עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3391/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 3391/13

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

העורר:

נאצר סרחאן עווידה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.4.2013 במ"ת 1603004-13 שניתנה על ידי כבוד השופט ר' כרמל

תאריך הישיבה: י' בסיון תשע"ג ((19.5.13)

בשם העורר: עו"ד וסים דכוור

בשם המשיבה: עו"ד אופיר טישלר

מתורגמן: מר אמיר זייבק

החלטה

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' כרמל) במ"ת 1603-04-13 מיום 10.4.2013, בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

תמצית עובדות כתב האישום

1. כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין וירי באזור מגורים, לפי סעיף 340א לחוק העונשין.

על פי כתב האישום, ביום 22.3.2013, בסמוך לשעה 14:00, פרצה קטטה בשכונת סילוואן בירושלים, בין משפחת סרחאן ומשפחות קרקי ואבו סביח המתגוררות במקום. זאת, על רקע סכסוך בין בנו של העורר, אנס סרחאן (להלן: אנס), למתלונן. בקטטה השתתפו בניו של העורר, אחיו, המתלונן ואחרים. במהלך הקטטה תקפו המשתתפים זה את זה ויידו אבנים. כמו כן, המתלונן עשה שימוש בתרסיס גז פלפל ממנו נפגעו אנס, אשר החזיק בסכין, ובני משפחה נוספים של העורר. בשלב מסוים, הגיע העורר למקום. או אז פנו אליו אחדים מבני משפחתו ומבני משפחת קרקי וביקשו שירגיע את הרוחות ויוריד את אנס ואחיו ששהו באותה העת על גג בית המשפחה והשליכו משם אבנים ובקבוקים. העורר עלה לביתו ושב עם אקדח שהוא נושא בלא רשות על פי דין, נעמד במרפסת ביתו וירה שתי יריות באויר. העורר המשיך וירה מספר יריות נוספות לעבר המתלונן ובני משפחת קרקי שעמדו לידו, ממרחק של כ-20-15 מטר, וזאת במטרה לפגוע בהם. כתוצאה מהירי, המתלונן נפגע ברגלו הימנית ונפל לקרקע. לאחר מכן, ירד העורר במדרגות ביתו תוך שהוא מכוון את נשקו לעבר נשים וילדים שעמדו בפתח בית משפחת קרקי ואז עלה חזרה לביתו. כתוצאה ממעשי העורר, נגרם למתלונן שבר פתוח בברך ימין והוא נזקק לניתוח ולטיפול רפואי.

תמצית ההליכים הקודמים

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המשיבה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. המשיבה טענה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, וכן כי מתקיימת עילת מעצר נוכח מסוכנותו של העורר, אשר עשה שימוש בנשק חם, לפי סעיפים 21א(1)(ג)(4) ו-21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). המשיבה גרסה כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר, אך הסכימה לעריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו. המשיבה הטעימה כי עדיין שורר סכסוך בין המשפחות וכי האקדח שבו השתמש העורר טרם נמצא. מנגד, חלק סנגורו של העורר על קיומן של ראיות לכאורה, בטענה כי עדויותיהם של חלק גדול מהמעורבים זוהמו במהלך "עטווה" שנערכה מייד לאחר האירוע. הסנגור טען עוד כי יש לבחון את שחרורו של העורר לחלופת מעצר, בהטעימו כי מדובר באדם לא צעיר (כבן 48), ללא עבר פלילי משמעותי וכי בין הצדדים נערכו עטווה וסולחה.

3. לאחר שבחן את הראיות בתיק והאזין לטענות הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות העניין קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. בית המשפט הטעים כי טענותיו של העורר באשר לפגמים בעדויות ראויות להתברר בהליך העיקרי וציין כי נמצאו שרידי ירי על בגדיו של העורר באופן שמחזק, בשלב הנוכחי, את הראיות נגדו. בית המשפט הוסיף וקבע כי בנסיבות העניין קמה עילת מעצר נוכח מסוכנותו של העורר וכי לא ניתן להלום חלופת מעצר שתאיין מסוכנות זו. בית המשפט ציין כי העורר הינו כבן 48 וללא הרשעות קודמות, אך הסביר כי העורר, בהיותו אב המשפחה, אמור היה לשמש כ"מבוגר האחראי" ולהרגיע את הרוחות, כפי שהתבקש על ידי שני המחנות שנטלו חלק בקטטה. אלא שבמקום זאת העורר גרם להסלמת האירוע, תוך שימוש בנשק חם אותו הוא מחזיק, ככל הנראה, ללא היתר כדין. אשר על כן, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים כנגדו.

נימוקי הערר

4. בערר שלפני העורר אינו חולק עוד על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו וטוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד וסים דכוור – אך לעניין קיומה של חלופת מעצר. העורר גורס כי בנסיבות העניין – נוכח הסכמת המשיבה לעריכת תסקיר מעצר, נסיבות האירוע החריגות שכללו תקיפה של בני משפחת העורר (באבנים, מקלות, בקבוקי תבערה, גז פלפל), גילו של העורר, עברו הנקי וה"עטווה" שנערכה בין הצדדים – היה על בית המשפט קמא להורות על עריכת תסקיר מעצר ולבחון אם קיימת חלופת מעצר אשר תאיין את מסוכנותו. לפיכך, מבקש העורר להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי לשם עריכת תסקיר ובחינת קיומה של חלופת מעצר.

