תסקיר מעצר. בית המשפט המחוזי הנכבד הורה זו הפעם על עריכת תסקיר מבחן בעניינו של המשיב, ממנו עלה כי רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב להישנות התנהגות פורעת חוק הינה גבוהה ביותר, ובהתאם – שירות המבחן לא בא בהמלצה על שחרור המשיב לחלופה. נוכח האמור בתסקיר, דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את בקשתו לעיון חוזר בקבעו כי אין בחלופה שהוצעה כדי להוות חלופה הולמת, וכן כי אין ליתן אמון במשיב, ההכרחי לשם שחרורו לחלופת מעצר.

4. כאן המקום להוסיף ולציין כי לאחר הדברים הללו, התנהל בבית המשפט המחוזי הנכבד הליך שאותו יזם המשיב, להסרת חיסיון מראיה חסויה. בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את עתירתו של המשיב לגילוי ראיה חסויה, מן הטעם שאין בחומר החסוי פרטים העשויים להועיל למשיב. עוד אציין כי בינתיים שוחרר הקטין, שהוא שותפו הנטען של המשיב, אשר נגדו הוגש כתב אישום נפרד, שבגדרו יוחסו לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה וסיוע להפקרה.

5. משלא נסתיים משפטו של המשיב בתום תשעת חודשי המעצר הראשונים הגישה המדינה בקשה זו להארכת מעצרו של המשיב. עד למועד הגשת הבקשה העידו כבר שמונה עדי תביעה והמדינה טענה בבקשתה כי היא עתידה לסיים בזמן הקרוב ביותר את הבאת עדיה ובכל מקרה שמיעת התיק מצויה בשלב מתקדם, וההליך צפוי להתקדם עוד יותר בתקופת ההארכה המבוקשת. המדינה מדגישה את המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב, הנלמדת מן העבירות החמורות המיוחסות לו ומתחזקת בשים לב לאמור בתסקיר שירות המבחן וכן בהתייחס לעברו הפלילי המכביד, הכולל הרשעות בעבירות: אלימות, רכוש ותעבורה. לבסוף טוענת המדינה כי קיים עדיין חשש ממשי להימלטות המשיב מאימת הדין ולשיבוש הליכי משפט וזאת לנוכח הימלטותו הנטענת לאחר אירוע הדריסה.

6. המשיב מתנגד להארכת המעצר המבוקשת. לטענתו, הכלל הוא כי יש לשחרר נאשם בחלוף תשעה חודשים אם לא הסתיים משפטו, ולא מתקיימות כאן נסיבות חריגות המצדיקות את המשך מעצרו. המשיב מוסיף וטוען כי התארכות המשפט נובעת מכך שהמתלונן פלוני, אשר לא זומן כעד תביעה, איננו מתייצב להעיד כעד הגנה, אף על פי שזומן כדין. המשיב טוען איפוא כי בנסיבות אלה יש מקום להורות על שחרורו, בתנאים שבית המשפט ימצא לנכון.

7. לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים – הגעתי למסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל. אפרט בתמציתיות את הטעמים לקביעה זו.

8. כידוע, במסגרת בקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות מחד גיסא, לבין זכות הציבור לביטחון מאידך גיסא. אחד השיקולים המרכזיים שיש לשקול בעת ההכרעה בבקשה מסוג זה הוא קצב ניהול המשפט (ראו: בש"פ 3054/08 מדינת ישראל נ' סריאנו (לא פורסם, 30.6.2008); בש"פ 2248/09 מדינת ישראל נ' אוחיון (לא פורסם, 18.3.2009); בש"פ 3888/11 מדינת ישראל נ' מלול (לא פורסם, 5.6.2011). יחד עם זאת, קצב ניהול המשפט הוא רק שיקול חשוב אחד בעת הכרעה בבקשה לפי סעיף 62, ועל בית המשפט להוסיף ולבחון את מכלול השיקולים הרלבנטיים, ובין השאר את: מסוכנותו של הנאשם והחשש, אם קיים, להימלטותו מן הדין.

9. במקרה שלפנינו, חומרת העבירות המיוחסות למשיב, בשילוב העובדה שמשפטו מתנהל בקצב משביע רצון, הגם שטרם הסתיים בחלוף תשעה חודשים – אינם מאפשרים לשחררו לחלופת מעצר. יש לזכור כי העבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות חמורות, שבוצעו לכאורה תוך שהוא עובר עבירות נוספות (נהיגה ללא רישיון נהיגה וביטוח רכב בתוקף). דבר זה מלמד על תעוזה ועל קושי ליתן במשיב את האמון הנדרש לשם שחרורו לחלופת מעצר. לכך מתווספים דברי שירות המבחן בתסקיר שנערך למשיב, המצביעים אף הם על מסוכנות רבה הנשקפת ממנו. נדגיש כי בתסקיר נאמר כי המשיב הפנים נורמות של התנהגות עברייניות וכי יש לו קושי בקבלת סמכות. עוד נאמר כי המשיב טשטש בפני עורך התסקיר את עברו הפלילי ואת נסיבות הפרשה הנוכחית והעבירות המיוחסות לו.

10. זאת ועוד – אף אם נלך כברת דרך עם המשיב ונבחן, על אף הקשיים המתוארים לעיל, את החלופה הקונקרטית שהוצעה בבית דודתה של בת-זוגו, הרי ששירות המבחן העריך כי חלופה זו אינה מתאימה וכי המשיב איננו רואה בערבות המוצעות (דודתה ובת דודתה של בת-זוגו) כגורמי סמכות מספיקים עבורו (והוא אף התבטא ברוח זו כלפיהן). שירות המבחן המליץ איפוא שלא לשחררו לחלופת מעצר זו, ואינני רואה כאן קיום נסיבות חריגות, המצדיקות סטייה מהמלצה זו של שירות המבחן.

11. נתון חשוב נוסף המחזק את המסקנה שיש להיענות לבקשת המדינה הוא הימלטותו הנטענת של המשיב מזירת האירוע. התנהגות זו, המיוחסת למשיב לאחר האירועים, מצמצמת מאוד את האפשרות ליתן בו אמון (השוו: בש"פ 1352/07 פאחל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.2.2007)).

12. נוכח כל האמור לעיל – הגעתי כאמור לכלל מסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל. מעצרו של המשיב יוארך איפוא ב-90 ימים, שיימנו החל מתאריך 29.5.2011, או עד למתן פס"ד בת"פ 49766-08-10 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.

ניתנה היום, ז' בסיון התשע"א (9.6.2011).