עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3731/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

ע"פ 3731/13

לפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המערער:

חכים אבו עראר

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט מ' לוי) מיום 22.4.13 בת"פ 2131-06-10

תאריך הישיבה: כ"ו בסיון התשע"ג (4.6.13)

בשם המערער: עו"ד מאיר סויסה

בשם המשיבה: עו"ד רחל זוארץ-לוי

החלטה

א. בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט מ' לוי) מיום 22.4.13 בת"פ 2131-06-10, במסגרתו הושתו על המבקש שמונה עשר חודשי מאסר בפועל, בחופף למאסר בפועל שהושת עליו בתיק אחר, שמונה עשר חודשי מאסר מותנים ופיצוי בסך 1,000 ש"ח. העבירה עניינה שוד בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין. הבקשה נדרשת לרכיב המאסר בפועל.

רקע

ב. בכתב אישום מתוקן (ת"פ 213106/10), שהוגש כנגד המבקש – יליד 1991 – ביום 6.9.10, נטען, כי ביום 9.5.10 נסע המבקש בשעות אחר הצהריים באוטובוס מדימונה לצומת ערוער, וטרם ירידתו בתחנה, שלח ידו לתיקו של נהג האוטובוס ושלף ממנו 140 ש"ח, תוך שהצמיד לצווארו סכין, ולאחר מכן נמלט. כנטען, המבקש הסתיר את ההתרחשויות בגופו, כך שלא היה בידי יתר הנוסעים באוטובוס להבחין בנעשה. בגין המעשים הללו יוחסו למבקש עבירות של שוד בנסיבות מחמירות (סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) והחזקת סכין שלא כדין (סעיף 186 לחוק העונשין).

ג. בהכרעת דינו מיום 10.7.12 קבע בית המשפט המחוזי, כי אשמתו של המבקש במיוחס לו בכתב האישום הוכחה מעבר לכל ספק סביר, בנתון להפחתת סכום הכסף ל-20 ש"ח, ומשכך הרשיעו בשתי העבירות האמורות. צוין, כי אין הצדדים נחלקים למעשה באשר לשאלה אם נטל המבקש כסף מנהג האוטובוס, תוך שהצמיד לגופו כלי כלשהו. עיקר המחלוקת נסבה על סכום הכסף שניטל, והנסיבות שבהן נטל אותו – קרי, האם הצמיד המבקש סכין לגוף הנהג או שהיה זה מפתח, ובאיזה אופן עשה כן. בהקשר קבע בית המשפט, כי עדותו של המתלונן ושל נוסעים נוספים באוטובוס שהעידו היו מהימנות עליו במלואן, וכי עולה מהן גרסה עקבית, שלגביה לא עלה בידי ההגנה להצביע על סתירות מהותיות; זאת, בעוד שגרסתו של הנאשם, שהתבססה על כעסו על שנדרש ממנו לשלם בעד מרחק נסיעה בו נרדם, ושרצה להשיב לעצמו את כספו – היתה רצופה סתירות ונמצאה בלתי מהימנה.

ד. מתסקיר שירות המבחן מיום 17.2.13 עולה, כי נסיבות חייו של המבקש, בן 22, אינן פשוטות. שירות המבחן התרשם, כי למבקש אישיות ילדותית ובלתי מגובשת, עם נטייה לפסיביות ולהיגררות אחר אחרים, כמו גם הסתבכות בפעילות שולית, וכי אף שלרוב מסוגל הוא להפעיל שיקול דעת, תחושה של פגיעה בכבודו או במשפחתו עלולה לגרור תגובה תוקפנית מצדו; וכן כי במקרה מושא כתב האישום נהג המבקש באופן אימפולסיבי ותוקפני מבלי לשקול את השלכות מעשיו לטווח הארוך. צוין, כי המבקש הכחיש את מעשה האיום והשימוש בסכין, וכי הוא מתקשה לגלות אמפטיה לקורבן ולהבין את הפגיעה באחר. כן צוין, כי בחודש אוקטובר 2012 נדון המבקש לששה חודשי עבודות שירות שטרם התחיל לרצות, והתקשה לתת לכך הסבר. לבסוף העריך שירות המבחן, כי המבקש מצוי בסיכון לשוב ולבצע עבירות נוספות בתחומים שונים. עם זאת צוין, כי ייתכן ששילובו בהליך טיפולי יסייע למבקש לרכוש כלים משפרים, וכי הוזמן לקבוצת הכנה לטיפול במועד 22.2.13 במטרה לבחון את התאמתו לטיפול.

ה. בתסקיר משלים מיום 10.3.13 צוין, כי המבקש נעדר מוטיבציה וחסר כוחות להשתלב בטיפול. שירות המבחן התרשם כי יש מקום לענישה מרתיעה ומציבת גבולות, אולם כי מאסר ממושך עלול להעמיק את דפוסיו העבריניים.

