עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 353/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המערער:                       עו"ד עידן יוחאי אדרי

 

 

 

           לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (השופט ד' פורת) מיום 16.12.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 18883-03-11.

 

1.        ביום 10.3.2011 הוגש כנגד המערער כתב אישום, שתוקן לאחר מכן, המייחס לו עבירות של גניבה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. על פי עובדות כתב האישום במספר הזדמנויות המערער ושני אנשים נוספים קשרו קשר וגנבו בפועל עגלים מבעלי משקים באזור הצפון. כנגד שניים מהמעורבים, המערער ואדיב חייב (להלן: נאשם 2), הוגש כתב אישום אחד וכנגד המעורב השלישי, פיראס רחאל (להלן: הנאשם פיראס) הוגש כתב אישום נפרד. שני התיקים נידונו בפני אותו מותב, קרי השופט פורת. לאחר שכפר הנאשם פיראס בכתב האישום ביקש בא כוחו לנהל משפט זוטא באשר למספר טענות מקדמיות הנוגעות לשאלת קבילות הודאת הנאשם פיראס בחקירתו במשטרה. ביום 10.7.2011 התקיים משפט הזוטא ולאחר שנסתיימה פרשת התביעה יצאו הצדדים להפסקה במהלכה הגיעו לידי הסדר טיעון, במסגרתו הודה והורשע הנאשם פיראס בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. הסדר טיעון הושג גם בעניינו של נאשם 2, וביום 12.7.2011 הלה הורשע בהתאם להודאתו בעבירות שיוחסו לו. גזרי הדין של הנאשם פיראס ושל הנאשם 2 ניתנו על ידי כב' השופט פורת במהלך חודש אוקטובר האחרון. משנותר עניינו של המערער היחיד שטרם הוכרע נוכח כפירתו בכתב האישום, נמשך ניהול התיק והתקיימו בו מספר ישיבות נוספות.

 

2.        ביום 17.11.2011 הגיש המערער בקשה לפסילת השופט פורת מלישב בדין. בקשתו נסמכה על שני אדנים. ראשית, נטען כי בית המשפט נחשף לחומר הראיות בתיק ואף גיבש דעה בעניין לאחר שהתנהלו בפניו תיקיהם של הנאשם 2 והנאשם פיראס. שנית, נטען כי קיימת היכרות אישית קודמת בין בית המשפט לבין אחיו של המערער מתוקף עיסוקו של זה במוסך לתיקון תקרים במכוניות. לשיטתו של בא כוח המערער בנסיבות הללו קם חשש למשוא פנים. בית המשפט קמא קבע כי הבקשה תידון לפניו ביום 12.12.2011. במעמד זה טענה המשיבה כי יש לדחות את בקשת הפסלות היות שזו הועלתה בשיהוי רב. לגופו של עניין טענה המשיבה כי אין בהיכרות המוקדמת עליה הצביע בא כוח המערער בין בית המשפט לאחיו של המערער כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. באשר לטענה כי בית המשפט נחשף לחומר ראיות עת דן בעניינם של שני נאשמים אחרים בפרשה, סברה המשיבה, כי אין בכך כדי להקים עילת פסלות היות שבית המשפט לא נזקק לקבוע ממצאים עובדתיים בעניינם.

          

3.        ביום 16.12.2011, במעמד הצדדים, דחה בית המשפט קמא בהחלטה מנומקת את בקשת המערער לפסול עצמו מלישב בדין. תחילה, קבע בית המשפט קמא כי טענת הפסלות נטענה בשיהוי רב, בחלוף מספר ישיבות ממועד מתן גזרי הדין בעניינם של הנאשם פיראס ונאשם 2, ולכן יש לדחותה. מעבר לנדרש, קבע בית המשפט, כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. בנסיבות העניין, הן בעניינו של הנאשם פיראס והן בעניינו של נאשם 2 הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון, שייתר כל צורך בהכרעה עובדתית או בקביעת מהימנות מצידו של בית המשפט. נוכח זאת קבע בית המשפט קמא כי לא מתקיים המבחן הכללי לפסלות שופט בדמות קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. באשר לטעם השני לטענת הפסלות, קבע בית המשפט קמא, כי אין בנמצא כל היכרות אישית בינו לבין אחיו של המערער וכי עסקינן בשיחה חולין בין נותן שירות ללקוח ולא יותר. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות גם מטעם זה.

