עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3726/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

השופט ס' ג'ובראן:

 

1.       לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 36166-12-11, כבוד השופט א' שיף) מיום 26.3.2012.

 

2.       המערער הורשע ביום 12.3.2012 על פי הודאתו בעבירה של נשיאה והובלת נשק, על פי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בצירוף הנסיבות האמורות בסעיף 144(ג) לחוק, וכן בעבירת סחר בנשק שלא כדין, על פי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 144(ג) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בין התאריכים 16.1.2011 ל-30.1.2011 שוחח המערער בטלפון עם סוכן סמוי של משטרת ישראל (להלן: הסוכן) וסוכם ביניהם כי המערער ימכור לו תת מקלע תמורת סך של 15,000 ש"ח וכן ימכור לו עשרה רימוני רסס תמורת סך של 12,000 ש"ח. ביום 1.2.2011 שוחחו הסוכן והמערער בטלפון מספר פעמים וסיכמו להיפגש באותו היום בכדי לבצע את העסקה. בהמשך לאותו היום הגיעו הסוכן וסוכן סמוי נוסף (להלן: הסוכן הנוסף) שם פגשו במערער. הסוכן הנוסף מסר למערער סך של 5,000 ש"ח עבור תת המקלע ו-12,000 ש"ח עבור הרימונים. בהמשך היום, נפגש המערער עם שני הסוכנים ומסר להם תת מקלע מאולתר, מחסנית ושמונה כדורים. במעמד זה המערער ציין כי הוא לא יכול היה להביא את הרימונים, סיכם עימם כי ימסור להם אותם בהמשך והחזיר להם סך של 12,000 ש"ח. במהלך השיחה פנה הסוכן הנוסף אליו ושאל אותו אם יש לו טיל לאו. בתגובה, המערער הציע כי ימכור לסוכנים אחד כזה. לאחר העסקה, במהלך חודש פברואר 2011, שוחחו הסוכן הנוסף והמערער מספר פעמים בנוגע למכירת הרימונים וכן בנוגע למכירת טיל הלאו, אולם עסקה זו לא יצאה אל הפועל.

 

3.       בגזר דינו, הדגיש בית המשפט את הצורך להחמיר בעבירות סחר בלתי חוקי בנשק המביאות לא אחת לקטילת חיי אדם. בהקשר לכך, התייחס בית המשפט לקושי שבפענוח עסקאות אלו ובצורך להחמיר במקרים הנחשפים. מבחינת שיקולים לחומרה, בית המשפט שקל בנוסף את הרשעתו הקודמת של המערער, הנוגעת לעבירות סמים, אף שציין שלא נעלמה מעיניו העובדה כי העבירה בוצעה בשנת 2004 ומאז הוא לא הסתבך בפלילים. כן שקל בית המשפט את נסיבות העבירה החמורות – את העובדה כי הסחר בוצע בתת מקלע מאולתר שפוטנציאל הנזק שלו הינו גדול ואת הצעותיו של המערער לסחור גם ברימונים ובטיל לאו. מכל זאת הסיק בית המשפט כי לא מדובר במעידה חד פעמית אלא בעבריין ש"חשב בגדול". מנגד, בית המשפט התייחס לטיעוני המערער, שלפיהם יש להקל עימו עקב הודאתו, ונטילת האחריות על מעשיו. על בסיס זה, גזר בית המשפט על המערער 40 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה בה הורשע או כל עבירה אחרת שענייה החזקת נשק, נשיאתו או שימוש בו שלא כדין, וקנס בסך 25,000 ש"ח. 

 

4.       מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו טוען המערער שהעונש שהוטל עליו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים למקרהו וכי שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן משקל לנסיבותיו האישיות, ובהן הודאתו במיוחס לו וכך שאין לו עבר פלילי מכביד. כמו כן טוען הוא כי יש להבחין בינו לבין נאשמים אחרים בפרשה ולגזור עליו עונש נמוך משלהם שכן הם הורשעו בעבירות חמורות יותר. לבסוף, טוען כי העבירות בוצעו על רקע חברותו הקרובה עם הסוכנים הסמויים.