ו. בגזר דין מיום 22.4.13, נדרש בית המשפט המחוזי לתסקירי המבחן ולטענות הצדדים, וכן להודעות הממונה על עבודות השירות מיום 19.3.13 ומיום 24.3.13, לפיהם התרשם כי הנאשם לא התייצב נוכח היעדר מוטיבציה להשתלב במסגרת, וכי אין מקום להעניק לו הזדמנות נוספת לרצות את עונשו במסגרת עבודות שירות. נאמר בגזר הדין, כי יש להגיב על עבירת השוד, במיוחד בנשק, בענישה מרתיעה והולמת, הכוללת רכיב מרכזי של מאסר משמעותי לריצוי בפועל. עם זאת ציין בית המשפט, כי משהיה בתיק שאליו שלח המבקש את ידו כסף נוסף, דומה כי אכן היתה מטרתו להשיב לעצמו את סכום הנסיעה (20 ₪) ולא כאופייני לעבירות השוד – לעשות "רווח קל". כן הוטעם, כי לבד מהצמדת הסכין לגופו לא הפעיל המבקש אלימות כלפי הנהג, וכי לא נגרם לו נזק פיסי. נוכח האמור נקבע, כי מתחם העונש ההולם בנסיבות נע בין שנה לשלוש שנות מאסר בפועל. אשר לנסיבות שמעבר לעבירה צוין, כי המבקש הוא אדם צעיר שזהו לו מאסרו הראשון בפועל, כי שהה תקופה ממושכת במעצר בית באיזוק אלקטרוני בלא שהסתבך בעבירות נוספות, כי שירות המבחן התריע מפני מאסר ממושך העלול לחזק את דפוסי אישיותו הבעייתיים וכי המבקש הביע צער על מעשיו. בית המשפט השית על המבקש שמונה-עשר חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו (מיום 25.5.10 ועד ליום 22.6.10), שנים-עשר חודשי מאסר המותנים בכך שלא יבצע עבירת אלימות או עבירת רכוש שהיא פשע במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו, ששה חודשי מאסר המותנים בכך שלא יבצע עבירת אלימות או עבירת רכוש שהיא עוון או עבירה של החזקת סכין שלא כדין במשך שלוש שנים מיום שחרורו. כן נגזר על המבקש לפצות את הנהג בסך 1,000 ש"ח. עוד נקבע, כי עונש המאסר בתיק מושא הדיון ירוצה בחופף לעונש בעבודות שירות שהושת עליו במסגרת תיק קודם, ואולם ירוצה כולו מאחורי סורג ובריח.

הבקשה והדיון

ז. המבקש עירער הן על הכרעת הדין והן לחלופין על גזר הדין, ובד בבד הגיש את הבקשה הנוכחית. נטען, כי סיכויי הערעור גבוהים נוכח נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה נשוא הדיון, וכי ראוי לעכב את ריצוי המאסר בפועל עד להכרעה בערעור, כדי שלא יווצר מצב שבו ייכלא המבקש מאחורי סורג ובריח מקום שלא היה לכך הכרח, למשל ככל שתומר עבירת השוד בקלה הימנה.

ח. עו"ד סויסה טען למבקש כי בית המשפט קמא קבע בגזר הדין שהמעשה לא היה ברף גבוה של חומרה, וניתן לחשוב על המרתו לעבירות גניבה או נטילת חפץ בכוח ויתכן שייגזרו גם עבודות שירות בלבד. עוד נטען נגד הפסקת עבודות השירות מן התיק הקודם בלא בקשה פורמלית.

ט. עו"ד זוארץ-לוי טענה למדינה, כי לא לאורך כל הדרך במהלך המשפט התנהל המבקש כראוי, ובתחילה נזקקו לצו הבאה; ומכל מקום אין זכות החפות עומדת לו עוד, והורשע בעבירות שהחמורה בהן היא שוד, ועל כן בודאי לא יומר עונשו בעבודות שירות.

י. עיינתי ברישום הפלילי, וזו פעם שלישית שעומד המבקש לפני בתי המשפט; בעבר הורשע בעבירות החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה ופריצה, ונדון למאסר על תנאי ולמאסר בעבודות שירות.

הכרעה

יא. שנה ומחצה היא לעיכוב ביצוע, כדברי השופט (כתארו אז) גרוניס בע"פ 5185/10 פלוני נ' מדינת ישראל (2010) שציטטה המדינה, תקופה "לא ארוכה ולא קצרה"; בפחות ממנה על פי רוב מסכימה המדינה לעיכוב ביצוע, ביותר ממנה – לא. במקרה דנא עומדת לחובת המבקש, בנוסף לפרשה עצמה שיש בה חומרה, העובדה שביצע את העבירה בהיותו נדון למאסר בעבודות שירות. אכן, מדובר גם בערעור על הכרעת הדין, אך בלא שאטע מסמרות, המדובר במשוכה גבוהה, גם במאמץ ההגנה להמרת העבירות בקלות מהן, נוכח הנסיבות. אשר לגזר הדין, גם אם יוכל המבקש לשכנע להפחתה מסוימת בעונש, דבר שאף הוא משימה כבדה, הסיכויים בנסיבות אלה להפחתה לעבודות שירות אינם מזהירים, לשון המעטה, ואף כאן איני נוטע כמובן מסמרות.

יב. ואולם, נתתי אל לבי כי הפרשה אירעה ב-2010 (השנה בה נעברו כל עבירותיו של המבקש) ובאותה שנה הוגש כתב האישום, ההרשעה היתה ב-2012 וגזר הדין ב-2013, ומאז 2010 לא הוגשו כתבי אישום נגד המבקש. המקרה עומד "במקום ביניים" גם בקריטריונים של ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 282-277. משטחנו טחנות הצדק לאט וחלף זמן (איני כמובן בא בטרוניה על איש, שכן העובדות באשר להתנהלות אינן בידי) החלטתי, בהתלבטות, לעכב את ביצועו של המאסר בפועל עד להכרעה בערעור.

יג. תנאי שחרור קיימים יעמדו בעינם עד לסיום ההליך, והמבקש מוזהר על קיומם. המזכירות תקבע את התיק (הגם שמדובר בהכרעת דין אין זה תיק גדול) – עד סוף ספטמבר 2013. הביצוע יעוכב כאמור.

ניתנה היום, כ"ז בסיון תשע"ג (5.6.2013).