עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3430/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"פ 3430/12

לפני:

כבוד השופטת מ' נאור

המבקש:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-עפ"ג 51317-12-12 מיום 20.3.2012 שניתן על ידי כבוד השופטים צ' סגל, ב' גרינברגר ו-ר' וינוגרד

בשם המבקש: עו"ד ארנון איתן

בשם המשיבה: עו"ד דותן רוסו

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-עפ"ג 51317-11-11 מיום 20.3.2012 (השופטים צ' סגל, ב' צ' גרינברגר ו-ר' וינוגרד), אשר במסגרתו התקבל ערעור של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום. המבקש הורשע בבית משפט השלום, על פי הודאתו, בעבירות אלימות והוטל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס. בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישה המדינה קבע כי יש להחמיר בעונשו של המבקש וקבע כי על המבקש לרצות עונש מאסר בפועל. בבקשתו טוען המבקש כי יש להימנע משליחתו לעונש מאסר בפועל, וזאת עקב נסיבותיו האישיות ושיקולי השיקום בעניינו.

כתב האישום וההליכים המשפטיים

1. נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן אשר ייחס לו ביצוע עבירות תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ופציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 בצירוף סעיף 335 (א)(1) לחוק העונשין. לפי המתואר בכתב האישום, המבקש יליד 1993, ניהל מערכת יחסים רומנטית עם ד"ק, בת גילו. ביום 1.5.2010, ערב ל"ג בעומר, נפגשו השניים. המבקש לא היה מרוצה מלבושה של ד"ק, הורה לה "לשים עליה משהו צנוע". ד"ק עשתה כדבריו, והלכה לחגוג את ל"ג בעומר עם בני כיתתה. במהלך הערב, ד"ק לא חשה בטוב והניחה את ראשה על ברכיו של בן כיתתה (להלן: גיא). משהבחין בכך המבקש, רץ לכיוונו של גיא במטרה להכותו, אך נהדף על ידי חבריו של גיא. המבקש טילפן לכמה מחבריו על מנת שיבואו למקום. בהמשך, נפגשו ד"ק והמבקש. המבקש קילל את ד"ק על שהניחה ראשה של גיא, והכה אותה. באותו הערב קיבל המבקש שיחת טלפון, בה הודיעו לו על מפגש בין שתי החבורות - חבורתו שלו וחבורתו של גיא. המבקש סר לביתו והצטייד בסכין מטבח משוננת בעלת להב של כ-10 סנטימטר. לאחר מכן, פנה המבקש למקום המפגש, שם דקר את אחד מחבריו של גיא (להלן: המתלונן) בישבנו. בעקבות מעשיו אלו של המבקש, נגרמו למתלונן חתכים בישבן ובפי הטבעת, והוא נזקק לטיפול רפואי.

2. בעקבות הסדר טיעון אליו הגיע המבקש עם המשיבה, הודה המבקש בעובדותיו של כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו. בהתאם, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירות אשר יוחסו לו. לפני מתן גזר הדין הגיש שירות המבחן לבית המשפט תסקירים אודות המבקש והליכי השיקום בהם הוא משתתף מאז מעצרו. כן הוגש לבית המשפט תסקיר נפגע עבירה שתיאר את השפעת מעשיו של המבקש על המתלונן.

גזר דינו של בית משפט השלום עוסק בקטינותו של המבקש ובהשפעת הקטינות על העונש הראוי לו, תוך בחינת השיקולים השונים בקיימים בעניין. נקבע כי למרות חשיבותם של שיקולי שיקום בגזירת דינם של קטינים, הרי שלעיתים גובר משקלם של שיקולים אחרים כגון הרתעה, מניעה וגמול. בית המשפט קבע כי במקרה זה נסיבות ביצוע העבירות החמורות, ועל כן אין מקום להימנע מהרשעתו של המבקש. מנגד ציין בית המשפט כי יש לתת את הדעת לשיתוף הפעולה של המבקש עם שירות המבחן ולדרך השיקומית המוצלחת שעבר. בית משפט השלום הטיל על המבקש עונש מאסר לתקופה של 6 חודשים, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, עונש מאסר מותנה, פיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח ופיצוי לד"ק בסך 1,000 ש"ח.