תגובת המשיבה

5. לטענת המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד אופיר טישלר – אמנם המשיב כבן 48 ואין בעברו הרשעות קודמות, אולם המסוכנות הנשקפת ממנו גבוהה, נוכח המעשים המיוחסים לו אשר כוללים ירי לכאורה לעבר המתלונן אשר גרם לו לפציעה חמורה ברגלו. המשיבה הוסיפה כי במעשיו סיכן העורר לא רק את יריביו אלא גם עוברי אורח תמימים וכי רק בנס לא הסתיים האירוע בנפגעים בנפש. המשיבה עמדה על הסכנה הגלומה באירועי אלימות המתרחשים על רקע ריב משפחות או סכסוך חמולות, תוך שימוש בנשק חם ובאמצעים אלימים, וטענה כי בנסיבות כגון דא יש להורות על מעצר עד לתום ההליכים. כמו כן, נטען כי אין מדובר בנסיבות חריגות שכן ככלל באירועים של ריב משפחות מתרחשות העבירות על רקע ניסיון לפגוע בבני משפחת הנאשם.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל במובן זה שיהא על בית המשפט המחוזי לבחון חלופות מעצר בעניינו של העורר.

7. בענייננו, אין חולק כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ואף לא כי נשקפת ממנו עילת מעצר מסוג מסוכנות. השאלה שלפני הינה אם יש להורות על עריכת תסקיר מעצר לשם בחינת חלופת מעצר קונקרטית בעניינו של העורר, או שמא יש לקבוע כי לא תסכון כל חלופת מעצר שתאיין את מסוכנותו.

8. כידוע, סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים מצווה על בית משפט זה לבחון בטרם יורה על מעצרו של נאשם, אם ניתן לאיין את עילת המעצר באמצעות חלופה שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה. בפסיקתו של בית משפט זה הובהר לא אחת כי הבחינה הנדרשת הינה דו שלבית, כאשר תחילה על בית המשפט לבחון אם קיימת אפשרות להפיג את עילת המעצר על ידי חלופה מתאימה, ורק ככל שהתשובה חיובית יש לבחון את קיומה של חלופת מעצר קונקרטית, מזומנות תוך היזקקות לתסקיר מעצר. על כן, ככל שסבור בית המשפט כי עילת המעצר היא בעוצמה כה גבוהה עד כי לא ניתן יהיה לאיינה בדרך של חלופת מעצר, מתייתר הצורך בבחינת חלופות מעצר קונקרטית וממילא אין צורך להורות על עריכת תסקיר מעצר [ראו: בש"פ 8471/01 דכנאש נ' מדינת ישראל (8.11.2001); בש"פ 9447/04 זבידאת נ' מדינת ישראל פיסקה 6 (2.11.2004); בש"פ 2931/06 גבאלי נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 (23.4.2006) (להלן: עניין גבאלי); בש"פ 5985/08 אבו ואסל נ' מדינת ישראל פיסקה 16 (10.7.2008); בש"פ 1668/09 זבולנס נ' מדינת ישראל (4.3.2009); בש"פ 8314/12 געברי נ' מדינת ישראל פיסקה 14 (27.11.2012)].

9. לאחר ששקלתי בדבר, לא השתכנעתי כי בנסיבות העניין שלפנינו יש לשלול באופן עקרוני כל חלופת מעצר בעניינו של העורר. אכן, אין להקל ראש בחומרת העבירות המיוחסות לעורר ובנסיבות ביצוען ואכן יש בהן כדי להעיד כי המסוכנות הנשקפת ממנו רבה. עם זאת, יש לזכור כי מצוות המחוקק הינה כי יש לבחון תחילה אם ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר על ידי אמצעי שפגיעתו בחירותו פחותה. לאור האמור, ולנוכח העובדה כי אין לעורר עבר פלילי (למעט עבירה מתחום דיני התכנון והבניה), איני סבור כי יש לשלול באופן עקרוני את אפשרות קיומה של חלופת מעצר מתאימה ולטעמי מן הראוי להורות על עריכת תסקיר מבחן לשם בחינה של חלופת מעצר קונקרטית אשר יתכן שיהיה בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר [ראו והשוו: בש"פ 7953/10 חאלדי נ' מדינת ישראל פיסקאות 17-16 (4.11.2010); בש"פ 5965/11 פינקלשטיין נ' מדינת ישראל (1.9.2011)].

10. אשר על כן, הערר מתקבל, במובן זה שהנני מורה לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניינו של העורר שבו יבחנו חלופות המעצר המוצעות על ידו. תסקיר זה יובא לעיונו של בית המשפט המחוזי עד ליום 3.6.2013, אשר יחליט אם יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר. העורר יוותר במעצר עד להחלטה אחרת. יובהר, כי אין בהחלטה זו כדי להביע דעה בשאלת קיומה של חלופת מעצר מתאימה, או כדי להקים לעורר אינטרס ציפיה בר הגנה בדבר שחרורו לחלופת מעצר.

ניתנה היום, י"א בסיון תשע"ג (20.5.2013).