 

5.       במענה, סומכת המשיבה את ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, וטוענת כי אף אם העונש אינו קל הוא משקף את חומרת העבירות שנהפכו ל"מכת מדינה". לטענתה, יש לנקוט במשנה חומרה בעבירות אלו בכדי למגרן.

 

6.       לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור על צרופותיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בעל פה, מצאנו כי דין הערעור להדחות.

 

7.       כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (29.1.2009)). אכן, במקרה שלפנינו מדובר בעונש שאינו קל. עם זאת, הוא אינו סוטה ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים כגון דא. כך למשל, בע"פ 3651/08 מדינת ישראל נ' פלוני (21.1.2010) החמיר בית משפט זה בעונשו של נאשם שהורשע במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סחר בנשק, ניסיון לסחר בנשק, החזקת נשק ורכישה, החזקה, נשיאה והובלה של תחמושת, כך שעונשו נגזר לשש שנות מאסר בפועל. כך גם בע"פ 6125/08 שקיראת נ' מדינת ישראל (26.2.2009) בו נדחה ערעורו של נאשם שהורשע על פי הודאתו בשלוש עבירות של רכישת נשק שלא כדין, שלוש עבירות של הובלת נשק שלא כדין, שתי עבירות של רכישת נשק שלא כדין, שתי עבירות של הובלת נשק שלא כדין ועבירה של עסקה אחרת בנשק שלא כדין ונגזרו עליו חמש שנות מאסר בפועל. די בכך בכדי לדחות את הערעור (עיינו גם: ע"פ 2251/11 נפאע נ' מדינת ישראל (04.12.11)).

 

8.        נציין כי לא מצאנו בעונש שהוטל סטייה מהעונש שנגזר על נאשמים אחרים באותה פרשה. בת"פ (חיפה) 30145-12-11 מדינת ישראל נ' חט'יב (6.2.2012), אותו הזכיר ב"כ המערער והקשור לאותה פרשיה, הושת על המערער עונש מאסר של 54 עונשי מאסר בפועל. נדמה, כי מדובר בטווח עונשים דומה לזה שיושם במקרהו של המערער ולא בפער משמעותי.

 

9.        בהמשך לאמור, דינה של הטענה כי הסוכן המשטרתי היה "סוכן מדיח", העולה במשתמע מטענותיו של המערער, להידחות, משזו נטענה בעלמא. כדי להוכיח טענת "סוכן מדיח" ובכך להקים טענת "הגנה מן הצדק" יש להוכיח שני מבחנים - המבחן האובייקטיבי בוחן את פעולת הרשות ובודק האם נפל פגם חמור בהתנהלותה, ומבחן סובייקטיבי הבוחן את נטייתו הסובייקטיבית של הנאשם לבצע את העבירה (ע"פ 1856/10 ספיה נ' מדינת ישראל (22.11.2010)). במקרה דנן לא הוכח קצה קצהו של המבחנים הללו, מה גם שהטענה סוטה מהסכמתו של המערער להסדר הטיעון.

 

          נציין כי שקלנו את העובדה כי למערער נזקפת עבירה אחת בלבד משנת 2004 וכי על פניו נדמה שהוא מנהל חיים נורמטיביים ומסייע בפרנסת משפחתו. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהסיכון הפוטנציאלי הטמון בעבירות אותן ביצע ואת נכונותו להשיג מגוון כלי נשק קטלניים עבור הסכום הנכון. כן נדמה כי שיקולים אלו עמדו בפני בית המשפט המחוזי בגזרו את עונשו של המערער והם אוזנו כהלכה עם שאר נסיבות המקרה.

 

10.     אשר על כן, הערעור נדחה.   

 

           ניתן היום, כ"ז בניסן התשע"ג (‏07.04.2013).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12037260_H01.doc   הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il