3. על גזר דינו של בית משפט השלום הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי. המשיבה טענה כי בית משפט השלום לא ייחס משקל מספיק לחומרת העבירות של המבקש, כמו גם להיבטים שליליים הקיימים בתסקירי שירות המבחן שהוגשו לגביו. בית המשפט המחוזי התבקש על ידי המדינה להטיל על המבקש עונש מאסר בפועל, אשר יעביר מסר ברור נגד תופעות של אלימות קשה כגון זו שהתקיימה במקרה זה.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המדינה וקבע כי יש להחמיר בעונשו של המבקש והטיל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל. נקבע כי בעניינו של המבקש, הימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל מהווה סטייה מהותית ממדיניות הענישה הראויה, המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור. בית המשפט המחוזי הדגיש את הנזק הרב שנגרם למתלונן כתוצאה ממעשיו של המבקש, ואת האינטרס הציבורי בהטלת עונש מאסר בפועל בעבירות בהן הורשע המבקש. נקבע כי במקרה זה האינטרס הציבורי גובר על השיקולים לקולא הקיימים בעניינו של המבקש. אשר על כן, קבע בית המשפט כי לעונש המאסר בן 6 החודשים שנקבעו למבקש בגזר דינו של בית משפט השלום יתווסף חודש אחד, וכי במקום לרצות את המאסר בעבודת שירות, ירוצה המאסר בפועל. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי התקופה בה החל המבקש לבצע את עבודות השירות תנוכה ממאסרו בפועל. עוד קבע בית המשפט כי בכדי לאפשר למבקש להשלים את התוכנית הטיפולית בה הוא משתתף, ובכדי לאפשר לו לסיים את לימודיו, יעוכב ריצוי העונש עד ליום 5.8.2012.

4. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. בבקשתו טוען בא כוח המבקש כי מעת מתן פסק דין, חלה הידרדרות במצבו הנפשי של המבקש המצדיקה הימנעות משליחתו לריצוי מאסר. עוד טוען בא כוח המבקש כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא קיימת התייחסות מספקת לשיקולי השיקום הקיימים בעניינו של המבקש, וכי אם אכן יישלח המבקש למאסר ייגרם לו נזק משמעותי.

דיון והכרעה

5. דין הבקשה להידחות.

6. הלכה היא, כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד. כלל זה תקף ביתר שאת כאשר בקשת רשות הערעור מופנית נגד חומרת העונש שהוטל על המבקש. ודוק: אין בעצם העובדה שערכאת הערעור החמירה בעונש שהטילה הערכאה הדיונית, כדי להצדיק סטייה מכלל זה (ראו והשוו: רע"פ 2426/12 מחאמיד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1.4.2012)). בקשתו רשות הערעור דנן אינה מעלה שאלה משפטית, ציבורית או מוסרית ועל כן לא מצאתי כל הצדקה ליתן למבקש רשות לערער.

7. גם לגופם של דברים נראה שאין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור. המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירות אלימות שהובילו לפגיעה נפשית וגופנית במתלונן. כפי שהודגש בדברי הערכאות הקודמות שדנו בעניינו של המבקש, עבירות אלימות בהן נעשה שימוש בנשק, קר או חם, הן מכת מדינה. על בתי המשפט לעשות ככל שביכולתם כדי למגר מכת מדינה זאת, ולהעניש בחומרה את המוסיפים ללבותה. אשר על כן, לא ראיתי מקום להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

ועוד: מקריאת חוות הדעת הרפואית שצירף המבקש לבקשתו, לא נראה כי מצבו הנפשי מצדיק הימנעות משליחתו למאסר. יתרה מזאת, חזקה על שירות בתי הסוהר כי ייתן את מלא תשומת הלב למצבו הנפשי של המבקש ובמקרה הצורך יספק למבקש מענה טיפולי הולם.

6. סוף דבר: הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ‏ח' סיוון, התשע"ב (29.05.2012).