 

4.        על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעור זנח בא כוח המערער את טענת הפסלות בשל היכרות מוקדמת של בית המשפט עם אחיו של המערער. בא כוח המערער חוזר על טענתו כי בנסיבות העניין בית המשפט רכש דעה קדומה כלפי המערער בהתבסס על חומר הראיות אליו נחשף, בכלל זה עדותו של הנאשם פיראס אליה נחשף במשפט הזוטא שנוהל בעניינו. משכך, אין בידי בית המשפט לנהל את משפטו של המערער באובייקטיביות הנדרשת.

 

5.        דין הערעור להידחות. בהתאם לסעיף 146(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, על בעל דין להעלות טענת פסלות מיד לאחר תחילת המשפט. אם אין באפשרותו של בעל דין להעלות טענת פסלות בשלב זה, אזי בהתאם לסעיף 146(ג), רשאי הוא לעשות כן בשלב מאוחר יותר ובלבד שיעשה כן מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות. בהתאם לאמור בערעור, לשיטתו של בא כוח המערער, עילת הפסלות קמה מרגע שנחשף בית המשפט לראיות על רקע ניהול משפט הזוטא בעניינו של הנאשם פיראס וגזירת דינו של נאשם 2. משמע, טענה זו עוסקת בעילת פסלות שקמה במהלך המשפט ולפיכך נכנסים אנו בגדרי ס"ק ג הנ"ל. הנאשם פיראס הורשע על סמך הודאתו כבר ביום 10.7.2011 לאחר שנסתיימה פרשת התביעה במשפט הזוטא, והנאשם 2 הורשע על סמך הודאתו יומיים מאוחר יותר. בית המשפט גזר את דינם של השניים ביום 11.10.2011 וביום 26.10.2011, בהתאמה. בקשת הפסלות לעומת זאת הוגשה רק ביום 17.11.2011. ביני לביני התקיימו שתי ישיבות נוספות בתיק העיקרי. בכל אחד מן הדיונים הללו היה באפשרות בא כוח המערער להעלות טענת פסלות, שלא לומר שהיה באפשרותו להגיש בקשה בכתב במהלך התקופה הזו. זאת לא עשה. אם זה אינו שיהוי, לא נדע שיהוי מהו. בשיהוי זה כשלעצמו יש כדי להביא לדחיית הערעור (ראו ע"פ 8198/11 חטיב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.11.2011)).

 

6.        גם לגופו של עניין דין הערעור להידחות. המבחן הכללי בשאלת פסלות של שופט מלישב בדין, הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הינו "אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". בעניין שלפניי בית המשפט לא נדרש לקבוע ממצאים עובדתיים, הן בעניינו של הנאשם פיראס והן בעניינו של נאשם 2. משפט הזוטא בעניינו של הנאשם פיראס נוהל רק עד תום פרשת התביעה. בית המשפט נחשף אמנם לעדויות חוקרים ולחומרים נוספים אך במסגרת מצומצמת שעסקה בשאלת קבילותה של הודאתו של הנאשם פיראס במשטרה וכאמור כלל לא נדרש להכריע בעניין. משכך, לא ניתן לקבוע כי נתגבשה בליבו של בית המשפט דעה קדומה או כי נפגעה האובייקטיביות השיפוטית. נפסק לא פעם בבית משפט זה כי אין בעצם העובדה כי בית המשפט הכריע בעניינו של פלוני כדי לפסול אותו מלדון בעניינו של אלמוני המואשם במסגרת אותה פרשה (ראו למשל ע"פ 1844/11 לוסקי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.3.2011)). כך על דרך הכלל וכך גם במקרה שלפניי. מכל האמור עולה כי לא הוכח שבנסיבות העניין התעורר חשש ממשי למשוא פנים המקים עילת פסלות.

 

           אשר על כן, הערעור נדחה.

 

           ניתן היום, י"ז בטבת התשע"ב (12.1.2012).

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12003530_N01.doc   דז

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il